זעקת אש קודש מרבי אברהם יהושע הלוי סאלאוויצ'יק שליט"א בענין גזירת הגיוס
למען אחי ורעי! עוד דברי אלקים חיים לעומת השיטה הנוצרית שמנסה לחדור לציבור החרדי מטעם "העסקנים הזולים" של "המפלגות הלכאורה חרדיות"
זעקת אש קודש ממרן ראש ישיבת בריסק הגאון האדיר רבי אברהם יהושע הלוי סאלאוויצ'יק שליט"א בענין גזירת הגיוס בארה"ק (מוצאי שב"ק אמור תשפ"ד):
[ויקרא כ"ב ל"ג] "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ד' מקדשכם", וברש"י ממשמע שנאמר ולא תחללו מה ת"ל ונקדשתי, מסור עצמך וקדש שמי, יכול ביחיד ת"ל בתוך בני ישראל, וכשהוא מוסר עצמו ימסור עצמו ע"מ למות, שכל המוסר עצמו ע"מ הנס אין עושין לו נס, שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שלא מסרו עצמן ע"מ הנס, שנאמר "והן לא ידיע להוי לך מלכא" וגו' מציל ולא מציל "ידיע להוי לך" וגו'.
וברמב"ם בספר המצוות [מצוה ט'] היא שצונו לקדש את שמו, והוא אמרו ונקדשתי בתוך בני ישראל, וענין זאת המצוה אשר אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת האמתית בעולם, ושלא נפחד בהיזק שום מזיק, ואע"פ שבא עלינו מכריח לבקש ממנו לכפותנו שלא נשמע אליו, אבל נמסור עצמנו למיתה, ולא נתעהו לחשוב שכפרנו, אע"פ שלבותינו מאמינים בו יתעלה, וזאת היא מצות קדוש השם המצווים בה בני ישראל בכללם, רוצה לומר התרת עצמנו למות ביד האנס בעבור אהבתו יתעלה וההאמנה באחדותו, כמו שעשו חנניה מישאל ועזריה בזמן נבוכדנצר הרשע, כשצוה להשתחות לצלם, והשתחוו לו כל ההמון וישראל בכלל, ולא היה שם מקדש שם שמים, אבל פחדו הכל, והיתה בזה חרפה לכל ישראל על אשר אבדה זאת המצוה מכללם, ולא נצטותה זאת המצוה אלא לכמו המעמד המפורסם הגדול ההוא אשר פחד ממנו כל העולם, ולהיות פרסום היחוד בזה יעד השם על ידי ישעיה שלא תשלם חרפת ישראל בזה המעמד, ושיראו בהם בחורים בעת ההיא הקשה לא יפחידם המות ויתירו נפשם ויפרסמו האמונה ויקדשו את השם ברבים, כמו שהבטיחנו באמרו "לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי" וגו', ולשון ספרא על מנת כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת שתקדשו שמי ברבים וכו' ע"כ.
והיינו שעל ידי שחנניה מישאל ועזריה מסרו נפשם על קידוש ד' לפרסם האמונה הוסרה החרפה מישראל.
ובמדרש רבה [שיר השירים פ"ז אות י"ג] הובא באריכות, וז"ל על דעת רבנן עבדו ישראל עבודה זרה בימי נבוכדנצר, על דעת ר' שמעון בן יוחאי לא עבדו ישראל עבודה זךה בימי נבוכדנצר, על דעת רבנן עבדו ישראל עבודה זרה, כיצד נבוכדנצר העמיד צלם והפריש עשרים ושלשה מכל אמה ואמה, ועשרים ושלשה מכל ישראל, על דעת ר' שמעון לא עבדו ישראל עבודה זרה, הא כיצד נבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אמה ואמה שלשה שלשה, ושלשה מכל ישראל, וחנניה מישאל ועזריה שהיו השלשה מישראל עמדו ומחו על עצמן ולא עבדו עבודה זרה, (וברמב"ם מבואר שכל ישראל השתחוו לצלם(, הלכו להם אצל דניאל אמרו לו רבנו דניאל נבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אמה ואמה שלשה שלשה ולנו הפריש מכל ישראל, מה אתה אומר לנו נסגוד ליה או לא[1], אמר להם הנה הנביא לפניכם לכו אצלו, הלכו להם מיד אצל יחזקאל, אמרו לו כמו שאמרו לדניאל נסגוד ליה או לא, אמר להם כבר מקבל אני מישעיה רבי (ישעיה כו כ) "חבי כמעט ךגע עד יעבר זעם" אמרו ליה מה את בעי דיהון אמרין הדין צלמא סגדין ליה כל אמיא, אמר לון ומה אתון אמרין, אמרו ליה אנן בעינן נתן ביה פגם, דניהוי תמן ולא נסגוד ליה, בגין דיהון אמרין הדין צלמא כל אמיא סגיד ליה לבר מישראל, אמר להם אם כדעתכם המתינו לי עד שאמלך בגבורה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כ א) "באו אנשים מזקני ישראל לדרש את ה' וישבו לפני, ומי היו, אלו חנניה מישאל ועזריה, אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם חנניה מישאל ועזריה מבקשים לתן נפשם על קדשת שמך, מתקיים את עליהן או לא, אמר לו איני מתקיים עליהם, הדא הוא דכתיב (שם ג) "בן אדם דבר את זקני ישראל ואמרת אליהם כה אמר אדני ה' הלדרש אתי אתם באים", מאחר שגרמתם לי להחריב ביתי ולשרוף היכלי ולהגלות בני לבין האמות, ואחר כך אתם באים לדרשני, "חי אני אם אדרש לכם", באותה שעה בכה יחזקאל וקונן והילל בעצמו ואמר וי לשונאי ישראל אבדה שארית יהודה, שלא נשתיר מיהודה אלא אלו בלבד, שנאמר (דניאל א ו) "ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה, וזו תשובה הבא להם, והוה בכי ואזיל, כיון דאתא אמרו ליה מה אמר לך הקדוש ברוך הוא, אמר להם אינו מתקים עליכם, אמרו לו בין מתקים בין שאין מתקים אנו נותנין נפשותינו על קדשת שמו, תדע לך שהוא כן, שעד שלא באו אצל יחזקאל מה אמרו לו לנבוכדנצר (שם ג טז יז) "לא חשחין אנא על דנה פתגם - להתבותך הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכל לשיזבותנא", לאחר שבאו אל יחזקאל ושמעו התשובה, אמרו לנבוכדנצר (שם י"ח) "והן לא ידיע להוא לך מלכא" וגו', בין מציל בין לא מציל, ידיע להוא לך מלכא לי לאלהך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד, מן דנפקין מן גביה דיחזקאל נגלה הקדוש ברוך הוא ואמר לו יחזקאל מה את סבור שאיני מתקים עליהם, מתקים אני עליהם בודאי, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לו לז) "כה אמר ה' אלהים עוד זאת אדרש לבית ישראל", אלא שביק להון ולא תימר להון מידי, אשבק להון מהלכין על תומם, הדא הוא דכתיב (משלי י ט) "הולך בתם ילך בטח" וגו', מה עשו, הלכו ופזרו עצמן בין האוכלוסין והוון אמרין "והן לא מציל ידיע להוא לך" וגו'.
יש מצוה של קידוש ד' מסירות נפש, ויש בזה – גדרים, ג' עבירות, פרהסיה, שעת השמד, אבל לא רק להיהרג צריכים מסירות נפש, לחיות כיהודי צריכים ג"כ מסירות נפש.
הרמב"ם כותב איגרת שלימה איגרת תימן, היו - מקומות שלא הניחו לשמור התורה, וכותב להם הרמב"ם "ואף על פי כן אין בהם יכולת להאבידנו ולמחות את שמנו, ואף על פי שרודפים אחרינו ומנגעים אותנו בשמדות וגזרות, שכן אמר דוד עליו השלום (תהלים קכ"ט א' ב') רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל, רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי, ואתם, אחינו, האינכם יודעים שבימי נבוכדנצר הרשע הכריחו את ישראל לעבוד עבודה זרה, ולא נצלו מן הנמצאים אלא דניאל חנניה מישאל ועזריה, וסוף דבר השמידו הבורא יתעלה והאביד נימוסו וחזרה האמת למה שהיתה? וכו'.
ואתם אחינו, חזקו ואמצו והשענו על הפסוקים האלה האמתים, ואל יבהילו אתכם השמדות אם תכפו אתכם, ואל יפחיד אתכם תוקף יד האויב עליכם וחלישת אומתנו, שכל הענין הזה אינו רק נסיון ובחינה להראות אמונתכם וחבתכם בעולם, ושלא יחזיקו בדת האמת בעתות כאלו אלא החכמים יראי ה' מזרע יעקב הזרע הטהור והנקי שנאמר עליהם (יואל ג' ה') ובשרידים אשר ה' קורא, באר שהם יחידים, והם האנשים שעמדו אבותם על הר סיני ושמעו הדבור מפי הגבורה, ושלחו ידיהם ואמונתם לברית וקבלו על עצמם המעשה והקבלה, ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, וחייבו דבר זה עליהם ועל הבאים אחריהם, שכן כתוב (דברים כ"ט כ"ח) לנו ולבנינו עד עולם כו', לפיכך אחינו כל ישראל הנפוצים בקצוות הארץ, חייבים אתם לחזק קצתכם לקצתכם ולאמץ ולזרז הגדולים לקטנים, והיחידים להמון, ותחברו אומתכם על דבר אמת שלא ישתנה ולא יופר, ולהרים קולכם באמונה שלא תפול לעולם ולא תשחת וכו'.
ויש עלינו לשמוח במה שנסבל ונשא מן הצרות ואבדת הממון והגלות והפסד ענינינו, שכל זה לתפארת היא לנו לנגד בוראנו וכבוד גדול, וכל מה שיפול ממנו בענין הזה הוא חשוב כקרבן כליל על גבי המזבח, ויאמר לנו על זה (שמות ל"ב כ"ט) מלאו ידכם היום לה' ולתת עליכם היום ברכה, לפיכך ראוי להם שיברחו וירדפו אחרי ה', ויכנסו למדברות ולמקומות שאין בהם ישוב, ושלא יחושו על התבודדם מאנשי סודם, וגם לא יחוסו על אבדת ממון, שכל זה דבר מועט ומצער לנגד מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, המולך על הכל, השם הנכבד והנורא הזה, ה' אלהיך, ונאמן הוא לשלם שכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא, ובדרך הזה מצאנו החסידים הטהורים רודפים האמת ומשיגים אותה, הם בורחים לדת האל מקצוות הארץ הרחוקות וישימו מגמותם למקומות החסידים, כדי שיוסיפו להם מאור התורה, כדי שישיגו בענין זה מן הקדוש ברוך הוא מן הטובה, ואיך לא ימאס האדם ואיך לא יקוץ בארץ מולדתו ובבני משפחתו בשביל התורה כלה בכללה? והנה מצאנו איש אחד בין שאר בני אדם כשלא ימצא די מחייתו במקום אחד עד שיקוץ בו ויצר לו מקומו יצא משם למקום אחר, כל שכן כשיצר לו מקומו מצד תורתו ומצד אמונת האל שלא יברח ממנו אל מקום אחר" וכו' עכ"ל.
כשנמצאים במקום שלא מניחים לנו לעשות מה שצריכים לעשות, צריכים לעזוב את המקום, ולא לחוס להפסד ממון, וכי בשביל פרנסה לא היו עוזבים למקומות אחרים?
יש כאן ענין בארץ ישראל, אני לא יודע איך בדיוק להגדירו, הענין הוא מה שנקרא "גיוס", היה אצלי אחד, יושבים כאן אנשים ומדברים, ואני לא מדבר מסתם אנשים, אני מדבר מאנשים שיש להם דעה על הדור, יש להם דעה, הולכים לעשות כאן סדר, ואני אומר לכם שהוא מה"ערליכע", יכול להיות שהוא לא אמר את זה מעצמו אלא מה שאמרו לו, והוא אומר: "חייבים לעשות סדר, כי אם לא יעשו סדר, אני כבר לא מדבר מזה שלא נותנים כסף לישיבות, הרי לא יוכלו לצאת לחו"ל, ולא יוכלו לקבל הטבות למעונות", אתם מבינים??? לא יוכלו לקבל את ההטבות למעונות יום!!! ובמילא מוכרחים לעשות סדר.
ואז באים ועושים אסיפה גדולה ביום שישי וקוראים לכל הראשי ישיבות, בשביל מה עושים בכלל את האסיפה לראשי הישיבות? מהי המטרה? אולי הם סוברים שהענין טעון חיזוק אצל הראשי הישיבות, ואליהם צריך לדבר!
ואח"כ יושבים עם ראש הממשלה, ומגיעים לשם כמה "דרייערס" שהם מנהיגים את הכלל ישראל, ומתפשרים עימו, ועושים עימו הסכם, אני לא יודע מהו ההסכם, אבל בעיתון היה כתוב שזהו אותו הסכם שעשו לפני שתי שנים, אלא שאז לא ישבו בממשלה, וממילא היה זה אז ממשלת השמד, עד כדי כך שצריכים לכוון, "כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ", לממשלה הזאת, [כולם נהיו כמו הנטורי קרתא[, דייקא! דייקא הממשלה הזאת! כי הגיעו אנשים אחרים והם לא בממשלה, והיום זה הממשלה שלנו, ויושבים ומתפשרים ועושים הסכם.
ואח"כ כותבים בעיתון "שום בן ישיבה לא יילך לצבא", הרי עשו הסכם.
אני מבין שהפשט הוא כך, יעשוהו "אויס ישיבה בחור" וממילא כשילך לא יהא בחור ישיבה שהולך לצבא, והמצב הרי לדאבונינו בכל הישיבות שבכל שנה נופלים הרבה בחורים רח"ל, בבחינת "מוליד בנים לשטן", וממילא יעשו הרבה ישיבה בחורים ל"אויס ישיבה בחורים", אבל בחורי ישיבות לא יגייסו.
הרי המדינה שלהם כבר קמה לפני כשמונים שנה, ע"י רשעי ישראל, במטרה מוצהרת לעקור את כל התורה, ובגלל זה הקימו את כל המדינה, לצערינו בכל כלל ישראל רק יחידים הבינו את החורבן הנורא שבזה, ובשנת (תרצ"ז) כשעשו אגודת ישראל את הכנסיה הגדולה ודנו בענין המדינה ליהודים בארץ ישראל, ומכל הכנסיה הגדולה רק שנים צעקו על זה, ר' אלחנן וואסערמאן ור' אהרן קוטלר, והם הרעישו עולמות ודפקו על השולחן שאסור לעשות מדינה יהודית, והגרי"ז היה אז ב"אטוואצק" ורתח ממש מזה, מה הם יושבים שם ודנים אם לעשות מדינה ליהודים, וביום אחד שמעו שר' אהרן כבר הפסיק לצעוק, והגרי"ז נצטער מאוד, אם היה אחד שצעק עכשיו כבר אין גם את זה, עד שנתברר שהכניסו שם את ר' אהרן לחדר ואיימו עליו איני יודע בדיוק במה שאם לא ישתוק.
וכך השתיקוהו [אז גם ידעו את המלאכה!] ואחרים שאלו אז את הגרי"ז אמאי רותח כל כך במה שיושבים ודנים, וכי יש להם דעה בזה למעשה, ואם יחליטו להקים מדינה יהודית מי ישמע להם? והשיב להם הגרי"ז ע"פ דברי הגמ' בסנהדרין כ"ו א' "מאי קשר רשעים, שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא, חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא, כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים, כתב שבנא פתקא שדא בגירא שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו, שנאמר כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר, הוה קא מסתפי חזקיה אמר דילמא חס ושלום נטיה דעתיה דקוב"ה בתר רובא, כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי, בא נביא ואמר לו לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, כלומר קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין" ע"כ, והיינו שאף שידע חזקיה בצדקת דרכו, חשש דילמא חס ושלום נטיה דעתיה דקוב"ה בתר רובא, עד שבא הנביא ואמר לו קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין, ואמר הגרי"ז שמפני זה הוא דואג ומפחד, שמא ע"י הסכמתם נטיה דעתיה דקוב"ה בתר רובא, ולומר על כל הכנסיה הגדולה שהם קשר רשעים, זה פסק מדי קשה, ובאמת הועילו ונהיה מדינה רח"ל.
ולאחר קום המדינה, היו אחרים שהתירו לשלוח נציגים לכנסת, להילחם על הגזירות וכדו', ומ"מ זה סברו כולם שלממשלה שלהם וודאי אסור להיכנס, ואגודת ישראל הקימה אז חזית דתית מאוחדת ונכנסו לממשלה, ואיטש'ע מאיר לוין נהיה אז "שר הסעד", ור' אהרן קוטלר הרעיש את העולם על זה, ונשא נאומים חריפים על זה באמריקה, והאגודה הוציאו אז חוברת [וישנו תחת ידי] ויש שם מכתב של איטשע מאיר ומתחצף שם נגד ר' אהרן, וכותב שם "קל מאוד לשבת באמריקה ולומר דעות בארץ ישראל", ואחד מטענותיו של ר' אהרן היה שהרי החזון איש לא התירו וכן הגרי"ז וגם ר' איסר זלמן לא התירו, א"כ על סמך מי עשו כן? ואיטש'ע מאיר כותב מכתב ארוך ליעקב רוזנהיים להשיב על הטענות כיד ד' הטובה עליו... ובתו"ד כותב שם, הרי לא אמרו לא... ומה עם אדמו"ר פלוני זה ואדמו"ר פלוני זה [ומונה שם כמה אדמורי"ם קטנים] ומוסיף "ודעתם של 22,000 אנשים שהצביעו עבור החזית דתית מאוחדת כבר אינה שווה כלום?"... וב"ה שלאחמ"כ יצאו משם, ונמשך הדבר ליותר מ 22 שנים, עד שנת תשל"ז.
ולכשנתבונן הרי גדולי ישראל הגר"ח והגרי"ז אמרו שעיקר מטרתם בהקמת המדינה היא לעקור את התורה, ואינם צריכים כלל מדינה אם לא לצורך זו, ומ"מ לא עלתה בידם כלל עשות בענין זה כלום, והוצרכו לתת פטור לבני הישיבות, וכך נמשך כל השנים שנתנו דיחוי לבחורי הישיבות, ומה הפשט שביום מן הימים נעמדו בענין זה לגזור על בחורי הישיבות להתגייס, איך זה קורה באמצע?
באמת היודע השתלשלות הענינים יודע שכל השמאלנים שעוסקים בזה, התחילו זאת בשנת תשל"ז, כשהחרדים נכנסו לממשלה, אז נתייסדה מפלגת "מרץ", והם היו שונאי הדת האמיתיים כמו לפיד שבימינו, והם היו הכי גרועים, דכל זמן שהחרדים ישבו מן הצד הניחו להם, אבל כשנכנסו לממשלה, הרגיז זאת מאוד את כל החילונייים, שהחרדים יישבו בממשלה וינהלו את הכל, ואז התחילו כל הצרות.
בגמ' (ע"ז ט"ז ב') איתא "ת"ר כשנתפס ר"א למינות העלהו לגרדום לידון, אמר לו אותו הגמון זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו, אמר לו נאמן עלי הדיין, כסבור אותו הגמון עליו הוא אומר, והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים, אמר לו הואיל והאמנתי עליך דימוס פטור אתה, כשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו ולא קיבל עליו תנחומין, אמר לו ר"ע רבי תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני, אמר לו אמור, אמר לו רבי שמא מינות בא לידך והנאך ועליו נתפסת, אמר לו עקיבא הזכרתני, פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי ומצאתי אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו, אמר לי כתוב בתורתכם לא תביא אתנן זונה וגו', מהו לעשות הימנו בית הכסא לכ"ג, ולא אמרתי לו כלום, אמר לי כך לימדניכי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו ממקום הטנופת באו למקום הטנופת ילכו, והנאני הדבר, על ידי זה נתפסתי למינות וכו' ע"כ.
דכשאחד אין לו שייכות לגמרי עמהם אינם נתפסין לו! הרי זה פשוט, יושבים עמהם ומנהלים עמהם הכל, וכמובן שאחמ"כ יוצאים כל הצרות.
אם היו רואים שיש אנשים שזה לא בא אצלם בחשבון, אם אחד היה נעמד ואומר, והרי כל הזמן אמרו כן, שיפילו את הממשלה ולפני הבחירות הבטיחו שהדבר הראשון יהיה חוק הגיוס, ואיפה הם עכשיו, שיעמוד ראש ישיבה אחד ויזעק "דבר זה אינו בא בחשבון אצלינו, ניקח את הסטענדער'ס ואת הבחורים וניסע לחו"ל", אם היו שומעים זאת... ובמקום זאת יושבים עמהם לנסות באופן זה או באופן אחר, ומתפשרים עמהם, ומה הם יענו, "חייבים להסתדר עמהם כי בלאו הכי יהיה יותר גרוע"...
הם ישבו עם הראש ממשלה וסיכמו שאם יוכל לעבור בלא החברי כנסת של אגודה יניחו להם לצעוק "גיוואלד"!!! הרי מה איכפת להם, כיון בשבכל מקרה זה יעבור, אבל באם אחד מהחילוניים יתקע להם מקלות וכו' אז יהיו בבעיה...
הם אומרים "רוצים לקחת את בחורי הישיבות לצבא", "שום בחור ישיבה לא יילך לצבא" וכו', הרי הם עושים את כל הבעיות, וזה כמו שאחד רצה פעם למחות את זכר עמלק ועל כן כתב על הקיר עמלק באותיות גדולות, ואחר מכן מחק רגל קטנה... הרי הם כותבים את כל העמלק...
אני לא מבין, הרי הם אומרים שום בחור ישיבה לא יילך, אם כן מה זה קשור בכלל לראשי הישיבות? מה הם צריכים לדון בזה, יביאו את יו"ר איגוד בעלי המלאכה באר"י וידונו עימו.
"יושבים כמה עסקנים ומשתלטים על כלל ישראל".
וחייבים לעשות כן כי אם לא יפסיקו את התקציב לישיבות, ואם כל זה עדין אינן מבינים למה אמרו פעם שאסור לקחת מהם כסף, הרי בשביל התקציבים שלהם מוכרים את הכל, ובתחילת קום המדינה לא רצו בכלל לתת כסף לישיבות, ואחר מכן הגיע הליכוד ונתנו הרבה כסף, והגרי"ד אמר אז שעוד יגיעו למצב שבאמת לא יוכלו להתקיים בלעדיהם, וזה המצב היום, הם עוצרים את התקציבים וכולם מגיעים אליהם בריצה, כי בלא זה ייפסקו התקציבים ולא יוכלו לקבל הנחות במעונות יום...
הגרי"ז ראה זאת כבר לפני שמונים שנה, ר' מרדכי ויינשטיין סיפר שאז היה מפא"י, ומפ"מ שהיו גרועים ביותר, ורצו לתת תקציבים לישיבות, ומכ"מ התנגדו לזה בתוקף והצליחו, ואמר אז הגרי"ז לר' מרדכי אתה שומע! מפ"מ הצילו את הישיבות.
מלבד זאת, איני יודע כל כך את פרטי החוק, רק זאת שזה אותו חוק שלפני שתי שנים התנגדו מאוד לזה, אלא שאז היו חוץ לממשלה, ועכשיו הם בתוך הממשלה, והרי עכשיו הוא זמן מלחמה על כן הם אומרים שאינם יכולים לאיים בפרישה מהממשלה, אולי באמת צריכים לעזור גם בזה, שהשפיכות דמים כאן כבר ייפסק, בשביל אחד מופקר שהחליט שצריכים להילחם? הרי הוא גרם לכל הצרות, כל יום נהרגים עוד ועוד יהודים, ואם היו פורשים מהממשלה אולי היו משפיעים גם בזה להפסיק את זה, הרי יישובים שלימים פינו מאימת הטילים, ואי אפשר להיכנס שם כלל, וכל התושבים כבר בגלות יותר מחצי שנה, והכל בגלל שהוא החליט שצריכים להילחם עמהם, בכל יום נהרגים יהודים, ומתנחמים שעכ"פ הורגים גם כמה ערבים...
דבר זה צריכים לדעת, וזה היה דעתם של כל גדולי ישראל, החזון איש והגרי"ז ור' אהרן ועוד, שאם יושבים בממשלה נעשים חלק מהממשלה, וכל מה שהם עושים יש בזה חלק עמהם, וכל מי שמצביע להם יש לו אחריות על כל מה שהן עושים, וברמב"ם (פ"ט כלאים ה"ט) "עגלה שהיו מושכין אותה כלאים היושב בעגלה לוקה, ואע"פ שלא הנהיג, שישיבתו גורמת לבהמה שתמשוך העגלה", הרי הם מעמידים את הממשלה, ובלא זה אי אפשר להם לעשות כלום, אם כן הם שותפין בכל מעשיהם.
יושבים כמה מ"שמשי החצירות" עמהם, ודנים איזה הסכם יוכלו לעשות שהבג"ץ יהא מרוצה, יש כזה דבר שקורים לו בג"ץ, הראש ממשלה אינו עושה דבר, יש לו בג"ץ... האם שמעתם פעם כזה דבר שהראש ממשלה אינו עושה דבר, יש בג"ץ? ומחפשים חוק שהבג"ץ יהא מרוצה, א בושה און א חרפה!!!
במקום לשבת ולדאוג לתיקון הישיבות, לחינוך הבחורים, הרי הכל היום הפקר, נופלים בכל שנה אלפי הבחורים, אי אפשר למסור את המספרים שמגיעים בסוף השנה, רבש"ע! תתעסקו בתיקון הישיבות...'
_______________________________
[1] הערת שולים של מפרסמי המאמר: 'עיין בחידושי הרד"ל שהביא מהריטב"א והרא"ה והרשב"א בכתובות ל"ג שהוכיחו מזה כדעת ר"ת פסחים נ"ג דאנדרתא של מלך היה הצלם של נבוכדנצר ולא עבודת כוכבים, ועל כן הסתפקו אם לעובדו או לא, אבל מלשון הרמב"ן בחידושיו בכתובות שם נראה שהוא הבין בדברי המדרש שעבודת כוכבים היה, רק שיחזקאל אמר להם, חבי כמעט רגע וגו' שהיו יכולין להיחבא, והמה רצו דוקא לקדש ש"ש, כדמפרש ואזיל שעמדו על רגליהם ופזרו עצמן בין האוכלוסים עכ"ד'.
Comments