עלייתה ונפילתה של ש"ס

למען אחי ורעי! עוד ממאמריו הנפלאים של רבי אליהו קאופמן זצ"ל, פורסם במקור בשנת תשע"ז

סיפורה של תנועת ש"ס בפוליטיקה הישראלית, הוא סיפור מוזר. אבל גם כסיפור ארגוני־דתי־יהודי הוא לא פחות מוזר. ההיסטוריה המודרנית העמידה את הארגונים הדתיים והחרדיים ועד היום הם במרכז ההווי' הפוליטית, התרבותית והרעיונית של היהדות הדתית והחרדית. עד ראשית המאה שעברה, היו הארגונים הדתיים היהודים בנויים סביב מודל הרבנות הליטאית, ההונגרית ומה שנותר מיהדות גרמניא הדתית. מנגד, ברחבי רוסיא הגדולה )כולל פולין) ובאוקראינה בעיקר, עמדו האדמו"רים בראש החצרות החסידיות. זה הי' נכון לאירופה של תחילת המאה העשרים, על שלוחותי' הקטנות דאז ביבשת אמריקה. מנגד, יהדות המזרח וצפון אפריקה הייתה בנויה על ה'מרא דאתרא ' של כל מדינה וחבל ארץ בארצות האסלאם ובמזרח הרחוק. הראשונים שפרצו את הדרך ונטו לתנועה פוליטית היו אנשי המזרחי. במטרה לדבוק בציונות החילונית נגד המסורה הדתית ההיסטורית של ציפיי' למשיח בלבד, הם הקימו את ארגונם בסמוך לתקומתה של הציונות וקשרו את גורלם בציונים שרובם באו מהשמאל דווקא - ולא באחיהם החרדים. המזרחי הוקם בשנת 1902 למניינם כדי לארגן את זרימת הדתיים לציונות ולנטרלם מהשפעת הרבנים והאדמו"רים. בראש המהלך עמד הרב יצחק יעקב ריינס שאפילו תמך בתוכנית אוגנדה של הרצל, עת רצה להחליפה בעליי' לארץ ישראל. מיד אח"כ קמה אגודת ישראל כריאקציא לנטישת המזרחי את העולם ההשקפתי הדתי. הקמת אגו"י היתה בשנת 1912 בעיר קטוביץ וראשי המקימים באו דווקא מהקטנה שבקבוצות החרדיות - ראשי היהדות האורתודוכסית של גרמניא מהעיר פראנקפורט. בראשם עמדו ר' יעקב רוזנהיים ור' יצחק ברויאר, נכדו של הרש"ר הירש). הקבוצה הזו הצליחה לגייס את חסידויות גור ואלכסנדר מפולין, ואח"כ גם את רוב היהדות הליטאית של ליטא ופולין. הטענה המרכזית היתה שיש להקים גוף מפלגתי כנגד פרישת המזרחי מהיהדות הדתית וחבירתה לציונות.

ב.

לא כל החוגים החרדים היו שותפים להקמת אגו"י אע"פ שהאחרונים הצליחו לגייס לצידם רבנים. רוב העולם החסידי התנגד לאגודת ישראל בטענה כי מדובר בעוד ארגון מודרני שיסב נזק ליהדות הצרופה. בראש המתנגדים עמדו הרב חיים סאָלובייצ'יק מבריסק, האדמו"רים ממונקאטש, ליובאוויטש, בעלזא וסאטמאר והסבא קדישא, ר' שלמה אליעזר אלפנדרי זי"ע מארה"ק. בשנת תרפ"ב, חלו פילוגים במזרחי ובאגו"י, כל אחת בנפרד, על רקע ההשפעות הסוציאליסטיות של אותם ימים והקמתה של ברית המועצות הקומוניסטית. מהמזרחי פרשו אנשי 'הפועל המזרחי' שראו עצמם כמגשימים סוציאליסטים־דתיים בתנועה הציונית. הם החלו לבנו ת ישובים חקלאיים בארץ ישראל וכך קם 'הקיבוץ הדתי'. לימים, הם הפכו לפלג הגדול יותר של התנועה ה'דתית לאומית', אך בשנת תשי"ו התאחדו שוב המזרחי והפועל המזרחי' והפכו למפד"ל. מנגד, התפלגו על אותו רקע סוציאליסטי, אנשי 'פועלי אגודת ישראל' מאגו"י ואף פנו לכיוון ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל, ברובם מושבים בדרום ובמרכז הארץ, אך גם קיבוץ אחד בשם 'חפץ חיים'. אנשי פא"י נטו לכיוון הציוני ותנועת פא"י התקיימה כמפלגה פוליטית עד לבחירות תשנ"ו ואח"כ נבלעו חברי' באגו"י.

למול הארגונים הדתיים והחרדים מארצות אירופה, הרי שעד שנת תשמ"א, נותרה יהדות המזרח יתומה ממסגרת מייצגת כלשהי. להבדיל מאירופה הפוליטית, המודרנית והפלגנית, הרי שיהודי המזרח וצפון אפריקה, עד עלייתם ממש לא"י, נותרו מחויבים לדתם ולרבניהם. גם אלה שעלו לפני קום המדינה, נבלעו במסגרות הפוליטיות החילוניות או הדתיות־חרדיות של בני הישוב יוצאי אירופא. תנועה רעיונית דתית־מזרחית לא קמה ליהודי המזרח ואפריקה והניסיון להקים רשימות עצמאיות נכשל שוב ושוב, או יותר נכון - הוכשל שוב ושוב.

נציין שבראש התנועה הדתית־לאומית עמדו רבנים שייצגו את הכיוונים הרעיוניים בתנועה זו, אך בעיקר היתה אגו"י בנויה מפדרציית רבנים ואדמו"רים שלאורך השנים יצגו את הקשת החרדית הרחבה שלה. לאחר מלחמת העולם השניי', הפכה אגו"י לכוח החרדי העיקרי לאחר שחוגים חרדים אנטי ציוניים רבים (רוב חסידות מונקאטש למשל וכל חסידות שינאוו א ועוד) הושמדו בשואה המרה, ולאחר שגם השבר שלאחר השואה והקמת מדינת ישראל גרמו לכמה חסידויות אנטי ציוניות להצטרף לאגו"י ולהפוך לבלתי ציוניות בלבד, כחסידויות ויז'ניץ, צאנז, בעלזא ולימים ליובאוויטש. את האגף האנטי ציוני המשיכה לאייש בעיקר חסידות סאטמאר. היהדות הדתית המזרחית עברה משבר קשה עם עלייתה: בארצות המוצא היתה הקהילה בנו י' על הדת ועל מנהגי המקום של כל עדה, אך מנגד הכול סבב סביב אחדות התורה. כשהגיעו יהודים אלה לארץ, חלק מרבניהם בוֹ זוּ ונשלחו לעבודות דחק במקום לקבל את כבודם הראוי. המדינה סחפה לחינוך הפוקר חלק לא מבוטל מבני עדות המזרח. מנגד, כשפנו הרבנים המזרחים לכיוון הדתיים והחרדים, הם גילו כי פילוג הפוליטי זר להם ולכן התפלגו והשתלבו כ'כינור שני' במזרחי" ובאגו"י.

רק בשנת תשמ"א, העזו יוצאי המזרח הדתיים לקרוא תגר על היותם קבלני קולות בלבד. בשנה זו הוקמה מפלגת תמ"י, וגם זאת רק לאחר ששר דתי מזרחי, אהרון אבוחצירה, נפגע מהתנהלות המפד"ל וממנהיגה דאז, השר יוסף בורג.

האשלי' של תמ"י החזיקה מעמד רק קדנציא פרלמנטארית בת שלוש שנים בלבד. המפלגה החדשה פנתה לא רק לאפיקים דתיים אלא גם לרעיונות סוציאליים רדיקאליים ובשורותי' היתה קבוצת שמאל קטנה. גם הליכוד הי' במתח לנוכח המפלגה הזו משום שרבים מהקולות שקיבלה המפלגה (שלושה מנדטים) באו לה גם ממצביעי הליכוד המסורתיים. בשנת תשד"ם נפלה תמ"י למנדט אחד בלבד ואח"כ נבלעה בליכוד. המפלגה יזמה עם המערך את הקדמת הבחירות ובגללה נפל הליכוד מהשלטון. הציבור שלה חזר לליכוד וחלקו פנה לאלטרנטיבה דתית־מזרחית חדשה: ש"ס.

ג.

הרבה גורמים הביאו להקמ ת ש"ס אך אף אחד מהם לא הי ' באמת קשור להקמת גוף דתי־מזרחי אמיתי.

אפילו אותה תמ"י הקטנה היתה ביסודה הרבה יותר מזרחית בשורשה מאשר ש"ס. הרבה 'חוקרים' ופוליטיקאים מזרחים חרדים מנסים לקשור בין הרשימה המזרחית־חרדית שנכנסה לעיריית ירושלם (בשנת תשמ"ג, בראשות הרבנים ניסים זאב ויעקב יוסף) לבין הקמת ש"ס הארצית, אבל החוט המקשר לא הי' בהצלחת הרשימה המקומית בירושלם או בהמשך המהפכה המזרחית הפוליטית. ש"ס לא היתה מוקמת אלמלא הפילוג באגו"י. גם לאחר שהרב ניסים זאב פנה לרבנים ספרדים, ובראשם הגר"ע יוסף שסיים את הקדנציה שלו כרב הראשי בשנת תשמ"ג, הרי שכל אותם רבנים דחו את הקמת הרשימה הארצית בטענה כי "זה יהי' כישלון גמור" וכי "בירושלים הי' לנו כוח אלקטוראלי ודמוגרפי שונה מאשר במדינה". ואמנם הדברים היו נכונים. צריך הי' מבצע בחירות מופלא כדי להגיע למנדט או שניים מקרב האוכלוסיי' החרדית המזרחית. גם קיומה של תמ"י לא בישר טובות למפלגה דתית מזרחית חדשה: רבני המזרחים ידעו גם שחלק גדול מהם משתייך לאגו"י ורובם נשמעים לרב אליעזר מנחם שך הליטאי, ובלעדי הסכמתו, אותם רבנים לא יזוזו למפלגה חרדית־מזרחית עצמאית. הציבור החרד י מזרחי הי' אז נתון, שלא כבמקרה של תמ"י, למרוּת בלעדית של רבניהם. או־אז הגיע הפילוג באגו"י (שאירע רק בישראל ולא בעולם) והליטאים (או בכינויים דאז, צא"י) פרשו מאגו"י על רקע מחלוקות של מינויים וסדר הרשימה לפרלמנט. כמו כן, משבר נוסף פקד את אגו"י: מפלגת פא" י פרשה אף היא והקימה עם הימין ה'דתי'־לאומי שפרש מן המפד"ל את מפלגת 'מורשה', שבבחירות שנתקיימו בשנת תשד"ם זכתה בשני מנדטים. אחד מסלעי המחלוקת בין הליטאים לחסידים ולירושלמים של אגו"י הי' בהצבת נציג מזרחי חרדי ברשימה המשותפת של אגו"י.

הליטאים דרשו להציג נציג מזרחי ברשימה ונקבו בשמו של אחד שהשתייך לזרם הליטאי שלהם. באגו"י לא הסכימו ואו־אז אירע הפילוג. הרב אליעזר מנחם שך ידע שבקולות הליטאים בלבד לא תבוא ישועתו; הוא גם העריך שמפלגה מזרחית־חרדית תחת שליטתו תביא יותר מנדטים מאשר החרדים־המזרחים באמת מנו, משום שלא מעט מסורתיים יתמכו ברשימה כזו. בתחילה פנה הרב שייך לגדולי ישראל הספרדים של אותה עת, לרבנים בן ציון אבא שאול ויהודה צדקא. השניים סירבו לתת גושפנקא למפלגה כזו משום שנמנו על תלמידי הרב יעקב מוצפי זצ"ל שנפטר בשנת תשמ"ב והי' אב"ד העדה החרדית הספרדית ושלל הצטרפות לבחירות כלשהן למוסדות המדינה. בצר לו פנה הרב שך לרבנים צעירים יחסית שהצטופפו בצילו, כמו חכם שלום כהן והרבנים שבתאי אטון ושמעון בעדני. הרב שך העדיפם על רבנים מזרחים אחרים ביודעו כי יצייתו לו. ש"ס לא הוקמה כ'מזרחי' ואגו"י בשעתן, כמפלגה רעיונית וכאיחוד של כל חלקי יהדות המזרח; היא הוקמה עפ"י המינוח הדתי האומר "שלא לשמה", כ'מפלגת כיס' ליטאית אשכנזית נגד החסידים והירושלמים האשכנזים.

וידוע כי ביהדות נאמר שמה שהוקם שלא מכוח הקדושה לא יאריך ימים, ובוודאי עד נפילתו לא ישרת את הקדושה.

ד.

אבל בכל זאת נטרדו מקימי ש"ס האשכנזים בשאלה מי יעמוד בראש מועצת חכמי המפלגה החדשה.

אף אחד מהרבנים הללו (אטון, כהן ובעדני) לא הסכים לעמוד בראש מועצת חכמים כזו, הן מפחד הכישלון והן משום שלא ראו עצמם מנהיגים רשימה כזו בשעה כשהרבנים אבא שאול וצדקא מתנגדים לה. ואז העלו השלושה לפני הרב שך את שמו של הגר"ע יוסף. בתחילה פסל הרב שך על הסף את שמו; הנימוק: "זה רב של רבנות שלא יוכל להתמודד כמונו נגד המערכת החילונית במדינה, זו שמינתה אותו קודם לכן לרב הראשי".

להתנגדות הזו הצטרף רב ליטאי נוסף, שהוא עצמו הי' מיוצאי הרבנות הראשית, הרב יוסף שלום אלישיב. האחרון טען לפני הרב שך כי מהיכרותו את הגר"ע יוסף מביה"ד הרבני הגדול, הרי הגר"ע יוסף לא ישמע לרב שך כי אם לעצמו בלבד, ואולי גם לשלטון הישראלי החילוני בבוא העת. כמו כן, חלק מהרבנים הליטאים האשכנזים טענו כי "הספרדים לא יתמידו בהשקפה הלא ציונית לאורך זמן בראש רשימה שכזו". שלושת הרבנים המזרחים שביקשו לצרף את הגר"ע יוסף טענו כי הם ערֵּבים לכך שאם הוא יצטרף ל'מועצת החכמים' שלהם, הרי שהוא יהי' רק אחד מארבעה. כמו כן הוסיפו כי לאחר שלא הוארכה הקדנציא שלו ברבנות הראשית, הרי שליבו אינו עוד עם השלטון החילוני שבגד בו.

בלית ברירה הסכים הרב שך לעניין והתנה זאת בהבטחה כי הרבנים המזרחים יכפו בעתיד על הגר"ע יוסף כל החלטה של הרב שך.

באותם ימים, הי' מצבו של הגר"ע יוסף בכי מר מבחינה ציבורית לאחר החלפתו ברב מרדכי אליהו כרב הראשי. מלבד שיעורי תורה בביתו, הוא לא יצא לציבור הרחב. הרעיון החדש, עמידה בראש מועצת חכמי התורה של ש"ס החדשה, הי' עבורו תחיי' חדשה. אנשי אגו"י ניסו בכל זאת לשכנעו שלא לעמוד בראש מפלגה ליטאית שכולה ארס והרס כנגדם. ח"כ מנחם פרוש הזכיר לגר"ע יוסף כי אביו, הרב משה פרוש, הוא האיש שהי' ערב עליו והביאו לישיבות המפוארות ולא הותירו להמשיך לסייע בפרנסת משפחתו. אבל הגר"ע יוסף החליט לקבל את התפקיד. לצדו הגיע גם הרב ראובן אלבז שהי' המחזיר בתשובה המרכזי בארץ בשעתו. מנגד, רוב רובם של הרבנים המזרחים שתמכו בש"ס באו מהמחנה הליטאי : משפחות טולדנו, הררי־רפול ועדס, והרבנים יוסף עזרן מראשל"צ, יצחק פרץ מרעננה ורפאל פנחסי מבני ברק. לצידם הפך עוזרו המזרחי של הרב שך, הרב יחזקאל אסחייק, למזכ"ל ש"ס. ארבעת המנדטים שמפלגה זו זכתה בהם באו לה בעיקר מהציבור הליטאי האשכנזי שהצביע לה בהמוניו, בצד ממאוכזבי תמ"י, כמו גם מחלק ממצביעיו המסורתיים של הליכוד המסורתיים.

 ה.

ההתחלה היתה מוצלחת ביותר ואילו הליטאים - שבינתיים הקימו את העיתון 'יתד נאמן' כעיתון נפרד מ'המודיע' של הרשימה החדשה.

אבל עד מהרה אשר יגורו הרב אלישיב ואחרים אירע. עסקן צעיר בשם אריה דרעי החל לנווט את המפלגה וידע ליצור קרעים במקומות הנכונים - ובתוך משפחתו של הגר"ע יוסף. למרות ההצלחה הגדולה בבחירות תשמ"ח, אף שבבחירות הללו כבר הריץ הרב שך מפלגה ליטאית עצמאית בשם 'דגל התורה', הרי שדמויות מפתח כמו הרבנים יעקב יוסף (בנו של הגר"ע יוסף), יצחק פרץ, שמעון בן שלמה ויוסף עזרן פרשו או 'הופרשו'. ממפלגת רבנים ובני תורה הפכה ש"ס למפלגה עסקנית של איש יחיד: אריה דרעי. הוא החל גם לאמץ השקפות שמאלית, אפילו בענייני דת ומדינה. החיבור של דרעי וש"ס עם מרצ בהסתדרות הי' 'האור האדום' השני בעניין. 'האור האדום' הראשון אירע כבר בשנת תש"ן כאשר דרעי 'בישל' את 'התרגיל המסריח' כדי להעלות את מפלגת העבודה לשלטון, ללא התייעצות עם הרב שך. התוצאה היתה שבבחירות תשנ"ב שוב התאחדו האשכנזים החרדים למפלגה אחת תחת המטרי' ששמה 'יהדות התורה' אבל ש"ס נותרה עם ששת המנדטים שלה. חבירת ש"ס לממשלת השמאל שוב העלתה את המתח בין הגולם של ש"ס ליוצר הליטאי (הערת המפרסם: ועד היום ידועה 'הקפידה של הרב שך על דרעי').

ש"ס יצרה מציאות חדשה, באופן שלילי, בציבור החרדי. תחילה, טואטאה המציאות הזו לצד ע"י מצביעי ש"ס החדשים אבל לטווח ארוך היא זו שהביאה את המפלגה אל עברי פי פחת בימים אלה. שלטונו הבלעדי של דרעי בש"ס עד להרשעתו, הביא לניפוי רבנים ואנשי משקל מזרחים חרדים במפלגה. במקומם הוא החל למלא את מוסדות ש"ס, רשימתה לכנסת ומשרדיה בעסקנים רבים, שספק אם היו והינם שומרי שבת בכלל, אבל הללו התלבשו בתלבושת השחורה־לבנה. לאט־לאט צצו פרשיות של מעילות פיננסיות ופליליות ודרעי כיכב בראשן. מנגד צצו לראשונה פרשיות של 'חוסר צניעות' במילים עדינות מאוד, שעד אז דתיים וחרדים לא הסתבכו בהן, בשרות הציבור הישראלי. מלבד דרעי, הרי עוד לא מעט ח"כים ושרים של ש"ס החלו להופיע בבתי המשפט בישראל כנאשמים. בתחילה עדיין הציבור המזרחי האמין שזו מלחמה ממסדית, ובמיוחד של הליכוד דווקא (שאיבד מנדטים רבים לש"ס) נגד עליית ש"ס, אבל עם השנים הסתבר שגם אם מאן דהו מהממסד מעוניין בהפלת ש"ס מסיבות עדתיות ודתיות, הרי היא עצמה איננה נקיי' ממעללים אלה. שיחה מעניינת שהוקלטה על־ידי באמצע שנות התשעים למניינם, בין הרב יוסף עזרן (שפרש מש"ס) לאסיר הפרלמנטארי הראשון ש"ס (יאיר לוי), הוכיחה כי רק שתיקתו של האחרון במשטרה מנעה - לא רק מדרעי, אלא מגורמים בכירים ו'רוחניים' ממנו - לשבת בכלא על קבלת 'כספי מכולת' על חשבון "תקציבי המדינה השוטפים. גם המזכ"ל לשעבר אסחייק טען לימים כי גורמים בכירים ביותר בש"ס ביקשו ממנו 'פנקסי צ'קים פתוחים' עבור כלכלתם האישית. רק דמותו של הגר"ע יוסף עדיין החזיקה את ש"ס בקיומה הפוליטי.

ו.

בתקופה שבה ראש הממשלה בישראל נבחר בבחירות אישיות, זכתה ש"ס בקולות רבים של אנשי ימין שהצביעו לה ולמועמד הליכוד בפתק השני. ח"כ באה הירידה וההתייצבות על 11 עד 13 מנדטים. אבל הנפוטיזם, הפקדת קטני קומה עם במשרות בכירות, מינוי ליצנים לתפקידי העל במפלגה והפיכתה למפלגת לווין חילונית לכל דבר, רוקנו אותה מערכי' הדתיים. יתרה מכך, בימים שהקיפוח והתסכול של אפליית חרדים מזרחים בתוך החברה החרדית, ובמיוחד במוסדות הבנות, רק תפחו, הרי שלש"ס לא הייתה תשובה לכך. למרות המוני חברי הכנסת שלה, הם נגררו בין החרדים האשכנזים ובין גורמים חילוניים. מנגד, ש"ס בנתה מוסדות חינוך למסורתיים ספרדים אבל ישיבות ספרדיות טובות מטעמה - ובמיוחד מוסדות לבנות - לא הצליחו דרדקי דרעי לבנות. מאחר שדרעי פלט החוצה את כל הכוחות החרדים המזרחים החיוביים והותיר קר 'כאפערים' שלא תמיד היו דתיים, הרי שהללו לא ידעו ליצור אפילו עשירית ממנגנון החינוך העצמאי של אגו"י. גם כשדרעי יצא מחוץ למפלגה, יורשו, אלי ישי, מתוך אי הבנה קלוקלת, המשיך ברדידות הזו ושימש כינור שני ליהדות התורה ולליכוד בענייני מדינה וחברה.

למעשה, ש"ס מעולם לא היתה באמת מפלגה סוציאלית כפי שהתיימרה, או כפי שסוציולוגים והיסטוריונים בגרוש מנסים להציגהּ. גם בענייני התשובה התורתית, ש"ס רק היתה נושאת כלים ולא מתווה מדיניות. היא היתה בהתחלה גרורה ספרדית של חרדים אשכנזים ואח"כ - גרורה חרדית של אשכנזים חילונים, מימין ומשמאל. את ההישגים הסוציאליים והעדתיים הביאו באמת תנועות שקדמו לש"ס, כמו 'הפנתרים השחורים' וה'אוהלים'. אח"כ המשיכו זאת ח"כים ושרים בליכוד, ובראשם דוד לוי. גם בעניין החזרה בתשובה והחרדיות הספרדית הבכורה הייתה בידי אחרים שפעלו בקרב יהדות המזרח. ארגוני תשובה כמו 'ערכים' ו'אל המקורות' החלו בתנועת תשובה גדולה עוד לפני הקמת ש"ס וכך גם עשו ארגוני 'תודעה' (הליטאים) ואנשי חסידות ברסלב. לימים, סייעה ש"ס אולי במימון הפעילויות מקופת משרדי הממשלה שבה שלטה אבל רוב המנהלים הבכירים והמרצים, כולל בני עדות המזרח שביניהם, לא היו אנשי ש"ס.

חזרתו של אריה דרעי ומותו של הגר"ע יוסף הוליכו את ש"ס אל עברי פי פחת: בשנת תשע"ג, קיבלה ש"ס את הסטירה החזקה הראשונה שלה באופן כה משמעותי. לפני אותן בחירות, האמינו בש"ס שחזרתו של דרעי תעלה אותם בעוד כמה מנדטים. דרעי עצמו חזר לש"ס לאחר שאיים על הגר"ע יוסף כי אם לא יחזור לראשות המפלגה - הוא יקים מפלגה חדשה. דרעי ניהל מגעים עם כל הקשת החילונית, ובראשה עם ח"כ לבני, כדי להשתלב במפלגה חילונית לקראת בחירות תשע"ג. הרבנים שלום כהן ושמעון בעדני מיררו לגר"ע יוסף את חייו  כדי להחזיר את דרעי. הסוף ידוע: דרעי חזר והמנדטים לא תפחו. ופטירתו של הגר"ע יוסף הביא סופית למפולת.

לקראת בחירות תשע"ה, נזרק אלי ישי בבושת פנים והפילוג בש"ס וחזרת המסורתיים לליכוד הורידו את המפלגה לשבעה מנדטים, בקושי מנדט אחד יותר מאשר קיבלה עם הקמתה. למעשה, זה רגע עצוב למפעל חיים שהחל בהרבה תקוות תורתיות וזהו סיפור מוזר של מפלגה שפנתה לכל אפיקי השררה ולכל התקציבים האפשריים ובנתה בניינים ומוסדות ארעיים עם ציבור מצביעים מבטיח והנה עכשיו היא עומדת להתאדות. זו מפלגה עם שני עיתונים כששניהם ('הדרך' ו'יום ליום') היו ונותרו אנונימיים ומחוץ להישג יד של מנויים כפייתיים, איש אינו קורא בם.

הלא שני העיתונים הוקמו כדי להציל את דרעי מהכלא או כדי לנגח אותו מצד יריב אחר בש"ס, שגם הוא הי' מיושבי הכלא. אלא שזריקת דרעי הביתה איננה הפתרון האמיתי. ש"ס - שהוקמה כ'מפלגת כיס' ליטאית־אשכנזית והפכה עם השנים ל'מפלגת כיס' חילונית - חייבת להתחיל הכול מחדש, ובדרך הקדושה, כפי שמפלגות דתיות ותורתיות הוקמו בעבר הרחוק. רבני מועצת חכמי התורה דהיום אינם אלא בדיחה מבית היוצר של דרעי. לציבור החרדי המזרחי יש ראשי ישיבות וגדולי תורה ידועים ורק הקמת 'מועצת חכמי תורה' של כולם יחד, כפדרציות מועצות גדולי התורה של אגו"י ודגה"ת, תבנה סוף כל סוף את מפלגת 'החזרת העטרה ליושנה'. האחים שמואלי, החכם יעקב הלל, הרב ראובן אלבז, הרב עדס, הרב הררי־רפול, הרב טולידאנו, הרב שלום כהן, הרב שמעון בעדני, הרב שלמה מחפוד, הרב יעקב חיים סופר, הרב שלמה עמר, הרב משה צדקה, הרב אליהו אבא שאול, הרב מסעוד בן שמעון, הרב בן ציון מוצפי ורבנים מזרחיים אחרים הם־הם התשובה לשיקום ש"ס ובנייתה על יסודות תורתיים אמיתיים, כשמתחתם יעמדו ויעבדו רבנים ועסקנים תורתיים שלא חסרים ביהדות המזרח'.

הערת המערכת: טור דעה זה מייצג ברובו, את דעת מערכת 'ילקוט השבעתי אתכם'.

וכעת אוסיף משלי עוד כמה חידודים ממני שחייבים לאומרם על תנועת ש"ס.

א.      הח"כים של ש"ס שרתו בצבא, ולכן הם בעצמם מנסים לדחוף לגייס את בחורי הישיבות הספרדים, כי הרי היא מפלגת כיס חילונית, ואין לה מהות משל עצמה, אלא תפקידה היא רק לשרת את הפריץ ולהביא לו קולות מהציבור החרדי הספרדי, או ליתר דיוק להוליך שולל את המצביעים שלהם כאלו הם עושים בשביל הציבור, אבל למען האמת הם עושים למען הפריץ החילוני, ולא עוד אלא בשביל הפריץ החילוני האשכנזי.

ב.      כעת שש"ס הפסידו הפסד צורב בגלל דרעי, תהיו בטוחים שדרעי עוד ינסה בכל הכוח למנוע את כניסתו של הרב יצחק יוסף, כנשיא מועצת החכמים של ש"ס.

 ג.       הקמפיין בחירות של ש"ס, בדר"כ היה עבור האוכלוסיות החלשות כלכלית ו/או הספרדים, גם אותם הם נטשו ולא הביאו להם שום דבר, כי הפריץ החילוני האשכנזי לא מעוניין לתת להם כלום אלא רק עצמות.

 ד.      דרעי חושב שהציבור מטומטם, אבל הוא לא, אי אפשר לרמות את ציבור מצביעיו כל כך הרבה פעמים.

 ה.      מפלגת ש"ס לא משרתת אף אחד חוץ מאשר את הנציגים שלהם, וסידור ג'ובים עבור הרבנים שלהם.