חיפוש
מכתב קודש מאת רבי אפרים צבי שמילאוויטש מקרעמניץ על עניינים העומדים על הפרק
למען אחי ורעי! מכתב קודש מאת רבי אפרים צבי שמילאוויטש שליט"א (אב"ד דק"ק קרעמניץ), על עניינים העומדים על הפרק
שמעתי כי יש תולין עצמם בדברי רביה"ק פ' בהעלותך בדברות קודש שאמר בל"ק אוודאי בשעת מעשה ווען ס'ברענט דע שריפה און עס ווערען נעבעך גע'הרג'עט קינדער בשעת מעשה קען ער נישט זאגען זאלסט נישט גיין זאלסט נישט רעטען אבער ער גייט ארויס שרייט ער געוואלד דו האסט געצינדען וכו' עכל"ק וטועין עצמן בד"ק כאילו הי' כוונתו ח"ו להתיר לצאת למלחמה בשעה שבאים למלחמה והנה באמת אין לה פי' המלות כלל על המלחמה שהרי אמר וכתב להדיא כי לא הי' צורך כלל עפ"י תורה ואיך אמר ס'ברענט על צורך המלחמה והרי אמר וכתב להדיא כי עפ"י היו מחויבין למנוע, מ"מ נפק"מ לברר האמת והאמונה אשר הנחילנו ז"ל מה שקבלנו בנבואה ורוה"ק של חכז"ל וכל המדברים ברוה"ק באמונת הנהגת השי"ת בהנהגת הגלות כי לא רבים יחכמו בזה ועיי' בסוף דברינו מדברים דבמקום טועין צריך לברר אפי' דברים הפשוטים.
וכתב הרמב"ם באגרותיו אל תשקץ אמונתך בשביל חסרון הבנת דבר חכמה וד"ת עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר ואינו מן הדעת לתלות עצמו בשטחיות הלשון במקום אחד ויסתור מכל המקומות במקומות אחרים.
וז"ל היש"מ בסה"ק תפלה למשה על תהלים קאפי' י"ט עה"פ משפטי ד' אמת צדקו יחדיו אות ג' עוד פי' נראה לי שזה הוא מופת חותך מי שמפרש פי' אמתי תיכף כשמפרש פירוש אמתי יצדק בכל המקומות שנוגע שם הדבר ההוא מה שאין כן כשאינו אמיתי לא יצדק בכל המקומות אף שנראה נכון במקום אחד וצריך לדחוק בכל מקום ומקום והבן עכל"ק.
והנה בספרו הק' ויוא"מ מאמר א' סי' מ"ב הביא מן המד"ר דברים פ"א סי' יט מהו פנו לכם צפונה אם ראיתם אותו שמבקש להתגרות בכם אל תעמדו כנגדו המתינו עד אשר מלך המשיח יבוא ויקיים וכו' אמרו ישראל עד מתי אנו משועבדים אנו בידו אמר להם עד שיבוא אותו היום שכתוב בו דרך כוכב מיעקב וכו' ע"כ הביאו ג"כ בסי' צ"ח.
הרי קאמ' במד' בפי' אם ראיתם שמבקש להתגרות בכם אל תעמדו כנגדו ואי"ז ענין לה' יהרג ואל יעבור אלא כענין אל תעלו ואל תלחמו כי אינני בקרבכם בכל מלחמה עם המלכיות בשעת גזרת הגלות והיא הסכנה האמתית בקו"ע משא"כ בשאר מיני השתדלות והכנעה ולדורון ולתפלה הוא ההצלה האמיתית וכדלהלן בשם רבינו בחיי וכדאיתא אח"כ במד' א"ר יהודה בר שלום אמרו לו ישראל רבש"ע אביו מברכו על חרבך תחי' ואתה מסכים עמו ואומר לנו הצפינו עצמכם מפניו ולהיכן נברח אמר להן אם ראיתם שמזדווג לכם ברחו לתורה וכו' אר"י אמר הקב"ה המתינו עד עכשיו מלך המשיח לב ויקיים מה רב טובך ע"כ המד', הרי מבואר כי בזמן גלות המלחמה עם המלכיות שיש להם ברכת החרב אינה הצלה אלא סכנה בקו"ע רח"ל.
וז"ל המד' תהלים שוחר טוב קל"ז אות ז' אמר לי' הקב"ה קץ נתתי לימיני כל זמן שבני משועבדים תהא ימיני משועבדת עמהם גאלתי בני גאלתי ימיני הוא שדוד אמר למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני וכו' ע"כ המד' הרי כי כביכול ימינו של הקב"ה בזמן גלות משועבד כביכול למלכות אוה"ע בזמן גלות ובודאי כל מלחמה בישראל מבלתי ימינו של הקב"ה אין לך סכנה גדולה מזו ויסוד כל האמונה אנכי ד' אלקיך ופירשו הקדמונים כי הקב"ה מנהיג האומה בעצמו ית' ואם הקב"ה השיב אחור ימינו מלעזור לישראל נגד המלכיות ולא עוד אלא ששעבדה כביכול למלכיות נגד ישראל עד עת קץ הרי כי מן הנמנע ימינו של הקב"ה לעזור לישראל נגד המלכיות ואין לך סכנה גדולה מזו רחמנא ליצלן ומן הנמנע באמונה להיות הצלה אמתית מן המלכיות מבלתי ימינו של הקב"ה, ואם רואין הצלה האמונה לא תתכזב אבל הוא מעשה שטן ע"ד עונש ונסיון ואינה אלא אסון וסכנה אמתית רח"ל.
ועיי' בכ"מ פי"א מה' מלכים ה"א המלך המשיח וכו' כל זה מבואר מן הכתובים ובדברי רבותינו ז"ל במדרשות ואגדות ע"כ, הרי כי כל אמונת גלות וגאולה מבואר בעיקר במדרשות ובאגדות וכן כל יסודי אמונה בהנהגת השי"ת שקבלנו מתורה ונבואה ורוה"ק של חכמי הש"ס מבואר בעיקר בכתובים ובמדרשות ובאגדות ורביה"ק הביא בספרו הק' המד' אל תעמדו כנגדו ביסוד האמונה בגלות וגאולה בשעבוד מלכיות דוקא בסי' מ"ב ובסי' צ"ח יעוי"ש.
הרמב"ן בפ' ויגש מ"ו פ' ב' ויאמר יעקב יעקב וכו' אבל קראו יעקב לרמוז כי עתה לא ישור עם אלקים ועם אנשים ויוכל אבל יהי' בבית עבדים עד שיעלנו גם עלה כי מעתה התחיל בו וכו' אבל יעקב הוא עתה ברדתו שם עכ"ל הרי דבזמן לא שייך מלחמה ויוכל והוא סתירה לעבדות הנגזר בגזרת הגלות ולא שייך הצלחה והצלה אמתית והנה הבית עבדים אשר נגזר הי' במצרים ומאמר הכתוב שרית אם אנשים ויוכל הי' עם שרו של עשו ואלופיו כמבואר בב"ר פ' וישלח פ' ע"ח אות ו' הרי דכל ענין מלחמה משולל בהחלט בזמן גלות לא רק נגד המקום אשר הגלה ההשגחה כי כביכול השיב ימינו אחור וכביכול ימינו משועבד וכל ענין מלחמה בזמן גלות סתירה לגזרת העבדות הרי לך דברים מבוארים ומפורשים.
וברבינו בחיי ריש פ' וישלח ל"ב פ' ז' עה"פ וירא כתב דברים מבוארים ומפורשים ודע כי יש בפרשה הזאת באור למה שאירע ליעקב עם עשו אחיו ורמז ג"כ לדורות למה שעתיד שיארע לנו תמיד עם בני עשו וכן אנחנו צריכים ללכת בדרכי האבות ולהתקין עצמנו להקביל פניהם במנחה ובלשון רכה ובתפלה לפני ד' יתעלה אבל במלחמה אי אפשר שנאמר השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו' השביעם שלא להתגרות מלחמה עם האומות עכ"ל והנה עשו בא להרוג את יעקב והחליט הרבינו בחיי כי דרכי הצלה בזמן גלות היא רק במנחה ובלשון רכה אבל מלחמה נשבענו שלא להתגרות מלחמה עם האומות ומבואר בהחלט דלא שייך כלל מלחמה עם האומות לא רק באומה שאנו יושבין בה ואי"ז דוקא מדין יהרג ואל יעבור על השבועות כמ"ש המהר"ל שהביא רביה"ק בספרו הקדוש זה נוגע אם כופים לעבור על השבועות אבל בנוגע להצלה מן המלכיות אפי' לרבי ישמעאל דל"ל יהרג ואל יעבור בג' עבירות היכא דאין כופין להעביר מ"מ לפי אמונתינו אי"ז הצלה אלא אדרבה היא הסכנה האמיתית מאחר שאמר הכתוב בפי' באיכה כי השיב אחור ימינו וביארו חכז"ל כי כן הוא הנהגת השי"ת בישראל נגד המלכיות אשר השיב אחור ימינו נגד המלכיות ואדרבה שעבדה להמלכיות והחושב להנצל מן המלכיות מבלתי ימינו של הקב"ה המשועבד להמלכיות אין לך כופר גדול מזו ולא שייך הצלה בזמן גלות אלא בהכנעה ובלשון רכה ובמנחה.
וברור כי זהו כוונת המד' שהביא מרן הק' אם מבקש להתגרות בכך אל תעמדו כנגדו אלא הצפינו עצמיכם ומבואר להדיא עד עת קץ ואי"ז דוקא מדין יהרג ואל יעבור אלא בזמן גלות אי"ז הצלה אלא סכנה על סכנה ומן הנמנע באמונה הצלה מן המלכיות המתגרה בעמידה כנגדם במלחמה, וכבר יסד מרן פעמים אין מספר כי הצלה בזולת השי"ת היא מן הס"מ ואינה אלא זמני על דרך עונש ונסיון והוא הסכנה האמתית וכל הרעיון והמו"מ בזה לא נולד אלא מן הכופרים אשר קמו בפי' לעקור האמונה בגלות והגאולה בפתגם המשוקץ אם אין אני לי מי לי עפרא לפומייהו וטרם קמו הכופרים לעקור האמונה לא עלה רעיון כזה על שום יהודי וסבלנו במשך ימי הגלות הרבה שמדיות והריגות וגזרות רחמנא ליצלן ורבו מצילי ישראל בהשתדלות מכל חכמי ישראל מנהיגי ישראל אבל רק בהשתדלות במנחה ובלשון רכה ולא עלה על הדעת כלל שום ענין של התקוממות וכמו שהאריך בזה באריכות בצרור החיים בשו"ת קץ הימין וכתב בתו"ד לא כן צוה ד' אבל איש לא ירים את ידו ואת רגלו כל ימי היותם בשבי וכו' עכ"ל והביא גם השבועה שלא ימרדו באומות והמהר"ל יצר הגולם שהי' כחו משונה שלא כדרך הטבע ולא השתמש בו בשום ענין של התקוממות נגד המלכיות בעלילותיהם אם כי הי' כחו משונה ולא הי' כח בשום אדם ללחום נגדו.
ורעיון שלא נולד אלא בלבות הכופרים אשר קמו לעקור האמונה בגלות וגאולה אין לך מופת חותך גדולה מזו כי הוא מיסוד הכפירה.
ובסה"ק ויוא"מ מ"א סי' ע"ה הביא בשם הקדוש ר' אברהם גלאנטי זצוק"ל בספרו זכות אבות על המשנה אל תתוודע לרשות כלומר להשביע השבעות כנגדם ולמרוד באומות ולצאת למלחמה כנגדם כמו שהעלו על לב אנשי פורטוגאל ורצו להרים ראש להרגם וללכוד המלוכה והי' שם זקן א' ושאל ע"י שם אחד והשיבוהו אם תעירו ואם תעוררו וכמו שפירשו ז"ל ג' שבועות השביע הקב"ה את ישראל אחת שלא ימרדו בהקב"ה וז"ש אל תתוודע לרשות דהיינו רשות הרבים לילית ובן זוגה ס"מ וע' שרים עכ"ל הק' והנה אנשי פורטוגאל עשו גזירות שמד והרגו במיתות משונות ר"ל כנודע והי' זה בימי גלות שפאניא וכפי הנראה מאותה המעשה שבס' הנ"ל שהי' בכוחם להרגם וללכוד המלוכה ולהנצל מכל אלה ואעפי"כ השיבו מן השמים שלא לעבור על השבועה ופלא בעיני הלשון שכתב בהשבועה שלא ימרדו בהקב"ה ולא מצינו לשון זה בשום מקום וצ"ל הכוונה דאם עוברין על אלו השבועות הוי מרידה בהקב"ה ולהלן יתבאר בזה עכל"ק.
ות"ח א' אמר לי כי אין ראי' משם כי שם הי' המרידה באומה המושלת שם משא"כ באומה אחרת הבא ללחום והנה הרבינו בחיי הנ"ל הורה בשלילה מוחלטת דבזמן גלות לא שייך הצלה מן המלכיות אלא במנחה ובלשון רכה אבל במלחמה א"א מטעם השבועה וכן הובא לעיל מרמב"ן דכל מלחמה בזמן גלות סתירה לגזרת הגלות ובזכות אבות הנ"ל שפי' בזה המשנה אל תתוודע לרשות דהיינו רשות הרבים לילית ובן זוגה ס"מ וע' שרים הנה זהו המשך ממה שכתב לפני דבריו הנ"ל שעתה בסוד הגלות משועבדת לעשות מלאכה להשפיע לחיצונים ולע' שרים ולילית קראה רבנית לפי שעכשיו הוא הרבנית וכשררה וכו' אמנם לא תתוודע לרשות וכו' עכל"ק הרי מבואר כוונתו דכיון דכביכול השכינה משעובדת להשפיע לע' שרים המורד מורד בהשכינה הקדושה.
אמנם המשכיל יבין אחר המחילה מכ"ת הרמה כי אינו מן השם כלל במלחמת הציונים דהנה ודאי נשבענו שלא למרוד באומה שהגלה אותנו שם ההשגחה וכתב המ"א בסי' רפ"ה וביארו הח"ס בח"ו סי' פ"ו אנחנו ד"ה עוד הרחיב בא"ד שכל אדם חייב לאהוב מלכו ולשנוא שנאיו עכל"ק ואם מלך באומה שאנו יושבין בה לוחם במלחמה עם מלך שונא שלו מותרין אנחנו להשתתף במלחמה ולא עוד אלא לולא הסכנה והפסדי הדת מצוה קא עביד אבל מלחמת ישראל באופן של עצמאות וחירות ובמכוון של עצמאות וחרות ולא אלא שכל מלחמת הערביים רק בשביל העצמאות וחירות אשר גזלו במקומם הרי מלבד השבועה של דחיקת הקץ יש בזה ובכל מלחמתם השבועה של מרידה באומות.
וכן מבואר להדיא בסה"ק עה"ג סי' מ"ד בא"ד ובכל רגע ורגע שמחזיקים במדינתם ובממשלתם מנאצים את הבוי"ת בהעברה על השבועות ובהתגרות ומרידה באומות שאסרה התוה"ק והתרה עלינו בעונש חמור על עבירתן כארמז"ל הריני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה וכו' עכ"ל והנה בסה"ק ויוא"מ מבאר השבועה של דחיקת הקץ בממשלתם וכאן כתב השבועה של מרידה באומות והיינו משום שכאן נוגע להמלחמה ועכ"פ מבואר להדיא דיש בזה השבועה של מרידה באומות ובהוספות שהוסיפו בסופו מה שיצא מפיו הק' במחשבה תחלה ולא נכנס ממנה אלא רמזים וראשי פרקים והנה שם מבואר ומפורש על המלחמה ואמרו רז"ל שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות ואיסור העברה על השבועות קיימת אפי' על אומות השונאים אותנו ומריעים לנו כאשר ביארתי בספרי ויואל משה (מאמר א' סי' ע"ה) מדברי הרמב"ם באגרת תימן ועוד מקורות נאמנים מדברי חז"ל שאיסור התגרות ומרידהבאומות נוהגות בכל דורות הגלות עכ"ל והנה אף שלא נכנס אריכות הלשון אבל בקוצר מלים העתקנו לעיל ודאי המכוון שם בנוגע למלחמתם דעצם המדינה תפ"ל משום השבועה של דחיקת הקץ כמבואר בסה"ק ויוא"מ.
וידוע כי רביה"ק סידר סה"ק 'על הגאולה ועל התמורה' עם הגה"צ רני"מ זצ"ל והדפיסו עכשיו דרשה אשר דרש בשנת תשס"א ואמר בתו"ד כי לכן לא רצה לדבר מענין עכו"ם שצרו ואמר רביה"ק כי הלכה זו שייך רק בגוים פרטיים שצרו על העיר לא במלכיות דיש בזה שבועה של מרידה באומות, ואמרו בפי' בשם רביה"ק אשר עמו סידר רביה"ק קונטרס 'על הגאולה ועל התמורה'.
והמהר"ל בנצח ישראל פכ"ד מבאר הג' שבועות ביסוד דרשת חכז"ל על ידוע תדע אשר ביארו בפ"א שמבאר ענין הגלות והגאולה שאין לה מציאות מצד עצמה אלא הוא מעשה השי"ת בעצמו ית' ומבאר המאמר ידוע שאני ממשכנן תדע שאני פורקן וכתב וכן ידוע שאני ממשכנם ונתתי אותם ברשות אחרים ואין ראוי לפי סדר המציאות שיהיו ישראל עומדים ברשות אחר כי מה שישראל הם בארץ אחרת יצאו מרשותם ועומדים ברשות אחר כמו המשכון שנכנס לרשות אחר וכן ישראל אינם ראוי לפי סדר המציאות שיהיו תחת ממשלת אחרים ויהיו אחרים משעבדים בהם כי לא על דבר זה הם נבראים לכך ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלם להוציא אותם מן השעבוד וכו' עכ"ל בפ"א והמשכיל יבין כי ביאורו על ידוע שאני משעבדן הוא ענין אחד עם המובא מן המד' לעיל עה"פ השיב אחר ימינו כי כביכול ימינו של הקב"ה משועבדת למלכות אוה"ע.
ובפכ"ד כתב וכבר בארנו למעלה פ"א אצל ידוע תדע כי גר יהי' זרעך ידע שאני ממשכנן תדע שאני פורקן ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלם וכו' והם אלו דברים שנזכרים כאן כי כנגד שאני ממשכנן והמשכון הוא תחת מי שממושכן בידו לכך גדר שלא ימרדו באומות לצאת מתחת רשותם עכל"ק והנה בזה מבואר היטיב מה שהשיבו מן השמים שלא ימרדו בהקב"ה כי הקב"ה בעצמו ית' ממשכן את ישראל תחת האומות ושעבד ימינו תחתם וזהו ידוע שאני משעבדן ידוע שאני ממשכנן והמלחמה נגדם הוי מלחמה נגד הקב"ה והנהגתו והשגחתו וגזרתו וזהו כוונת רביה"ק שכתב ולהלן יתבאר בזה כי נבואת הגלות אינה ציווי על הבחירה אלא נבואה על הנהגת הקב"ה את עמו ית' בעצמו ית' עד עת קץ וכל תנועה נגד הגלות הוי מלחמה נגד הנהגתו ית' את עמו וכתב רבינו כי כל עניני השבועות שלא לכפור בגזרת הגלות, ומבאר בסי' ע"ו דעת המהר"ל על הג' שבועות שהשביען בדורו של שמד משום דהוי כפירה בהנהגת השי"ת בהנהגת הגלות דנבואת הגלות אינה ציווי על הבחירה אלא נבואה על הנהגת השי"ת וכל פעולה נגד הנהגת השי"ת הוי כפירה בהנהגת והשגת מנהיג האומה אלקי ישראל ובכלל זה גזרת העבדות ידוע שאני ממשכנן ידוע שאני משעבדן.
ומן הנמנע באמונה הצלחה מצד הנהגת הקב"ה את עמו ישראל אלא לפעמים ניתןכח להנהגת השטן למרוד בהנהגת השי"ת ע"ד עונש להמתעצם נגדו ית' לטורדו ולהאבידו כמבואר בע"ז נ"ה והנבואה על הנהגת השי"ת את עמו ישראל לא תתכזב ח"ו אכן הנבואה היא על הנהגת הקב"ה את עמו ישראל אבל הנהגת השטן הוא הנהגה נפרדת וזהו כוונת הזכות אבות אל תתודע לרשות לילית והס"מ בת זוגו ומבואר בזוה"ק סוף פ' נח בענין בנ"א אשר בזה שלא המתינו על קץ הימין ואיתבהילו לצאת בקץ הימים שהוא הס"א חטאם הי' כחטא דור הפלגה ונהרגו באותו בקעה שהי' הדור הפלגה ובמק"א ביארנוה ומבואר ברמ"ע ובפי' יואל משה על הרמ"ע מפאנו אשר נקלטו בטומאה ולא יצאו מטומאתם עד שהחי' אותם יחזקאל הנביא והם היו צדיקים אלא שמנו וטעו, ומבואר בזוה"ק כי יצא בקץ הימים שהיא מלכות הסט"א ונקלטו בטומאה עד שהחי' אותם יחזקאל כנ"ל.
והנה הנהגת ידוע שאני ממשכנן ידוע שאני משעבדן הוא עד עת קץ ונחזי אנן השתא ומה המורד באותה אומה אשר נתמשכן ע"י ההשגחה הוי מורד בהקב"ה אף אם אין כוונתו על עצמאות ק"ו המלחמה על עצמאית מרידה בהנהגת אני ממשכנן בכלל כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו דהוי מורד בהקב"ה הרי כי מלבד אשר המלחמה הוא בעבור קיום מרידה בהשי"ת ותורתו הקדושה הרי עצם המלחמה באופן עצמאית הוי מרידה בהקב"ה אשר גזר הנהגת המשכון והרי ישעבד כביכול ימינו להמלכיות ועצם הדעת הצלחה בישראל מבלי ימינו של הקב"ה אשר נבא ירמי' כי השיב אחור ושעבדה למלכיות כמו שפירשו חכז"ל הרי עצם הדעת כי שייך הצלה היפך נבואת הנהגת השי"ת את עמו הצלה מבלי ימינו של הקב"ה הוי כפירה באמונת ההשגחה יסוד כל התורה כל התורה כולה ואין לו חלק ונחלה בתורת מרע"ה כמ"ש הרמב"ן והרבינו בחיי דהוי כופר באלקי ישראל מנהיג האומה בעצמו ית' הוא ולא אחר ומן הנמנע באמונת התורה הצלחה במלחמה היפך הנהגת השי"ת ומבלי ימינו ית' אלא ע"י הס"ם והוא הסכנה האמיתית והצלחה המדומה אינה אלא זמני ע"ד עונש כמ"ש רביה"ק פעמים אין מספר.
ואף אם הי' בהסכמת אמעריקע מה לנו בהסכמת האומות אילו הם היו הלוחמים הנה עצם המלחמה לא הוי מרידה בהקב"ה אבל הי' הנידון כי מטרתה קיומה של מרידה בהשי"ת ותורתו הקדושה אבל הסכמת האומות על מלחמת ישראל באופן עצמאית מה לנו בהסכמתם השי"ת אינו מסכים והנהגתו מסולקת ועצם המלחמה הוא מרידה באני ממשכנן ואני משעבדן והוא ברור ופשוט להמשכיל באמונה ולא נתבלבל דעתו ביסודי הכפירה והמרידה אשר הרו וילדו בלבות הכופרים והמורדים בהנהגת השי"ת בפתגם הנבאש והנסרח והמשוקץ אם אין אני לי מי לי וטומאת כפירתם פורח באויר ונכנס באין מרגיש גם במחנינו ולתלות בוקי בדברי מרן כאילו יש איזה היתר ולא עוד אלא מצוה וחיוב בשעת מלחמה היפך כל דבריו בכל המקומות והיפך האמונה שקבלנו בנבואה ורוה"ק אי' השכל להעמיס בדבריו היתר המלחמה.
ובר מן דין ובר מן דין הרי כתב בפי' דגם במציאות הי' מלחמתם לשוא מלבד אשר כל המלחמה הי' בעבור קיום המדינה שאין לה זכות קיום עפ"י תורה ואמונה מלבד זאת הרי לא הי' אלא בשביל מעברות המים.
וכתב בפי' דאם היו מוותרים על מדינתם הי' יכולים לסדר ע"י האו"מ הצלה קבועה לא נפקד ממנו איש ואי' השכל לפרש בדבריו ווען עס ברענט קען מען נישט זאגען ער זאל נישט גיין רעטען ולתלות בו בוקי סריקי על המלחמה וכותב בפי' דלא הי' צורך.
ואחרי כל האמור יובן היטיב דברי הרמב"ם בסה"מ שורש ארבעה עשר בסופו בזה"ל וידוע שהמלחמה וכבישת עיירות לא יהיו אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה וכהן גדול וכו' ולכן פרסום הענינים האלו כלם אצל רוב האנשים כל מצות עשה או לא תעשה וכו' או מלחמת הרשות לא אצטרך שאומר בה וזאת אין אנו חייבים בה אלא בפני הבית אחר שזה מבואר ממה שזכרנו ומה שאפשר שיסופק בו אעורר עליו בעז"ה עכ"ל.
והנה פתח בסתם וידוע שמלחמה וכו' ואח"כ כתב או במלחמת הרשות ובאמת גם במצות הנוהגות גם במלחמת מצוה כגון למנות כהן משוח מלחמה ועוד מצות לא הזכיר אם נוהגים בזה"ז אם לא והנה רש"י בסנהדרין ב' ע"א ד"ה במלחמת הרשות כתב כל מלחמה קרי רשות לבד ממלחמת יהושע שהיתה לכבוש א"י עכ"ל אבל הרמב"ם בפ"ה מה' מלכים כתב ואיזו היא מלחמת מצוה וכו' עזרת ישראל מצר שבא עליהם עכ"ל הרי דס"ל דגם עזרת ישראל מצר שבא עליהם קרי לה מלחמת מצוה ועיי' בפרי האדמה על הרמב"ם וסתימת לשון הרמב"ם בשרשים משמע כדעת הכנה"ג דהרמב"ם ס"ל דלגבי מלחמה בלי סנהדרין הוי רשות וכן מסיק בפרי האדמה, ובשירי קרבן ספ"ח דסוטה תמה על הכנה"ג דס"ל עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם תלוי בפלוגתא דר"י ורבנן אי קרי ליה מלחמת מצוה וכתב בשירי קרבן ודבריו תמוהים מי איכא למ"ד דעזרת ישראל מיד צר שבא עליהם לאו מצוה היא דהא אפי' ביחיד הנרדף איכא עשה ול"ת להצילו כדכתיב לא תעמוד על דם רעך וכתיב והשבות לו זו אבדת נפש עכ"ל.
אמנם תמיהתו רק לגבי מחלוקת ר"י ורבנן אי קרי לה מלחמת מצוה אבל מ"ש בכנה"ג לענין סנהדרין ליכא תמיהא דהרי הסנהדרין דנין מהו דרך ההצלה באמת לפי המציאות בחשבון התורה וכן משמע סגנון לשון הרמב"ם בשורש י"ד הנ"ל.
ואיך שיהי' מבואר דעזרת ישראל מיד צר שבא עליהם הא דהוי מלחמת מצוה דהוי הצלת נפשות אבל בזמן גלות אשר השיב ימינו אחור ליכא במלחמה עם המלכיות הצלת נפשות אלא מוסיף סכנה על סכנה בקום ועשה וגם נשבענו שלא להתגרות עם האומות כמ"ש הרבינו בחיי הנ"ל, והיינו הך כי ענין השבועה שלא להתעצם נגד הנהגת השי"ת בהנהגת הגלות הרי כי בזמן גלות לא שייך עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם במלכות ובלסטים פרטיים ליכא כל דיני המלחמה וא"ש כי כל התלוי במלחמה לא הוצרך לומר שאינו נוהג אלא בפני הבית דבעזרת ישראל מיד צר אמר הקב"ה אל תעמדו כנגדו כי הקב"ה השיב ימינו אחור ושעבדה למלכיות ויש להם ברכת החרב מיצחק ובהסכמת הקב"ה ונשמענו ע"ז שלא להתגרות בהם במלחמה דהוי מרידה בהקב"ה בהנהגת הגלות.
ורבינו הק' בעה"ג סי' מ"ו הביא דברי הנוב"י אהע"ז מהדו"ת קכ"ט שכתב בתו"ד בפשיטות שלאחר החרבן אין לנו מלך ולא חלוצי צבא שיהי' שייך כיבוש מלחמה עכ"ל הנוב"י מבואר מדבריו בפירוש שאין מקום למלחמות וכיבוש בזה"ז עפ"י דעת תוה"ק וכן נראה מכל דברי הראשונים והפוסקים ולא עת האסף פה כי אין נפק"מ בזה כלל לענינינו כי באמת כל מי שרואה השתלשלות הענינים יראה בחוש ובלתי אפשר שיסתפק שלא היתה המלחמה הכרחית כלל וכו' עכל"ק, והנה רואה שכתב אח"כ שאין בזה נפק"מ דבאמת לא היתה המלחמה הכרחית הרי מבואר דמה שכתב מקודם דלא שייך מלחמה לאחר החורבן זהו גם אילו היתה המלחמה הכרחית וכמ"ש במד' אם מבקש להתגרות בכם אל תעמדו כנגדו והיינו כי השיב ימינו אחור כמו שפירשו ז"ל עד עת קץ ובכמ"ש הרבינו בחיי דלא שייך דרכי הצלה אלא במנחה ובלשון רכה ועיי' בסה"ק מאור ושמש פ' וישלח עה"פ ויצו את הראשון כי יעקב אבינו הראה סימן לבניו דבזמן גלות אם ירצו להרע להם אל יעמדו כנגדו בתקיפות רק בדברי ריצוי ומקבלים עליהם עול גלות ימתקו ולא יהי' ביכולתם להרע להם בשום אופן ויכמרו רחמי האומות עליה עכד"ק.
והח"ס אה"ע ח"ב סי' קנ"ה ד"ה וכן משמע וכו' ובסמ"ק דלא רק מצות הנוהגים לא הביא כלל הך עשה דנקי יהי' לביתו ולא הלאוין דלא יצא ולא יעבור והיינו מפני שאינם נוהגים אלא בשעה שיש מלכות לישראל ונלחמים עם אויביהם ולא בזמן הזה כלל עכ"ל, ונקט לשון מלכות דכשאין לישראל מלכות אין שייך מלחמה כמבואר.
ואוסיף לתמוה דאם יעלה על הדעת לפרש בדברי קדשו בשעת שריפה קען מען נישט זאגען מען זאל נישט גיין רעטען א"כ מצוה וחובה קרי לה רחמנא לשיזבן מהאי דעתא והרי מצוה וחובה פירושה רצון השי"ת א"כ כל מלחמתו הנוראה בענין הנסים לשוא דאף שהביא מדברי חכז"ל כי אין הקב"ה עושה נסים לרשעים אבל מאן דלא ידע להא אינו כופר ולא זה הי' נקודת מלחמתו אלא כדרך הפוסקים בתשובותיהם שמגבבין כל מה שיש לגבב.
אבל נקודת מלחמתו הי' על העלות על הדעת יד השם במרידה בהשי"ת ותורתו הקדושה הן מצד אמונת הנהגת הגלות והן במרידה בכל התורה נמצא ח"ו השי"ת עוקר תורה רחמנא לשיזבן וגם הוא כפירה באמונת הנהגת השי"ת את עמו ישראל בעצמו ית' כפי הזכות והחובה לא זולת, והעלות על הדעת כי שייך רצון השי"ת בהיפך התורה והאמונה הוי כופר בכה"ת כולה ובפרט בהנהגת הגלות וגם עצם העלות על הדעת להיות טובה והצלחה בהנהגה של מרידה בהנהגת השי"ת את עמו ישראל ומרידה בכה"ת כ"ז כפירה נוראה באמונת הגלות ובאמונת ההשגחה ובאמונת כה"ת כולה וע"ז לחם בכל עוז עד שנחלה בעונינו ואי' השוא עבודת אלקים אם המלחמה היא עבודת אלקים להצלת ישראל רחמנא לשיזבן מהאי דעתא.
וכתב הרמב"ן ס"פ בא והרבינו בחיי בסוף פ' כי תבא יסוד התורה כולה שאין לאדם חלק ונחלה בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם אלא אם יעשה מצוה יצילנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו עכ"ל והקדמונים פירשו הדיבור הראשון אנכי ה' אלוקיך מנהיג האומה ואמר השי"ת והייתם לי סגולה ועיי"ש ברמב"ן ונאמר חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו והנהגת השי"ת את עם סגולתו בהנהגה מיוחדת בעצמו ית' כפי הזכות והחובה וכפי התורה והנבואה רוה"ק של חכמים ישראל המדברים ברוה"ק לא זולת.
מן הנמנע באמונה להיות מהנהגת השי"ת את עמו ית' היפך נבואה הנהגת השי"ת את עמו ישראל בעקר האמונה של ביאת המשיח אשר בכללה כל סדר הנהגת השי"ת את עמו ישראל בהנהגת השי"ת ואי"ז אלא מה שנתן כח להנהגת השטן למרוד בהנהגת השי"ת ע"ד עונש ולא יצויר משם טובה כל דהו לישראל אלא סכנה אמיתית רחמנא ליצלן כמ"ש בסה"ק ויוא"מ סי' מ"ד מ"ה ע"ו ובקו' עה"ג ועוד הרבה בדבריו הקדושים מפוזר כי מן הנמנע טובת ישראל והצלתם ע"י מרידה בהשי"ת וכה"ת מלכותם ומלחמתם והגיוס שלהם וכל פסיעה מאנשי הצבא אפס קצהו יובא להלן ואין לה זכות קיום אפי' רגע כמימרא כפי חשבון התורה והאמונה וע"ז הי' מלחמתו כי העלות על הדעת כי יש יד השי"ת וכ"ש נסים היפך האמונה בנבואת התורה והנבואה ובמרידה בכה"ת אין לך כופר גדול מזה וע"ז יסד ספה"ק עה"ג.
והבן כי עצם הכפירה בהנהגת גלות וגאולה כבר ביאר בספרו הק' ויואל משה ובקונטרס עה"ג בא לבאר הכפירה באומר יד השי"ת היפך התורה והאמונה בעצם מלחמתם ובמטרת מלחמתם בעבור קיומה של מרידה בהנהגת השי"ת והפי' המלות בזה כי שוא עבוד אלקים וכפר בכל התורה והאמונה אם יאמר להצלת ישראל האמונה לא תתכזב והשי"ת כל יכול הוא והרבה דרכים למקום להציל את ישראל ברצונו להציל את ישראל ובאומרו כי השי"ת בחר להציל את ישראל היפך האמונה בנבואת הנהגת הגלות ובעקירת התורה כפר בהשי"ת והנהגתו ותורתו.
והמשכיל בזה יבין באריכות דברי מרן הק' בהקדמה שמפחד אולי גם ההצלה הי' מעשה שטן והאריך בזה מהו זה שהביא לו לזה הפחד, אבל בוודאי מן הנמנע הצלת ישראל ע"י הנהגת השטן ומרידה בכל התורה כלה וזהו שהביאו לכל הפחד אשר האריך בזה באריכות גדול.
אבל בסוף תקותו כי מן השמים רחמו על שארית ישראל שומרי תומ"צ להצילם אלא בשביל עונש ונסיון בא בצורה של הנהגת השטן אבל בהצלה גופא הי' משמירת הההשגחה ובשמירת הההשגחה כל המזיקיןלא ירעו ולא ישחיתו מבלי הצלחת השטן אלא ע"ד עונש ונסיון נתן רשות להשטן להסתבב בצורה של הצלחת השטן.
ועיי' בע' ו' שהאריך בעקירת התורה שלהם ושמדיות ושפיכת דמים וכל יום ויום מוסיפים פשע על פשע לעקירת התוה"ק ועכשיו בהם בחר ה' לעשות נסים להצלחת ישראל אין זה אלא שגעון והיתול בנסי ד' ובתורתו הקדושה שבדרך הטבע לא יוכל שומרי תורה ומצות לחשוב ע"ז בשום אופן וכו' יעלה על דעתו ח"ו דברים המוכחשים מכל התורה כולה וכל הנותן כח ואומץ כ"ש באיזה אופן שהוא להכופרים האלה הוא מוכחש מכל התו"כ עכל"ק, הרי כי לא זהו סוף דבר מה שעי"ז נמשכין אחריהם כמו ששמעתי אומרין כן כי זה הי' עיקר מלחמתו וזה מוכחש מכל דבריו ומוכחש מאמונת התורה רח"ל אלא עצם הדעת אשר בחר השם להציל את ישראל בעקירת כל התורה הוא הכחשת כל התו"כ והשי"ת עילת כל העילת וסבת כל הסבות וכל יכול הוא ית' להציל את ישראל בדרך הטבע ושלא בדרך הטבע כרצונו ית' ולומר שבחר להציל את ישראל ע"י עקירת התורה והאמונה הוא מוכחש מכל התורה.
ובסי' קי"ד אחר שהאריך בענין חרב בא לעולם על עוות הדין ועל המורים בתורה שלא כהלכה והמה יסדו כל החוקים בעקירת כל התורה והאריך בזה איך יסדו מדינת החוק ולא מדינת הלכה והכתוב צווח חרב נוקמת נקם ברית וא"כ אין ספק שהחרב בא לעולם הוא על ידי האנשים המורדים האלה כי אין דוגמתם במרידה זו בכל מקומות מושבותיהם של ישראל והאריך עוד וכתב והאיך יש מציאות שיטעו רבת מבני עמנו לחשוב שעל ידיהם בא הצלה מן החרב כיון שנלמד מהמשנה והגמ' ונלמד מקרא שהחרב בא על ידיהם ואיך יש מציאות שיהי' היפך לגמרי מן הקצה אל הקצה שהצלה מן החרב יבא על ידיהם ומה שחס הקב"ה על ישראל שלא לבוא לידי כלי' ח"ו כבר כתבתי להבינו בכמה פנים ויש בזה עוד ענינים שאין להביאם על הכתב אבל די במה שכתבתי ועכ"פ זה וודאי ברור שאין הצלה בא מהם אלא אדרבה החרב בא מהם עכ"ל.
ולשון מרן ויש עוד ענינים שאין להביאם על הכתב מבואר כי סודו מרובה מנגלו.
והנה כאן לא דבר כלל מנסים אלא עצם ההצלה א"א לבא מעקירת התורה ומה שהי' הצלה סודו מרובה מנגלו ומאי כולי האי הלא מבאר בסי' ו' שלא הי' נס רק הצלה מלובש בטבע והערביים אינן מלומדי מלחמה וטבע הישראלים גבורי מלחמה הרי דבכל אופן מן הנמנע באמונה הצלה תלוי' בעקירת התורה ולא סגי לי' במה שביאר בכתב ועקרו סוד יש בדבר איך בא הצלה ולא הי' כלי' רחמנא ליצלן הרי החליט בהחלט כי מן הנמנע להיות בהם ובמלחמתם הצלה אף מכלי' רח"ל, תא חזי עד היכן מגיעין הדברים.
ואיך יתלו בו בוקי סריקי כי בשעת שריפה הצה"ל הוא הצלה הצריכה חס ושלום רחמנא לשיזבן מהאי דעתא והרי תמה איך יטעו רבת מבני עמנו שיש מציאות להיות הצלה מכלי' רח"ל על ידי הצה"ל שלהם הטמא בתכלית הטומאה, וכל הבקי בדרכו בקודש בכתיבתו דברי תורה עניים במקום ועשירים במק"א וכן כתב בפי' בהקדמה שכתב בכתי"ק וזל"ק והמעיין בדברי הקונטרס מהחל ועד כלה יתבארו לו קצת הספיקות שיש בכל הענין כי א"א לבאר הכל במלים קצרים ובשורות אחדים ובהקדמה זו איננו כותב רק ראשי פרקים גם בכל דברי הקונטרס הרבה יותר ממה שכתוב שם יש בה בהענין כי א"א להביא הכל על הכתב כל מה שהלב מבין אבל תן לחכם ויחכם עוד עכל"ק.
וכתב בסי' נ"א כי ידיעה ברורה הוא שע"י מינים וכופרים לא יבא ישועה לישראל והמאמין לא יחוש אף אם בא לפעמים איזה ענין שלא יוכל להבינו על אתר עכ"ל ומאי כולי האי הלא הי' בטבע כמ"ש להדיא.
ומ"ש ע"י מינים כופרים כוונתו בדרכי הכפירה והמינות שלהם דמזה מיירי התם וכתב שם זה לעו"ז מלכות של קדושה כל ענייני המלחמות וכל ענייני תהלוכותיהם בהשפעה אלקית ובמלכות שלא כדת של תורה וכ"ש מלכות המינות מתנהגת בכל דרכיהם בהשפעת הס"מ יעוי"ש הרי כי כל מלחמותיהם בהשפעת הס"מ ומן הנמנע באמונה ישועה לישראל מהס"מ ואי"ז רעטען אלא מסכן ואסון נורא רח"ל.
ובהקדמה ע' י"ח כתב בל"ק ואין ספק כי כל מעשיהם וכל תנועותיהם של הציונים הוא אך בכוחו של הס"מ וחיילותיו ומה שעכשיו ניצולו שארית הפליטה בא"י שהוא א' משני פנים וכו' עכל"ק הרי החליט בהחלט כי כל מעשיהם וכל תנועותיהם הוא אך בכוחו של הס"מ וחיילותיו וע"כ הוצרך לבאר ההצלה בא' משני פנים כי האמונה כי א"א לעם הדבוק באלקים חיים שום הצלה ולא שום טובה מהס"מ וחיילותיו רק מהשי"ת בעצמו ית' והוא יסוד כל האמונה וע"כ הוצרך לבאר הצלה מצד א' הוא פחד כי באמת יתכן כי ההצלה לא הי' ח"ו לטובה ותקותו שההצלה לא בא מהם אלא משמירת ההשגחה וע"ד עונש ונסיון נסתבב בצורה של השטן ועל כולם סודות יש בדבר כנ"ל.
ובמלחמת משה להרמח"ל כתב דמה שהפילוסיפין רואים דברים היפך דברי חכמים האלקים בגימטריא טבע ויש בטבע פנימית הנמסר לחכמי ישראל ברוה"ק והפליסופים רואים רק חיצוניות הטבע יעו"ש.
ועכ"פ מבואר ומפורש כי כל כלה המלוכה והמלחמה וכל תנועותיהם הכל מעשה שטן ומן הנמנע להיות תלוי הצלתן של ישראל בהנהגת השטן ומלחמותיו.
ובפ' וישלח אמר בתוד"ק בזה"ל אויף דעם זאגט דער פסוק זיי האבען אויספראבירט דעם באשעפער וימלטו און זיי זענען ניצול געווארן די תורה הקדושה זאגט עס טאר נישט עקזיסטירן מ'טאר נישט נעמען פאר דיא צייט, מינים ואפיקורסים טארן נישט זיין קיין מושלי ישראל און יעדער שריט איז און דעם איסור און מיט דעם וואס מ'זאגט אז זיי האבען מנצח געווען זאגט מען בחנו את אלקים זיי האבען אויספראבירט דעם באשעפער וימלטו דאס זאגען יודען אוי וויי יודען קענען דאס זאגען אוי וויי ס'איז נישט צום אויסהאלטען אז יודן וואס טראגען נאך תפילין אויפן קאפ זאלן קענען זאגן אזא אויסדריק אוי וויי און דאס איז נאך מן השמים איז דען מסופק צו זיין אז אלעס וואס איז א ניאוץ בשם וכנגד התורה דאס איז נאר דער ס"ם וויא קאן זיך א יוד פרייען מיטן ס"ם וכו' עכל"ק, וכאן לא דבר דוקא מנסים אלא שהכל מעשה הס"מ עצם המלוכה והניצחון וכל מעשיהם.
ובסעודת הודאה תשי"ז בתוד"ק עקסטער דעם איז שפיכות דמים און ס'איז מינות און ס'איז כפירה ווארען יעדער טריט און יעדער שריט איז דאך באיסור מ'פארגעסט דאך גאר פון דעם מ'פארגעסט גאר פון דעם אז יעדער טריט אין דער ממשלה און יעדן טריט פון דיא אנשי הצבא וואס מ'נעמט אלעס איז רח"ל אינטער אן איסור חמור ונורא וויא קאן גאר א יוד וואס ער גלייבט אז ס'איז דא א תורה און ס'איז דא א באשעפער וויא קאן קלערען אויף דעם אז אין דעם איז דא אן השפעה אלוקית פאר דעם האט השי"ת געטון ניסים עכל"ק, הנה אמר בהחלט כל תנועה באנשי הצבא ומיירי בשעת מלחמה הכל באיסור חמור ונורא ועצם הדעת שיש שם השפעה אלוקית היא כפורה מוחלטת באמונת הבורא ובאמונת התורה לא רק שנתרומם כח המינים אלא עצם הרעיון היא כפירה במציאות הבורא ובאמונת התורה.
והמשכיל באמונה לא יסתפק כי עצם הדעת כי השי"ת רח"ל עוקר תורתו הוי כפירה גם בעצם מציאות הבורא כי האמונה במציאות הבורא צריכה להיות כפי שאר יסדה התורה והנבואה ורוה"ק של חכמי ישראל והמאמין רח"ל בבורא העוקר תורתו חס ושלום ומכזב בנבואת הגלות חס ושלום יש לו בורא אחרת מאשר יסדה התורה ולא איש קל ויכזב אמת שאין אמת כאמתתו.
וכן יסד הרמב"ם האמונה במציאות הבורא בה' יסוה"ת פ"א ה"ד הוא שהנביא אומר וד' אלקים אמת ואף כי המכוון שם ברמב"ם שהוא ית' מחוייב המציאות וכו' מ"מ בירמי' י' פ' י' פירש"י וד' אלקים אמת למה כי הוא אלקים חיים ומלך עולם לכך יכול לאמת דבריו עכ"ל וכן מבואר בירושלמי ברכות פ"א ה"ה שמבאר העשרת הדברות איך כלולים בק"ש כל עשרת הדברות וקאמר אני ד' אלקיכם אני ד' אלקיכם וכתיב וד' אלקים אמת מהו אמת א"ר אבין שהוא אלקים חיים ומלך עולם אמר רבי לוי אמר הקב"ה אם העדת לחבירך עדות שקר מעלה אני עליך כאילו העדת עלי שלא בראתי שמים וארץ ע"כ ופי' הפני משה ד"ה וכתיב וד' אלקים אמת וכו' ובכאן נרמז שלא יעיד שקר כ"א אמת כמו שהקב"ה הוא אמת ודמסיים ר' לוי לקמי' וכו' עכ"ל, ומבואר דבאמונת בורא שו"א מבואר חותמו של הקב"ה אמת ולא איש קל ויכזב וע"כ כיון שאנו מחויב לדמות בדרכיו ע"כ המעיד עדות שקר מעלה עליו כאילו מעיד על הקב"ה ח"ו שלא ברא שו"א, והמשכיל באמונת מחוייב המציאות יבין כי היינו הך.
וא"כ המעיד כביכול רחמנא ליצלן ענין של שקר על הבוי"ת ח"ו מעיד באמת שלא ברא שו"אהן מצד הכזבת אמונת נבואת הגלות והגאולה בהנהגת הבוי"ת את עמו ישראל עד עת קץ אשר היא מעיקרי אמונה והאמונה לא תתכזב והן כאילו חס ושלום עוקר תורתו שנותן יד לעקור תורתו חס ושלום למציאות המכריז מסוף העולם ועד סופו כפר ישראל באלקיו ותורתו רח"ל ולוחמת להעביר על הדת כל בית ישראל חלילה וחס, ורש"י הנ"ל כתב כי הוא אלקים חיים ומלך עולם לכך יכול לאמת דבריו ולו הכח והממשלה בעליונים ותחתונים לעשות בהם וכל יכול הוא להציל את ישראל כרצונו ית' ובאומרו אשר בחר להציל את ישראל בעקירת תורתו כפר בכל התורה וכפר באמונת בורא שמים וארץ ולו הכח והממשלה ולעשות בהם כרצונו וכל יכול הוא לאמת דבריו ולהציל את ישראל עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות.
והבן כי עצם הכזבת האמונה ח"ו ועוקר תורתו ח"ו מכחיש בריאת שו"א, וגם בעצם העלות על הדעת להצלת ישראל מכחיש אמונת הכל יכול בבו"ד שייך ענין פקו"נ אבל השי"ת כל יכול הוא עילת כל העילות והכל כפי הזכות והחובה לא זולת.
ועיי' היטיב בספר הפרדס פ"ט כי אמונה אשר ביאורה כפירה הוי כופר אלא דבטועה ורצונו להאמין אלא טועה אין לו דין כופר הרי כי דברי רבינו הק' דהוי כפירה בכה"ת וכפירה במציאות הבוי"ת ברורים ומבוארים.
ובכלל הוי חוכא ואטלולא מהשי"ת רחמנא לצלן והרבה יותר מהאמור הוא למשכיל באמונה.
ובספרו הקדוש מ"א סי' קל"ה כתב בתו"ד בל"ק וגיוס כזה הוא גם סכנה עצומה לכלל ישראל כאשר העיד הכתוב כי יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ומצד הקדושה א"א לנצח אם מסולקת שכינתו ית' משם זולת ע"י הסט"א שניתן לה כח עצום כדי לפתות בני אדם ולהביאם לידי נסיון ואין נצחון זה אלא זמני בהשאר צריכין רחמי שמים מרובין עכל"ק.
הנה העיד בפי' כי גיוס זה הוא סכנה רח"ל וא"א להיות בה נצחון אלא ע"י הס"מ והוא סכנה עצומה ואיך יסתור עצמו באומר כי בשעת סכנה גיין רעטען הכוונה על מלחמה הרי המלחמה הוא בגיוס שא"א בה נצחון אלא ע"י הס"מ ע"ד עונש ומוסיף סכנה רח"ל.
א"כ בודאי א"א להיות כוונת אומרו בודאי בשעת מעשה קען ער נישא זאגען זאלסט נישט גיין רעטען על הגיוס שלהם במלחמתם המשוקץ והרי שלל בהחלט כי א"א להיות מהגיוס שלהם ובצבא שלהם ענין של רעטען אלא אדרבה סכנה על סכנה ואי' השכל להיות כוונת אומרו בודאי בשעת מעשה קען מען נישט זאגען זאלסט נישט גיין רעטען להיות הכוונה על הגיוס שלהם במלחמתם והלא בפי' שלל בהחלט כי מן הנמנע באמונה להיות בגיוס שלהם הצלה מצד הקדושה והכל מעשה הס"מ והיא הסכנה האמיתית.
וכתב ואמר בפי' כי כל תנועה מהממשלה ובאנשי הצבא באיסור חמור והכל מעשי הס"ם וחיילותיו ועוד מה שהבאנו מדבריו המפורשים כי א"א אשר יבא מהם הצלה מכלי' רח"ל ותמה איך יטעו בנ"י שיבא מהם הצלה מחרב ובספרוהק' הביא המ' אל תעמדו כנגדם אם יתגרה בכם ועוד כל המובא בכל דברינו ואיך יאמר הוא בעצמו עליהם מען קען נישט זאגען זאלסט נישט גיין רעטען והלא גזר בהחלט כי מן הנמנע באמונה רעטען בגיוס וצבא שלהם ובכלל אל תעמדו כנגדו וכאן סותר את כל מה שאמר וכתב ולחם בדם לבבו היש שגעון גדולה מזו מלבד סתירת האמונה כמו שנתבאר.
ובכלל אין לה פי' המלות כלל איך אמר על המלחמה ווען ס'ברענט דע שריפה וכו' גיין רעטען אילו כוונתו במלחמה הרי כתב בפי' שהיו יכולים למנוע המלחמה ולא הי' שום היתר ליכנס למלחמה וכל המלחמה בוויתור המלוכה וויתור מעברות המים הי' ב"ה הצלה ומן הנמנע היתר המלחמה בכלל כנ"ל כל זה כתב ואמר בפי' ואיך יסתור עצמו לומר ח"ו זאלסט גיין רעטען במלחמתם ובגיוס שלהם והלא בפי' נתן דרך הצלה מהשריפה לוותר על המלוכה ולוותר על מעברות המים ועוד יהפך דבריו וכאופן מיליו.
וכתב בפי' מסי' מ"ד ואליך כי המלחמה לא הי' הכרחית כלל לא מיבעיא עצם ניאוץ הבורא בממשלתם הארורה אילו היו מוותרים כדת של תורה ואמונה הי' הצלה שלימה אלא אפי' לפי ממשלתם הארורה היו יכולים לוותר על זכות מעברות המים והיו יכולים למנוע שפכ"ד אפי' מנפש אחת וכתב בפי' בסי' מ"ז כי הרומיים באו על נפשות ודעת ריב"ז שלא לערוך מלחמה שאין בזה הצלה כלל אלא סכנה וכתב דהאומר לצאת למלחמה נמצא ח"ו ריב"ז טועה והבריונים כוונו לדעת תורה ומיירי כאשר כבר באו על עסקי נפשות ואיך יהפוך דבריו כאופן במיליו ח"ו כדעת הבריונים חס ושלום.
וכבר הבאנו מתפלה למשה משפטי ד' אמת רק אם צדקו יחדיו בכל המקומות וכתב שהוא מופת חותך אבל רבינו מדבר שם בהמשל ושם ההצלה בשעת שריפה הצלה אמיתית אבל הצינדער אינו המציל אלא צינדער ובנוגע להנמשל בשעת סכנה עלינו להתפלל על הצלת שומרי התורה ולא ליתן יד להסכנה במחשבה ובדיבור ובמעשה וכמו שאמר בפ' נשא וכיוון בזה על שומעי לקחו כי מחויבין להתפלל על הצלת שומרי התורה ושלא יהי' כח להערביים לאבד ח"ו נפשות ישראל בתפלה ובמחשבה ובדיבור בומעשה.
ומצינו כי ירמי' ניבא לצדקיהו להכנע לנבוכדנצר וצדקיהו לא שמע לקולו אבל בשעה שבאו הכשדים למלחמה התפלל שילכו כמבואר במקראות ובפי' רש"י.
ובשיחות קודש שנדפס עכשיו אמר בתו"ד מ'האט זיך טויזענט מאהל געקאנט אויסגליכען מיט דיא אראבער אז מען זאל זיין אונטערען שוץ פון אמעריקא צו א טראסטערשיפ פון פערשידענע לענדער יד אויסדריקליך דיא אראבער בעטען גיווען נאכגעגעבן יעדע מינוט וכו' ווער ס'קאן דאס זאגען מ'זאל זיך שלאגען כדי דיא אפיקורסים זאלען האבען א מלוכה און קאנען אויס'שמד'ען יודען ווער ס'זאגט דערויף מלחמת מצוה דער איז דאך א רשע עריץ וכו' אז מ'באפעלט דעמאלץווען השי"ת האט געגעבן (א"י) וכו' דעמאלץ איז שייך מלחמת מצוה אבער ווען ס'איז באיסור ס'טאר נישט עקזיסטירען ס'טארען נישט עקזיסטירען דיא חברה כופרים ס'טאר נישט עקזיסטירען דעס מיליטער דעס גאנצע טאר נישט עקזיסטירען אויף דער וועלט ווי קען דאס זאגען א איד אז דאס איז על פי תורה אז דאס איז א מצוה וכו' עכל"ק יעוי"ש עוד נלאיתי להעתיק עוד.
ועיי' בשיחה דלהלן מ'דארף מתפלל זיין יודען זאלען ניצול ווערען דאס וכו' איך זאג נישט פונדעסטוועגען היינט קאן איך נישט זאגען אז דיא אז דיא אראבער זאלען זיגען דאס זאג איך אויסדריקליך מעג מען זאגען תנאי כפול ומכופל דעס אמאהל ח"ו דעס טאר מען נישט קלערען וכו' ווארען דורך די אומות איז א סכנה פאר יודען וכו' עכל"ק, וזה הי' כוונתו באומרו בשעת שריפה ולענין הנמשל נוגע לנו דכיון שאלו המורדים במלכות שמים ותורתו הולכין למלחמה שלא כדת של תורה ואמונה אם ינצחו הערביים במלחמה יהי' סכנה וכן עשה ירמי' כי ניבא לצדקי' להכנע לנבוכדנצר וינצלו וצדקי' לא שמע לקולו ומ"מ התפלל שילכו הכשדים כמבואר במקראות ובפירש"י דמלחמה הוא סכנה ולזה אמר בהמשל בשעת שריפה וכו'.
והוא חוץ מגדרי השכל להתלות בשטחית לשון היפך כל דבריו וכל מלחמתו והיפך האמת והאמונה ובהמשל כן הוא באמת ובנמשל נוגע במקום שנוגע ולהשליך אחרי גיוויו דבריו המפורשים ומבוארים ולחם עלי' במסירת נפש ממש - וד"ת עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר.
*
עוד שמעתי לדמות לרוצה בקיומו ביי"נ דאם רוצה בקיומו מסיבה צדדית לא הוי רוצה בקיומו כמו שמצינו לגבי יי"נ הנה לא דמי אפי' כי עוכלא לדני דהתם הנדון מאיסור הנאה או מעשה דאיבוד ע"ז כמ"ש באחרונים טעם האיסור אבל רוצה בקיומה של מרידה במלכות שמים הוי מודה בע"ז כמ"ש מרן הק' בכ"מ ועצם העלות על הדעת שיש בקיומה של מרידה בהנהגת הבוי"ת ותורתו כולו בכח הס"מ וחיילותיו איזה טובה והצלה במישרין או בעקיפין הוי כפירה באמונה כי מן הנמנע טובה או הצלה לישראל אלא מהשי"ת בעצמו ית' כמ"ש הרמב"ן והרבינו בחיי כי אין לאדם חלק ונחלה בתורת מרע"ה אלא באמונה זו והצלה מס"מ אין לך סכנה גדולה מזו כמו שנתבאר לעיל ודברי רבינו בזה רבו מספר וחלילה לרצות בקיומה והמאמין לא ירצה בקיומה כלל ודאי אין רוצין במלחמה ובסכנת שומרי התורה אבל הם אינם שומרי הישוב אלא אסון הישוב והשי"ת המאריך אף ברחמיו הוא השומר מאסון שלהם והמאמין עיניו ולבו על ההשגחה ולא הסבות הנראים בעיני בשר.
ובמלחמת איראק הראשונה הי' הישוב בסכנה ובא ההצלה בחסדי השי"ת באופן אשר לא חשבו מראש כי אמעריקע אמר להם לעמוד מן הצד והם נכנסו במלחמה ולא להציונים שום חלק בההצלה ולא נפקד שום יהודי ולא נצרכאאלא לחלושי האמונה אבל אצל המאמין האמיתי שמירת ההשגחה הוא השמירה האמיתי והשי"ת כל יכול הוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות ואי"צ לעצותינו אבל רוצה בתפלותינו ע"ד האמת והאמונה אבל התפלה על קיומם ונצחונם אדרבה מוסיף קטרוג רחמנא ליצלן.
ואמר החכם מכל אדם (משלי כ"א) פלגי מים לב מלך ביד ד', ופי' הרבינו יונה מפני שהרבים תלוין במלך ונתן לו השם כח להמית ולהחיות להרע ולהטיב שומר השם את לבו שלא יטה רע לעשות גזרת השם ית' ע"כ ראוי שתהי' מגמת פני הלבבות ליראה את השם ולא ליראת חמת המלך ומהשם יבקש רחמים ואליו יצפה וישא עיניו כי הוא המטה לב המלך לכל אשר יחפוץ כאשר יטה אדם פלגי מים לכל מקום שיצטרך להטותם עכ"ל.
ובביאור לרבי משה דוד וואלי על משלי כתב בביאור זה הפסוק ואפי' יפול האדם ביד המלכות ויראה חרב חדה מונחת על צוארו אל יתיאש מן הרחמים אם יהרהר תשובה בלבו כי השי"ת רחום וחנון והיכולת בידו להעביר את גזרתו ולתת בלבו של מלך לסלק דינו מעליו וזהו ענין אמרו בסמוך פלגי מים לב מלך ביד ד' על כל אשר יחפוץ יטנו ואם החוטא ישלים עם המלך העליון הוא ישלימנו עם המלך התחתון כי לבו מסור בידו ודא ואל כל אשר יחפוץ יטנו ומה דנקט המשל של פלגי מים לפי שהמים רומזים אל החסד כידוע שאפי' יהי' בלבו של כעס גדול כאש בוער כנגד החוטא השי"ת יהפוך אותו לחסד גמור ונתן לו רחמים וירחם עליו להעביר את גזרתו דהא מלכותא דארעא אינה פועלת כלום כנגד רצונה דמלכותא דרקיעא והמלך התחתון הנו נצב בידו של המלך העליון כגרזן ביד החוצב בו וכסוס תחת רוכבו שעל ידי מתג ורסן הנתון בפיו אלא כל אשר יחפוץ יטנו וכו' לפי שצוה לעשות למטה מה שנגזר למטה כי פלגי מים לב מלך ביד ד' על כל אשר יחפוץ יטנו עכ"ל.
ומבואר דאף כי בעלי בחירה קשה להטות לבו במלכים שאני כי הכל כפי הנגזר ואם זוכין להצלה שלא בדרך נכון כל לבות המלכים והשרים מסורים בידו ית'.
אמנם האמת והאמונה כי יש בסתרי ההשגחה בעם סגולתו ית' נסתרות לאין חקר גבוה מעל גבוה בעצמו ית' כפי הזכות והחובה ולא זולת ואין לה עם הטבע כלל אלא שהיא בהסתר מעיני בשר כמ"ש הרמב"ן והרבינו בחיי דאין לאדם חלק ונחלה בתורת מרע"ה בזולת אמונה זו יסוד כל התורה והמסבב כל הסיבות מסבב סיבות לעין הרואה ובת' הרשב"א סי' קמ"ח מבואר [אף כי גם הנהגת היחיד בעצמו ית' מ"מ היחיד צריך זכותים נגד המזל אבל] הצבור הכל כפי הזכות והחובה לא זולת יעוי"ש אלא דאין זוכין לנס נגלה רק לצדיקים אבל נסים נסתרים הוא בכל יום והמסבב מלבושו בסבותיו לעיני בשר.
ובנדון דידן מטעם עונש ונסיון הניחו להס"מ להלביש סבותיו והיא האסון והסכנה האמתית אבל תקות מרן כי הצלת המאמינים הי' משמירת ההשגחה לטובתם.
שמעתי מת"ח א' ששמע מרב מפורסם שמקובל מהגה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע שגילה לו אביו הק' מעולם העליון שבא גזרה נוראה ולא ישאר אלא הצריך לאיזה תפקיד ושני מלאכים ילוו אותו לשומרו והוא ואביו הק' טורחים לבטלו ואין יכולים והנה כ"א הי' לו סבות בהצלתו אבל לא זה הי' האמת.
ועכ"פ עבודת המאמין לקבוע בדעתו האמונה כי הם האסון הנורא והשמירה ביד השומר ישראל ושמירתו ית' אינו אידילאגיע אלא מציאות הנראה לזכי הראות וגם יותר מהשגת כל חי וכפי תוקף האמונה הברורה בהרגש לבו שהם האסון האמתי ולא ירצה אלא שמירתו ית' יהי' כלי לקבל שמירתו כל חד לפום שיעורין דילי' ואונס הלב כפי טבע האנושי בהמון בנ"א אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו אבל להתיר הרצון חלילה מהעלות על הדעת ומצינו בעגל כי השמח בלבבו נענש בהדרוקן ובודאי מי שגזר גלות זה ליתן כח להשטן למרוד אינו בא בטרוניא עם בריותיו להמצטערים בצערו של הקב"ה ומ"מ בטבע האנושי שלא זיכך חומרו קשה להמלט בהחלט ומ"מ להתיר הרצון אפי' באופן צדדי חלילה מהעלות על הדעת.
שלא לרצות מלחמה וכל סכנה לשומרי תומ"צ מחויבין שלא לרצות ולהתפלל שלא יסכנו ח"ו שומרי תורה אבל קיומה הוא האסון ולא הצלה.
וזכורני תשכ"ז כאשר רביה"ק לן ביונגעל קעמפ והייתי אחורי החלון כאשר רביה"ק דבר עם הגה"צ רני"מ זצ"ל בסידור עה"ג ושמעתי אז מה שנדפס הפי' בעל הנסים שאומרים ואח"כ באו בניך ובתו"ד אמר בשם א' שאמר עס איז זייער דקות'דיג והשיג רביה"ק עס איז גראב מינות וכפירה ואשר אמונתו מיוסד כדת לא יסתפק בזה.
*
עוד רגע אדבר בהיותי בזה מה שנשאלתי הנה רביה"ק האריך בעה"ג ובאמרותיו הטהורים כי ליכנס במלחמה במקום שיש לוותר ולמנוע המלחמה הוי רציחה ושפכ"ד ובת' אמרי אש יו"ד סי' נ"ב כתב לענין לילך לצבא בשעת מלחמה דלא הוי כמאבד עצמו לדעת ח"ו דא"כ הי' מלחמת רשות כמוסר עצמו לסכנה ועובר על ונשמרתם ולא הי' אדונינו דוד המלך ע"ה מרבה במלחמות הרשות וכו' יעוי"ש והנה באמת דבריו לכאורה צ"ע דהרי הביא אח"כ מהר"ש בנו"ב דלמסור בע"כ אנשים איסור חמור הוא א"כ עדיין נשאר בקושיא על אדונינו דוד המלך ע"ה כאשר יצא במלחמה במלחמת הרשות הרי מסר בע"כ כל יוצאי צבא.
ובאמת עיקר הראי' ממלחמת הרשות בזמן הבית הנה במנחת חינוך מ' תר"ד לגבי מחיית עמלק דנראה דאף במקום סכנה מחוייב דהתורה לא תסמוך דינים על נסים והתורה צונו להלחם ומסכנים נפש במלחמה א"כ גזה"כ דאפי' ס"נ מחויב עכ"ל הרי כי דעתו דבכניסה למלחמה מסכנים נפשות והביא ראי' מזה אפי' על מקום אחר.
ומה שיצא דוד במלחמת הרשות הרי התורה התירה וצותה שלא לערוץ ולא ליפחד ויעוין לשון הרמב"ם בפ"ז מה' מלכים ה' ט"ו תוקף האזהרה למחות מלבו כל פחד.
ואין מוציאין אלא בבי"ד של ע"א ובפרט לכבישת עיירות שמרבין בישוב א"י הרי כיבוש א"י בזמן הבית הרי"ז כמ"ש המנ"ח הנ"ל דמצותה אפי' בסכנה ועכ"פ מה שהתירה התורה בפי' צ"ע להביא משם ראי' למק"א.
ואיך שיהי' ברור כי המהר"ם א"ש לא התיר אלא במלכיות אשר יסד מלכו של עולם כי כן יסד מלכו של עולם סדר המלכיות במלחמה ובישראל מקבלי התורה הוא בסדר התורה כנ"ל ואוה"ע שלא קבלו התורה הוא בסדר העולם במלכיות.
ובפשטות זהו גם כוונת האמרי אש דכמו שהתירה התורה בישראל בדרך שהתירה התורה כ"כ במלכיות בסדר המלכיות וכמו בכל סכנה בסדר העולם ובמלחמת העולם הראשונה שהי' הסכנה ביתר שאת מצדד הלבו"מ בת' דגם להאמרי אש י"ל דאסור.
אבל בישראל מקבלי התורה ליכנס למלחמה שלא בסדר התורה אשר יסד במלחמות ושלא בבי"ד של ע"א דכיון ששייך לוותר ולא יהי' מלחמה הרי אפי' בזה"ב הוי מלחמת רשות ולכו"ע אין מוציאין אלא בבי"ד של ע"א וכ"ש במלוכה שאין לה זכות עפ"י תורה כלל וכ"ש בזמן גלות אשר כביכול השיב ימינו אחור ואין לישראל הצלה אלא מימינו של הקב"ה הרי דעצם הכניסה למלחמה מלבד כל האיסורין הוי רציחה ושפכ"ד והוא ברור מאוד וצדקו דברי רבינו ואין מה להסתפק והבן והמשכיל יבין כל אלה הדברים מפורשים כי לא חדשתי מלבי אפי' נקודה אחת, ולא הי' מהצורך להאריך בדברים המפורשים ומבוארים ובפרט בדברי מרן בכל פנה ופנה בדברי קדשו בענינים אלה, אבל כתב הרמב"ם במציאה ענינים רבים מבוארים גלוי מהם מושכלים ראשונים ומורגשים ומהם מה שהם קרובים לאלו עד שאפי' הונח האדם כמו שהוא לא יצטרך עליהם מופת במציאות התנועה וכו' אמנם כאשר יצאו דעות זרות אם מטועה או ממי שכיון זה לענין זר והלך בדעות ההם כנגד טבע הנמצא והרחיק המורגש וכו' הוצרכו אנשי החכמה להעמיד הדברים ההם הגלוים ולבטל דברים ההם הנחשבים וכו' עכל"ק המתוק וזהו מה שהבאנו להאריך בדברים הפשוטים ובפרט בדברי מרן מפוזר ומפורד.
קבל את האמת ממי שאמרו הק' אפרים צבי שמילאוויטש
ועוד האיר לי יהודי אחד
בענין מה שכתב הרב מקרעמניץ שליט"א שיש שתולין עצמן בדברי רביה"ק, אענה חלקי.
אין שום ספק בכוונת מרן ז"ל, שהכוונה כמו בהמשל, כשהאורח האכזר הדליק האש ונעשה שריפה, שאז בשעת מעשה הוא המוות, והבעה"ב כשרואה מה שנעשה "עתה", אפילו הי' יודע שהאורח הדליק האש, אבל כיון שמתים ילדיו רח"ל מהשריפה ואז הולך האורח ומציל ילדים, הבעה"ב אינו אומר כלום, (ולעניננו בשנת תשפ"ד הי' יכולים לומר זה תיכף ביום שמחת תורה, שהערביים רצחו ובאו הפאליציי ומנעו אותם, שזה בשעת מעשה), וע"ז אמר רביה"ק זי"ע, שב"שעת מעשה" כשמציל אינו אומר לו כלום. אבל ח"ו לומר שהכוונה מה שהציונים עשו עתה, שאחר המעשה בשמחת תורה התיישבו עצמם להשיב אחור ולעשות מלחמה שזה הוא באיסור נורא ואיום, ואיזה היתר יש לדבר זה. זה לא נקרא בשעת מעשה כלל ולא דיבר מזה כלל. ועוד שכוונת רבינו הוא על מה ש"מציל", דהיינו שאינו מניח האויב להרוג אנשים, ואין שום כוונה בענין מלחמה דהיינו מה שהורג האויב, זה ברור, ורח"ל מהאי דעתא לומר על רבינו ז"ל שהתיר דבר זה אפילו בשעת מעשה.
פוסטים קשורים
הצג הכולit is said in parshas Ha'azinu "Remember the days of the world, [so that] you will understand the years of each generation...". We shall see below how, as a consequence of actions and/or planning and
למען אחי ורעי! שנזכה בקרוב ממש לקיום מאמר דבר ה' שניבא לנו מיכה הנביא ע"ה (ז טו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" ומבואר בזוה"ק, ח"ב, דף רלט ע"ב: 'מאי "ויקם", אלא דאוקים לה לאסתלקא לעילא לעילא, ועל
