מעניין בר כוזיבא בזממנו אנו

למען אחי ורעי! הנה אי אפשר שלא לנסות לעשות השוואה בעניין של מעשה בר כוזיבא וימינו אנו, למרות שאין בכלל שום קשר, דהרי נפילת ביתר היתה בתשעה באב

וגם למרות שיש כאלו שמנסים להעליל שרבי עקיבא הי"ד ע"ה שלח את תלמידיו להלחם במלחמת בר-כוזיבא הרי זה שקר וסילוף.

אבל דבר מה כן יש לציין בעניינו ובעניין הקמת שלטון הערב-רב, והא כדאיתא במס' מסכת גיטין, דף נז ע"א:

'תרנגולא ותרנגולתא כלומר פרו ורבו כתרנגולים יומא חד הוה קא חליף גונדא דרומאי שקלינהו מינייהו נפלו עלייהו מחונהו אתו אמרו ליה לקיסר מרדו בך יהודאי אתא עלייהו הוה בהו ההוא בר דרומא דהוה קפיץ מילא וקטיל בהו שקליה קיסר לתאגיה ואותביה אארעא אמר ריבוניה דעלמא כוליה אי ניחא לך לא תמסריה לההוא גברא לדידיה ולמלכותיה בידיה דחד גברא אכשליה פומיה לבר דרומא ואמר 'הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו' דוד נמי אמר הכי דוד אתמוהי קא מתמה על לבית הכסא אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה ונח נפשיה אמר 'הואיל ואיתרחיש לי ניסא הא זימנא אישבקינהו' שבקינהו ואזל איזדקור ואכלו ושתו ואדליקו שרגי עד דאיתחזי בליונא דגושפנקא ברחוק מילא אמר מיחדא קא חדו בי יהודאי הדר אתא עלייהו אמר רבי אסי תלת מאה אלפי שליפי סייפא עיילו לטור מלכא^[1] וקטלו בה תלתא יומי ותלתא לילוותא ובהך גיסא הלולי וחנגי ולא הוו ידעי הני בהני "בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב"'...

וביאר שם רבי יוסף חיים הבבלי זיע"א, בן יהוידע, שם:

'שם שקליה קיסר לתאגיה ואותביה אארעא. לפי פשוטו עשה בזה הכנעה לעצמו לפני השם יתברך, כדי שיקבל תפלתו. ועוד נ"ל כיון בזה שאם נגזר עליו שיהרג ונעקרת מלכותו על ידי ההוא בר דרומא, שיספיק דבר זה שעשה בהשלכת התגא לארץ, לבטל הגזרה בזה, וכמ"ש לעיל (דף ל"ה ע"א) באותה קללה שקללה האשה לרבה בר רב הונא, דכופה את הכסא שלו, כדי שתתקיים הקללה בדבר קל זה ותתבטל.

שם אכשיליה פומיה לבר דרומא. נראה דברים אלו היה מתחלה חושב כן בלבבו, אך לא היה מוציאן מפיו, ואם השם יתברך היה דן אותו להפילו כפי מחשבת לבבו, היה נראה כחלול השם, שזה לפנים נלחם בעד ישראל ואין העולם יודעים דברים אלו שהוא חושב ואומר בלבבו, אך אחר שאמר הקיסר בקשה זו, היה סייעתא דשמיא שאותם הדברים שהיה ההוא בר דרומא אומר בלבבו הוציאן בפיו וידעו העולם שהוא כופר בהשגחתו יתברך, ולכן במפלתו לא נעשה חלול השם, אלא אדרבה נעשה קדוש השם'.

והא דאתא נחש ושמטיה לכרכשיה, נראה מפני שהוא עשה מעשה נחש, שהטיח דברים שאינם מהוגנים, כאשר דבר הנחש והייתם כאלקים וכו' (בראשית ג' ה'), אמר להם כל אומן שונא בעל אומנתו, הוא אכל חס ושלום מעץ הדעת וברא עולמות, ואם אתם תאכלו גם כן תבראו עולמות, לכך לא רצה שתאכלו ותהיו כמוהו חס ושלום'.

דהנה יש לנו כאן מוסר נפלא שאפילו כאשר נפל אחד מבעלי הזרוע של ישראל לפני אוה"ע יש בכך קידוש ה' כי מתברר למפרע שאינם מאמינים בו ית', כן איתא במס' יומא, דף פו ע"ב:

'מפרסמין את החנפין מפני חילול השם שנאמר "ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו".

פירש"י, שם:

'מפרסמין את החנפין - שהן רשעים ומראין עצמן כצדיקים, אם יש מכיר במעשיו מצוה לפרסמו מפני חילול השם, שבני אדם למידין ממעשיו, שסבורין עליו שהוא צדיק, ועוד, כשבא עליו פורענות בני אדם אומרים מה הועיל לו זכותו'.

'שנאמר ובשוב צדיק מצדקו - סיפיה דקרא ונתתי מכשול לפניו אני ממציא לידו חטא גלוי לכל שיכשל בו, וידעו את מעשיו'.

דהנה בר כוזבא דאג להסתיר את כפרנותו והיה מטעה הרבים. לא היה ניכר שהוא אדם רשע כל השנים שמלך בביתר - כמעט עד נפילתה של העיר. ממה שלמדנו רז"ל היו לו גם כמה סימנים של משיח אמיתי ובהחלט היה אפשר לטעות לגביו. גם הצלחותיו במלחמות היו שלא כדרך הטבע.

אבל לגבי הציונות הטמאה והארורה, אין שום מקום לטעות כלל, שהרי מתחילת דרכם הראו את כפירתם בריש גלי והתגאו בה בפרהסיא. וגם אי אפשר לומר עליהם שיש להם איזה סימנים של משיח, קדושה או משהו שמזכיר זאת אפילו למרחוק - אלא רק כמרי הע"ז הציונית ניסו לטעון כל הנ"ל עליהם - וגם כידוע כל מלחמותיהם לא היה בהן אפילו גרם אחד של הצלחה, אלא הכל חורבן אחד גדול עם הרוגים וחורבנות, ברוחניות ובגשמיות.

מסיבה זאת, לעניות דעתי, אין כ"כ סיבה הגיונית להיגרר אחרי הציונים ולטעות בהם, אלא אם כן בוחרים לטעות... ואז כמובן כל זה כבר לא נכלל בגדר של טעות או שגגה בתום לב, אלא יותר זדון ורשעות לשמה, רח"ל.

והנני עדיין דן לכף זכות רבנים שטעו בדרך ההסתכלות שלהם על מה שנעשה (טעויות שיכולות להיווצר בגלל דרך חינוך מסוימת ותעמולה), בתנאי שהם מקבלים ביקורת אובייקטיבית ולוקחים אחריות על טעויות. אחרי הכל, אנשים גדולים יכולים לטעות וטעו, בעבר ובהווה.

אבל מצד שני, אי אפשר לדון לכף זכות את אלה שאינם לוקחים אחריות על שום דבר ומנסים בכל הכוח להצדיק פעולות כמו הקמת מפלגה וכאשר מעירים להם, בצורה מנומסת ואובייקטיבית, על העוולות שגרמו במעשיהם, מעבירים את כל האחריות אל הש.ג., הלא הם "שלוחי דרבנן" ומתנערים לגמרי מכל אחריות למה שנעשה, כאשר החלק הארי של האחריות עדיין רובץ על כתפיהם, כי שלוחו של אדם כמותו. ושנאתם כלפי אלה שמעירים להם, גדולה עוד יותר משנאתם כלפי הציונים. 

לסיכום הנני מקווה שהלימוד הנ"ל יעזור לעורר את הנק' היהודית שבכל יהודי ויזנח לחלוטין את הכפירה הציונית מכל וכל, ואז נזכה לביאת גואל צדק בב"א.

מראה בביתר. הכפר הערבי בתיר נראה ברקע

---

הערות שולים

^[1]  לגבי 'טור מלכא' הוא 'הר אפרים', כדכתיב בספר שופטים, פרק ד פס' ה':

"והיא יושבת תחת תמר דבורה בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים ויעלו אליה בני ישראל למשפט".

תרגום יונתן, שם:

'והיא יתבה בקרתא בעטרות דבורה מתפרנסא מן דילה ולה דקלין ביריחו פרדסין ברמתא זיתין עבדין משח בבקעתא בית שקיא בבית אל עפר חור בטור מלכא וסלקין לותה בני ישראל לדינא'.