מולך העבודה הזרה בשם הממלכתיות

כ"ק האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים זיע"א, קדושת יואל פרשת קדושים פנינים אות ה', ס"ג קדושים תשכ"ב ותשכ"ז:

'ואל בני ישראל תאמר איש איש מבני ישראל וגו', אשר יתן מזרעו למולך מות יומת וגו'. פירש הרמב"ן (להלן פסוק ה') דלשון מולך הוא מלשון מלכות, והוא שם הכולל לכל נעבד, כל שתמליכהו ותקבלנו עליך כאלוה, עיין שם. אך לכאורה קשה, וכי לא שייך ענין מלוכה אלא בעבודה זרה, הלא גם לבני ישראל היה מלך, כמו שכתוב (דברים י"ז, ט"ו) שום תשים עליך מלך.

ואפשר לפרש על פי דרכו, דלכן קרא הכתוב לעבודה זרה בלשון 'מלוכה', כי בא לרמז בזה שיש סוג עבודה זרה של מלוכה, דהא ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, והוא מה שהצליחו המינים והאפיקורסים להקים מלוכה בארץ הקודש, מלוכה שהיא כנגד כל התורה כולה, וזהו מין קליפה ומין סטרא אחרא, וכמו שאנו רואים בחוש בעוונותינו הרבים איך שהוא עבודה זרה הגרוע ביותר, שכל מיני מינות וכל מיני כפירה ועבודות זרות ישנו בתוכו, ובעוונותינו הרבים עוד ישנם יהודים שנהנים מזה, וכמו שהיה בזמן בית ראשון שנתפסו עם רב מישראל בעון עבודה זרה, ולא נשארו רק יחידי סגולה אשר לא כרעו לבעל (מלכים א' י"ט, י"ח. יומא ט', ע"ב), והשי"ת ירחם על עמו ישראל, וישרש טומאה המרה של עבודת המולך מלבות ישראל'.