מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי

למען אחי ורעי! הנה לצערנו הרב בתקופת עקבתא דמשיחא קמה לה מלכות של מינות, שכופרת בהשגחת השי"ת ובגזרותיו, ובין היתר לצערנו הרב ככל הנראה שהסיבה לכך שהינם כל כך חרדים לשמוע דברים מסוג כזה זה משום שזה מפריע להם בפולחן המפלגה שהם נוהגים בו, דהיינו מפלגות שלוקחת חלק ב'מלכות המינות' ומכיוון ש'שאני מינות דמשכי'

כ"ק האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים זיע"א, על הגאולה ועל התמורה, פרק פח

ובענין הליכה אל כותל המערבי ולמקומות הקדושים שנכבשו זה עתה, שאמרתי למנוע מזה, יש לי בזה כמה טעמים ויסודות חזקים, וקצתם אשר אפרוט פה די בזה למבין, וישמע חכם ויוסיף לקח, ואיש הנלבב יראה אמיתת הדברים, יבין ויאזין, ישמע וירווח לו.

ראה ראינו אחד קדוש מדבר, הלא הוא מוהר"י ששפורט ז"ל (שהיה מגדולי הדור בימיו ואנשי דורו תיארוהו בתואר הקדוש האלקי, והוא לחם מלחמת ה' בגבורה נגד הש"ץ שר"י שהיה בימיו), ובספרו הבהיר שו"ת אהל יעקב (סי' ס"ח) נשאל הגאון הנ"ל מהישיבה הגדולה דק"ק אמשטרדאם, ומחכמי ורבני הישיבה הכללית בויניציאה, בשאלה העומדת על הפרק, ותוכן שאלתם, בבוא השמועות מנביא השקר ומשיחו ש"ץ ימש"ו, הנהיגו בקהלכם לומר ברכת כהנים בכל שבת, מה שלא נהגו מקודם לכן, כי אם בימים טובים בלבד. ויען שכל כוונתם היתה לדקדק במצוות ובכל מדה טובה לעשותה כהוגן על מנת שיזכו לראות בטוב מלכם ומשיחם, לא עמדו לנגדם מהדברים המעכבים, וקיימו כל מנהגיו בשלימות, וברכת כהנים היתה אחת מהן, וכאשר בעוה"ר היינו רצים כצבאים וכאילים להאמין כל דבר, בלתי השקיף אל דברי חז"ל, ענשנו מלכנו האמיתי בעונש הטעות המתגלה כעת, אשר מזה נראה לקצת גבירים שטוב לחזור למנהגם הראשון וכו', וכל כוונתם לבטל ולהשבית מאנוש זכרם של המטעים וכו'. וקצת מהק"ק מעכבים, באמרם דמצות עשה הוא, וכיון שהחזיקו בה אינם יכולים לחזור ממנה, יורינו רבינו הצדק עם מי, ע"כ תוכן דברי השאלה.

ולחיבת הקודש נעתיק תוכן תשובתו וקצת מלשונו הזהב, כי היה לוחם מלחמת ה' בגבורה, ומגדולי הלוחמים שבימיו, ודבריו הנלהבים המה קילורין לעינים. וזה תורף תשובתו, מי זה אשר תהיה קלה בעיניו ברכת כהנים ח"ו, ואף אם יהיה הכהן המברך בלתי הגון, כדאי שתחול הברכה על ידו, וכדאמרינן בירושלמי דהנזקין (גיטין פ"ה ה"ט) שלא תאמר כהן זה מגלה עריות, שופך דמים, והוא מברכני, אמר הקב"ה ומי מברכך, וכי לא אני מברכך, דכתיב (במדבר ו', כ"ז) ואני אברכם, לכהנים שיהיו מברכים אתכם, אני עומד ומברך אתכם וכו'. ובמסכת חולין פרק אלו טריפות (מט.) רבי עקיבא אומר, למדנו ברכה לישראל מפי הכהנים, מפי הגבורה לא למדנו, כשהוא אומר ואני אברכם, הרי כהנים מברכים לישראל, והקב"ה מברכן על ידם. ואם כן מי הוא אשר לא יחפוץ בברכה הנזכרת ולרחקה מעליו. ובפרט אומרם ז"ל (סוטה מט.) אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו, ותקנתו בברכת כהנים (ירושלמי סוטה פ"ט הי"ד). נוסף על זה, היותה מצות עשה, כה תברכו את בני ישראל (במדבר ו', כ"ג), וכל שאפשר לעשותה בכל יום, מה טוב ומה נעים. אמנם לפי דנראה לעת כזאת שהחזיקו מעיקרא לאמרה בכל שבת על כוונה ופניה ההיא הנמצאת מוטעית וכו', נראה לי דיותר טוב ונכון לחזור לאיתנם הראשון וכו', ואין לחוש לדברי המחזיקים במנהג חדש שיש בו שמץ פיסול ולתא דאיסורא. ויש לי בזה כמה טעמים וכו', אף אם היתה מצוה המוטלת על כל ישראל ויש בביטולה צד נדנוד עבירה הייתי מסכים לבטלה, אם ביטולה הוא להשגת תכלית יותר טוב ומצוה רבה, כמו שיבואר, דגדולה עבירה לשמה וכו' (נזיר כג.). וההחזרה למנהג הראשון (ודאי) [אדרבה] יותר טוב, [למה לא נחזיק בו], ונניח זה המוחזק על ידי כוונה ופניה המוטעית, לבטל ולהשבית זכר האנשים החטאים המסיתים והמדיחים. וגדולים הם ברשעתם מירבעם, המבקשים לעקור תורתינו ודברי חכמינו כדי לעשות תורה חדשה וכו', ועל כן כדי שלא יעלה על לב אנוש זכרונם, וכל שכן לטובה לפני ה', כל דבר טוב המתחדש על ידם ובסיבתם יהיה מתבטל. וכל ספריהם נדונין לספרי מינין, וראויין לשריפה וכו'. וכל תיקונם, יקלקל ויגנז, ובל יראה ובל ימצא, ולמשומדים אל תהיה תקוה ושם ושארית.ואם על הבהמה שלא חטאה, אמרה תורה (ויקרא כ', ט"ו) ואת הבהמה תהרוגו, כדי שלא יאמרו זאת היא שנתקל פלוני על ידה (תורת כהנים, קדושים, פי"א, ה"ה), מכל שכן זה, שחטא והחטיא את הרבים ונתקלו על ידו וכו', אין ראוי ולא נכון לזכותו בשום מצוה שיהיה להם זכות על ידינו, אלא אדרבה, חובה עלינו לחייבו וללמד עליו חובה וכו'. וגדול הוא ממדיח לעיר אחד ורובו של שבט, וזה הדיח להרבה עיירות ורוב ישראל וכו', ומחייב אני אותו ואת חביריו להיות נדונים כמסית ומדיח וכו'. והרי אמרו ז"ל (שבת לב.) מגלגלין זכות על ידי זכאי, וכיון שנתחדשה תקנה זו לברך בכל שבת על ידו של המסית ימ"ש, והרי זה דבר טוב וזכות, ומתגלגל על ידי חייב, אין נכון לעשות כן וכו', שהרי הם נדונין כמסית שנאמר בו (דברים י"ג, ט') לא תחמול ולא תכסה עליו.

ועיין שם שהאריך בראיות ברורות, ולתרץ כל המקומות שאפשר לטעות בהן. ואחר כך הביא מה שכתוב בתשובת הרדב"ז (ח"ד סי' אלף רנ"ה) שהוכיח להלכה דאסור לומר שמועה מפי אדם רשע, ואפילו אומרה משמיה דאחרים עיי"ש, ומכל שכן שאסור להתנהג על פי תקנותיו או מנהגיו.

ולמסקנא העלה להלכה הגאון אוהל יעקב ז"ל, דלא מיבעיא אילו היה נתקן מנהג חדש על ידי הש"ץ או על ידי המינים, פשיטא שאסור לנהוג ולעשות כמנהגם ואפילו הוא מנהג טוב ויפה, משום דאסור ללמוד הלכה או לקבוע מנהג מאדם רשע, ולא מהניא תשובת רמון מצא (חגיגה טו:), כמו שהוכחנו לעיל. אלא אף בנידון דידן דברכת כהנים, שהוא לא תיקן ולא הנהיג לאמרה בכל שבת, כי אם בשבילו נתקן דבר הטוב, והיה הוא רק גרמא לתקנה זו, ואף שאין זה מנהג חדש כי אם מצות עשה דאורייתא, אבל כיון שלא הנהיגו לאמרו כי אם בזמן הזה של הש"ץ ובשבילו, הרי הוא היה סיבה לזכות זה, ואין מגלגלין זכות על ידי חייב לעולם, ומכל שכן על ידי מסית ומדיח, כמו שביארנו לעיל שהוא בלאו דלא תחמול ולא תכסה עליו, שאסור לגלגל זכות על ידו, וחוץ מזה, יש בו משום אמשוכי ודאי, ועל כן אין לכם לקיים מנהג זה, ונכון לבטלה כדי להשבית מאנוש זכר האנשים החטאים מסיתים ומדיחים האלה, ולא יעלה על לב איש זכרונם, וכל שכן לטובה לפני ה', וכל דבר טוב המתחדש על ידם ובסיבתם יהיה מתבטל, כדי שלא יתנו כח וזכות למינים, ושאני מינות דמשכא (ע"ז כז:), ויש לחוש שעל ידי שיחזיקו במנהגם, ואף שהוא מנהג טוב, קרוב הדבר שימשכו אחרי דיעותיהם רח"ל, ע"כ תוכן דברי האהל יעקב ז"ל, והובא בגליון מהרש"א ביורה דעה סימן רמ"ו (על ש"ך ס"ק ח') עיי"ש.

ומעתה, נלמוד לענינינו בקל וחומר בן בנו של קל וחומר מפסקו של מהר"י ששפורט ז"ל, שהכריע להלכה לבטל מצות עשה דאורייתא כנשיאות כפים, שמביא ברכה לישראל, וכוחו לבטל קללות כמו שאמרו רז"ל (ירושלמי סוטה הנ"ל), ואף על פי כן פסק הגאון ז"ל דראוי לבטל מנהגם הנ"ל כדי שלא ליתן זכות למינים, ושלא יעלה על לב איש זכרונם, ולא יהיה להם שם ושארית וחלק בתורת ה' ובעבודתו יתברך, ואף שלא היה מנהג חדש שנתקנה על ידו, וכבר היו נהוגים כן בארץ ישראל ובמצרים משנים קדמוניות לברך ברכת כהנים בכל יום, אבל מפני שהוא היה הגורם להתנהג במקומות אלו כן ונתקן המנהג בשבילו, יש בזה משום אמשוכי אחר המינות, ואם ינהגו במנהגם, בלי ספק שינתן להם חיזוק בזה, ועל כן פסק הוא ז"ל למנוע, ולא לחוש על התועלת, על אחת כמה וכמה לענינינו, שאין בביטולה נדנוד עבירה ולא מצות עשה בקיומה, אלא אדרבה, יש הרבה טעמים למנוע בכלל מלילך שמה, כמבואר לקמן (סימן צ"ב ואילך) באריכות, והחשש דאמשוכי גדול פי כמה, כי המינים מתפארים שהשיגה ידם לכבוש המקומות הקדושים בכוחם ובגבורתם, ועל ידם נתחדש האפשרות לגשת אליהם, אין שום ספק שבהליכה לשם נותנים להם חיזוק רב, וגורם להיות נפתים ונמשכים אחריהם אלפים ורבבות מישראל למינות רח"ל, כאשר ראינו בחוש בעוה"ר, על כן בודאי ראוי למנוע מלילך שמה, עד ישקיף ה' יתברך שמו עלינו לטובה ויתבטל כח המינות מן העולם, ואז כולנו נעלה לציון ברנה, ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו, במהרה בימינו, אמן.