קונטרס מיוחד נגד הקרבת קורבן פסח בזמן הזה

רבי אברהם מאדער הלוי[1] זיע"א, קונטרס מיוחד נגד פסק הספר בשם "פסח כהלכתו"[2], עמ' 1-22:

'בס"ד. י׳ סיון תשכ"ח לפ"ק ירושלים

קונטרס השגות על ספר פסח כהלכתו

הנה הופיע ספר חדש בשם "פסח כהלכתו", המחבר בזמננו זה מרעיש שהחיוב כבר להקריב הקרבן פסח על הר-הבית מפני שהר הבית הוא תחת ממשלת ישראל, ומפחד שלא יהיה ח"ו על כל יחיד חשש חיוב כרת על ידי מניעת הקרבת קרבן פסח.

דעת כותב טורים אלו שהמחבר בוודאי כוונתו לזכות את הכלל ישראל ולהצילם מחשש כרת ח"ו, אבל יען כי נעלם ממני מי זה המחבר נכון להודיע כי כל הדברים שמביא בספרו הנ"ל ידועים מכבר, נאמרו ונשנו בפני רבותינו מאורי הגולה צי"ע הגאונים שרי התורה רבינו הגדול ר' עקיבא איגר זצוקללה"ה וכ"ק שר התורה רבינו החת"ם סופר זי"ע, וכל דעתם בזה הובא בספר קדוש ישראל הגאון הגדול בעל חתן סופר נכדם, אבל מתוך כמה הערות והשגות הוא דן באימה וביראה להבין דבריהם הקדושים עיי"ש, אין ברצוני ובאפשרותי להביא את כל הפרטים מספר חתן סופר -הספר הזה פתוח לפני כל לומדי תורה ונמצא בספרו חלק אור"ח חלק א' תשובה א׳ באריכות גדול עיי"ש.

קונטרס מיוחד נגד הקרבת קורבן פסח בזמן הזה

אבל כדאי מאוד לעורר בזה על כמה נקודות אשר יש להם משמעות גדולה להכריע על כל החלטות הספר ״פסח כהלכתו" הנ"ל, והנה זה שמביא רבינו בעל החתן סופר בשם זקינו הקדוש החת"ם סופר שמפני שהמושל הערבי בזמנו הוא איש קפדן מאוד ולא ירשה להעלות על הר הבית להקריב את הקרבן פסח, זה כמובן תמיה גדולה דהלא ידוע לכולנו שהערבים וגם המושל הגדול שלהם אפילו שהוא נראה כשונא בצע אפשר לשחדו בבצע כסף ז״א בסכום גדול שישפיע עליו, וכי בכל הדורות עד זה המושל הקפדן לא היה נמצא איזה מושל יותר טוב? ואף על פי כן לא שמענו כי רבותינו הקדמונים מתקופה קדמאי גאוני ומצוקי עולם ומלואה בכל העולם ובתוכם גם חכמי הקבלה ובראשם רבינו האריז״ל והב״י וכו׳ שיתנו דעתם הקדושה על זה הדבר גדול כל כך, ואם מי שהוא טען בפני רבינו הגדול קדש ישראל החת״ס שהמושל הערבי לא ירשה ע״ז אולי הייתה הסיבה שהיה זה ענין לשחדו בסכום כסף תועפות אשר בזמנו היה זה מן הנמנע, אבל לא ע״ז כוונתי[3].

אבל בעיקר בלתי מובן בכלל אשר עפ״י הלכה מפורשת ברמב״ם הלכות ביאת המקדש פרק ו׳ הלכה י״א וזה״ל: ב״ד הגדול היו יושבין בלשכת הגזית ועיקר מעשיהן ההדיר שהיו יושבין ודנין את הכהונה ובודקין הכוהנים ביוחסין ובמומין וכו׳, גם ברמב״ם הלכות איסורי

ביאה פרק עשרים הלכה א׳ כותב בזה״ל: דכל הכוהנים בזמן הזה הם רק לענין קדשי הגבול וגם רק בתרומה דדבריהם, אבל תרומה של תורה וחלה אין אוכל אותם אלא כהן מיוחס, כל שהעידו שני עדים שהוא כהן בן פלוני כהן וכו׳ עד איש – זקינו - שאינו צריך בדיקה והיינו כהן – כזה - ששימש על גבי המזבח שאילו לא בדקו אותו בין דין הגדול אחריו לא היו מניחין אותו לעבוד לפיכך אין בודקין מן המזבח ולמעלה ולא מן הסנהדרין ולמעלה שאין ממנין בסנהדרין אלא כהנים לויים וישראלים רק מיוחסין עכל"ה אות באות, ולפי זה הרי אין לנו בזמנינו שום כהן מיוחס שיעידו עליו שני עדים שאביהם זקנם היה עובד בביהמ"ק והקריב קרבנות, גם אין לנו ע״ב סנהדרין ובי״ד הגדול שיבדקו כל כהן,וזה שדרשו חז"ל שאפילו נמצא חלל באמצע עבודה עבודתו כשרה זה כמובן רק במקרה ובהזדמנות אבל לכתחילה הרי מפורש, וכמו שהבאתי לעיל דבי"ד הגדול היו בודקין בל כהן וכהן וכו׳, וכבר אמרו חז"ל במס' יומא פרק א׳ דף ה׳ ע״ב כיצד הלבישן לעתיד כיצד הלבישן לעתיד לבוא? לעתיד לבוא נמי לכשיבואו אהרן ובניו ומשה רבינו יבוא עמהם ויאמר עכ"ל הש"ס הנ"ל, הרי איתא בפירוש דגם לבישת הבגדים לכהנים יצטרכו לברר ע"י משה רבינו ע"ה שיבוא בזמן הגאולה לעתיד לבוא במהרה בימינו.

ובאמת לא הבנתי מדוע לא מביא במס׳ יומא הנ"ל גם ביאת משיח צדקנו דפשיטא דרק בזמן משיח צדקנו נזכה לזה ולברר ההלכה ע"י משה רבינו, והנה מצאתי בספר תפארת שלמה מאדמו"ר הקדוש מרדומסק פרשת בהעלותך ובשם הזוה"ק דמשה רבינו בעצמו יהיה משיח צדקנו, ועפי"ז מרומז זה הדבר בדברי הש"ס ומפני אשר משיח זה בעצמו משה רבינו, ודו"ק. וא"כ הרי אז כשנזכה כבר לראות במו עינינו משה רבינו, הרי עי"ז יהיה אפשר כבר לעשות ע"ב סנהדרין ובי"ד הגדול, ועליהם יהיה החיוב הזה לברר מי ואיזה כהן הוא מיוחד ומוכשר ליכנס לעבוד עבודת הקרבנות, וכלשון הרמב"ם הנ"ל, אבל בזמנינו זה הרי אין לנו רק כהנים שמותר להם לאכול רק קדשי הגבול בתרומה וחלה מדבריהם ולא מן התורה, וכלשון הרמב״ם הנ״ל, והנה מהראוי ג״כ לדייק קצת בזה ההיתר שמותר להקריב הקרבן פסח ומטעם דטומאה הותרה בציבור רק דחויה עתה מפני הדחק ואין דוחין כל דבר הנדחה אלא במקום שאי אפשר ומפני זה צריכין הציץ לרצות, עיי״ש, עכל״ה. וא״כ הרי מפורש ברמב״ם דאפילו במקום שמותר להקריב בציבור, זה דווקא מטעם דחויה ולא הותרה ועל ידי זה צריכין ג״כ ע״ז רצוי ציץ, ובאמת זה קשה לו מדוע לא מזכיר הרמב״ם רק רצוי ציץ ולא אפר פרה כמפורש בש״ס אליבא דמ״ד רק דחויה ע״ש. וזה שהמחבר סומך על דעת הקדמונים שטומאה הותרה ולא דחויה ולא צריכין רצוי ציץ הרי זה תרתי תסתרי ואוחז החבל בשתי ראשין, דאם דעתו כדעת הרמב״ם שפוסק דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד לבוא ועי"ז אפשר להקריב הקרבן פסח בזמננו זה על הר הבית, הרי הרמב"ם עצמו סובר דטומאה רק דחויה בציבור ולא הותרה וכותב ע"ז בפירוש דצריכין ג"ג רצוי ציץ וכנ״ל, והציץ הרי אין לנו עכשיו ומפני שרק הכה״ג לובש הציץ וכהן גדול אין לנו עכשיו, וכמדומה לי שהמחבר גם כן כותב כל ע"ש בספר זה. ואם המחבר כותב ע״פ שיטת הפוסקים דטומאה הותרה נגד דעת הרמב״ם הרי לשיטתם אין לנו עכשיו גם כן קדושת הר הבית ומפני שסוברין דקדושה ראשונה בטלה ולא קדשה לעתיד לבוא ורק על ידי הגאולה שלימה ע"י ביאת משיח צדקנו בב"א.

ולפי"ז שוב קשה דאפילו לדעת המחבר בספרו "פסח כהלכתו" שכהן גדול לא מעכב ואפשר להקריב הקרבן פסח ע"י כהן הדיוט הרי הכהן הדיוט אין לו הציץ כי אסור לו ללבוש הציץ, והרמב"ם כותב בפירוש דאפי׳ בשעת הדחק ובאין ברירה זקוקים לרצוי ציץ, ואין ברצוני לחטט בדברי המחבר הנ"ל אם אפשר ג"כ בזמננו זה ולעשות לכה"ג השמונה בגדים אשר ע"ז גם המחבר אין לו אופן עיי"ש, וגם הרי על האבנט של כהן הדיוט ישנה פלוגתא בש"ס יומא דף ו׳ ע"א עם האבנט של כהן הדיוט היה ג"כ כלאים כמו האבנט של כה"ג  ועיי"ש בתוס' בד"ה אמר לך אבנטו וכו' וא"כ הרי גם הכהן הדיוט א"א לו ללבוש האבנט בזמנינו ומפני דאולי ההלכה כמ"ד דאבנט של כהן הדיוט לא היה של כלאים ואם יעשנו של כלאים הרי אז אסור לכהן הדיוט ללבוש מן התורה, ואם יעשנה של בוץ אולי החיוב לעשותו כמ"ד של כלאים והרי יהיה חסר מבגדי כהן הדיוט האבנט כהלכתו למ"ד של כלאים. והגם דהלכה כרבי נגד ר"א בר"ש וכמפורש ברמב"ם דאבנט של כהן הדיוט היה של כלאים, אבל הרי איך אפשר לכהן הדיוט כזה ללבוש האבנט של כלאים דהוי איסור דאורייתא וכפסק הלכה ע"ז ברמב"ם.

והנה גם בקשר לאכילת הקרבן בזמננו הרי ג"כ קשה דהרי כ"ז שהדין שהפסח הבא בטומאה נאכל בטומאה עפ"י הלכה הרי מפורש ההלכה ברמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ז' הלכה ט׳ דאם נטמא הקרבן אחר שחיטה אפילו קודם זריקה ובפרט אחר זריקה הפסח לא נאכל ויצא לבית השריפה עי"ש וא"כ הרי זה הכהן שמקריב הקרבן פסח לא ברור לנו שהוא נטמא בטומאת מת רק זה ענין של חשש אשר עי"ז כולנו עכשיו בחשש זה וא"כ הרי יש לחשוש דדלמא היה הכהן המקריב טהור בכלל וא"כ בשר הקרבן ג"כ טהור עי"ז עד שיגע ליד הבעלים שאוכלין אותו ונטמא עי"ז מפני החשש טמא מת אחר הזריקה, וא"כ עפי"ז הרי הדין הוא מפורש ברמב"ם הנ"ל כשנטמא אחר השחיטה ואפילו קודם הזריקה אסור לאכ׳ הפסח וא"כ איך אפשר בזמננו זה להקריב בכלל הקרבן פסח ולגרום עי"ז שכל מי שיקריב ישרוף הבשר ולגרום להביא קד׳ לבית הפסול עי"ז, זה ענין שצריך לברר את זה אם כדאי לכתחילה אחר כל הספיקות והחששות שהבאתי כאן.

והנה גאון אחד ישיש רב מפורסם בביהכנ"ס דמטוסדורף אמר לי להוסיף עוד עיכב להקריב הקרבן והיינו דהרי גם כהן הדיוט מחוייב להביא עשירית האיפה בזמן שנתחנך בפעם הראשונה לעבודת המקדש, וכמפורש ברמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ה' הלכה ט"ז נוסיף לזה הכה"ג שמחוייב להביא שני פעמים זה היינו לבד לבד מזה שכבר הביא בזמן שהיה כהן הדיוט צריך להביא עוד הפעם עשירית האיפה עי"ז שנתחנך לכה״ג וכמפורש זה ברמב"ם שם בהלכה י"ג וזה הקרבן לא דוחה שבת וטומאה מפני שזה נקרא קרבן יחיד ורק הקרבן הבית כה"ג שמביא ג"כ כל יום עשירית האיפה זה דוחה שבת וטומאה ובמפורש ברמב"ם שם הטעם ע"ז עיי"ש, וא"כ הרי מחוייב כל כהן אפילו כהן הדיוט להקריב בזמן שנתחנך לעבודה להביא עשירית האיפה וזה נקרא קרבן יחיד ולא דוחה שבת וטומאה ולא שייך לומר ע"ז טומאה הודחה בציבור, והגם שאמר הגאון הנ"ל דבר חכמה אבל ע"ז הרי מפורש ברמב"ם בפרק הנ"ל הלכה ט"ז דזה לא מעכב וזה רק לכתחילה עי"ז.

ואסיים לפרש גם דברי הרמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ז' הלכה כ"ג שכותב מקום הי' בעליה מכוון על קודש הקדשים אין נכנסים לו אלא פעם אחת בשבוע לידע מה צריך לחזק בדקו או להוציא משם את הטומאה מצוה שיהיו הנכנסין כהנים תמימים וכו' מצוה בטהורים וכו' וכל הנכנסים להיכל לתקן יכנסו בתיבות ואם אי אפשר יכנסו דרך פתחים, וקשה להבין דמקודם כותב הלשון בשעה שנכנסין וכו׳ לתקן בהיכל: או להוציא הטומאה וכו' ואח״כ מסיים בלשונו רק כל הנכנסין להיכל לתקן יכנסו בתיבות, וע"ש בכסף משנה דמביא ע"ז משנה דמידות פרק ד' משנה ח' שבהם היו משלשלין את האומנים בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם מבית קודש הקודשים וא״כ הרי אפשר דדייק בלשונו הנ״ל בסופו בשעה שנכנסין לתקן ההיכל יכנסו בתיבות ולא כולל בזה גם הנכנס להוציא את הטומאה כמו שכותב זה למעלה, והיינו דהרי להוציא את הטומאה היה אפשר לשלשלו בלי תיבה כי על זמן קצר כזה הרי היה אפשר להזהר מי שיורד דרך השלשלאות להיכל לא להביט בכותלי ההיכל וכלשון רשי ז"ל ע"ז במס' פסחים פרק ב' כי השרץ לא מונח על הכותלים רק למטה בארץ, אבל ללבנו וכלשון הרמב"ם ע"ז בהלכה הנ"ל פרק ד' הלכה י"ג שכותב ג"כ ללבנו ולתקנו היו זקוקים לשלשלם בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם מבית קודש הקדשים ומכותליו, וע"כ לא מזכיר הרמב"ם דכשנכנסין גם להוציא הטומאה צריכין להיות ג"כ בתיבות, והטעם כמו שכתבתי דרק ללבן ההיכל ולתקנו דזה זמן מרובה ואז ההכרח להיות התיקון כשהם עומדים בתיבות ומתקנים ובעיניים פתוחות, אבל להוציא הטומאה המונחת בקרקע ההיכל או אפילו באיזה מקום אחר שנראה מונח שמה הרי מספיק לשלשלן בלי תיבות, כי בזמן קצר כזה אפשר לו להיות זריז, ולשמור את עיניו מבלי להביט ולהיות מיראה קודש הקדשים ומכותלי ההיכל.

אמרתי כל זה לפני הלומדים הגדולים דפה ונהנו מזה מאוד מזה הפירוש, והננו לסיים בזה ובכל הענין של הקרבת קרבן פסח בזמננו זה שאין לנו רק זה העצה שאמרו חז״ל במס׳ יומא הנ"ל דף ה׳ ע״ב, דכשיבוא משה רבינו עם אהרן הכהן ובניו בזמן הגאולה השלימה בב"א, אז כבר נדע ברור איך לתקן ולהתנהג בזה וכן יה"ר שי היה זה בזמנו זה.

אגב, כבודו של המחבר פסח כהלכתו במקומו מונח, כי אין כוונתי בזה ע״מ לקנטרו ח״ו, דאולי עשה זה רק מפני חשקת המצוה ולזכות בזה את הרבים, וידוי דברי רבינו מאור הגולה שר התורה בעל ״נודע ביהודה״ שכותב על השל״ה הק׳ ע״ז שכותב לעשות ברכת שהחיינו על טבילת אשה בטהרתה וכותב ע״ז שהוא בבחינת מה שנאמר ״חכם לב אוהב מצות״, אבל לעשות דבר מפתיע ורעש כזה אשר כמה וכמה יראי ד׳ יחשבו מחשש שכותב שיש בזה ע״ז מניעת קרבן פסח על ההר הבית בזמננו חשש של איסור כרת ח״ו זה כבר מופרז מאוד על המידה שהבאתי למעלה דאפילו על לבישת האבנט אנו צריכים להמתין על תשובה ממשה רבינו שיבוא בזמן הגאולה והוא בעצמו יהיה גם משיח צדקנו על פי דברי הזוה"ק הנ"ל עם אהרן הכהן ובניו עיי"ש בפירוש במס׳ הנ"ל דף ה' ע"ב ועל ידי בנין בית הבחירה וביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן, וכדברי חז"ל הנ"ל.

רבי אברהם מאדער הלוי זיע"א, קונטרס מיוחד נגד פסק הספר בשם "פסח כהלכתו", עמ' א-ד:

'י״א סיון תשכ״ח, לפ״ק... והנה לשיטת הרמב״ם שהבאתי ונמצא בהלכות בית הבחירה פרק ו׳ הלכה ט"ו דמקריבין גם כשאין בית במקומו אבל ברור דמזבח צריך להיות דלא גרע מפגימת המזבח דאז נפסלו כל הקדשים שנמצא בעזרה וזה מפורש במס׳ זבחים דף ס"ב ע"א דבבית שני דהוי נשכח מקום המזבח והוצרכו לנביא שיעיד על מקומו ע"ש ואפילו דאי אמרינן דמקטירין בלי מזבח אבל זריקת דם הכל מודים דא"א בלי מזבח וזה מפורש בש"ס א"כ בזמנינו זה איה הנביא שיעיד על מקומו של המזבח ולהקריב קרבן  פסח עליו וגם ההיתר שמביא המחבר בספר "קרבן פסח כהלכה" דסומך א"ע על שיטת הראב"ד דסובר דטומאה הותרה בצבור אבל מפורש בתוס' מס' יומא דף ז' ע"א בד"ה כאן דיחיד הוא כו ' וכו' דלגבי קרבן אהרן וקרבן פסח הגם דדוחה שבת ואפילו כשהותרה בצבור אבל בשני אלה ז"א קרבן אהרן וקרבן פסח לכו"ע הוי רק דחויה בצבור ולא הותרה ע"ש, וא"כ הרי על פי זה נסתר כל הדברים ממחבר הספר הנ"ל.

והנה אחר שהבאתי דרשות חז"ל שדרשו במדרש תנחומא פרשת שמות שדרשו על הכתוב הנה זה עומד אחר כתלינו דמעולם לא זזה שכינה ממקום המקדש וגם בזמן ששמם הבית בעוה"ר והנה לכאורה יש לומר שמזה המדרש ישנו סתירה לדברי הרמב"ם דהשראת השכינה גם היום בכל הר הבית ומקום המקדש ועי"ז הרי חיוב כרת לטמא שהולך שמה ונגד שיטת הראב"ד דסובר שפקעה קדושתה והרי מדברי חז"ל הרי נראה דדייק מהכתוב הנה זה עומד אחר כותלינו דזה הכוונה רק על כותל המערבי דוקא  וא"כ נפקא מינה עי"ז לדינא ותלוי בפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד הנ"ל, אבל באמת אפשר לומר וקרוב הדבר יותר להבין מהמדרש הנ"ל דאדרבא דחז"ל לא התכוינו בזה למעט מקדושת הר הבית ומקום המקדש ענין של השראת השכינה דא"כ איך אפשר לומר דבר כזה שאצל הכותל המערבי יהי׳ יותר השראת השכינה מכל מי שבא להתפלל ולשפוך שיחו אצל הכותל המערבי ומפני דעל הר הבית ומקום המקדש אסור ללכת וכדברי הרמב״ם הנ״ל אעפ״כ גם שם הוי השראת השכינה ומסוגלת שתתקבל התפילות והבקשות מאחב"י הגם דאסור לעלות ולהתפלל על הר הבית ומקום המקדש ממש, והדברים נכונים בזה מאד.

כל הדברים שהבאתי בענין הזה לא משום שיודע אני כ"כ המקורות רק הם עפ"י רוב המקורות הנמצאים בספר חתן סופר שהבאתי למעלה ובתוספת כמה דברים שחידשתי ע"ז'.

_________________________

[1]. נולד בשנת ה'תרנ"ב. למד בישיבת חיי עולם. צאצאו של רבי אברהם מאדער הלוי זיע"א (בעה"מ הספה"ק 'ספר החכמה', מתלמידיו של רבי יהונתן אייבשיץ מפראג) ב"ר יצחק אייזיק מלודמור (מרבותיו של רבי יחזקאל סג"ל לנדא) זיעועכי"א. ביפו שימש רב ביהכנ"ס זכרון ברוך של חסידי קאמרנא. חיבר את הספה"קים: זכרון אברהם (ירושלים, ה'תרפ"א); ליקוטי אברהם (פולין, ה'תרצ"א); כתר מלכים (ת"א, ה'תשי"ד); זכור לאברהם כתר נהורא (תל אביב, ה'תשי"ד); כתר מלכים - שיחות קודש וסיפורים נפלאים אודות השר-שלום מבעלז (ת"א); דברי בוצינא קדישא ועמידא דנהורא (יפו, ה'תשי"ט); זכותא דאברהם (ישראל, ה'תשכ"ג); הערות על ספר פסח כהלתו (ירושלים, ה'תשכ"ח); ברכת אברהם (ירושלים, ה'תשכ"ח); אופן הדלקת המנורה בעת הנס חנוכה (ירושלים, ה'תש"ל); קשוטין לאורייתא (ירושלים, ה'תשל"א); ליקוטי אברהם (ישראל, ה'תשמ"ז). נפטר בשנת ה'תשל"ג.

[2]. מתוך כריכה פנימית: 'מאיזה איש בלתי מכירו שהופיע מחדש שמחייב לכל משפחה בישראל להקריב כבר הקרבן פסח בזמננו על הר-הבית. ובסופו דבר נחמד בדבר דרוש'.

[3]. נראה דהמחבר מנסה לרמוז רמז עבה, כי החת"ס דחה אותו בקש, דהרי מדוע יתיר החת"ס ליהודים להתחייב בכרת, רק בגלל טענת שהמושל לא מרשה, אם אפשר לשחד בממון רב כדי להציל יהודים מכרת, ולכן משמע שכל כוונת החת"ס היתה לדחות את הרצ"ה קלישר בקש. ומה גם לא מצינו שאלו שמנסים גם בימינו אנו לאסוף כספים מרובים בשביל לשחד את הוואקף המוסלמי לתת להם להקריב קרבן פסח, ואם מדוע לא יעשו כך בשביל להציל לכל הפחות אותם מכרת, הרי אסור להם לשהות בערב פסח בכלל באזור ירושלים בשביל כך.