רבי ברוך קאפלאן עדותו ממאורעות תרפ״ט בחברון

למען אחי ורעי! דעו לכם שישנם אירועים שאמנם לאחר שהם מתרחשים אנו אחוזי אימה, אבל השאלה שאנו צריכים ללמוד לאחר האירועים האלו היא מה הגורם לכך.

אם ניקח לדוגמא את חורבן בית ראשון ושני ושאר האסונות שהיו לנו במשך ההיסטוריה שלנו בעם תמיד חכמי ישראל היו עם יד על הדופק לראות מה הסיבה שהשי"ת נתן לפורעים לפרוע בנו, מה אנחנו עשינו שהגיעה אלינו הצרה הזאת.

כך גם לגבי הטבח בחברון, עולה השאלה מדוע הדבר קרה, דהרי לא סתם כרעם ביום בהיר דבר כזה מזעזע אמור לקרות, ולכן הנני מביא עדותו של רבי ברוך קאפלאן זיע"א, שהי' מתגורר בחברון דאז בזמן הטבח הנורא שקרה אז, ומספר את השתלשלות הדברים כיצד קרו הדברים, השי"ת יתן לנו כוחות להתמודד מול אותם מפגעים עד ביאת משיח צדקנו בב"א:

שיחה[1] מאת רבי ברוך קאפלאן[2] זיע"א:

בזמן שהייתי בחברון אירע גם זה שנהרגו ר"ל יותר מעשרים בני ישיבה תלמידי חכמים גדולים ועוד ארבעים אנשים מאנשי העיר, מה שהעולם קוראים "הפרעות בחברון".

רציתי להדגיש כאן טעות שנפלה בעולם, טעות גדולה, טעות נוראה, שהעולם סוברים שערבים בחברון היו רוצחים והם נפלו על היהודים בכוונת רציחה, מחמת רשעותם.

אבל אם נברר את הידיעות לאמיתותם אין זה נכון, בודאי ערבי הוא ערבי, אינו יהודי, אבל אלה ערבים היו שלמים אתנו, היהודים היו חיים עמהם בשלום, הגוים היו עושים מלאכה בשביל היהודים, והיו שבעי רצון כזה, ותשקוט הארץ.

אתן דוגמא עד כמה היה שקט בין היהודים להערבים, בערך מייל או שני מייל מחברון היה אילן אחד שהיה מקובל שהוא אשל אברהם, ששם קיבל אברהם אבינו את פני המלאכים, ומפעם לפעם היה לי הרגש גדול לילך ולבקר אצל אותו אילן (מובא בחוט המשולש תולדות מרן החת"ס שאכן מקובל שזה הי' של א"א), ובפרט בזמן הקיץ שהיה חם. אך לא היה שם ישוב, רק בית אחד בודד לכל 5-7 בלאק, והייתי מדבר עמם, היינו מבינים זה את זה ע"י קריצת עינים, שלא הייתי מבין בלשון ערבי. ולא אמר לי שום אחד מבני הישיבה, "אל תלך מחוץ לעיר, סכנה היא, ערבים"! לא עלה על הדעת לומר כן, כל כך חיינו בשלום עם הערבים.

גם ראיתי אגרת מהאדמו"ר מגור, בו כותב שבאותן השנים נסע לא"י, לפי שראה שה תחילו דרך חדש לנסוע מפולין לא"י, רצה לראות איזה מין עם הם הערבים, כדי שיוכל לייעץ לבני אדם שיסעו או שלא יסעו. ושם כותב שהערבים הם עם של שלום, עם יפה[3].

לכך אני אומר שנפלה טעות גדולה בעולם, כאילו הערבים שבחברון היו רוצחים גדולים, והתנפלו על היהודים. מעשה שהיה לא כך היה. אלא מאי - עתה אגיד לכם איך היה מעשה.

כך היה מעשה, הציונים הרשעים של היום, היו כבר באותם הימים כמו היום, הם הפכו את העולם שם, כשם שעושים היום צרות נוראות אצל המלחמות עם הערבים, כבר נאספו כל כך הרבה יהודים, ה' ישמרנו, ה' ירחם עלינו. כך באותם הימים הוציאו כרוז שהכותל המערבי הוא נחלה לאומית של היהודים, הערבים כמובן סברו אחרת, שכבר 1100 שנים היה ברשותם. מה נעשה, מפני חטאינו גלינו מארצנו. אבל עכשיו נתגלה דרך הציונים, ובאו אנשים רקים בכל אותן השנים השחורות ואמרו "הכותל שלנו" (ובכלל קשה איזה שייכות יש להם עם מקומות הקדושה). ונהיה ויכוח גדול בכתבי העת. ואח"כ רצו לעשות מקום קבוע לתפילה (אף שהיה להם שייכות לתפלה כמו שיש לגורן [הרב הראשי] שייכות לתפלה, הולך על מקום המקדש ועושה מנין), כדי לצער את הערבים ומעט מעט לתפוס את המקום, וזה הביא לידי סכנת נפשות. ר' יוסף חיים זאנענפעלד ביקש מהם רחמנות, "הנח להם, דיינו שעושים הערבים עמנו חסד ומניחים אותנו לבוא להתפלל, אבל על קביעות לא היה לנו מעולם חזקה, אין זה המקום שלנו, הוא שלהם עד ביאת גואל צדק"[4].

אבל לא שמעו לקולו, ועשו אסיפה גדולה, אמרו שהיו בירושלים עשרת אלפים איש, כדי להכריז שהוא של היהודים, והם קוראים לעצמם יהודים (אף שכותב החפץ חיים שאינם יהודים, הציונים הם זרע עמלק), אחד מהדרשנים היה הרב הראשי[5], וכך הכריז "שמע ישראל הכותל כותלינו הכותל אחד", והיה זה בכל הכתבי עת. ונעשה שנאה ושריפת אש בין הציונים להערבים, ה' ירחם.

אח"כ פעם אחת היינו יושבים ולומדים בחברון, וראינו צעירים [ציונים] רצים ושבים בעיר עם מכנסיים קצוצים ועם כלי זיין, על בייסיקל'ס ומאטערסייקל'ס, והם רוכבים עוברים ושבים ברחובות חברון, פחדנו מהכלי זיין, מה זה שלפנינו? אין אנו חסרים אלא זה?[6] בקיצור, קראנו לאותם בחורים לבוא לפני ר' משה מרדכי [עפשטיין, משגיח בישיבת חברון], אבל לא רצו לבוא, הוכרחנו לבוא אליהם, ושאלנו מהם למה באתם, מה ראו על ככה? מה אתם עושים כאן? מה חסר לנו? אתם מצערים את הערבים במעשיכם! וכבר עוררתם שנאה רבה אצלם! ענו ואמרו: אנו באים להגן עליכם. אמרנו להם: געוואלד! רחמנות! אבל לא רצו להסתלק, עד שהיה מאוחר מדאי.

עד שבאו ראשי הערבים וקבצו שם מהרבה כפרים המון ערבים (וכמוכן שאותן עשרים מחוצפים חלשים כבר ברחו, התגנבו מן העיר), וכבר היה מאוחר, הערבים כבר התכוננו, המופטי[7] שלהם דרש לפניהם דרשה גדולה, הם סברו שבליל שבת יבואו בל בני הישיבה להתפלל, ואז הם יכנסו ויתנפלו על כל הישיבה.

והלא הישיבה עצמה היתה נגד הציונים, נגד אותם רקים, נגד כל אלה המעשים! אבל הערבים לא ידעו כל זה, לא ידעו להבחין. הם באו ולקחו קרבן גדול, עולה תמימה, ר' שמואל ראזנהאלץ. כיון שהיה רעש גדול בעיר נשארו הכל בבית, אבל הוא היה מתמיד גדול, מתמיד נורא, היה יכול ללמוד 80 בלאט גמרא ביום, מצאו אותו ובעונותינו הרבים [כאן בכה] הרגוהו ושפכו את דמו על הגמרא הפתוחה שהיה לומד בה, ואז באו הפאליציי והפסיקום ושקטה העיר קצת.

באשמורת הבקר שמענו רעש בעיר, ובמשך הזמן שמענו יותר ויותר קולות וברקים, הייתי עם עוד אחד, אברהם אושפענער, היינו דרים בדירה אצל יהודי, שהיה שוכר דירה מערבי, היה זה בבנין של שלש קומות, ואנו בקומה העליונה. וכיון ששמענו קולות גדולות באותה שבת, היינו אומרים וידוי, והיו בדעתי מחשבות שונות... אח"כ שמענו איך שדופקים בחוזק גדול על הדלת אצלינו מלמטה, לזמן ארוך. לבסוף נודע לנו מה היה הדפיקה בדלת: אבוסאלא הערבי לא רצה להניח אותם ליכנס לפי שידע שהולכים על רציחה, שחמתם היתה בוערת בהם, אבל לא רצה, וכן היה בהרכה מקומות שלא הניחו הערבים ליכנס. וכך הספיק להתיצכ כנגדם כמה שעות, עד שעזר ה' והיה שקט, אצלינו לא היו דופקים וכן בכל העיר. והיו 65 אנשים ר"ל קדושים וטהורים שהיה אצלם כבר לאחר המעשה...! ! ! אבל שאר העיר רוב רובם ניצולו...

מפני מה מספר אני מעשה זה כאן, רציתי מאד לפרסמו, מה שהציונים הרשעים - הציונים של היום וגם אבותם דאז - הביאו עלינו צרות. רק אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי, כתוב בתורה הקדושה שבלי יראת אלקים יהיה רציחה - פשוט - וכמעשה הזה היו עושים שנים הרבה, עד היום הזה, הם סייעו להנאציס, כמו שכתוב בספרים שהיו שותפין עם הנאצים[8], שש מיליאן מישראל נאספו, כמו דאיתא בגמרא כתובות אל תמרדו באומות ואל תעלו בחומה, שלש שבועות השביע הקב"ה את ישראל, ואם לא תשמרו השבועות אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה, ונתקיים זה באותם שש מיליאן מישראל, ע"י הנאציס ביחד עם זרע עמלק[9], ע"י העבירה שהעמידו כל כלל ישראל לילך אחר הטומאה הציונית, אחר הרעיון הציוני, וגם בפועל ממש היו שותפים עם הרוצחים.

ר' משה שאהנפעלד כותב בקונטרס, שפעם אחת בא אל החזון איש לאחר הקמת המדינה, הערבים היו באים מזמן לזמן ומתנפלים על יהודים, וכך אמר: אוי רבי! הלא שמעת? זה כבר כמה חדשים שבכל יום או יומים נופל קרבן מישראל, אוי וויי אוי וויי, מה נעשה כאן?

אמר לו החזון איש: ר' משה שאהנפעלד היקר! דבריך נכונים, אבל מתפלא אני על בר דעת שכמותך,בודאי בחדשים האחרונים נפלו כמה עשרות נפשות וכל נפש אחת מישראל היא עולם מלא, אבל כאן עומדים הציונים, המדינה, הרשעים, לוקחים ומעבירים לשמד מאות אלפים יהודים, קטנים, בכל יום - דבר זה צריך להכאיב! גזירת שמד כזאת, שמעבירים מאות אלפים יהודים, וחז"ל אמרו גדול המחטיאו יותר מן ההורגו! כך אמר לו.

נו, כבר עברו כמה שנים משאמר החזון איש דבריו, למשל היום שאני מדבר כאן, הראה לי אחד בכתב עת דבר נורא, יש איש אחד שקורא לעצמו בריסקער, איני יודע אם הוא באמת בריסקער, הוא איש קטן ושגץ גדול, רוצח, ועכשיו התחיל לדבר קשות על אמעריקע ועל פרעזידענט רעיגן, מדבר בחוצפה כ"כ עד שנופל פחד, מעולם לא שמענו כזה, ואפשר לבוא חלילה לידי שמדיות, הערבים יכולים להתעורר, והשלש מיליאן מישראל נמצאים בסכנת נפשות.

מה איכפת ליה לאותו מנובל? כאשר היה להערבים רעאקטאר בבאגדאד, הלך אותו רשע ושברו, אתה יודע שזה סכנת נפשות לכל ישראל, אבל מה איכפת ליה? לפי שרוצה להיות ראש ממשלה - שנה שחורה - אינו מסתכל בשום דבר.

איתא בגמרא בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא, (דו פארעך איינער! דו פארעך בעגין!) אתה חי רק מאמעריקע, אתה והמדינה הבליעל והחשוכה שלך! לולא אמעריקע לא היה לך שום קיום, כל הכח בא מאמעריקע, הם נותנים לכם הכל, כלי זיין והכל! ואתה הולך, אתה החצוף, לפי שלא מצאו דרכיו [של רעיגן] חן בעיניך, בעיניך איש הבליעל... וכל זה יכול לעורר שנאה אצל הערבים, סוף כל סוף יש מאות מינים של ערבים, ורוסלאנד עומד על צדו [של עירק] - אינך מסתכל על כל הדברים האלה, הכבוד שלך והפאליטיק שלך מורים לך הדרך, אפילו אם ע"י זה יאבדו מאות ואלפים נפשות מישראל.

ועם מי, רבותי, כרתו ברית? יש אנשים, באמת מהדתיים, שאמרו "התאהבנו בבעגין"! פחד נופל עלינו! הלא הוא היה ראש המסיתים והמדיחים, ראש הכופרים, ואצל מסית ומדיח הדין הוא "לא תשמע לו, ולא תאבה לו ולא תחמור עליו וגו'" יש שם חמשה לאוין, כך פירש רש"י. וזה נאמר במי שמסית את היחיד, אסור לאהבו.

היום, מי שהוא מסית ומדיח את הרבים, רוצח, רשע, ראש הכופרים של המדינה, שהשמיד יהדות תימן, יהודי מאראקא, ועוד הרבה ספרדים, נהיה מהם ציונים ובני בליעל, בלי תפילין, בלי תורה. וכותב אחד ממפלגת הדתיים, "התאהבנו בבעגין"!? איך אפשר לאהוב את המסית? האם שמעתם, לאיזה מצב הגענו? ה' ירחם עלינו!... באמת היינו עוסקים בענין אחר, אבל הלב כואב, כי יחם לבבי, מצאתי פתח להשתמש בו לדבר על ענין זה, כדי שידעו הכל, ה' ירחם עלינו, מה עוללו לנו הציונים הרשעים הארורים האלה! צריכים לידע שיש טעות בעולם, סוברים שהערבים עשו את הדבר. תדעו שכל מה שהיו הערבים בכעס עלינו - הציונים עשו.

לפי שהערבים היו עם שלם אתנו, אני עד בדבר, חיינו עמהם בחברון בשלום[10].

תסתכלו באגרות האדמו"ר מגור, שהערבים היו עם של שלום. וגם מדברי הימים אנו רואים כן, שכל הפאגראמ'ס היו כעיקר כאייראפע, הלכה היא בידוע [רק] "עשו" שונא ליעקב, הערבים היו טובים לנו בכל הדורות.

מי עשה זאת שנעשו אויבים עתה? הציונים הארורים! הלא יודעים אנו הבא להרגך השכם להרגו, הערבים היו יושבים שם אחד עשר מאות שנה, והיינו שם בגלות, מפני חטאינו גלינו מארצינו, והם באים עכשיו בכח ובזרוע ומגרשים אותם, הורגים אותם, זורקים באמבעס, מייסרים אותם ביסורים, עד היום הזה בלבנון, משתמשים בעראפלאנען שקבלו מאמעריקע למחות כפרים שלמים.

אנו צריכים לדעת מי הם הרוצחים, הם - הציונים, הם הרוצחים הגדולים שבעולם, הם באים על כלל ישראל ואינם מניחים אותם לחיות לא ברוחניות ולא כגשמיות. כל אחד יתפלל כבר, שירחם ה' עלינו!'.

רבי ברוך קאפלאן זיע"א

_____________________

[1] מובא מתוך הספה"ק אפס בלתך, שער ט', עמ' תנח-תסב. הערת שולים שם: 'נעתק מלה במלה מהטייפ ומתורגם ללשון הקודש, בו מספר באריכות כל המעשה איך שנשאר בחיים מהפאגראם המפורסם שהיה בחברון שנת תרפ"ט'.

[2] רבי ברוך קאפלאן זיע"א – מתלמידי ישיבת חברון בעיה"ק חברון עד למאורעות תרפ"ט. עבר לארה"ב ושימש כמנהל 'בית יעקב' בברוקלין יע"א.

[3] אוסף מכתבים ודברים, להאדמו"ר מגור בעל האמרי אמת.

[4] זוה"ק, חלק ב' סוף פרשת וארא

[5] כוונתו להראי"ה קוק, מקור להתבטאותו המוזרה הנ"ל תמצא בספר: "מרא דארעא דישראל", (תולדות מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל, חלק ב', עמ' שס"ד, מנחם מענדיל גרעליץ, מהדורת התשע"ג)

ומעיד על כך גם תלמיד בנו הרצי"ה קוק, שלמה אבינר בספרו "עם וארצו" (חלק א', סי' מא', ירושלים, תמוז תשנ"ט.) וז"ל: "בראשית שנת תרפ"ט, עקב מאורעות שפרצו על רקע פגיעה בכבוד הכותל המערבי, פרסם הרב הראשי מרן הרב קוק כרוז בשם "כתלנו": "גוי אחד יש בעולם, ישראל שמו. וזקן הוא הגוי הזה, כחות אדירים עמדו עליו להכחידו מן העולם. עמים רבים חמושי כח זרוע בשר, בזאו ארצו, החריבו מקדשו, פזרו את בניו לכל עבר, וצררו אותו בחמת נקם. ולעם הזה ישנה נשמה אדירה, רבת אונים אשר לא תוכל להכחד, נשמת חיים רוויה לשד של יוצר החיים כולם. הנשמה הזאת נתגלתה בעולם על-ידי ספר הספרים, הכתוב בכתב קודש קדשים, ועוז ד' אשר בספר הגדול והקדוש הזה הוא היסוד לתרבות האנושות, ההוה והעתידה. לעם הזה היה מקדש נשגב בקדושתו מכל מקדש אשר במלוא העולם כולו, ואחרי אשר נשדדה ארצו ונחרב מקדש גאונו נשאר לו אך שריד אחד בארץ החיים, זהו כתלנו כותל המערבי". הוא אף יצא בסיסמא קצרה וקולעת ששימשה כיסוד נגד הצוררים: "שמע ישראל, הכותל כותלנו, הכותל אחד".

ואח"כ פורקי עול תו"מ השתמשו בזה בשביל להסית נגד הערבים והתוצאה שיצאה מכך היא טבח היהודים, ויש לחוש שמא הדבר הי' מכוון, כי לא מצינו סזוג של חרטה על האמירה הנ"ל, ואולי ליש לחוש שזה הי' מכוון מטעם ארגון בני ברית או ארגון 'האחים הנאמנים'.

[6] עדות נוספת לכך תמצא בספה"ק מסעות משה לרבי משה טננבבוים זיע"א.

[7] המופתי חאג אמין אל חוסייני ש"ט, שלמד ברשת החינוך אליאנס 'כל ישראל חברים'.

[8] עיין בספה"ק מן המצר; וכן הספר כחש; ועוד ספרים שעסקו בנושא ובפרט עניין רציחת קסטנר

ועוד ראוי לציון את הענין שאמרו חז"ל 'גדול המחטיאו יותר מן ההורגו'.

[9] החפץ חיים זיע"א כותב [מובא בכתבי רבי אלחנן וואסערמאן הי"ד זיע"א, בסוף ספר קובץ הערות מאמר אומר אני מעשי למלך: 'שהציונים הם זרע עמלק'.

[10] ראה לדוגמא תיארו של רבי בן ציון יאדלר זיע"א, בטוב ירושלים, עמ' כ-כא; וכן מכתב עוז של תורה להרבי מחב"ד הריי"ץ זיע"א.