לכבוד יומא דהילולת עזרא הסופר ע״ה

למען אחי ורעי! אמנם שצמנו לציון פטירתו של עזרא הסופר, אבל כעת לאחר צאת הצום ראוי לנו להתבונן על פועלו ולהבין מדוע חז"ל ראו לציין יום תענית על יום פטירתו, דבר מה שלא מצינו אצל שאר צדיקי ישראל (אולי תעניות רשות, אבל לא חובה[1]).

ולכן לכבוד הילולת עֶזְרָא הַסּוֹפֵר בן שריה ע״ה (יארצייט י' בטבת ג'ש"ע[2]), אביא כמה עלים משבחיו, וגם אקשר מעניינו לימינו אנו דהנה רואים את בעלי הדעות המשובשות שמנסים לטעון שהקמת מדינת ישראל היא הגאולה (עפ"ל) אבל היא גאולה מזוייפת.

ומנסים להמציא כל מיני הקשרים לגאולה המזוייפת שלהם ע"י המצאות, ואחת מההמצאות שלהן היא השוואת הצהרת בעל-פעור (בלפור) להצהרת כורש, דהנה בכלל אז עזרא הסופר ע"ה עמד על משמר היהדות וראויה היתה התורה שתנתן על ידו, אבל משה הקדימו[3].

והוא הפריש את ישראל מהנשים הנוכריות, והנה ראשי הציונות הארורים לא רק שלא דאגו לכך אלא אפילו היו נשואים לנשים נוכריות ואף עדיין מעודדים נישואי תערבות[4], רח"ל.

אזי להבא שמישהו ישמע את ההשוואה העקומה מכת המסרחיסטנים הלוקים בשכלם[3] את הוורטים העקומים שלהם, נא הכה אותו על קודקודו ושלח אותו למאמר נכבד זה, ואולי יצליח להבין את השיבוש של הרע-בנים המסרחיסטים, מכת השקרנים וכת החנפנים שמגלים פנים בתורה, פושטים ידיהם ואומרים 'ראו טהור אני', רח"ל.

ספר עזרא (פרק ט' עד פרק י')

א וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה, נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר--לֹא-נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת: כְּתֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי, הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי, הַמִּצְרִי, וְהָאֱמֹרִי. ב כִּי-נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם, לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם, וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ[5], בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת; וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים, הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה--רִאשׁוֹנָה. {ס}

ג וּכְשָׁמְעִי אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, קָרַעְתִּי אֶת-בִּגְדִי וּמְעִילִי; וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי, וּזְקָנִי, וָאֵשְׁבָה, מְשׁוֹמֵם. ד וְאֵלַי יֵאָסְפוּ, כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל--עַל, מַעַל הַגּוֹלָה; וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם, עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב. ה וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב, קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי, וּבְקָרְעִי בִגְדִי, וּמְעִילִי; וָאֶכְרְעָה, עַל-בִּרְכַּי, וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי, אֶל-יְהוָה אֱלֹהָי. ו וָאֹמְרָה, אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי--לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי, אֵלֶיךָ: כִּי עֲו‍ֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ, וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם. ז מִימֵי אֲבֹתֵינוּ, אֲנַחְנוּ בְּאַשְׁמָה גְדֹלָה--עַד, הַיּוֹם הַזֶּה; וּבַעֲו‍ֹנֹתֵינוּ נִתַּנּוּ אֲנַחְנוּ מְלָכֵינוּ כֹהֲנֵינוּ בְּיַד מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת, בַּחֶרֶב בַּשְּׁבִי וּבַבִּזָּה וּבְבֹשֶׁת פָּנִים--כְּהַיּוֹם הַזֶּה. ח וְעַתָּה כִּמְעַט-רֶגַע הָיְתָה תְחִנָּה מֵאֵת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לְהַשְׁאִיר לָנוּ פְּלֵיטָה, וְלָתֶת-לָנוּ יָתֵד, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ--לְהָאִיר עֵינֵינוּ אֱלֹהֵינוּ, וּלְתִתֵּנוּ מִחְיָה מְעַט בְּעַבְדֻתֵנוּ. ט כִּי-עֲבָדִים אֲנַחְנוּ--וּבְעַבְדֻתֵנוּ, לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ; וַיַּט-עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס לָתֶת-לָנוּ מִחְיָה, לְרוֹמֵם אֶת-בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת-חָרְבֹתָיו, וְלָתֶת-לָנוּ גָדֵר, בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם. {ס}

י וְעַתָּה מַה-נֹּאמַר אֱלֹהֵינוּ, אַחֲרֵי-זֹאת: כִּי עָזַבְנוּ, מִצְו‍ֹתֶיךָ. יא אֲשֶׁר צִוִּיתָ, בְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים לֵאמֹר--הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ, אֶרֶץ נִדָּה הִיא בְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת: בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם, אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל-פֶּה--בְּטֻמְאָתָם. יב וְעַתָּה בְּנוֹתֵיכֶם אַל-תִּתְּנוּ לִבְנֵיהֶם, וּבְנֹתֵיהֶם אַל-תִּשְׂאוּ לִבְנֵיכֶם, וְלֹא-תִדְרְשׁוּ שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם, עַד-עוֹלָם--לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וַאֲכַלְתֶּם אֶת-טוּב הָאָרֶץ, וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם, עַד-עוֹלָם. יג וְאַחֲרֵי, כָּל-הַבָּא עָלֵינוּ, בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים, וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הַגְּדֹלָה: כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ, חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲו‍ֹנֵנוּ, וְנָתַתָּה לָּנוּ פְּלֵיטָה, כָּזֹאת. יד הֲנָשׁוּב, לְהָפֵר מִצְו‍ֹתֶיךָ, וּלְהִתְחַתֵּן, בְּעַמֵּי הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה: הֲלוֹא תֶאֱנַף-בָּנוּ עַד-כַּלֵּה, לְאֵין שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה. {פ}

טו יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, צַדִּיק אַתָּה--כִּי-נִשְׁאַרְנוּ פְלֵיטָה, כְּהַיּוֹם הַזֶּה; הִנְנוּ לְפָנֶיךָ בְּאַשְׁמָתֵינוּ, כִּי אֵין לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ עַל-זֹאת. {פ}

עזרא פרק י

א וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא, וּכְהִתְוַדֹּתוֹ, בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל, לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים: נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב-מְאֹד, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים--כִּי-בָכוּ הָעָם, הַרְבֵּה-בֶכֶה. {ס}

ב וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן-יְחִיאֵל מִבְּנֵי עולם (עֵילָם), וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא--אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ, וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ; וְעַתָּה יֵשׁ-מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל, עַל-זֹאת. ג וְעַתָּה נִכְרָת-בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל-נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם, בַּעֲצַת אֲדֹנָי, וְהַחֲרֵדִים, בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ; וְכַתּוֹרָה, יֵעָשֶׂה. ד קוּם כִּי-עָלֶיךָ הַדָּבָר, וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ: חֲזַק, וַעֲשֵׂה. {פ}

ה וַיָּקָם עֶזְרָא וַיַּשְׁבַּע אֶת-שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְכָל-יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה--וַיִּשָּׁבֵעוּ. ו וַיָּקָם עֶזְרָא, מִלִּפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים, וַיֵּלֶךְ, אֶל-לִשְׁכַּת יְהוֹחָנָן בֶּן-אֶלְיָשִׁיב; וַיֵּלֶךְ שָׁם, לֶחֶם לֹא-אָכַל וּמַיִם לֹא-שָׁתָה--כִּי מִתְאַבֵּל, עַל-מַעַל הַגּוֹלָה. {ס}

ציון המצויינת של עזרא הסופר ע״ה

ז וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה--לְהִקָּבֵץ, יְרוּשָׁלִָם. ח וְכֹל אֲשֶׁר לֹא-יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים, כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים--יָחֳרַם, כָּל-רְכוּשׁוֹ; וְהוּא יִבָּדֵל, מִקְּהַל הַגּוֹלָה. {ס}

ט וַיִּקָּבְצוּ כָל-אַנְשֵׁי-יְהוּדָה וּבִנְיָמִן יְרוּשָׁלִַם לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים, הוּא חֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי--בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ[6]; וַיֵּשְׁבוּ כָל-הָעָם, בִּרְחוֹב בֵּית הָאֱלֹהִים, מַרְעִידִים עַל-הַדָּבָר, וּמֵהַגְּשָׁמִים. {פ}

י וַיָּקָם עֶזְרָא הַכֹּהֵן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַתֶּם מְעַלְתֶּם, וַתֹּשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת--לְהוֹסִיף, עַל-אַשְׁמַת יִשְׂרָאֵל. יא וְעַתָּה, תְּנוּ תוֹדָה לַיהוָה אֱלֹהֵי-אֲבֹתֵיכֶם--וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ; וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, וּמִן-הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת. יב וַיַּעֲנוּ כָל-הַקָּהָל וַיֹּאמְרוּ, קוֹל גָּדוֹל: כֵּן כדבריך (כִּדְבָרְךָ) עָלֵינוּ, לַעֲשׂוֹת. יג אֲבָל הָעָם רָב וְהָעֵת גְּשָׁמִים, וְאֵין כֹּחַ לַעֲמוֹד בַּחוּץ; וְהַמְּלָאכָה, לֹא-לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם--כִּי-הִרְבִּינוּ לִפְשֹׁעַ, בַּדָּבָר הַזֶּה. יד יַעַמְדוּ-נָא שָׂרֵינוּ לְכָל-הַקָּהָל וְכֹל אֲשֶׁר בֶּעָרֵינוּ, הַהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת יָבֹא לְעִתִּים מְזֻמָּנִים, וְעִמָּהֶם זִקְנֵי-עִיר וָעִיר, וְשֹׁפְטֶיהָ: עַד לְהָשִׁיב חֲרוֹן אַף-אֱלֹהֵינוּ, מִמֶּנּוּ--עַד, לַדָּבָר הַזֶּה. {פ}

טו אַךְ יוֹנָתָן בֶּן-עֲשָׂהאֵל וְיַחְזְיָה בֶן-תִּקְוָה, עָמְדוּ עַל-זֹאת; וּמְשֻׁלָּם וְשַׁבְּתַי הַלֵּוִי, עֲזָרֻם. טז וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי הַגּוֹלָה, וַיִּבָּדְלוּ עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֲנָשִׁים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְבֵית אֲבֹתָם, וְכֻלָּם בְּשֵׁמוֹת; וַיֵּשְׁבוּ, בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי[7], לְדַרְיוֹשׁ, הַדָּבָר. יז וַיְכַלּוּ בַכֹּל--אֲנָשִׁים, הַהֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת: עַד יוֹם אֶחָד, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן[8]. {פ}

ועוד יש לנו לדרוש דבר מה נפלא אודות הלימוד הנפלא שלמדנו עזרא הסופר ע"ה, שלימוד תורה יותר חשוב מבנין בית המקדש, כדאיתא במס' מגילה, דף טז ע"ב

אמר רב ואיתימא רב שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה

ופירש"י שם

שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה - שיש לך לתמוה למה לא עלה עזרא עם זרובבל בימי כורש, עד השנה השביעית לדריוש האחרון לאחר שנבנה הבית, כמו שכתוב בעזרא ויבא ירושלם בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך וגו' (עזרא ז), ובמדרש שהיה לומד תורה מפי ברוך בן נריה בבבל, וברוך לא עלה מבבל, ומת שם בתוך השנים הללו, ודאמרן לעיל ברוך נתנבא בשנת שתים לדריוש בבבל היה מתנבא, ושולח ספרים לירושלים:

עוד דבר מה שראוי לציין זה מדברי הנבואה שלו על תקופתנו כדכתיב (מלאכי[8], פרק ג פס' יג-יח)

יג חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם, אָמַר יְהוָה; וַאֲמַרְתֶּם, מַה-נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ. יד אֲמַרְתֶּם, שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים; וּמַה-בֶּצַע, כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית, מִפְּנֵי יְהוָה צְבָאוֹת. טו וְעַתָּה, אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים; גַּם-נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה, גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ. טז אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וַיַּקְשֵׁב יְהוָה, וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה, וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. יז וְהָיוּ לִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, לַיּוֹם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה; וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם--כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ, עַל-בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ. יח וְשַׁבְתֶּם, וּרְאִיתֶם, בֵּין צַדִּיק, לְרָשָׁע--בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים, לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ. {פ}

השי"ת יהי' בעזרנו להציל יהודים מנישואי תערובת ולהבדל מהערב-רב הציוני, ונזכה לביאת משיח צדקנו בב"א

________________________

[1] שו"ע אורח חיים, סימן תקפ - ימים שמתענים בהם:

(א) אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם; ואף על פי שמקצתם בראש חדש, יש מי שאומר שיתענו בו (וטוב שלא להשלים בראש חדש):

(ב) באחד בניסן מתו בני אהרן; בעשרה בו מתה מרים ונסתלק הבאר; בכ"ו בו מת יהושע בן נון, בעשרה באייר מת עלי הכהן ושני בניו, ונשבה ארון ה'; בכ"ח בו מת שמואל הנביא; בכ"ג בסיון בטלו הביכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט; בכ"ה בו נהרג רשב"ג ורבי ישמעאל ור' חנינא סגן הכהנים; בכ"ז בו נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו; באחד באב מת אהרן הכהן; בי"ח בו כבה נר מערבי בימי אחז. בי"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ; בה' בתשרי מתו עשרים איש מישראל ונחבש רבי עקיבא; בז' בו נגזרה גזרה על אבותינו שימותו בחרב וברעב ובדבר, מפני מעשה העגל; בז' במרחשון עוורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו; בכ"ח בכסליו שרף יהויקים המגילה שכתב ברוך מפי ירמיהו; בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך בעולם שלשה ימים; ובט' בו לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו; בה' בשבט מתו הזקנים שהיו בימי יהושע; בכ"ג בו נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין על ענין פלגש בגבעה; בז' באדר מת משה רבינו ע"ה; בט' בו נחלקו בית שמאי ובית הלל:

(ג) יש מי שאומר שגזרו שיהיו מתענין בכל שני וחמישי על חורבן הבית, ועל התורה שנשרפה, ועל חלול השם; ולעתיד לבוא יהפכם ה' לששון ולשמחה:

[2] רבי יחיאל היילפרין זיע"א, ספר סדר הדורות, חלק ימות עולם, האלף הרביעי, ג' אלפים ש"ע

עזרא בן שריה בן עזרא וגו' בן אבישוע בן פנחס בן אלעזר בן אהרן כ"ה מפורש בעזרא ריש סי' ז' הוא היה ראש לאנשי כנסת הגדולה כאן מתחיל ח' דורות של הוראה במשך בנין בית שני, קבל מברוך בן נריה (רמב"ם) שנת ג' אלפים ש"ע (יוחסין בסדר הדורות שלשלת הקבלה כ"א וק"א), מקבל כ"ב (שם). ואיתא במדרש עזרא הוא מלאכי (ע"ל ג' אלפים ת"ח), והיה עניו והיה ראוי שתנתן התורה על ידו. ותיקן עשר תקנות (פרק מרובה) ועוד תקנות רבות, כי סתם תקנות עזרא תיקן. ולא היה מהראשונים לעלות לארץ ישראל כי היה טרוד לחזר תלמודו לפני ברוך רבו שלהיותו זקן מופלג לא היה יכול לעלות, גם היה סיבה משמים שיתכהן יהושע בן יהוצדק להיות בן כהן גדול ולא יהיה פתחון פה לעזרא לכהן הוא אפילו שהיה צדיק כמוהו שלשלת הקבלה כ"א (ע"ל תי"ג), והוא היה הראשון שהתחיל לדרוש על פי דגולו, ר"ל מקום גבוה (שלשלת הקבלה ק"א). אהרן נתגלגל בעזרא כ"ח ובנשמת אדם, בסוף הספר מגלה עמוקות א' כ"ח וספר מתתיהו פרשת תצוה:‏

בספר מסעות בנימין, נהר סמורה שם התחלת מלכות פרס ודרים שם ט"ו מאות יהודים, ועזרא הסופר כשיצא מירושלים אחר מלך ארתחשסתא ומת בדרך נקבר שם, לפני קברו בית הכנסת גדול ובצד השני של קברו העמידו ישמעאלים בית תפלה, וכתב שם אשקלון בנאו עזרא בשפת הים, וכתב עוד רקום הוא כלנה התחלת מדינת שנער, שם בית הכנסת של עזרא כשחזר מבבל לירושלים, (ובחרו הקדמונים) [ובחרן הקדמוניה] [הנ"ל] בית הכנסת של עזרא ואצל הרי אררט בית הכנסת של עזרא, מעשה בימים קדמונים היה נשבר קבר עזרא ורועה אחד הלך לישן עליו ובא לו בחלום אני עזרא הסופר נקבר פה לך אל היהודים ואמור להם שיקחו אותי ממקום זה ויקברו אותי במקום אחר ובאם ששר העיר יעכב בדבר תגיד לו שכל העיר ימותו, והלך הרועה וספר הדברים לפני היהודים והלכו עמו להשר וספר לו כנ"ל

[3] מס' סנהדרין, דף כ"א ע"ב

תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא (לא) קדמו משה במשה הוא אומר (שמות יט, ג) ומשה עלה אל האלהים בעזרא הוא אומר (עזרא ז, ו) הוא עזרא עלה מבבל מה עלייה האמור כאן תורה אף עלייה האמור להלן תורה במשה הוא אומר (דברים ד, יד) ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים בעזרא הוא אומר (עזרא ז, י) כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' (אלהיו) ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו נשתנה על ידו הכתב...

[4] כגון ד"ר נורדאו ועמוס בן גוריון (אפילו אביו שבחו על כך) ועוד ועוד ועל כולם נאמר ימח שמם וזכרם, על כך שחללו זרע קודש.

[5] במסכת ברכות, דף ד ע"א

כדתניא: (שמות ט"ו) "עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית"; "עד יעבר עמך ה'" - זו ביאה ראשונה, "עד יעבר עם זו קנית" - זו ביאה שניה; מכאן אמרו חכמים: ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון[1], אלא שגרם החטא.

ועוד איתא בזוה"ק, ח"ב, סוף דף רלט ע"ב

כתיב, (עמוס ה) נפלה לא תוסיף קום בתולת ישׂראל, מאי לא תוסיף קום. (משמע דחד זמנא אחרא קמת) אלא בזמנא אחרא קמת. היא קמת מגרמה, ולא אוקים לה קודשא בריך הוא. דהא בגלותא דמצרים, קודשא בריך הוא אוקים לה, ועבד כמה נסין, בגין לאקמא לה, ובגלותא דבבל הוא לא אוקים לה, בגין דלא עבד לון נסים, דגרים חובה, אלא היא קמת. וסליקו בני גולה, כאינון דלא הוה לון פרוקא, ולא הוה תיאובתא דקודשא בריך הוא עלייהו, בגין דגרם ההוא חובא, (דף ר"מ ע"א) דאינון נשים נכריות:

אזי שאם חטאו בכך שנשאו להם נשים נוכריות, אזי בוודאי שאין בכלל הוא אמינא לבוא ולטעון שהיו ראויים שיעשה להם נס, ולא הגיע כלל וכלל מצד הקדושה אלא ההפך רח"ל, מכיוון שגרם החטא של פגם הברית.

[6] "הוּא חֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי--בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ" - דהיינו כ' בכסלו

[7] "בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי" - דהיינו א' בטבת

[8] "עַד יוֹם אֶחָד, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן" - דהיינו א' בניסן

[9] תרגום יונתן בן עוזיאל ע"ה, מלאכי, פרק א פסוק א

(א) מטל פתגמא דיי על ישראל ביד מלאכי דיתקרי שמיה עזרא ספרא: