לכבוד יומא דהילולת רבי אהרן שלמה הלוי קצנלנבוגן זיע״א (3)

למען אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת רבי אהרן שלמה הלוי קצנלנבוגן זיע״א (י"ג בכסלו ה'תשל"ט).

רבי אליעזר שלמה מושקוביץ זיע"א, לזכרו של רבי אהרן הלוי זצ"ל[1]

רבי אהרן זצ"ל שעוד לפני הגעו לגיל הבר מצוה, ידע כבר השלשה בבות של נזיקין, ועוד בימי הבחרות עמד במבחן אצל הגאון ר' זלמן סנדר כהנא שפירא זצ"ל שו"ע יו"ד וחו"מ ש"ך ט"ז וסמ"ע. רבי אהרן זצ"ל שהתמדתו ויגיעתו בתורה בשחרית ימיו הי' מפורסם בעיה"ק שהי' שם לילות כימים.

יכול הי' רבי אהרן להמשיך שבת בהתמדה בבית ה' יכול הי' רבי אהרן להשיג בכשרונותיו העילויים לקבל את התואר גאון האדיר שר התורה מרן וכו'.

אבל ידע רבי אהרן כי נוצר לשעה טרופה כשהאש בוערת וכשאין אנשים לכבות את השריפה שאחז בכל פינות היהדות התייצב בראש המערכה וקיים על נפשו במקום שאין אנשים השתדל להיות איש ועת לעשות לה' הפרו תורתיך.

כשהשתלט על עם ישראל חבורה של מינים וכופרים שמענים בקול מי ה' אשר אשמע בקולו כפרעה מלך מצרים. מגדפי ה' העושים ביד רמה. משנאי ה' שאומרים לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. ועליהם נמצאים כאלה שאומרים אלה אלהיך ישראל. שמחים אתם ורובדים ומתאמים פסוקי תורה ונ"ך שכאילו חפץ בם ה' ובמעשיהם וכמבואר בסוף נבואת מלאכי באמרכם כל עושה רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ איה א' המשפט, וכנאמר בצפני' האנשים הקופאים על שמריהם האומרים בלבם לא ייטיב ה' לעושי רצונו ולא ירע לעוברי רצונו. רוב העם היהודי התחברו עם הרשעים ורובם מהללים אותם.

מי עוד בדור הזה קיים את דברי רבינו יונה כמו רבי אהרן זצ"ל. מחלוקת אין פירושה קבלת תקציבים ובנינים עבור ישיבות ומוסדות תורה מחלוקת אין פירושה בקבלת משרות או מנויי כבוד. מהותה של מחלוקת הורה לנו דוד מלך ישראל משיח ה' בתהלים, אם תקטול א' רשע וברש"י שם הלואי ותקטול את הרשע הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי.

הרמב"ם בפירוש המשניות בסוף חלק ב יסוד הי"ג וז"ל וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות (י"ג עיקרים) הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות ומצוה לשונאו ולאבדו ועליו נאמר בתהלים הלא משנאיך ה' אשנא.

רבי אהרן זצ"ל לא גרס הפוגה עם משנאי ה' תמיד ובכל תוקף הי' במחלוקת על המתייצבים בדרך לא טוב. והוא לא סלח את המתחברים לרשעים ועל מהללי אנשי רשע. מי שראה את רבי אהרן ראה לפניו פני להבות הבוער בקרב לבו כבוד שמים.

הרבינו יונה רבם של הרמב"ן והרשב"א מביא באות נ"א[2] שאסור להתחבר עם הרשע בעסקי העולם (וגם מלכות המינות בכלל) ואפילו לדבר מצוה, ורבו דרכי מות הנמצאים בחברת הרשעים וכבר גלינו על העון הזה וכובד ענשו. ובאות קמ"ח[3] והמשבח מעשים מגונים או מהלל רשעים הוא הרשע הגמור והמחלל את עבודת השם יתברך ובאות קנ"ב[4] ואין הצלחה לכבוד הצדיקים זולתי אחר השפלת כבודם. ובאות ק"ס[5] וכן אם יאהבון כבוד הרשעים כו' כי אלה באמת שנואי השם ואין רצונם בקיום עבודתו ובאות קמ"ט והמכשולות הנמצאים בכבוד הרשעים רבים יודעים כי יש בכבודה חלול התורה והעבודה והוא העון המכלה מנפש ועד בשר. ובאות קפ"ז עד אות ר'[6] מדבר מהכת החנפים החונפים לרשעים עיי"ש. ובאות ק"צ[7] והנה הצדיקים יתעבו הרשע שנאמר תוכחת צדיקים איש עול ובאות קצ"ג[8] והצדיקים מאוס ימאסוהו את הרשע כמו שנאמר נבזה בעיניו נמאס עיי"ש עוד לראות הדעת תורה אמתית, ובאות נ"ט כותב רבנו יונה וז"ל מי שאינו מחזיק במחלוקת על המתיצבים על דרך לא טוב ומושכי העון הרי הוא נענש מפשעיהם ועובר בלאו שנאמר ולא תשא עליו חטא כו' ונאמר לא תגורו מפני איש וכל מי שהוא לשם יתברך ימסור נפשו על קדושת השם שנאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, ונאמר וירא פנחס ויקח רומח בידו וכו'.

ידוע מה שמסבירים בעלי המוסר כי קומקום של מים הניתן על גבי האש כשהוא מלא מים מרותחים עולה אבעבועותיו על גדותיו וכשהרתיחה לא כ"כ חזק שורק ומשמיע קול וכשאין משמיע קול סימן שלא התחיל מעשה הרתיחה רבי אהרן לא ידע הפוגה ולא ידע מנוחה אלא תמיד הי' בוער בלהבת אש אשר בקרבו.

מה הי' דאגתו ומה הי' הערתו. לא על הבשר שאין תאוה לנפש ולא על משקהו שלא ערב, כי כל רוב שנותיו לא ידע טעם בשר מהי ולא קצב לו שעה למאכל ומשתה. מובא במסילת ישרים פ"ט[9] וז"ל ואמנם צריך שידע האדם כי לא למנוחה הוא בעוה"ז אלא לעמל וטורח ולא ינהג בעצמו אלא מנהיג וכו' וכדרך יוצאי הצבא במערכותיהם אשר אכילתם בחיפזון ושינתם ארעי ועומדים תמיד מוכנים לעת קרב. זה הי' רבי אהרן תמיד מוכן לעת קרב ללחום מלחמתה של תורה עם הרשעים והמתחברים לרשעים ומחניפים.

רבי אהרן הי' עוסק בצרכי צבור באמונה יומם ולילה שלא על מנת לקבל פרס. איזה מעשיו חסד הי' עושה חסד עם אנשים שאף אחד לא הי' עושהו בלעדו. וחסד שלא היו יכולים לעשות בלעדו.

תמיד הי' מרגלא בפומי' בענינים הנוגעים למלחמת היהדות החרדית איידי דטריד למיפלט לא בלע וכך שינן לכל הבאים בצילו לקבל דברי חיזוק. הגרעק"א באחת מאיגרותיו וז"ל: "וחידוש בעיני שבעזה"י רובם ככולם פה יראי ה', אבל אין האש בוער בקרבם ואינם בעלי מעשה, ונשארתי אני לבדי ללחום מלחמות ה'". על רבי אהרן זצ"ל הי' אפשר לומר דברי הגרעק"א הנ"ל שלבו בער בקרבו ללחום מלחמות ה'. מרן הגרי"ז זיע"א אומר מי שאינו שונא אותם (הציונים) הרי הוא אוהבם אותם, והראי' שאם רואים מי ששונא אותם, הם שונאים אותו. מי לא הי' יכול למבול דברים כדרבונות של רבי אהרן אותם הצעירים שחיים על תקציבי ביטוח לאומי, אותם עוללים שעוד בחיתוליהם מתדפקים על פתחי מעד ותקציבי מצוקה. אותם שכל חושיהם איך להירשם במרשם קבלת עזרה ברשויות הסוציאליות ורצים כל היום בלשכות כאחד האינולידים מי המה שונא התוכחות אותם שדאגתם היא הבשר בקדרה או אם משתייתם היא די עריבה. ועל כגון אלה יש מקום לדעות כוזבות ודרכי מינות שתקונן בקרבם. וכפי שאמר מרן מי שאינו שונא אותם הוא אוהב אותם.

וכשאוהב אותם הוא שונא את מי ששונא אותם. וזה אנו רואים בעליל. וכדא"ל אביי לרבה כגון מר דסנו לי' כולהו פומבדיתאי מאן אחים הספידא ופירש"י משום דמוכח להן במילי דשמיא. והני פומבדתאי רמאין הן.

רבי אהרן ידע מה התורה אומרת לנו ומהי דעת תורה כי הוא קיבל תורה מתלמידי הגרמי"ל דיסקין זיע"א והי' מתלמידיו של הגרי"ח זוננפלד זיע"א. וזה הי' נר לרגליו כל ימי חייו. אפילו כשאותם הציבו לעצמם מסוה כאילו חוסים תחת צל "גדולים" וכדומה לא חת מפניהם והי' משמיע דבריו בלי חת, חיים של טהרה צניעות הסתפקות אשר כל ימיו הי' חי לזולתו.

נתחזק ונמשיך בדרכו ואורחותיו שלמד אתנו עד יעמוד לקץ הימין'.

לכבוד יומא דהילולת רבי אהרן שלמה הלוי קצנלנבוגן, מתלמידיו של רבי יוסף חיים זוננפלד, וממייסדי נטורי קרתא, יחדו עם רבי שמואל דוד הכהן מונק זיעועכי"א

---

הערות שולים

[1] מובא מהקונטרס הק' שלהבת א"ש (ירושלם, ה'תשס"ד), עמ' רמב'-רמה'.

[2] רבינו יונה זיע"א, שערי תשובה, שער שלישי אות נא:

'ואסור להתחבר אל הרשע בעסקי העולם, שנאמר (דה"ב כ, לז): בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך. ואפילו לדבר מצוה אסור להתחבר לרשע, שנאמר (משלי ג, לא): אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (אדר"נ ש): אך תהי חבר לרשע אפילו לדבר מצוה. ורבו דרכי מות הנמצאים בחברת הרשעים, וכבר גלינו על העון הזה וכובד ענשו'.

[3] רבינו יונה זיע"א, שערי תשובה, שער שלישי אות קמח:

'פירושו: מעלות האדם לפי מה שיהלל, אם הוא משבח המעשים הטובים והחכמים והצדיקים תדע ובחנת כי איש טוב הוא ושרש הצדק נמצא בו, כי לא ימצא את לבו רק לשבח את הטוב והטובים תמיד בכל דבריו, ולגנות את העבירות ולהבזות בעליהן, מבלי מאוס ברע ובחור בטוב. ואם יתכן כי יש בידו עונות נסתרים, אבל מאוהבי הצדק הוא, ולו שרש בבחירה, והוא מעדת מכבדי ה'. והמשבח מעשים מגונים או מהלל רשעים - הוא הרשע הגמור והמחלל את עבודת השם יתברך'.

[4] רבינו יונה זיע"א, שערי תשובה, שער שלישי אות קנב:

'והרביעית - כי הם מכניעים כבוד אנשי אמת ומבטלים העבודה, ואין הצלחה לכבוד הצדיקים זולתי אחרי השפלת כבודם, כמו שכתוב (משלי יד, יא): "בית רשעים ישמד ואהל ישרים יפריח", ונאמר (שם יא, יא): "בברכת ישרים תרום קרת ובפי רשעים תהרס"'.

[5] רבינו יונה זיע"א, שערי תשובה, שער שלישי אות קס:

'וענין שונאי השם נמצא לפעמים גם באנשים שהם עושים המצוה ונזהרים מכל עבירה במעשה ולשון, אם נפשם רעה ובקרב לבם יקשה להם כאשר חבריהם עוסקים בתורה, וירע ביניהם בהיות בני אדם עובדים את ה' ויראים מלפניו, כאשר תאמר על האיש אשר לא יחפוץ שיכבדו בני אדם את המלך ושיעבדוהו, כי הוא שונא את המלך, כל שכן אם הוציאו מחשבתם אל הפועל, שהם מניאים את לב בני אדם מעסק התורה ומן המצות, כי הם שונאי ה'. וכן האנשים אשר עינם צרה בכבוד תלמידי חכמים הישרים והצדיקים, ושונאים עטרת תפארתם, או ירע לבבם אם עדיהם תאתה ובאה ממשלת הדור, וכן כתוב (שמואל א ח, ז): "כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם", וכל שכן אם יבקשו כבודם לכלימה או ישפילו. וכן אם יאהבון כבוד הרשעים ומשלם על עפר, כי אלה באמת שונאי השם, ואין רצונם בקיום עבודתו, ולא יחפצו בהדרת קדש יראתו, ואשר ירבון מאד עבדיו ויראיו'.

[6] רבינו יונה זיע"א, שערי תשובה, שער שלישי אות קפז:

'וזה דבר כת החנפים. ענין הכת הזאת נחלק לתשעה חלקים: החלק הראשון - החנף אשר הכיר או ראה או ידע כי יש עול בכף חברו וכי החזיק בתרמית או כי יחטא איש בלשון הרע או באונאת דברים, ויחליק לו לשון הרע לאמר: לא פעלת און! המעט ממנו עון הנמנע מן התוכחה, שנאמר (ויקרא יט, יז): "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא", ויוסיף לחטוא על אמרו: לא חטאת! כענין שנאמר (ירמיה כג, יד).

"וחזקו ידי מרעים". והנה זה ביד החנף האויל עון פלילי, כי לא יקנא לאמת, אבל יעזור אחרי השקר, ויאמר לרע טוב, וישם חשך לאור, גם נתן מכשול לפני החוטא משני פנים: האחד - כי איננו נחם על רעתו, והשני - כי ישנה באולתו ביום מחר, כי הלל רשע החנף אותו על תאות נפשו, מלבד כי ישא עונש על הנזק אשר הזיק לאשר אשם לו החוטא, על צדקו מי אשר חטא לו, מלבד כי יענש על דבר שקר, שנאמר (תהלים ה, ז): "תאבד דוברי כזב", ונאמר (משלי יז, טו): "מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם", כל שכן אם העול אשר בכף רשע חברו גלוי לרבים, כי באמור אליו החנף לפני בני אדם: זך אתה בלי פשע! חלל ובזה דת ודין'.

[7] רבינו יונה זיע"א, שערי תשובה, שער שלישי אות קצ:

'והנה הצדיקים יתעבו הרשע, כמו שנאמר (משלי כט, כו): "תועבת צדיקים איש עול", ואשר בסוד הצדיקים לא יהיה, אם תעב לא יתעבנו, וגם קב לא יקבנו, גם ברך לא יברכנו'.

[8] רבינו יונה זיע"א, שערי תשובה, שער שלישי אות קצג:

'החלק הרביעי - המתחבר לרשע, ולא דיו אשר לא יוכיחהו בשבט פיו והרחק ירחיקהו אבל כמו חבר יקריבהו, ונאמר (דברי הימים ב, כ, לז): "בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך". והצדיקים מאוס ימאסוהו את הרשע, כמו שנאמר (תהלים טו, ד).

"נבזה בעיניו נמאס". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא קמא צב, ב): לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו. ואמרו (שם): כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו, ואמרו (מגילה כח, א): אסור להסתכל בדמות אדם רשע, שנאמר (מלכים ב, ג, יד): "לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך". ואמרו (שם במגילה): כל המסתכל בדמות אדם רשע עיניו כהות לעת זקנתו שנאמר (בראשית כז, א).

"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות" מפני שהסתכל בדמות עשו, אף על פי שלא היה מכיר מעבדיו, כי היה עשו מסתיר מעשיו, כענין שנאמר (ישעיה כט, טו).

"והיה במחשך מעשיהם", וכבר הקדמנו להודיעך באר היטב, כי רבו דרכי מות הנמצאים אל המתחבר לרשע'.

[9] רמח"ל זיע"א, מסילת ישרים, פרק ט - בביאור מפסידי הזריזות וההרחקה מהם:

'ואמנם צריך שידע האדם כי לא למנוחה הוא בעולם הזה, אלא לעמל וטורח. ולא ינהג בעצמו, אלא מנהג הפועלים העושים מלאכה אצל משכיריהם, וכענין מה שהיה אומר (עירובין סה): "אגירי דיומא אנן", וכדרך יוצאי הצבא במערכותיהם אשר אכילתם בחיפזון ושינתם עראי ועומדים תמיד מוכנים לעת קרב. ועל זה נאמר (איוב ה): כי אדם לעמל יולד. וכשירגיל עצמו על זה הדרך, ימצא העבודה קלה עליו ודאי, כיון שלא יחסר בעצמו ההזמנה וההכנה אליה. ועל זה הדרך אמרו זכרונם לברכה (אבות פ"ו): כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן. שהוא כלל ההרחקה בתכלית מן המנוחות והעידונים'.