עטרה ליושנה - פסק העדה החרדית להתחזק בלבישת שאל ורדיד

למען אחי ורעי! הנה עיקר חלק מקדושת ישראל תלויה בצניעות, ובפרט בימי הקיץ שבהם לצערנו הרב, בשביל בנות ישראל שהולכות בחוסר צניעות - ושיזכו להתחזק בעניין הצניעות.

משום שעוון חומר זה פוגע גם במי שמחטיא הרבים, ולכן ראוי מאוד מאוד להתחזק בענייני שמירת העינים בתקופה הנ"ל.

מטעם רבותינו שרי התורה כ"ק מרן הגאב"ד הגאוה"צ הביד"צ שליט"א.

כ"ב סיון תשס"א

עטרה ליושנה

ישמח ליבנו ותגל נפשינו על הבשורה הטובה אשר שמענו שנשים צדקניות נתעוררו וקיבלו על עצמן לחזור למנהג הקדוש שמקדמת דנא בהרבה מדינות שלא לצאת לרחוב בלי "שאל" (רדיד) מעל הבגדים.

וכמובא ברמב"ם ז"ל בפ' י"ג[1] ובפרק כ"ד[2] מהל' אישות ובשו"ע אהע"ז סימן ע"ג סעיף א'[3], ובסימן קט"ו סעיף ד'[4], להרבות קדושה וצניעות בישראל ולהגביר צד בקדושה על צד הטומאה שכנגד, השורר בחוצות באופן נורא ומבהיל וזעקתה מגיע עד לשמים השם ירחם.

ובטוחנו שעי"ז יתבטלו גזירות קשות ואכזריות מכלל ישראל בפרט בעת הזאת אשר כל הישוב בארץ הקודש נתון בסכנה חיי אנו צריכים לזה מאד, ויושפע עי"ז רפואות וישועות והרבה השפעות טובות ממרום ויתקרב עי"ז גאולתינו ופדות נפשינו כמו שאמרו חז"ל (סוטה י"א) "בזכות נשים צדקנית נגאלו אבותינו ממצרים" ובזכותן עתידין להיגאל כדאיתא בילקוט רות (אות תרו) "ואין הדורות נגאלין אלא בשכר נשים צדקנית שיש בדור".

ובאנו בשורות אלו לחזק ולעודד נשים צדקניות אלו שעליהן ובזכותן עתידין להיגאל.

הכו"ח למען המצוה הגדולה המצפים לישועת ד' במהרה, הביד"צ דעיה"ק ירושת"ו

נאם ישראל יעקב פישר אב"ד

נאם בנימין ראבינאוויטץ

נאם משה הלברשטאם

נאם מאיר בראנסדארפער

נאם אברהם יצחק אולמאן

הריני מצטרף לדברי הגה"צ הביד"צ, תמוז תשס"ד

יצחק טוביה ווייס רב ואב"ד דפעיה"ק ת"ו

כפי שהי' רצון קדשו של רבינו הקדוש הגאב"ד פעיה"ק הרמ"א פריינד זצוקללה"ה שיחזרו עטרה ליושנה, שהנשים תלבשנה שאל, וכן ביקש מהרבנית תליט"א ללבוש שאל כדי להרבות צניעות וקדושה ובזה נעשה נחת רוח לנשמתו בגנז"מ, וודאי ימליץ טוב על כל העושות ומעשות להפקד בדבר ישועה ורחמים ולהשרות את השכינה הקדושה בתוכנו ולגאולה שלימה בב"א

הרהור אפילו בפנויה אסור מדאוריתא כמ"ש בפוסקים אה"ע ס' כ"א, ועיין במשנה ברורה סימן ע"ה דאיסור ערוה בין בפנויה בין אשת איש.ידוע שהיראים,

והצנועות בדור הקודם הקפידו על זה מאוד גם היום הצנועות בכל מקום שהם, מדקדקים על ה"שאל" ומנהג ישראל תורה.

"שאל ממני ואתנה" שעל ידי לבישת ה"שאל" התפילות מתקבלות

'כל אשה המרבה ליזהר בדרכי צניעות, הרי זו משובחת, וכמעט כל עונש האשה בעולם הבא וזכייתה לעוה"ב תלוי בזה" חסד לאלפים ס' ג' מבעל הפלא יועץ.

עטרה ליושנה - פסק העדה החרדית להתחזק בענייני צניעות שאל ורדיד

---

הערות שולים

[1] רמב"ם, יד החזקה, הלכות אישות פרק יג הלכה א-ג (ראוי ללמוד כל הפרק):

(א) כמה הכסות שהוא חייב ליתן לה - בגדים של חמישים זוז משנה לשנה, ממטבע אותן הימים, שנמצאו החמישים, שישה דינרין ורביע דינר כסף; נותנין לה חדשים בימות הגשמים, ולובשת בליותיהן בימות החמה. והשחקים, והן מותר הכסות, הרי הן שלה, כדי שתתכסה בהן בימי נידתה. ונותן לה חגור למותניה, וכפח לראשה; ומנעל, ממועד למועד:

(ב) במה דברים אמורים, באותן הימים ובארץ ישראל; אבל בשאר זמנים ושאר המקומות, אין הדמים עיקר - יש מקומות שיהיו שם הבגדים ביוקר הרבה, או בזול הרבה. אלא העיקר שסומכין עליו, שמחייבין אותו ליתן לה בגדים הראויין לימות הגשמים ולימות החמה, בפחות שלובשת כל אישה בעלת בית באותה המדינה:

(ג) ובכלל הכסות שהוא חייב לה, כלי בית ומדור שיושבת בו. ומה הם כלי בית - מיטה מוצעת, ומפץ או מחצלת לישב עליה; וכלי אכילה ושתייה, כגון קדירה וקערה וכוס ובקבוק וכיוצא בהן. והמדור ששוכר לה, בית של ארבע אמות על ארבע אמות; ותהיה רחבה חוצה לו, כדי להשתמש בה, ויהיה לו בית הכיסא, חוץ ממנו:

[2] רמב"ם, יד החזקה, הלכות אישות פרק כד הלכה י' (ראוי ללמוד כל הפרק):

'ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת משה - יוצאה בשוק ושיער ראשה גלוי, או שנודרת או נשבעת ואינה מקיימת, או ששימשה מיטתה והיא נידה, או שאינה קוצה לה חלה; או שהאכילה את בעלה דברים אסורים, ואין צריך לומר שקצים ונבילות, אלא דברים שאינם מעושרין'.

[3] שו"ע אבן העזר - סימן עג סעיף א':

'כסותה כיצד, חייב ליתן לה בגדים הראויים לה בימות הגשמים ובימות החמה, בפחות שלובשת כל אשה בעלת בית שבאותה המדינה. ואם באותו מקום אין דרך לצאת אשה לשוק עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה, נותן לה רדיד הפחות שבכל הרדידין. (ואשה לא תרגיל עצמה לצאת הרבה, שאין יופי לאשה אלא לישב בזויות ביתה) (טור). ובכלל הכסות, שהוא חייב ליתן לה כלי בית ומדור שהיא יושבת בו. ומה הם כלי בית, מטה מוצעת ומפץ (פי' כעין מחצלת) או מחצלת לישב עליה, וכלי אכילה ושתיה כגון קדרה וקערה וחבית ופך ונר וכוס ובקבוק וכיוצא בהן'.

[4] שו"ע אבן העזר - סימן קטו, סעיף ד:

'איזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל. ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהם עברה על דת יהודית: יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אע"פ ששערה מכוסה במטפחות, או שהיתה טווה בשוק וורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או על לחיה, כדרך שעושות העובדי כוכבים הפרוצות, או שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם (ורגילה בכך) (רשב"א סי' תקע"א), או שהיתה משחקת עם הבחורים, או שהיתה תובעת התשמיש בקול רם מבעלה עד ששכנותיה שומעות אותה מדברה על עסקי תשמיש, או שהיתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה, (וי"א דה"ה אם קללה אפילו אבי בעלה בפני עצמו) (וכן משמע מפרש"י בגמרא הביאו הב"י) (וע"ל סי' קנ"ד ה"ה המקללת בעלה בפניו) (הרמב"ן סי' ק"ב), בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה, אם יש עדים שהתרה בה תחלה ועברה על התראתו.

ואם אין עדים, תשבע שהוא כדבריה. ואם רצה לקיים אותה אח"כ, אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה: הגה - ואינה יכולה לעכב על ידו שלא יגרשנה, ויכול לגרשה בעל כרחה, ואין בזה משום חרם ר"ג (תשובת מוהר"ם בהגהות מרדכי דיבמות וכן הוא ברשב"א סימן תתקנ"ז. אשה שגזמה לבעלה שרצונה להשכיר עליו עובד כוכבים להרגו אם יעשה לה דבר, מיקרי עוברת על דת (הגהות מיימוני פכ"ד). אשה הרגילה להתייחד עם עובד כוכבים, נקראת עוברת על דת (ת"ה סי' רמ"ב)'.