פסק הלכה מאת רבי משה בראנדסדארפער נגד השתלת שחלות

MOSHE BRANDSDORFER RABBI OF 

HEICHAL HORO'OH 

JERUSALEM 

3 ZONNENFELD ST, TEL. 972-2-5322775 HOME: 972-2-5370033 

משה בראנדסדארפער, אב"ד ור"מ היכל הוראה ירושלים, נשיא בתי ההוראה "היכל הוראה" בארץ הקודש, מיסוד אאמו"ר מרן ה"קנה בשם" זי"ע, מחבר ספרי "היכל הוראה" תשובות והוראות, פעיה"ק ירושלים תובב"א

בס"ד, יום חמישי כ"ט שבט תשפ"ה לפ"ק 

מכתב אודות ענין חמור העומד על הפרק שנוגע לקדושתן של ישראל והוא כרוך בשאלות חמורות ביותר, נוסף לזה תוצאות ענין זה עלולות להמיט אסון וחורבן על סדר יחוסו של עם ישראל, והדבר יהיה לפוקה ומכשול עבור דורות הבאים ה"י. כמו"כ יתכן ש מעשים אלו שאנו דנים בהן, יחייב הנהגת ספרי יוחסין בעם ישראל, שיתן מענה לייחוסו האמיתי של כל אחד מישראל, וכמובן שעלול לנתק קהילות שלמות שיקבלו עליהם פסק דין של הרבנים המשתייכים לחוג שלו בלא להתחשב ברבנים של החוג השני, ובנדון דידן אין כאן איסורי לאוין בלבד אלא גם ענינים שמחמתם נאסרים הילדים לבוא בקהל, וד"ל.  

לכבוד הרבנים הגאונים בניו יארק - ארה"ב על דבר מה ששאלתם מה היתה דעתו של אאמו"ר מרן הקנה בשם זצוק"ל, בענין השתלת שחלה מאשה אחת לאשה אחרת שאינה ראויה להולדה .  הנה פשוט וברור שדעתו בזה היתה מוחלטת שדבר זה הוא איסור גמור, כמו שהאריך והוכיח כן מש"ס ופוסקים, בשו"ת קנה בשם חלק ד' (סימנים צד, צה, צו). ויסוד  דבריו הן על פי מה שהעמידו חז"ל שהאיש מזריע הלובן והאישה את האודם, כמובא במס' נדה (דף לא ע"א), ת"ר שלשה שותפין יש באדם: הקב"ה ואביו ואמו, אביו -  מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין, אמו - מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין, והקב"ה - נותן בו רוח ונשמה  וכו'. 

ברם, אע"פ שכל אריכות דבריו מיירי בענין תרומת ביצית ולא בהשתלת שחלות, מכל מקום המעיין שם בדבריו יווכח לדעת שהיסודות שהניח שם בענין זה הן  שוים, הן לתרומת ביצית והן להשתלת שחלות, ואין לחלק ביניהם, כמו כן הוכיח שם שאיסור חמור הוא לעשות כן , הן אם יסוד הביצית הוא מאשה יהודית, הן אם  יסוד הביצית הוא משל נכרית.  

ובסוף דבריו (שם סימן צה) כתב אאמו"ר מרן זי"ע וז"ל: ומעתה החוב מוטל על כל מי שבידו לעצור ולמחות שלא ליתן למשחית לבוא אל בתינו ח"ו להשחית את כרם  ה' צבאות בית ישראל הק' בתערובת חשש איסורי קרובים, ושאר איסורי חיתון מדאורייתא או דרבנן, ולהתבוללות עם נכרים רח"ל, אם הביצית היא של נכרית שדינם  כנכרים לכל דבריהם, עכל"ק.  

ובשפולי גלימא דידיה נקיטנא ואומר: הנה זה עתה ראיתי שיש כאלה שרוצים להתיר תרומת שחלות , וטעמם שהשחלה אחר שחיברו אותה לגוף הנתרמת היא  בטלה אליה ונעשית כאחד מאבריה, ובאמת הבל יפצה פיהם, שהרי ברור הדבר שהביציות הקיימות בשחלה מאז יצירת האשה התורמת – אף שאינן מבושלות –  שאותן שתלו בגופה של הנתרמת לא חל בהם שינוי כל דהוא והן הינן הבי ציות שמפתחות את הוולד ברחמה של הנתרמת, ובודאי זה לא גרע מדבר המעמיד שכלל  בידינו הוא שאינו בטל ואוסר אפילו בכל דהוא ואפילו כשהוא פירשא בעלמא [עיין שו"ת רדב"ז חלק ד סימן עד (אלף קמו)],, דבנדון דידן אין זה רק מעמיד אלא הוא מהות  הולד עצמו והגע עצמך וכי יש אשה שתסכים שישתילו בגופה שחלה של כושית ובניה יהיו כושים ומזה אנו רואים שסברות כרסיות הן, והן מנוגדות לדברי חז"ל  שאמרו שהאשה מזרעת האודם.  

ודברים מפורשים כתב רבן של ישראל בעל ה"תוספות יום טוב" שבעיניו הבדולחים חזה את העתיד, וכתב בפירושו על המשניות (קידושין פ"ד מ"א) וז"ל: שם היחס  הונח על ידיעת האיש לבית אבותיו לדעת ענינו. על איזה דרך שנולד. ולפיכך כל אלו דתנינן ובאו במספר עשרה יוחסין יצדק עליהם שם היחס אחרי שנודעו מי הם  אביהם. ועל איזה דרך שנולדו, עכ"ל. בדבריו רמז לנו שגם האופן שבה נולד האדם, צריך לדעת ולברר בעת בירור הייחוס, וזאת כדי שלא יתערב ענף זר בתוך כרם בית  ישראל.

על כן החוב מוטל על הרבנים, שנשאלים מבני זוג חשוכי ילדים ל"ע , שהרופאים מציעים להם לעשות פעולה זאת והם אינם יודעים ואינם מודעים לחומר הענין,  שצריך להורות להם לברוח מהצעה זו כמטחוי קשת , והשי"ת יעזור וכל חשוכי הבנים יושעו ויזכו לזש"ק, אכי"ר. 

הכו"ח למען קדושת וטהרת עם ישראל  

נ.ב ואפילו ברשויות כאן בארץ ישראל , מובא בקונטרס מחלקת רישום נישואין סעיף ,44 שבן או בת אשר אמם הרתה באופן זה, אין מקבלת אותם לרישום ושולחים לבית דין לדון ע"ז.