לכבוד יומא דהילולת ׳השרף מבריסק׳ זיע״א

למען אחי ורעי! ידי"נ לכבוד יומא דהילולת רבי משה יהושע יהודה ליב דיסקין 'השרף מבריסק' זיע״א (נלב"ע ביום כ"ט בטבת ה'תרנ"ח (121 שנה)) אביא כמה עלים לתרופה מדברי-קדשו

שו"ת מהרי"ל דיסקין, סי' א', הערה *

כבוד ידידי ד"ז, הרב הגאון המפורסם שלשלת היוחסין, מו"ה יהושע העשיל נ"י אשכנזי, האבד"ק לובלין יצ"ו עכאל"ש.

לא אפונה כי לקחה אזנו שמץ מנהו, מתועבה הנעשה בק' שצוצין יצ"ו אשר בא אחד לגור בחזקה ולהיות ש״ץ באלמות, ולדחות הש״ץ הממונה שם, איש ישר הולך, ויתלקטו אליו אנשים רקים כמוהו, ולאשר לא הי׳ יד האב"ד הרב הגאון הצדיק שי׳ אתו, כאשר כן כל אפרתי העיר געלה נפשם בו, העיז איש רשע להכותו באגרוף רשע, עד שפך דם, שומו שמים ע״ז ! ובכ"ז לא משכו ידם מאתו כל כת דילי', וגם אחרי אשר אסר עליהם האב"ד בפירוש לבל ישימו אותו לש"ץ, הוסיפו סרה להעבירו לפני התיבה למרות כבודו - והנה ידידנו הרה"ג האבד"ק ווארשא יצ"ו קינא לכבוד התורה, וגם אני הצעיר נמנתי עמו, ואחריו כל רבני סביבותינו יצ"ו החזיקו על ידינו, ואסרוהו איסור עולם לש"ץ, עדי יבא להשתטח לפני גדולי הזמן לבקש כפרה על זדונו, (ולא חשו כולם לדונו שלא בפניו - שהרב הנ"ל אסרו כבר, ואי חשבת לי׳ לשונא מחמת המעשה, אם אנו מאמינין מעשה זו נחשב אצלם לאפיקורוס — אם מפני שהשעה צריכה לכך, דאל"כ מי ידון אותו, כיון שאין עליו אב"ד בעירו, ולכ׳׳א ישיב איני כפוף לך, ודמי לאלם דאמרינן לי׳ אייתי ראי', וה"ה כאן.

ואם מפני שלא עליו פסקו, כ"א יצא דבר משפט מלפניהם למגדר מלתא על הקהלות שלא למנותו לש״ץ, וכדאמרינן באפוטרופוס כה״ג שא״צ בפניו). ומה שיש לפלפל בזה לדינא איך נידון שלא בפניו, מבואר אצלי, והנה הם מתפארים שהשיגו היתר מכת"ר, לא האמנתי לדברים, ואולי דרך פלפול כ' שם להלכה, ולא למעשה, שאינו נפסל בזה או העלימו ממנו כל המעשה, כחשו לפניו. — ואם אמת נכון הדבר, ראוי לכת״ר לחוש לכבוד התורה, ולבא עם הספר ב׳ אלי כי שקר ענו בו, או בי לא כ׳ רק להלכה, אבל למעשה הוא נמנה עם חבריו שקנאו לבכוד הזקן היושב על כסא הוראה קרוב לארבעים שנה, ולכה"פ כי לע״ע באיסורי׳ קאי, עד אשר יציע בירור דבריו, וישיג היתירים מחכמי הזמן. - ובאמת הש"ץ הנבל הזה קרוב העיני לחושבו לאפיקורוס דמצער רבנן, ובעו"ה קרן התורה ירד לעפר, ורבו המתפרצים והמתגאים, ד' ישפיל גאותם! - והי' שלום. - זו"ז אני וג"כ המהוללה תחי׳ בחיו"ש הודות לד', בה ישמיענו גם כ"ת משלומו וטובו בה"י.

מתוך הספה"ק מרא דארעא דישראל, כרך ב׳, דף מ״ג

באחרית ימיו של הגה״ק רבי יהושע לייב דיסקין זצ״ל שמע על רוח הרעיון הלאומי שהחל לפעם בקרב בית ישראל, ובהבחינו ברגש קדשו בסכנה החדשה גלגולה של ההשכלה ורעפארם המרחפת על ישראל, שלח אחרי שנים מגדולי תלמידיו הגאונים ר׳ זרח בראווערמאן ז״ל ור׳ משה פראנקענטאל (שוחט) ז״ל, וזרזם לשגר מכתבים בשמו לשלשה מגדולי הדור בגולה, לכנס אסיפה ולטכס עצה איך לקדם פני הרעה בעוד מועד, בהדגישו: כי סכנה איומה אשר כמוה לא נהייתה מרחפת על שמי היהדות שבמשך הזמן עלולה ח״ו לעשות שמות בכלל ישראל.

באותו מעמד הורה הגאון מבריסק ז״ל לציין בשמו: כי דעתו היא שגדולי ישראל יתאספו מיד ויחרימו את הציונים ויוציאם מכלל ישראל לגזור על פתם ויינם ולאסור החיתון בהם כמו שעשו חז״ל עם הכותים.

ור׳ יושע לייב סיים: מובטחני שאם לא ננקוט בדרך זו הרי לבסוף כלל ישראל יתחרטו על כך.

אלא ששיטנא נצח והאסיפה לא נתקיימה, יש שטענו כי מכיון שיד ישראל תקיפה ודבוקה בד׳ אלקי ישראל ובתורה ומצוות היטב, ומארגני התנועה ידועים למופקרים ואפיקורסים לא יהיה יהודי כשר שומע להם, ושבקיה לרוויה וממילא נפיל. ויש שחששו מכיון שחלק מהעולם הנוצרי ראו בעין יפה את התארגנות הציונים הרי יציאה למלחמה נגדם באמצעים חמורים כחרם וכו׳ ישיגו את הכיוון ההפוך ויעשה לחזוקם. היו שטענו: כי אמנם רוצים במאד להוציא הדבר לפועל, אך בעוה״ר באשמת המשכילים לא יתכן לקיים אסיפה, היות שצריכים להשיג רשיון מהממשלה לזה והדרך זרועה מוקשים.

בין כך ובין כך הענין לא יצא לפועל וכל ימיו הצטער אותו צדיק על כך באמרו ״יבואו ימים ויווכחו בצדקת הצעתי״.

מרא דארעא דישראל, כרך ב', עמ' צ״ה

בעמדה זו שנקט רבנו (מרן הגרי"ח זאנענפעלד זי"ע) כנגד העברית היה הוא גם נאמן למלחמה שניהל רבו הגאון רבי יהושע ליב מבריסק ז״ל בהתארגנות הראשונה בשנת תר״ן לשפה העברית ע״י החברה ״שפה ברורה״ של מיכל פינס וחבריו, ומסופר שכאשר אחד מחכמי ירושלים שהיה יושב כל היום מעוטף בטלית ותפילין ושוקד בתורה והנהיג בעצמו לדבר רק בלה״ק, נצטרך פעם לרבי יהושע ליב ז״ל הלה נכנס, והתחיל מרצה את שאלתו בלשון הקודש, על אתר זעק עליו בגערה רבי יהושע ליב: ״צא מביתי! כל ימי גלותנו אידיש ידובר״...

והוסיף רבי יהושע לייב זצ״ל: ״היהודים באשכנז בחששם פן יתבוללו בהשפעת השפה בחרו בדיאלקט של בייארן [שפת אם של איכרים] שיבדיל בינם ובין הגויים וכך נולדה האידיש שלנו, ואם שפה זו היתה התריס בפני ההתבוללות הרי היא גופא לשון הקודש״.

מרא דארעא ישראל, כרך ב' עמ' קכ״ח

עוד תקופת שנים לפני... בשנות תר״מ-תר״ן בימי חייו של הגאון רבי יהושע ליב מבריסק, נעשו נסיונות בירושלים לארגן את חיי הקהלה, הנסיון הראשון נעשה אז תוך הקמת החברה ״בני ישראל״ שעיקר מטרתה היתה המלחמה במיסיאנערן. שנים אחדות אחרי כן ניסו שוב בירושלים לארגן את הקהלה במסגרת ״ועד האחדות לאשכנזים וספרדים״, פעולות ״ועד האחדות״ כבר היו מורחבות יותר מחברת ״בני ישראל״ והתרכזו כבר גם בהנהלת המוסדות - ענין שהיה אז במרכז חיי הצבור בארץ ישראל, אולם מכיון שכבר אז הצטרפו לוועדי העיר חילונים או חילונים למחצה, פעלו גדולי ישראל לביטולם.

מתוך הספה"ק בטוב ירושלים

המגיד הירושלמי רבי בן ציון יאדלר המספר בזכרונותיו על ועדים אלה כותב: בחברה הזאת היו חברים בה אנשים שונים, הן מצד היראים והן מצד החפשים, כגון: סולמיאק, סגנו של קונסול רוסיא, אדלמאן ועוד כמותו, כי המלחמה עם המיסיאן היתה עזה מאד, וסיפר לי הרה״ג ר׳ זעליג לידער מעשה נורא, כי בעת ההיא נכנס הרה״ג ר׳ ישעיה אורינשטיין זצ״ל לביתו של הרב מבריסק, חלץ את מנעליו וישב על הקרקע כאבל, לשאלת הרב על מה זה, ענה לו ר׳ ישעיה כי מתאבל הוא על חורבן הדת בירושלים, שכן הנה הוקמה חברה אחת הנקראת ״בני ישראל״ שהיראים נתחברו בה עם החפשים למלחמה במיסיאן, כביכול, ומי יודע מה יצמח מזה, כי ״בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה׳ את מעשיך״ (ד״ה, ב׳). הרב אמר לו: ״לך לשלום ואנכי אעיין בזה״.

מיד כצאת ר׳ ישעיה, שלח הרב מבריסק לקרוא אחרי אחד מחברי החברה, הרה״ג ר׳ נחום לעווי, לשאלת הרב מה טיבה של חברה זו, סיפר לו ר׳ נחום שהחברה נוסדה למלחמה במיסיאן, ומכיון שלפעמים צריכים אנו לפנות להממשלות, צרפנו גם את סולמיאק, ואת אדלמן וכו'.

״מקובלים היינו בעירי בבריסק מזקני הדור, שלא להקים שום חברה חוץ מחברת ש״ס ומשניות - הדגיש באזניו הרב מבריסק - כי כל החברות שלא היה יסודתם בלימוד התורה היו בהם אנשים דלא מעלי שלבסוף קלקלו את כל החברה, ואפילו אנשי ״החברא קדישא״ שבבריסק הוכרחו ללמוד בכל יום דף גמרא, כדי שיהיו כעין חברת ש״ס, ולכן - המשיך הרב - עצתי שתקבלו עליכם ללמוד בכל יום דף גמרא, וכל מי שלא ישתתף יפסל מלהמנות על אנשי החברה״.

ודבריו נתקבלו על לב החברה וכן עשו, כמובן שהחברים החפשים לא השתתפו בשיעורים ומתוך כך נפסלו מלהימנות על אנשי החברה.