לכבוד יומא דהילולת רבי אהרן שלמה הלוי קצנלנבוגן זיע״א (2)

למען אחי ורעי! לקראת ולכבוד יומא דהילולת רבי אהרן שלמה הלוי קצנלנבוגן זיע״א (י"ג בכסלו ה'תשל"ט).

הספד שנאמר ע"י רבי יצחק שיינבערגער זיע"א, הנגלה והנסתר במפעלו של מורנו ורבנו זצ"ל[1]:

חז"ל אמרו: האי צורבא מרבנן דמסנאין לי' בני מתא משום דמוכיח להו במילי דשמיא.

נזכרתי כי הרה"ק בעל המנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע כאשר העמיד (בעצמו) את נוסח מצבתו את המילים "מפורסם" אמר בדרך צחות: הלא מפורסם הייתי - אם לא לטובה הלא להיפך, ואין "המפורסם" מהשבחים שצריכים להזהר להרבות על הנפטר...

ר' אהרן זצ"ל הי' "מפורסם" בבטוי החריף לשיטתו - שיטת היהדות הצרופה, ואם בטוי חריף זה הביא אצלו לקיום החז"ל שהאי צורבא מרבנן דמסנאין לי' בני מתא... אין הדבר אלא לשבחו. אבל דווקא ברצוני להיזכר ולהזכיר ענינים אשר פחות "מפורסמים" מפעולותיו ופעילתו בימי חייו ובודאי יעמדו לו הזכויות העצומות ממעשיו "בהסתר" שהולידו מעמד נצחי ליהדות החרדית וליהודים החרדים הנמצאים תחת שלטון מבני אברהם יצחק ויעקב שכל מגמתם הי' מיום הווסדם לעקר ולשרש את כל הקדוש לשלומי אמוני ישראל.

ואם בכל התקופה הסוערת הזאת היו מגדולי ישראל אשר מתוך כוונה ברורה לאפשר לגופי שלומי אמוני ישראל קיום גם תחת שלטון כנ"ל, ברור מעל לכל ספק שאילולא הי' קיים משך כל השנים האלו קומץ קטן של יהודים שהלכו בדרך אחרת, גם דרכם של עסקני אגו"י היתה חלילה נכשלת – אפילו לשיטתם.

אין לשכוח שגם ליכוד כל שורות היהדות החרדית כולה בענין גיוס בנות, מקור ההתעוררות היתה בשורות של אלה שמחוץ למסגרת השלטון. האסיפה בביהמד"ר בתי ברוידא - בנוכחות הבד"ץ ובראשם הגרז"ר בענגיס זצלה"ה הם שהכריזו על נוסח האיסור "יהרג ואל יעבור", והדבר הי' על יסוד עדות אחד הבאים מבית החזון איש זצלה"ה (שבשעה ההיא עוד לא הי' אפשר לנסוע מירושלים לבני ברק ללא סכ"נ) שאמר על ענין זה "שאפילו לשעה קלה הדבר הוא ביהרג ואל יעבור..."

זוכרני שנוסח זה לא הי' לראשונה נוח להרי"מ לוין שהי' אז חבר הממשלה, אבל על הנעשה לא ניתן להשיב ועל יסוד אסיפה זו – התפתח התקוממות עולמית של כל שכבי היהדות החרדית וגדוליהן זי"ע והלא זה מפורסם שעד היום הזה נשאר הדבר כיסוד קיום כל היהודים החרדיים וטהרת ביתם, והכל כאשר לכל: כתוצאה מהתנגדות שאורגנה לראשונה מצד "נטורי קרתא" ובראשם ר' אהרן ור' עמרם זכרונם לברכה - ואכן זכות הרבים תלוי בהם.

רבים כבר שכחו את החתירות שנעשו מצד הציונים לעקור מן השורש את מנהגי קודש של החברא הקדישה בירושלים, ויסדו לשם כך חברתם "ועד הקהילה". אמנם בשלטון המנדט הי' היקפם זעיר וכחם מעט, ולכן לא הצליחו. וכאשר "תפסו" את השטח בסנהדריה (מתוך שטחים שהיו בבעלות הממשלה המנדטורית) לא רצו להם - ועד העם לא נותנים להקבר שם את נפטרי היהדות החרדית לפי מנהגם ועל ידי חברות הקדישות הישנות. עוד זכור קרב היריות מצד "ההגנה" שלחם כאשר קברו מול - ג"כ בשטח של ממשלת המנדט – ארבע נפטרים. ואח"כ כאשר תפסו שטח חדש בשכונה הנקראית "שייך באדר" לא נתנו לחברות הקדישא שלנו להכנס לשם... וגם הנהיגו מנהגי טפלות באופן הקבורה שלא עפ"י הלכה...

ואז התעורר ר' אהרן זצ"ל וניצל את ידידותו (עוד מימי הרי"ח זאננפלד זי"ע) עם הד"ר משה וואלאך[2] ז"ל ופעל אצלו להתיר לקבור בחלקה פרטית שלו ליד "שערי צדק" ע"י חברא קדישא הקדושה תמורת הפקדת פקדון של 100 לירות (דאז!), עד לקבורה סופית בהר הזיתים.

וכאשר ראו הציונים מסירות הנפש של היהודים החרדים בירושלים לא היתה להם ברירה אלא להקצות חלקות מיוחדות לחברות הקדישות הישנות גם בבית הקברות ב"שייך באדר" (ואח"כ בהר המנוחות) וכל קיומה של זכות חברות הקדישות הקדושות מתקיימת למעשה עד היום הזה על יסוד עסקנותו הקדושה של ר' אהרן זצ"ל ולא בפרסום.

רבים לא יאמינו כאשר יסופר להם, איך נתייסד בית הקברות "שומרי שבת" בבני ברק בו טמונים גדולי ארץ זי"ע מי הי' היוזם?

הי' זה ר' אהרן זצ"ל בבואו בתמידות לבית החזון איש זי"ע שהגה את הרעיון להשתחרר מאפוטרופסותם של הציונים, והוא אשר הביא למגע בין ראשי העדה החרדית מירושלם דאז עם הר' יעקב הלפרין[3] ז"ל שהסכים להעמיד לרשות העדה שטח לבית הקברות (וזוכרני עוד שראשי נטורי קרתא כמו ר' אלי' פרוש[4] זצ"ל ור' עמרם בלויא זצ"ל קנו שם חלקות לעצמם כי לא רצו לאחר אריכת ימים ושנים להיקבר בשטח גבעת שאול שאינו ממש בבעלות יהודית, וקידוש בית החיים הזה נעשה ע"י ילד נפטר שהובא מירושלים, והכל כאשר לכל מקורו במחשבותיו העמוקים של ר' אהרן זצ"ל להתוות קו לפעולות בלתי תלויות מחסדי הציונים השולטים... הפעולה הנסתרת הזאת - נשכחה אצל בני אדם, אבל צדקתו עומדת לעד בשמי רום.

החינוך הטהור בשפת אידיש לבנות בירושלים הי' רבות בשנים מרוכז בבית חנוך אחד ויחיד "בית יעקב הישן" אשר מעולם לא השתחררה לגמרי מאפוטרופסות של האגודה. עם פרוץ תקופת הפגזים, ורוב רובם של תושבי מאה שערים עזבו את הסביבה, נסגר בית חינוך זה.

הי' זה ר' אהרן זצ"ל שעורר עסקנים נאמנים ליסוד "בנות ירושלים" אשר הוקם במסירות נפש בתקופה שעוד לא הגבשה בחזרה גרעין השכונות החרדיות מסביב למאה שערים, בית החנוך הזה נוסד, ועל כן ראו אנשי אגו"י ואהודים שלהם מתוך אנשי הישוב הישן לפתוח שוב גם את בית יעקב הישן. ועכשיו קיים רשת גדול של בתי חנוך לבנות בדרך הישן ובשפת היידיש וכו' הכל על בסיס ויסוד שהונח ע"י ר' אהרן זצ"ל בצנעה - וצדקתו עומדת לעד.

יודו - או לא יודו מנהלי העדה החרדית של היום - עצם קיומה בצורה זו, יסוד מולד הי' בדרך שהותוה ע"י ר' אהרן זצ"ל גם בעת הבחירות ששמטו מידי אגו"י את השליטה בהעדה. וגם אחרי זה בבעית השחיטה, ומזימת אנשי אגו"י לקנות השוחטים ולהכניסם תחת כנפי המועצה הדתית. מי הציל את הקומץ הקטן שעמד בנסיון? מי יזם בשעתו איזה שחיטה כשרה קטנה לחג הפסח לחברי העדה הנאמנים? הי' זה ר' אהרן זצ"ל שניצח על כל פעולות אלה, וצדקתו עומדת לעד.

ה"סור מרע" וה"עשה טוב"

עצם הזכרת עובדות הנ"ל יואיל לידיעת העבר, אבל עיקר התכלית צריך להוות לעתיד, וזה ברצוני לעורר: גם העמדה הברורה והחזקה מול הסכנה הציונית זקוקה למפלסי דרך מעשית להתנתקות מהם. וכפי שפעם שמעתי כאשר מו"ח הר' שמואל דייטש זצ"ל אמר לרבי אהרן זצ"ל בזה"ל: "ר' אהרן איהר האלט דאך שוין ביי דעם 'עשה טוב'" כלומר כאשר כידוע אין עשה טוב אלא אחרי שנתקיים הסור מרע וגם התכלית של הסור מרע הוא בעצם ה- "עשה טוב".

ואם כפי שהי' ידוע ומפורסם הר' אהרן זצ"ל קיים את ה'סור מרע' בכל נפשו ומאודו כדאי להזכיר ולמנות ולמנוע מן השכחה את פעולותיו הכבירים למען ה' 'עשה טוב' כאשר בלי ספק חלק גדול מהם נעלם מעיני בשר כי הסתיר מעשיו הטובים. אף שללא כל ספק אין איש בדורנו שיצליח למנות את כל שפעל ר' אהרן זצ"ל על חכמתו העצומה לחתור מתחת מזימת השטן ושלוחיו אשר רצה להכחיד את מוסדות הקדושות וחיי יהודים כשרים - בכל זאת כדאי לנסות להוסיף עוד כמה דברים בגדר ה"עשה טוב" שנשארו לפליטה בזכותו הגדול ומאמציו ללא חת של ר' אהרן זצ"ל.

בית החולים "שערי צדק" עוד לפני התקופה של ההנהלה הנוכחית ודרכי חיזוק לקיום עצם המוסד הזה הי' למעשה ההבטחה לקיום בית חולים "חרדי" אשר ב"ה גם היום עוד קיים ויהא אפילו בבחינת "כל מדה נכונה"...

על בית יתומים דיסקין פרש הצר ידיו במעטה של משרד שהמיניסטר שלו והמנהל שלו היו של אגודת ישראל... ור' אהרן זצ"ל הוא אשר הצליח להציל מוסד זה שעוד עד היום נשאר מכל מקום מוסד עצמאי שיסודו בקדושה.

על הקדש בתי נייטין, שכונה הנמצאת בתוך תוכה של הסביבה של "מאה שערים", פשטו ידם לקבל אותם תחת חסותם! ובמזימות וכוחות עצומים ניצל המוסד הקדוש עד היום כאחד המקומות שאין הבעל דבר שולט אליהם! ויזכר לטובה גם הה"צ ר' דוד מינצברג[5] זצ"ל שנתן ידו לפעולת ההצלה של ר' אהרן זצ"ל בזה עד להצלחתה ועד בכלל.

מאמצים כבירים עוד יותר גדולים בזכרוני, כמה זמן וכוח השקיע ר' אהרן זצ"ל הקדיש להוצאה לאור של "החומה" בזמן ותקופה הקשה של ריקום המדינה הוא בעצמו טרח לעורר צעירים שלא נפגעו ממחשבות פיגול המינות להתמיד בפעולות של "החומה" בזמנים קשים ההם. קביעת הנושאים וקו המחשבה שהי' צורך למען חזק אמונת אומן השרידים - כל אלה נקבעו בהדרכתו ובחכמתו הנדירה של ר' אהרן זצ"ל, וכאן אספר סיפור המראה איך קלע מאמץ קדוש זה לצורך הנצחי של כלל ישראל: הי' זה כאשר הקשר עם חו"ל הי' עוד כמעט מנותק, רב ואדמו"ר גדול שליט"א מפליטת החרב סיפר בבואו אח"כ לבקור באה"ק, כי בהיותו עוד באנטווערפן והשמועות אודות כינון המדינה עשו לה כנפים והי' בבית מדרשו יהודים תמימים שחשבו שיש מקום לומר הלל לאור הצלחת הציונים עד שהוא בעצמו לא הי' לו די אומץ ואפילו מעט ספקות וחסר כח להכריע האם למנוע את קהלתו מזה או לא.

והנה הגיע עלה של החומה (אשר כפי שאני אוכל להעיד לפי עצת ר' אהרן זצ"ל נשלח בכל מיני דרכים - לא דרכים - כי הצנזורה הציונית לא היתה נותנת לעבור את זה דרך הדואר שלהם) כאשר הגיע החומה והרב הנ"ל ראה הנאמר בה הכריז: אם ברוך השם בארץ ישראל ובירושלים תחת אפם של הציונים עדיין נשמע קול ישראל סבא האמיתי - הוא לא יתן לבע"ד שיכניס ספקות בלבות שלומי אמוני ישראל האם להמשיך בהתנגדותם לציונים וגירוריהן גם לאחר השואה האיומה שפקדה אותם - ואמירת ההלל בוטלה...

וכיום גם הרב הגדול והאדמו"ר שליט"א הוא מקיים קהילה גדולה וענפה בוויליאמסבורג שבניו יארק וכמוהו אחרים ניצלו בזכות וכתוצאה מעצם פעולותיו הקדושים של ר' אהרן זצ"ל והנלוים אליו בתקופה הקשה ההיא והוא קיים בחיים חיותו את הסור מרע ואת העשה טוב כאחד.

וצדקתו עומדת לעד'.

לכבוד יומא דהילולת רבי אהרן שלמה הלוי קצנלנבוגן, מתלמידיו של רבי יוסף חיים זוננפלד וממייסדי נטורי קרתא, יחדו עם רבי דוב סוקולובסקי זיעועכי"א

---

הערות שולים

[1] מובא מהקונטרס הק' שלהבת א"ש (ירושלם, ה'תשס"ד), עמ' רלז'-רמא'.

[2] ד"ר משה מוריץ וואללאך ז"ל – נולד בשנת ה'תרכ"ו, בגרמניא. למד רפואה. עלה לירושלים בשנת ה'תר"ן. הקים בית הרפואה 'שערי צדק' בירושלים. נפטר ביום ז' בניסן ה'תשי"ז.

[3] ר' חיים יעקב הלפרין זצ"ל – נולד בי"ג אדר ה'תרמ"ח. איש עסקים ופילנטרופ חרדי, מייסד שכונת זיכרון מאיר בבני ברק ומקים מוסדות תורה וחינוך. נפטר ביום ט"ו בניסן ה'תשכ"ד.

[4] רבי אליהו נחום פרוש-גליקמאן זיע"א – נולד בשנת ה'תרנ"ב. היה משגיח בתלמוד תורה עץ חיים ומעסקני היישוב הישן בירושלים. חיבר את השיר הנודע 'ה' הוא מלכנו'. נפטר ביום כ"ח אלול ה'תשט"ז.

[5] רבי דוד מינצברג זיע"א - נולד בירושלים. מתלמידיו המובהקים של 'בעל הסולם' זיע"א. עוד בחיי רבו הוסמך ע"י למסור שיעורים לירושלמים שבתלמידיו – בחסידות, בזוה"ק ובתלמוד עשר הספירות בבית מדרשו 'בית יהודה' שבירושלים. נפטר ביום ה' ניסן ה'תשל"ה..