הספה"קים שיצאו נגד הכפירה בתורת משה רבינו ע"ה ע"י חילול לשון הקודש

לכל מאן דבעי, בקרוב אעלה עוד ספ"קים, וכמו"כ עלויות האתר הינם רבות

וע"מ שנצליח כולנו בהפצת דעת תורתינו הק', אודה לכל מי שינהג בטוב לב ויתרום כנדבת לבו ע"מ שנצליח להמשיך הלאה בעבודת הק' ביתר שאת וביתר עוז

יודיש יודיש - מהאלבום דעם ראבינ'ס טיש, ח"ב
00:00 / 00:00

רבי שמואל טולדנו זיע"א, טיול בפרדס החכמה, ברכת התורה וקללת הציונות, תוספת א', עמ' 58 (ירושלים, ה'תשנ"ו)

ידוע שתמיד, הן האשכנזים הן הספרדים, היו קוראים את לשוננו 'לשון הקדש'. באו הציונים, עצם הערב רב, ושינו שם זה בשם 'שפה עברית'. וטעמא בעי! וכידוע שאין מקרה כלל וכלל. לכן ראה מה בין זה לזה, בין 'לשון' ובין 'שפה'. כי:

      

1. 'לשון' הוא אחד תוך הפה – 'פנימיות'.

2. אבל 'שפה' שתים הן חוץ לפה'חיצוניות'

(הערת המלקט: כי יניקתה של הציונות וגרוריה היא מ'החיצונים', כידוע, רח"ל)

           

ובמספר 'אחד' אין ספק משא"כ במספר 'שתים'. לפיכך עם ישראל האמיתיים נאחזים באחד הפנימי, שהוא עצם אמונתם הנצחית, אבל הציונים נאחזים בשתים, כי מדינה זו בנויה על שתים - על חוק ישמעאל וחוק עשו.

רבינו משה ן' מימון 'הרמב"ם' זיע"א, מורה נבוכים, חלק ג, פרק ח

ולי גם כן טענה וסיבה בקריאת לשוננו זה 'לשון הקודש' - ולא תחשוב שהוא הפלגה ממנו או טעות, אבל הוא אמת. מפני שזה הלשון הקדוש לא הונח בו שם כלל לכלי המשגל, לא מן האנשים ולא מן הנשים, ולא לגוף המעשה המביא להולדה, ולא לשתן, ולא לצואה. אלה הם הדברים כולם לא הונח להם שם ראשון כלל בלשון העברי, אלא ידובר בהם בשמות מושאלים וברמיזות.

 

והיתה הכוונה בזה - שאלה הדברים אין ראוי לזכרם שיושם להם שמות, אבל הם ענינים שצריך לשתוק מהם, וכשיביא הצורך לזכרם - יעשה לו תחבולה בכנויים ממילות אחרות, כאשר נסתר, בעשותם בעת הצורך, בכל יכלתנו אמנם הכלי מן האיש קראהו 'גיד', והוא שם על צד הדמיון מאמרם, "וגיד ברזל ערפך", וקראוהו גם כן 'שפכה', מצד פעולתו; והכלי מן הנקבה - 'קבתה', וקיבה שם האסטומכה; אבל ה'רחם' הוא שם האבר מבני המעים שיעשה בו העובר. וה'צואה' נקראת כן מגזרת 'יצא'. ושם השתן - 'מימי רגלים'; ושם הזרע - 'שכבת זרע'. וגוף הפעולה המביאה להוליד אין לו שם כלל - מכנים אותו, 'ישכב', או 'יבעול', או 'יקח', או 'יגלה ערוה', לא זולת זה. ואל יטעך 'ישגל', שתחשבהו שם לפעולה - אינו כן! כי 'שגל' הוא שם הנערה המוכנת למשגל בלבד, "נצבה שגל לימינך"; ואמרו "ישגלנה", לפי הכתיב - ענינו, יקחנה לנערה לזה הענין:

ויש בידי עוד אומר דבר והוא כי ספה"קים של הרמב"ם ועוד מגדולי ספרד נכתבו כלל וכלל בלשון 'ערבית יהודית' ונמנעו מלכתבם בלשה"ק, ועוד לחדד עניין זה שמצינו שב'גניזה הקהירית' שהכניסו לחדר גניזה מלבד ספ"ק ותשמישי קדושה שנתבלו, גם כן: כתבי בית דין, אגרות ושטרות, רשימות שמיות, קטעי פנקסים ומכתבים, וכל זאת מתוך יחס של כבוד לכל שנכתב בלשה"ק.

החרם האחרון לבית ישראל (אוצר היהדות, ירושלים)

מאמר לשון הקודש מתוך הספה"ק ויואל משה

עלה לתרופה מתוך שו"ת ויען אברהם (סימן ב') לרבי אברהם מאיר איזראעל זיע"א (אב"ד הוניאד)

 

בנין שלם - שפה ברורה - מאת רבי אפרים כהנא (זכרון יעקב)

ערכי הקודש כרך א'  כרך ב'  כרך ג'  כרך ד' לרבי אברהם נחמן שמחה וייצהנדלר (מכון פרות גנוסר)

טוהר הלשון - תולדות מלחמת השפה להרב שמואל רוטשילד (ירושלים, ה'תשס"ח)

לעגי שפה להרב אמיתי בן-דוד (ירושלים, ה'תשס"ט)

מענה לשון (מהדורא קמא, לאנדאן, ה'תשס"ז)

בשפה עברית ברורים והערות בדבר השמוש בשפה "העברית" לאור השקפת התורה

ויען אברהם, השמטות, סימן ב_Page_2.jpg
ויען אברהם, השמטות, סימן ב_Page_1.jpg
FL6291624.jpg

иудаизм  Judentum  Judaism  猶太教  Hudaismo  יידישקייַט  Judaïsme  Ιουδαϊσμός  ユダヤ教  judaizmus  یهودیت  Јудаизам  judaísmo  اليهودية  judaizm ​

 

שלוש השבועות         שלושת השבועות       שלא יעלו בחומה        דחיקת הקץ     לדחוק את הקץ     שלושה שבועות         גזירת הגלות   אתחלתא דגאולה       ציונות  מדינת ישראל          שלושת שבועות         אלף שנה        שלא ימרדו באומות העולם     שש שבועות          שלא יגלו את הקץ      השבעתי אתכם          בנות ירושלים  בצבאות או באילות השדה          אם תעירו ואם תעוררו  את האהבה עד שתחפץ         ורבי זירא        שלא יעלו ישראל בחומה ורב יהודה       השבעתי אחרינא        רבי יוסי ברבי חנינא    רבי לוי אחת שלא יעלו ישראל בחומה ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא       שלא ימרדו באומות העולם     שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי      שש שבועות    עקבתא דמשיחא      בית המקדש  הר הבית  אליהו הנביא אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזולה  בעלי תשובה         בזכות נטרונא  רבי יואל טייטלבוים     ויואל משה      דברי יואל       על הגאולה ועל התמורה         רבי עמרם בלוי רבי אהרן קצנלבויגן     דינא דמלכותא דינא ציונות  שטנא נצחא   השואה        חישוב הקץ    משיח בן דוד משיח בן יוסף         ישוב ארץ ישראל         קיבוץ גליות   בר כוכבא     בר כוזיבא    גאולה מלכות שמים מלכות בית דוד​          רמב"ם אגרת תימן      ושלא ירחקו את הקץ   ושלא ידחקו אץ הקץ    ושלא יגלו הסוד לאומות העולם התגרות באומות         רבי שלום בער שניאורזון        מתנגדים        שלא ירחקו את הקץ         שלא ידחקו אץ הקץ    שלא יגלו הסוד לאומות העולם רבי אלעזר      מקיימין את השבועה מוטב מתיר את בשרכם       כצבאות וכאילות השדה         מה תעירו ומה תעררו          לדחוק בכח     חסידות סאטמר         נטורי קרתא     Three Oaths Trois serments          Shalosh Shavuot   три клятвы Антисионисты      Antisionisty          Antisionisti   Anti-Zionists Frith-Zionists         ፀረ-ጽዮናውያን         ሶስቱ ሳምንታት      Anti-sionistid         Anti-cionistas         Anti-Sioniste          Anti-sionistas      Anti-Zionisten        Anti-zionister         Anti-zionisten          Anticionisták          Anti-Siyonistler      Αντι-Σιωνιστές       Anti-Sionistés          反シオニスト         Han shionisuto      反猶太复國主義      Fǎn yóutài fù guó zhǔyì     Anti-sioniștii Antisionister          a zsidóknak a diaszpórában kell élniük a Messiás eljöveteléig     vayoel moshe        Wajoel Mosze        Szalosz Szewuos

הבעל שם טוב הגאון מוילנה המעין הלכה ברורה תרומה מעשר תכלת חולין קודש טמא טהור יהודי גוי בן נח עכו"ם חלזון חבצלת תרומה מעשר תכלת חולין קודש טמא טהור יהודי גוי בן נח עכו"ם חלזון חבצלת תרומה מעשר תכלת חולין קודש טמא טהור יהודי גוי בן נח עכו"ם חלזון חבצלת כהן גדול כה"ג יסוד חקירה חקירת שך אויערבך קרליץ נתנזון שואל ומשיב ילקוט מדרש רבה טוב רעוע חייב פטור מזיק שן רגל עבד אשה מתנה ע"מ להחזיר נהנה רע נבילה תשלום אונס תשובה אהבה יראה שיינברג סג"ל אנילביץ' קה"י אבן עזרא אחיתופל מרים פו הדוב סינדרלה שמוליק כופר חברון פוניבז' אור החיים תורה אור לבנון סוריה ירדן ישראל פוסקים   שבועת הגלות

יידיש השפה הקדושה (בראקלין, ה'תשס"ד)               יידיש השפה הקדושה - הוספות א' (ה'תשס"ה)

יידיש השפה הקדושה - הוספות ב' (ה'תשס"ח)           יידיש השפה הקדושה - הוספות ג' (ה'תש"ע)

רבי משה סופר מפרשבורג 'החת"ס' זיע"א, חתם סופר עה"ת, חומש בראשית, פרק יא' פסוק א'

שפה אחת ודברים אחדים זה לה"ק. אין לתמוה שלה"ק אינינו ממולא ורחב כשארי הלשונות כמ"ש בח"ה בהקדמתו וקשה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, לק"מ, כי כל בעל לשון אשר המציא לשונו לפי עת וזמן ההוא בשעת הפלגה, ושוב בכל דור ודור מתחדשים מלאכות וסחורות ופעולות ואפי' פירות ובהמות ע"י הרכבה, ובעלי אותו הלשון ממציאים להם שמות וגזרות ובנינים לפי העת והזמן והכל יקרא על שם הלשון ההוא, ע"ד משל אשכנז הוא ראש לאומה וללשון אשכנז, וכל מה שימציאו בני אומתו עד סוף הדור יקרא לשון אשכנז כי מה לי אשכנז הראשון שהמציא הלשון בתחלה או אשכנז האחרון הזה שמוסיף אלו המלות הכל בשם אשכנז יקרא,

 

אך לשון הקודש יקרא על שם הממציא הראשון קדוש עליון ית"ש כמ"ש רמב"ן פ' כי תשא, וכל מה שהיה בראשית הבריאה והקב"ה דיבר בו או אפי' מה שנתוספו פעולות ומלאכות אח"כ והקב"ה דיבר מהם עם נביאיו הוא קרא שמם והוא לה"ק, אבל מה שלא דבר הקב"ה וקרא שמו ונתוספו פעולות ומלאכות ואם אפי' בעלי לה"ק דהיינו ישראל יקראו להם שמות במשנה וגמרא אינינו לשון הקודש מהקדוש ית"ש אלא לשון שבדו חכמים והבן זה. [פק"ח]:

אם מצאת טעות

ו/או יש ספ"ק שנשכח ממני,

הנך מוזמן לשלוח הודעה על כך כאן