פסק הלכה משו״ת דברי יואל

הרב אביעד נייגר
לפני 4 שעות
זמן קריאה 9 דקות

למען אחי ורעי! בימים אלו יהיו קבוצה של הזויים שמדמיינים לעצמם כאלו הם נמצאים באיזו גאולה, כשיטת סדום ועמורה, וכל מי שהי' מעיז לסתור את מעשיהם מיד היו דנים אותו כ'דעת יחיד', בעוד שהם בכלל לא נחשבים לדעה.

ואכן שתשובתו הרמה היא לזרא בעיניהם של יחצ"ני הראי"ה קוק, אבל יש לנו כלל שמע האמת ממי שאמרה, והדברים נוכחים, דהרי כבר הודיעו לנו מראש בנבואה (דניאל יא פס' יד):

"וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ"

ופירש"י, שם:

"ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון" - ראיתי בשם ר' סעדיה זו אומה שזו פריצי ישראל וסיעתו'.

והנה ניכר מדב"ק של רס"ג שהם אומה בפני עצמם והם הציונים, שהם לא ממש חלק מעמך בית ישראל, ונראה משום ועשו לעצמם תורה חדשה משל עצמם

אזי שעצם אלו שהולכים עמהם ומחזקים ידיהם ומעשיהם המקולקלים, חכמי ישראל ראו לנכון את החיוב רמיא לצאת נגדם

והנה לשון קדשו של כ"ק האדמו"ר מסאטמאר, רבי יואל טייטלבוים זיע"א, שו"ת דברי יואל, חו"מ, סימן קלא, עמ' תצ-תצב:

ב"ה קול נהי נשמע בציון צעקת בני ישראל היראים וחרדים בעיר ה' שמה והביד"צ שבירושלים עיה"ק ת"ו ובאשם הרב הגאון הצדיק זקן וקנה חכמה כקש"ת מוה"ר יוסף חיים זאננענפעלד שלי"א האבדק"ק, מבקשים אותנו להיות להם לעזרה בצרה, ותעל זעקתם את פני ה' איך המחבלים כרמים כרם ה' צבאות המה המעמידים צלם בהיכל ה' ונספחו על בית יעקב לספחת ולבהרת, אשר כמהו לא נהיתה צרעת ממארת, לצודד נפשות להשקותם מים הרעים המאררים הוא המינות והכפירה ר"ל עד שבעוה"ר נתקיים בהם היו צרי' לראש, איש צר ואויב לדת תורתינו הקדושה ולעיקרי האמונה דרך קשתו כאויב להפר ברית עולם, הנקוב בשם אברהם יצחק קוק, הוא הגבר אשר הרחיב גבול הטומאה ר"ל, היא העדה הרעה המכנים עצמם בשם ציונים, אשר הן המה בעתים הללו האבני נגף לבית ישראל ומחריבים ארה"ק וכל הארצות בכלל, האומרים ערו ערו עד היסוד בה הוא קיום תוה"ק והאמונה המסורה לנו, שהוא היסוד לקיום כל ישראל בכלל ובפרט, ומבלעדי זאת הוסיף פשעים על פשעים, להדפיס בספריו הטמאים, גלויים וידועים, דברי מינות וכפירה, בעזות מצח וחוצפה יתירה, את ה' הוא מגדף ביד רמה, אשר לא נראה ולא נשמע כזאת מימים ימימה, תסמר שערות אנוש ותצילנה שתי אזני כל שומע, הנה ארסו ארס ברזל להיות בוטה כמדקרות חרב להסית ולהדיח פרחי שושנה, והרב מדבריו המדאיבים לב כל מאמין בה' מועתקים בקונטרס קול גדול הנדפס בירושלים ובמכתבו של כבוד הרב הגאון המפורסם האבדק"ק סאטמאר שליט"א (הרב יהודא גרינוואלד-שו"ת זכרון יהודא), אבל כאשר הי' לנגדי החיבורי עצבים שלו ראיתי כי עוד הרבה יותר ממה שהעתיקו הם נמצאים בחיבוריו, מלאים על כל גדותיו דברי מינות וכפירה, מאוד נורא, וילאה לב כל מאמין בה' להעתיק רוב דברי טומאה כאלו אוי לעינים שכך רואות, השי"ת ירחם במהרה, וינקום נקמתו ונקמת עמו בנ"י ברוח סער וגבורה.

והנה אך למותר להאריך בהלכה זו שהוראתו אסורה, כי אף מי שאינו מין וכופר אלא שמחלל ה' ומחטיא את הרבים בשאר עבירות, אסור לשמוע הוראה מפיו, ובשו"ע סימן רמ"ג סעיף ג' דת"ח המזלזל במצות ואין בו יראת שמים הרי הוא כקל שבציבור, והביא על זה בברכי יוסף שם דכל ת"ח שיש בידו חילול ה' אסור לשמוע ממנו דברי תורה ולסמוך על הוראתו יעיי"ש בשיו"ב, וע"ע בשו"ת בית שלמה יו"ד ח"ב סימן ק"א דאף דאיתא בירושלמי (מועד קטן פרק ג' הלכה א') זקן שאירע בו דבר אין מורידין אותו מגדלתו, מכל מקום אם החטיא את הרבים הוי כירבעם בן נבט ופשיטא דמורידין אותו מגדולתו יעיי"ש, ובמינים ואפיקורסים, כבר כתב החת"ס בחו"מ סימן קס"ב, דכיון שאסור לקרב אל פתח ביתו וכל באיה לא ישובון ולא ישיגון אורחות חיים, מכש"כ שאסור ליקח תורה מפיו יעיי"ש.

והנה נחזי אנן בגמרא גיטין פרק השולח דף מ"ה, ספר תורה שכתבו מין ישרף כתבו עכו"ם יגנז, ובשבת דף קט"ז אמר ר' טרפון שאם יבואו לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהן, א"ר ישמעאל ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, הללו שמטילין איבה וקנאה ותחרות בין ישראל לאביהן שבשמים עאכו"כ, ועליהם אמר דוד הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, ולשון הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות יסודי התורה הלכה ח', אפיקורס ישראל שכתב ס"ת שורפין אותו עם האזכרות שבו כדי שלא להניח שם לאפיקורסים ולא למעשיהם יעיי"ש.

הנה כ"כ החמירו בספר תורה שכתבו מין למחוק את ה' יותר מבכתבו עכו"ם משום שלא להניח שם לאפיקורסים, אף שבספר תורה לא העתיק אלא אותיות התורה והאזכרות ולא חידש שם שום דבר מדעתו, ואך בשביל מחשבתו זרה שהיא ממקור מים הרעים אף שאינה ניכרת מתוך מעשיו, החמירו שלא להניח שם לפעלותיו, ומכל שכן שאסור להניח לו שם ושארית להיות לו איזה התמנות בהוראה ותורה, שיוכל להיות חותר חתירה, לאמשוכי אבתרי' בדעה נפסדה וזרה, מרה כלענה ר"ל.

ויש כת צבועים המחפים על המינים והאפיקורסים באמרם שאין להתקוטט כי גדול השלום, ואם אין שלום אין כלום, כהנה וכהנה דברי הבלים, אבל התנא ר"י מכחישם בלמדו החיוב לאבד כח המינים מהא שציותה התוה"ק למחוק את ה' עבור הטלת השלום כי הן המה המטילים איבה ותחרות, וזהו השלום שבישראל לאבד כח המינים ויהי' אחריתם להכרית.

ובגמרא ברכות דף כ"ט, שמעון הפקולי הסדיר י"ח ביבנה, אמר ר"ג כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים, עמד שמואל הקטן ותיקנה, לשנה אחרת שכחה והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו, והקשו אמאי לא העלוהו והאר"י טעה בכל הברכות אין מעלין אותו בברכת הצדוקים מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא, שאני שמואל הקטן דאיהו תיקנה, וניחוש דלמא הדר בי' ואף צדיק מעיקרא דלמא הדר בי' כו' שאני שמואל הקטן דאתחיל בה [ודעת הר"י שם דמה שאמרו מסלקין אותו בטעה בברכת המינין הכוונה שמסלקין אותו לגמרי שלא יהא עוד ש"ץ לעולם. והמג"א בסימן קכ"ו מצדד שאין מסלקין אותו מלהיות עוד ש"ץ בשביל פ"א, וביאר שם במחצית השקל שזה דעת החולקין על הר"י ז"ל שאין הכוונה בש"ס שמסלקין אותו לולם אלא לפי שעה. ועל כל פנים מדכתב המג"א בזה שאין מסלקין אותו בסביל פ"א אם כן נראה דאם אירע לו כן יותר מפ"א כילי עלמא מודי שמעבירין אותו שלא להיות עוד ש"ס לעולם, אף בזמנו של המג"א שכתב שם שלא הי' אז מינים מצויים, ופלוגתתן בזה סובב על דברי הש"ס דמיירי בפעם הראשונה כעובדא דשמואל הקטן.

והנה באמת כללא הוא שאין מוציאין שום אדם מחזקת כשרות כל כמה דאפשר לדונו לכף זכות שלא הי' אלא טעות ושגיאה, ואף בטבח שהוציא טריפות מתחת ידו שמבואר בשו"ע יו"ד בימן קי"ט סעיף י"ז שאין לו התנצלות לומר שוגג הייתי, מבואר הטעם בתשו' הרשב"א סימן כ' (ששם מקור דין זה) שא"א לומר בו מיטעי טעה כי הטריפות ידועים הם ואם לא נודעו לזה אין ראוי למנותו טבח ולסמוך עליו כלל, וכן זה כתב הרא"ש ז"ל בתשו' כלל כ' (דין כ"ט), ואעפי"כ הביא ע"ז הש"ך שם בס"ק ל"ג דברי המהרי"ו דבאדם דידוע שהוא י"ש ומדקדק במעשיו עדיין אמרינן בי' דודאי משגה הוא ולא חיישינן דלמא הדר בי', וכאן בברכת המינים המוזכר בש"ס דודאי אפשר למימר בי' שטעה דכן הי' האמת בשמואל הקטן שהי' טעות, ועיי"ש בפנ"י שביאר ענין הטעות בזה, ובשאר ברכות ממתינן לי' באמת עד שיזכור, ובברכת המינים מבואר שם ברשב"א וטוש"ע בסי' הנ"ל שמסלקין אותו מיד ואין ממתינין לו כלל להזכירו, ולמה נוציא אדם כשר מחזקתו להכלימו ולסלקו אם אפשר לומר שטעה ואין בו צד מינות כלל, בפרט בצדיק גמור כשמואל הקטן ובעצמו תיקן ברכת המינים ואילו לא היה מתחיל בה אז היו מסלקין אותו והיו חושדין אותו דלמא הדר בי' וח"ו מין הוא, ולדעת הר"י הי' מסולק לעולם בשביל פעם הראשונה תיכף ומיד, וע"כ שהחמירו יותר בחששא דמינות מבשאר עבירות אף בספיקא נגד חזקה דמעיקרא ושאני מינות דמשכא וחמור טובא]. ועכ"פ כיון שמבואר בגמרא ושו"ע דרק בשביל שמונע עצמו מלקלל את המינים ואף שיוכל להיות שאינו אלא טעות מ"מ מסלקין אותו, א"כ כש"כ מי שמגלה דעתו בפי' שאינו רוצה לקללם באופן שאין להסתפק בו שמא שכח וטעה, וק"ו במי שדרכו עוד לשבחם ולחזקם שהדבר ברור שצריך לסלקו מכל דבר שבקדושה, ואצ"ל שלא יהי' רב ומורה בישראל.

וא"כ אותו האיש הנזכר לעיל שזה דרכו לחזק ולרומם הציונים החלוצים הכופרים באלקי ישראל בפרהסיא ובפומבי, זה בלבד מספיק לבירור ההלכה שהחיוב לסלקו ולהרחיקו מכל בית ישראל, וק"ו אחרי שבחיבוריו האלילים, עוד הרבה גילולים, בר"ה וברה"י יחידו של עולם, והראה לדעת, דכל שכן דפקר טפי בכל מיני מראות נגעים וצרעת, ועל הכלל כולו יצא, לכפור בתורה שבכתב ובע"פ ובעיקרי האמונה לתת אותם לשמצה, תו אין ספק כי הוראתו וכל דבריו ועניניו טמאים ומטמאים, ואשר ירחיקו ממנו בלב תמים, בעזר אלקי יהיו נקיים, והמתחברים אליו מחמת דוחק ממון, ומשתחוים לאגורת "כסף" תחילת חימוץ "הכסיפו" פניהם לאביהם שבשמים, וסופם לבאר שחת בור ריק אין בו מים, אבל נחשים וקרבים בהם להטות ח"ו לבבות בנ"י מדרך החיים, ר"ל, ואמרו חכז"ל (פסחים דף כ"ה ע"א) בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה, ולדיין שאינו הגון אף מחמת שאר מעשיו רעים שאינם של מינות ואפיקורסות קראו חכמינו ז"ל (סנהדרין דף ז' ע"ב) אשירה, וקל וחומר בית גאים של מינות וכפירה אמרו חכמינו ז"ל במסכת שבת דף קט"ז שאפילו אדם רודף אחריו להרגו ונחש רץ אחריו להכישו נכנס לבית של עבודה זרה ואינו נכנס לבת יהן של אלו שאלו אין מכירין וכופרין ואלו מכירין וכופרין, וא"כ מוטב להם להיות נמכר לע"ז עצמה ולא למין ואפיקורס, שורש פורה ראש ולענה ואשכלות מרורות, ואשר בה' ישים מבטחו יאיר אליו נורא תהלות, וכבר נתבאר הדין הלכה ברורה, שמי שאינו רוצה לקלל את המינים בפרהסיא, בהקללה אשר להם ראוי', אף שהי' צדיק מעיקרא, שתיקה זו מעידה עליו שבא בחזרה, ונתפס באותה עצה הנבערה, לחבק חיק נכרי', היא המינות הארורה, השי"ת ירחם לעקרה, לשרשה לבערה, ואל יוסיפו עוד לדאבה, לנפשות בנ"י הנאנחים בלב ורוח נשברה, ונפשם חשקה בתורה, השי"ת יוציאנו מאפילה לאורה.

ואתם בנ"י היראים והחרדים, חזקו ואמצו, איש את רעהו יעזורו והחלש יאמר גבור אני ללחום מלחמות ה' להעביר ממשלת זדון מן הארץ ולהסיר האשירה הזאת ממקום הקדוש, והשי"ת יתן לכם רחמים, בלב שרים ומלכים, שלא להשליט עוד שבט הרשע עליכם, עד ישקיף וירא ה' בענינו, ובמעגלי צדק ינחינו, ומצרה לרוחה יוציאנו, ומתוך חשיכה יאיר עינינו, בישועותו הגדולה לשמחינו, בשמחת ציון וירושלים לעבדו שם בשמחה ולבב טוב.

א"ד הכותב ונאנח מצפה לרחמי שמים ולישועת כל ישראל במהרה, יום ה' לס' וזאת עשו להם וחיו ל"ט למבנ"י תרפ"ז לפ"ק, פק"ק קראלי יצ"ו

הק' יואל טייטלבוים'.

כ"ק האדמו"ר מסאטמאר, רבי יואל טייטלבוים זיע"א, שו"ת דברי יואל, חו"מ, סימן קלב, עמ' תצב-תצג:

בע"ה, כ"ד אלול יום א' דסליחות התרצ"ב לפ"ג, פה על הספינה

כאשר זכיתי ת"ת להיות בירושלים עיה"ק תובב"א ולחבב אה"ק, שאלוני רבים וכן שלמים ע"ד הרב קוק העומד בראש להרחיב גבול הציונים והמזרחים הטמאים והמטמאים ר"ל, אשר לדאבון לבינו הן המה האריכו קיצינו והשרישו שורש פורה ראש ולענה של המינות והכפירה ר"ל באה"ק, וזה איזה שנים אשר ראיתי מכתבים של כבוד ידידיי הרב הגה"צ האבדק"ק סאטמאר ז"ל[1] ולהבל"ח הרב הגה"צ האבדק"ק קאשויא שליט"א[2] ועוד משאר גאונים וצדיקים שבמדינות אחרות שחרצו עליו משפטו שאסור ליקח הוראה מפיו וחלילה להתחבר עמו, ומקצתם של מכתבים אלו כבר נדפסו, גם אנכי בעניי כתבתי אז בזה באריכות (ע' בסי' הקודם) כאשר הי' למראה יני חיבורי עצבים שלו המלאים מינות וכפירה ר"ל, וממש בוטה כמדקירות חרב בדברים חדים על ה' ועל משיחו, ועל זה דוה לב המאמין בהשי"ת ובתורתו הקדושה באופן נורא, אבל עוד גרוע מזה מעשיו הרעים אשר ממשיך לב העם ובני ציון היקרים לרשת המזרחים ובתי ספריהם אשר הן המה המחריבים יסודות אה"ק ומטילים ארס בילדי בני ישראל לחנכם בדרכי המינות ולסור מעיקרי ויסודי דתוה"ק, ואין להאריך בהם כי כבר נודע אשר מיסוד מים הרעים מקורם ומיום שניתנה תורה לישראל לא הי' יסוד מינות כאלה אשר הדיחו אלפים נפשות מישראל לכפור בה' ובתורתו הקדושה, ולא יסתפק בזה לב אמת אשר העומד בצידם להרחיב גבולם גרוע מהם (עיין ויואל משה מאמר א' סימן קט"ו).

ומבואר בגמרא ברכות דף כ״ט גבי שמואל הקטן שתיקן ברכת המינים לשנה אחרת שכחה ולא העלוהו, והקשו אמאי לא העלוהו האר״י א׳׳ר טעה בכל הברכות כולן אין מעלין אותו בברכת הצדוקים מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא, שאני שמואל הקטן דאיהו תקנה, וניחוש דילמא הדר בי׳, ומסיק דשאני שמואל הקטן דאתחיל בה. ומבואר בזה דאילו לא אתחיל בה היו מעלין אותו אף שהי׳ צדיק גמור ומיוחד בדורו והוא בעצמו תיקנה, ומזה נוכל להתבונן החומר שהחמירו חכז׳׳ל בחששא דמינות, דהתם לא נשמע מפיו שום שבח על המינים אלא שתיקה שתק מלקללם דאיכא למיתלי בטעות ושכחה, וכמבואר בלשון הש"ס חיישינן שמא מין הוא, הרי שאינו אלא חשש דחשו לשמא, ואף על פי כן לא הוו אמרינן להעמידו על חזקתו שלא לסלקו מחמת ספק בעלמא, הגם דכללא הוא בכה״ת כולה דאף בסתם בני אדם כל מה דאפשר לדונו לכף זכות מעמידין אותו על חזקת כשרות, וק׳ץ צדיק דמעיקרא כשמואל הקטן, ולסלק אדם באמצע התפלה ברבים מחמת חשדא דמינות ר״ל אין לך ביוש ברבים גדול מזה, וכבר אמרו חכמינו ז״ל (בבא מציעא דף נ״ט ע׳׳א) מוטב שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים, ועם כל זאת אמרו חכמינו ז׳׳ל נסלקו ולהלבין פני צדיק גמור ברבים מחמת ספק שיש בשתיקה זו, וצ״ל דלחומר ענין מינות ר״ל אשר הוא כנגד כה׳׳ת כולה ושאני מינות דמשכא, לכן החמירו בזה טפי אף בספק בדרך שלא מצינו כן בכל התורה כולה.

והגם כי במה שהיו מניחים אותו לגמור תפלה זו ולא יהי׳ צורך לסלקו ברבים באמצע התפלה, אינו נראה לכאורה חשש קלקול של מינות, כיון שכל נוסח התפלה מתוקנת ומסודרת מאנשי כנסת הגדולה ואי אפשר לשנות בה דבר, וא״כ לא יוכל להכניס באמצע התפלה דברי מינות, ואין החשש אלא שלא יצאו רבים ידי חובתן בתפלה זו אם הוא מין, וזה אינו אלא חשש דרבנן כי כל נוסח התפלה הוא מדרבנן. וצ״ל שהוא ע״ד שכתב הרמב״ם ז״ל (הלכות יסודי התורה פרק ו׳ הלכה ח׳) הטעם שאמרו (גיטין דף מ׳׳ה ע׳׳ב) ספר חורה שכתבו מין ישרף שהוא בשביל שלא להניח שם למינים, ומובן הדבר שבמה שמניחים להם שם אפשר לימשך אבתרייהו ח״ו, ולכן חשו גם בחשש מינות שאם יניחו לו לגמור התפלה ימשכו אחריו גם כן אח״כ ויקבלו ממנו דברי מינות ח״ו.

עכ"פ אנו רואים החומרא העצומה שהחמירו חכמינו ז"ל בזה, דמי ששותק מלקלל את המינים אף שאפשר לדונו גם לכף זכות מ"מ לא יועילו לו כל צדקותיו ומסלקין אותו ברבים למען לא ימשכו אחריו בית ישראל, וק"ו בימי שמשבח ומרומם אותם וממשיך רבים מהעם אחר דעת המינים המפורסמים ר"ל, שחלילה להתחבר עמו ולשמוע הוראה מפיו לא דבר ולא חצי דבר.

ובעו"ה הן רבים עתה הנמשכים אחריו ונגררים אבתרי', אבל אף אם יתקבצו כל הרוחות שבעולם לא יוכלו לזוז אות אחת מהתוה"ק ומה שהוא ברור מדברי חכמינו ז"ל והפוסקים, ובאמת הרבה יותר ממה שכתבתי כאן יש בזה בדברי ש"ס ופוסקים, אך בעו"ה בעקבא דמשיחא הנסיונות מרובים המסמים את העינים והרבה סיבות בזה המטעים לב העם שא"א לפורטם, ומצורף לזה נסיון העוני המעברת על דעת קונו כמ"ש חכז"ל (עירובין דף מ"א ע"ב), אבל האיש הנלבב יעמוד באמונתו ויציל נפשו מדרך המביא לבאר שחת ר"ל, והי' כל הנשאר בציון ובירושלים אותם אשר לא כרעו לבעל המינות והכפירה ר"ל, השי"ת יהי' בעזרם ויצילם מכל הקמים עליהם, ויחזקם ויאמצם כי יתן את רוחו בהם, בשובו את שבותם לעיניהם, לראות בשמחתן של כל ישראל אחיהם.