ייש"כ גדול לארגון 'ידידי ילקוט השבעתי אתכם' על היוזמה הברוכה של הוצאה לאור של הסטיקרים האלו, ימלא הקב"ה משאלות לבם לטובה בכל מילי דמיטב
ובברכת אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזולה מישראל בב"א
'ילקוט השבעתי אתכם' שם לו למטרה להאיר מחשכי ארץ מהכפירה הלאומית, וע"כ התחלנו ג"כ במכירת והפצת ספרי-קודש.
קניית ספ"ק פותחת לכם צוהר לעולם תורני שעד כה הוסתר ממכם בגלל שטיפת מוח שעברתם ע"י הממסד הציוני...
אנו נשתדל שספה"קים שהזמנתם יגיעו ישירות לביתכם לכל היותר תוך 10 ימי עסקים.
בכל מקרה של שאלה וברור אנו ממליצים להשתמש בחלון צור קשר.
אנו מאחלים לכם חווית קניה נעימה!
בינ"ו עמ"י עש"ו
רק בעזהי"ת
ילקוט השבעתי אתכם
הבהרת יחס היהדות כלפי הציונות ע"פ סוגיית 'שלוש השבועות'
כפי שמופיעה במסכת כתובות קיא ע"א, זוה"ק מדרשים, ראשונים ואחרונים
הספה"קים שיצאו נגד הכפירה בתורת משה רבינו ע"ה ע"י חילול לשון הקודש
רבי שמואל טולדנו זיע"א, טיול בפרדס החכמה, ברכת התורה וקללת הציונות, תוספת א', עמ' 58 (ירושלים, ה'תשנ"ו)
ידוע שתמיד, הן האשכנזים הן הספרדים, היו קוראים את לשוננו 'לשון הקדש'. באו הציונים, עצם הערב רב, ושינו שם זה בשם 'שפה עברית'. וטעמא בעי! וכידוע שאין מקרה כלל וכלל. לכן ראה מה בין זה לזה, בין 'לשון' ובין 'שפה'. כי:
1. 'לשון' הוא אחד תוך הפה – 'פנימיות'.
2. אבל 'שפה' שתים הן חוץ לפה – 'חיצוניות'
(הערת המלקט: כי יניקתה של הציונות וגרוריה היא מ'החיצונים', כידוע, רח"ל)
ובמספר 'אחד' אין ספק משא"כ במספר 'שתים'. לפיכך עם ישראל האמיתיים נאחזים באחד הפנימי, שהוא עצם אמונתם הנצחית, אבל הציונים נאחזים בשתים, כי מדינה זו בנויה על שתים - על חוק ישמעאל וחוק עשו.
החרם האחרון לבית ישראל (אוצר היהדות, ירושלים)
מאמר לשון הקודש מתוך הספה"ק ויואל משה
עלה לתרופה מתוך שו"ת ויען אברהם (סימן ב') לרבי אברהם מאיר איזראעל זיע"א (אב"ד הוניאד)
בנין שלם - שפה ברורה - מאת רבי אפרים כהנא שליט"א (זכרון יעקב)
ערכי הקודש כרך א' כרך ב' כרך ג' כרך ד'
לרבי אברהם נחמן שמחה וייצהנדלר שליט"א (מכון פרות גנוסר)
טוהר הלשון - תולדות מלחמת השפה להרב שמואל רוטשילד (ירושלים, ה'תשס"ח)
לעגי שפה להרב אמיתי בן-דוד (ירושלים, ה'תשס"ט)
מענה לשון (מהדורא קמא, לאנדאן, ה'תשס"ז)
ברורים והערות בדבר השמוש בשפה "העברית" לאור השקפת התורה
ורוממתנו מכל לשונות לר' אביגדור גאלענדער (לאנדאן, ה'תשע"ה)
לשון הקודש - להבדיל בין הטמא לטהור מאת רבי ירמי' קאהן שליט"א
נוקב מרגליות לרב נקר אלדד שליט"א (88 עמודים ראשונים מתוך 1100)
לפעמים נשמעת הטענה שהביטוי 'עברית' מצוי אצל לשה"ק כגון 'לוח השנה העברי' או כינוי מקראי לאומה שהיתה קודמת לאומה הישראלית וכן הלאה על זו הדרך, אבל מה שעשו ראשי הציונות השאילו את המושג 'עברית' ללא קשר למוצאו ובנו עליו תלי תילים של השקפות ושיבושי מושגים ומילים, רח"ל.
'אגרת קודש' מאת רבי אליהו דוד רבינוביץ-תאומים 'האדר"ת' זיע"א (מובא מתוך הספה"ק בטוב ירושלים, פרק שלישי, עמ' פג-פד)
הנה בהתפרץ תבערה גדולה רח"ל, האוכלת כל סביביה באין מציל, ןאז אין לשים לב על אשר כבר הועילה התבערה, ואז ישוב כל איש להציל עצמו ביתו ורכושו, כן הדבר הזה אש הכפירה והמינות בעוה"ר עתה ללהב יצתה על-ידי מדיחים ומסיתים, ובערו ימין ושמאל לכפור בכל תורתינו הק', ולפשוט סימני טהרה בטלפיהם, העמידו כל התורה על לימדו לשון עברית ותולדות ישראל (היסטאריע) ולעשות כל התורה שבכתב כסיפורי מעשיות ומתורה שבע"פ אין זכר, הן כל הנתפס בחרמם , שוב לא ישוב ואין להם תקנה, עד יבוא בעל הכרם ויכלה את קוציו, ואנחנו בשם ה' נדגול'.
יידיש השפה הקדושה (בראקלין, ה'תשס"ד) יידיש השפה הקדושה - הוספות א' (ה'תשס"ה)
יידיש השפה הקדושה - הוספות ב' (ה'תשס"ח) יידיש השפה הקדושה - הוספות ג' (ה'תש"ע)
רבי יעקב ב"ר צבי מעמדין 'היעב"ץ' זיע"א, מגדל עוז, בית מדות, עליית הלשון, פרק ב'
עוד אמרו רז"ל 'הדר בא"י ואוכל חולין בטהרה ומדבר בלה"ק מובטח לו שהוא בן עוה"ב', הרי על כרחנו לומר שיש בה קדושה עצמית ודאי (אלא שהכל לפי כוונת הלב הטהור ומחשבתו הנקייה שמהרהר על ידיה בדברי קדושה, אז יש בכחו לפעול דברים נוראים ודבורו חביב לפני הקב"ה וששים ושמחים בו כל צבא מעלה ומתקבצים ובאים לשמוע הלה"ק כב"א שמתקבצים לשמוע ולראות במזמוטי חתן וכלה, ולפי יתרון המחשבה הזכה והכונה הישרה במלותיה וההסתכלות ברמזיה וסתריה, על פיה תהיה מקנת ההשגה האלהית ביתר שאת ויתר עז, עד שמגעת ומביאה לידי רוח הקודש בלי ספק. אם כן כלי של קדושה יתרה כזה פשיטא לא ניתן להשתמש בו לדברים ריקנים של הדיוטות, או לעניני שחוק וחשק והתול ושטות, לחלל קדושתו, חלילה חולין הוא לחכמים הישרים הכשרים.
ואוי להם לאותן שחברו ספרי עגבות ונבול פה, ובאו בה פריצים וחללוה, אוי לנפשם ולמזלם, שעשו ממנה כנור עגבים, לאילת אהבים, ואין צריך לומר מאותן נבלים שעושים אותה מפץ להכות בסתר, ע"י כתבי פלסתר חסוד וקלון את החיים (ממש לא ע"ד העברה ושתוף השם בלבד) ואת המתים (לפי המדומה והם החיים בג"ע ע"ד האמת) אטו ברשיעי כה"ג עסקינן, גנאי לאיש יהודי שעמדו אבותיו על הר סיני לספר מרשעים כאלו, שאינן רק ישראלים צבועים בגוון ההכשר, סרוחי טבולים ומשוחים בששר, להראות נאים לעיני בשר.
אך לספר בגנותם ולהתלוצץ בהם הותר ודאי, כמ"ש 'כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע"ז', ור"מ מתלוצץ בעוברי עברה, וכאשר יתבאר בעז"ה בעליית ליצנות'.
רבינו משה ן' מימון 'הרמב"ם' זיע"א, מורה נבוכים, חלק ג, פרק ח
ולי גם כן טענה וסיבה בקריאת לשוננו זה 'לשון הקודש' - ולא תחשוב שהוא הפלגה ממנו או טעות, אבל הוא אמת. מפני שזה הלשון הקדוש לא הונח בו שם כלל לכלי המשגל, לא מן האנשים ולא מן הנשים, ולא לגוף המעשה המביא להולדה, ולא לשתן, ולא לצואה. אלה הם הדברים כולם לא הונח להם שם ראשון כלל בלשון העברי, אלא ידובר בהם בשמות מושאלים וברמיזות.
והיתה הכוונה בזה - שאלה הדברים אין ראוי לזכרם שיושם להם שמות, אבל הם ענינים שצריך לשתוק מהם, וכשיביא הצורך לזכרם - יעשה לו תחבולה בכנויים ממילות אחרות, כאשר נסתר, בעשותם בעת הצורך, בכל יכלתנו אמנם הכלי מן האיש קראהו 'גיד', והוא שם על צד הדמיון מאמרם, "וגיד ברזל ערפך", וקראוהו גם כן 'שפכה', מצד פעולתו; והכלי מן הנקבה - 'קבתה', וקיבה שם האסטומכה; אבל ה'רחם' הוא שם האבר מבני המעים שיעשה בו העובר. וה'צואה' נקראת כן מגזרת 'יצא'. ושם השתן - 'מימי רגלים'; ושם הזרע - 'שכבת זרע'. וגוף הפעולה המביאה להוליד אין לו שם כלל - מכנים אותו, 'ישכב', או 'יבעול', או 'יקח', או 'יגלה ערוה', לא זולת זה. ואל יטעך 'ישגל', שתחשבהו שם לפעולה - אינו כן! כי 'שגל' הוא שם הנערה המוכנת למשגל בלבד, "נצבה שגל לימינך"; ואמרו "ישגלנה", לפי הכתיב - ענינו, יקחנה לנערה לזה הענין:
ויש בידי עוד אומר דבר והוא כי ספה"קים של הרמב"ם ועוד מגדולי ספרד נכתבו כלל וכלל בלשון 'ערבית יהודית' ונמנעו מלכתבם בלשה"ק, ועוד לחדד עניין זה שמצינו שב'גניזה הקהירית' שהכניסו לחדר גניזה מלבד ספ"ק ותשמישי קדושה שנתבלו, גם כן: כתבי בית דין, אגרות ושטרות, רשימות שמיות, קטעי פנקסים ומכתבים, וכל זאת מתוך יחס של כבוד לכל שנכתב בלשה"ק.
רבי משה סופר מפרשבורג 'החת"ס' זיע"א, חתם סופר עה"ת, חומש בראשית, פרק יא' פסוק א'
שפה אחת ודברים אחדים זה לה"ק. אין לתמוה שלה"ק אינינו ממולא ורחב כשארי הלשונות כמ"ש בח"ה בהקדמתו וקשה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, לק"מ, כי כל בעל לשון אשר המציא לשונו לפי עת וזמן ההוא בשעת הפלגה, ושוב בכל דור ודור מתחדשים מלאכות וסחורות ופעולות ואפי' פירות ובהמות ע"י הרכבה, ובעלי אותו הלשון ממציאים להם שמות וגזרות ובנינים לפי העת והזמן והכל יקרא על שם הלשון ההוא, ע"ד משל אשכנז הוא ראש לאומה וללשון אשכנז, וכל מה שימציאו בני אומתו עד סוף הדור יקרא לשון אשכנז כי מה לי אשכנז הראשון שהמציא הלשון בתחלה או אשכנז האחרון הזה שמוסיף אלו המלות הכל בשם אשכנז יקרא,
אך לשון הקודש יקרא על שם הממציא הראשון קדוש עליון ית"ש כמ"ש רמב"ן פ' כי תשא, וכל מה שהיה בראשית הבריאה והקב"ה דיבר בו או אפי' מה שנתוספו פעולות ומלאכות אח"כ והקב"ה דיבר מהם עם נביאיו הוא קרא שמם והוא לה"ק, אבל מה שלא דבר הקב"ה וקרא שמו ונתוספו פעולות ומלאכות ואם אפי' בעלי לה"ק דהיינו ישראל יקראו להם שמות במשנה וגמרא אינינו לשון הקודש מהקדוש ית"ש אלא לשון שבדו חכמים והבן זה. [פק"ח]'.
רבי משה סופר מפרשבורג 'החת"ס' זיע"א, דרשות החת"ס, ח"א דף ק' ע"ב
'אין זה כי אם מרוב קדושת הלשון הזה שאיננו נשאר ברצון בין בני אדם, מה גם בארץ העמים הטמאה. ומפני זה נס וברח מאנשי המגדל בדור ההפלגה ונשתנה לשבעים לשונות אחרות, למען לא ישתמשו בו אנשים שאינם מהוגנים'.
מסכת סנהדרין, דף כא ע"ב
אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי מאן הדיוטות אמר רב חסדא כותאי מאי כתב עברית אמר רב חסדא כתב ליבונאה
иудаизм Judentum Judaism 猶太教 Hudaismo יידישקייַט Judaïsme Ιουδαϊσμός ユダヤ教 judaizmus یهودیت Јудаизам judaísmo اليهودية judaizm
שלוש השבועות שלושת השבועות שלא יעלו בחומה דחיקת הקץ לדחוק את הקץ שלושה שבועות גזירת הגלות אתחלתא דגאולה ציונות מדינת ישראל שלושת שבועות אלף שנה שלא ימרדו באומות העולם שש שבועות שלא יגלו את הקץ השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ ורבי זירא שלא יעלו ישראל בחומה ורב יהודה השבעתי אחרינא רבי יוסי ברבי חנינא רבי לוי אחת שלא יעלו ישראל בחומה ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא שלא ימרדו באומות העולם שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי שש שבועות עקבתא דמשיחא בית המקדש הר הבית אליהו הנביא אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזולה בעלי תשובה בזכות נטרונא רבי יואל טייטלבוים ויואל משה דברי יואל על הגאולה ועל התמורה רבי עמרם בלוי רבי אהרן קצנלבויגן דינא דמלכותא דינא ציונות שטנא נצחא השואה חישוב הקץ משיח בן דוד משיח בן יוסף ישוב ארץ ישראל קיבוץ גליות בר כוכבא בר כוזיבא גאולה מלכות שמים מלכות בית דוד רמב"ם אגרת תימן ושלא ירחקו את הקץ ושלא ידחקו אץ הקץ ושלא יגלו הסוד לאומות העולם התגרות באומות רבי שלום בער שניאורזון מתנגדים שלא ירחקו את הקץ שלא ידחקו אץ הקץ שלא יגלו הסוד לאומות העולם רבי אלעזר מקיימין את השבועה מוטב מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה מה תעירו ומה תעררו לדחוק בכח חסידות סאטמר נטורי קרתא Three Oaths Trois serments Shalosh Shavuot три клятвы Антисионисты Antisionisty Antisionisti Anti-Zionists Frith-Zionists ፀረ-ጽዮናውያን ሶስቱ ሳምንታት Anti-sionistid Anti-cionistas Anti-Sioniste Anti-sionistas Anti-Zionisten Anti-zionister Anti-zionisten Anticionisták Anti-Siyonistler Αντι-Σιωνιστές Anti-Sionistés 反シオニスト Han shionisuto 反猶太复國主義 Fǎn yóutài fù guó zhǔyì Anti-sioniștii Antisionister a zsidóknak a diaszpórában kell élniük a Messiás eljöveteléig vayoel moshe Wajoel Mosze Szalosz Szewuos
הבעל שם טוב הגאון מוילנה המעין הלכה ברורה תרומה מעשר תכלת חולין קודש טמא טהור יהודי גוי בן נח עכו"ם חלזון חבצלת תרומה מעשר תכלת חולין קודש טמא טהור יהודי גוי בן נח עכו"ם חלזון חבצלת תרומה מעשר תכלת חולין קודש טמא טהור יהודי גוי בן נח עכו"ם חלזון חבצלת כהן גדול כה"ג יסוד חקירה חקירת שך אויערבך קרליץ נתנזון שואל ומשיב ילקוט מדרש רבה טוב רעוע חייב פטור מזיק שן רגל עבד אשה מתנה ע"מ להחזיר נהנה רע נבילה תשלום אונס תשובה אהבה יראה שיינברג סג"ל אנילביץ' קה"י אבן עזרא אחיתופל מרים פו הדוב סינדרלה שמוליק כופר חברון פוניבז' אור החיים תורה אור לבנון סוריה ירדן ישראל פוסקים שבועת הגלות
לקט מאמרים ודא"ח מתוך 'נכון לדורות' על תיקון המידות
כ"ק האדמו"ר ממונקאטש, רבי חיים אלעזר שפירא זיע"א, חיים ושלום עה"ת, פר' נח:
'והנה עינינו רואות וכלות בסוף יומיא של גלות אדום הארוך הלז, כי קודם הגאולה החלו הציאניסטע"ן הכופרים ר"ל, להתגבר בדרכי מזימתם הרעים, ולה"ק אשר ידברו ויתלבשו בזה באדרת שער למען כחש, אינו לשון הקודש... וגם הלשון הזה המה עשו להם כדרך לשונותם פעלים חדשים ודקדוק חדש ותיבות חדשות בו אשר אינו עוד לשון הקודש רק העברעאיש, כמו שקרא להם שם זה ללשונם כ"ק אאמו"ר הגה"ק זי"ע מטעם הנז'. וכ"ז בין הנסיונות בסוף הגלות המר הלז.
כ"ק האדמו"ר ממונקאטש, רבי חיים אלעזר שפירא זיע"א, הגהות ירושלמי סוכה, פ"ג הלכה י"ב דף קע"ז מהנדפס:
'ואמרתי לבאר בזה פ"א בדרשה בתוכחת מוסר נגד הציאניסטען הכופרים ודעימי' שמשתמשים בלשון העברעאי"ש בדקדוק ושפה אחרת אשר קורין עברי"ת, ואינה לשון הקודש שלנו שהיא לשון תורה, עפ"י דקדוק חכז"ל והראשונים, וכדאיתא בתיקונים מארי דקדוק וכנודע, והעיקר נתפקרו ביסוד כפירתם בתורה מן השמים, והמה מינים גמורים ר"ל גרועים מהנכרים'.
כ"ק האדמו"ר ממונקאטש, רבי חיים אלעזר שפירא זיע"א, שער יששכר, מאמר אגדתא דפסחא, אות ג':
'בקידוש. ורוממנו מכל לשון וקדשנו במצותיו. המשך וסמיכת הדברים נראה כי הוא הכוונה לדורות האלו בעוה"ר בהתגברות הקליפות בסוף יומיא אלין, ויקראו להם ציאניסטעין אשר אמרו לשוננו לה"ק נגביר שפתינו אתנו (בדקדוק שבדו להם) מי אדון לנו, את ה' לא ידעו ואת תורתו לא שמרו, רק בלשון העבראי"ש שלהם יתבאר יסיתו רבים, ואכמ"ל'.
רבי שאול בראך זיע"א, אבות על בנים, הקדמה, דף כ"ג:
'הנה בעניין ששמים הציונים כל כחותיהם לדבר עברית וליסד בתי ספר לתכלית הזה, הירא את דבר ד' ינוס מזה כבורח מן הארי.
והנה מי יוקיר יותר לשון הקודש מעוסקי תורה שבכל יום רואים נפלאות גדולות בלשונינו הקדושה... וגם בחיבורי זה הראתי כמה פעמים על גדולתה ותפארתה של לשה"ק... אבל באו בה פריצים וחללו, הורידו תפארתה וכופרי רוסיא הדפיסו לאלפי רבבות בלשון הקודש ספרים מלאים כפירה ומינות, וסכנה גדולה לבן או בת לידע לשונם הסרוח, והוא ממש כדור הפלגה שכולם דברו בלשה"ק שפה אחת לכולם, ובה הסכימו לעשות מלחמה עם כביכול, כן הם גלגולים שלהם, כל טומאתם מפרסמין בלשה"ק...
וכתב החתם סופר בהגהותיו לאו"ח (סי' מ"ד מג"א סק"ב) וז"ל: "ונ"ל דמשו"ה הנהיגו אבותינו את בניהם מבלי לספר בלשה"ק ונשכח מאתנו לגמרי בעוה"ר משום שגלו לכבל שהיתה מליאה גילולים' עכ"ד
...אבל באמת אין זה לשה"ק כלל... והבונדיסטען המה פאטריאטים גדולים בעד הדיבור העברי ומתנפלים בקצף נורא על כל איש אשר לא יבין או לא יחפוץ לדבר עברית-מצרית כמותם עכ"ד, - ודי בזה שידעו אחינו להזהר מבתי ספר של עברית של הציונים כמו מבתי ע"ז'.
'אגרת קודש' מאת רבי יוסף ידיד הלוי זיע"א (מתוך מכתבו ח"י איר תפר"ח אל מנהל חברת 'יסוד הדת' בארגענטינא, אל פסקו נצטרפו הביד"צ ירושלם, ובראשם מרן הגר"ח זאננפעלד זצוק"ל):
...'בענין לימוד שפה העברית לנערי בני ישראל... אנחנו רואים בעינינו שכמה קלקולים יוצאים מלימוד השפה העברית יען ש'חדשים מקרב באו' שהם עושים חבורים בעברית ומדברים בעברית ועוברים על התורה וכל חבוריהם דברי מינות ואפיקורסות... כמו שראינו בעוה"ר בבתי ספריהם מתחנכים לאלפים פה ורבבות לתרבות רעה לחלל שבת בפרהסיא ולכפירה גמורה וכו', כמו שידוע ומפורסם לכל והם שומרים רק על השפה והארץ (לא קדושת הארץ) ונתקיים בנו בעוה"ר "או פריצים וחללוה"
...ואם היה כבודו רואה בעיניו מקצת מעשיהם הרעים של לומדי בעברית פה, בודאי היה אומר שצריך קריעת בגדים ולברך ברוך דיין האמת על חילולי התורה והדת הנעשים על ידם בעוה"ר, והלומדים בעברית משתמש בספרים החיצונים... והסכנה היותר גדולה היא כאשר ורגל לדבר צחות בעברית ימשוך לבו ללמוד בספרים החדשים המלאים דברי מינות ואפיקורסות ובעתוניהם המשקצים את הנפש, והנער נער...
הנה בעברית שילמדו יוגדל הסכנה... יהיו למומרים להכעיס ומינים גמורים ע"י ספריהם, אשר לא כן עצתי תיטב שלא להביא שנויים בשפה, רק ילמדו בערבי או בשפת המדינה באיספאניולית. וחזק ואמץ להגדיל התורה ולהאדירה ואל תרף ידך מדבר גדול כזה... וחפץ ה' בידכם יצליח וחז"ל אמן.
כ"ד החותם לכבוד התורה ברוב עז ושלום, הצעיר יוסף ידיד הלוי ס"ט'.
'אגרת קודש' מאת רבי דוד בהר"ן זיע"א:
'ב"ה, כ"ד תמוז תרצ"ג.
כל דבר אפשר להבין תכליתו אם נודע מי מחוללו ומי מהללו, ידוע שמחוללי הרעיון לדבר בלשון שמכנים בשם (עברית) היו שלוחי השטן כגון [בארה"ק] בשם בן יהוד' ובעצמו לא יהודי וחבריו (שר"י) שהיו בוזים לכל דבר קודש, ומי מחללו שונאי ישראל וקדושתו מורי בתי הכינרת המחנכים לעקור כל שורש קדושת ישראל רח"ל...
...כי עינינו רואות שהם גרועים ושונאי ישראל יותר ממומרים ר"ל, כבר אמר הגאון מוהר"ר יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל שמה שאסרו חז"ל לאמר עשרת הדברות במדינה מה שהיו אומרים במקדש קדם לק"ש לפי שהוא ראשית התורה ועיקרו, פן יאמרו המינים אין תורה אלא זו, עאכו"כ ק"ו ב"ב של ק"ו שאסור לדבר עברית, שכבר עינינו רואות שהמינים אומרים אין לאומתינו יהדות אלא זה שפת עברית וכבר פשטה השריפה הרבה די', והעובר עבר על איסור חמור הנלמד עפ"י מדות התורה... עכ"ז מאד צריך כל אחד להרחיק כ"ב מלדבר בשפה זו שבדוהו מינים... וכ"ש נשים ובתולות שדעתן קלות ופנויות מכל חכמה שהן מתפתות ונמשכות לקרא בכל ספרי מיני זמנינו שגם בכל ספרי חכמה וסיפור שהם מחברים מטלים ארס וקרירות וכפירה בכל קודש רח"ל, ע"כ צריך כל אחד לשית עצות יחד להנצל עי"ז מעצת רשעים ולעמוד בעדת צדיקים'.
כ"ק האדמו"ר מפאפא, רבי יעקב גרינוולד זיע"א, הגדה אגודת אזוב:
'והנה הכת הנ"ל צועקין הלא אנו מדברין בלה"ק ורק בזכות שלא שינו לשונם נגאלו, אבל זה מעשה בעל דבר דבאמת לשונם סרוח ואין זה לה"ק, עכ"א אדרבה אילו הי' שם לא הי' נגאל, דהם שינו לשונם, ולא אנו דהלשון שמדברים בו יראי ה' הוא הוא לה"ק'.