לכבוד יומא דהילולת הבחור ר׳ משה אהרן הלברשטאם הי״ד זיע״א

לפני 5 שעות
זמן קריאה 4 דקות

למען אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת הבחור ר׳ משה אהרן הלברשטאם הי״ד זיע״א, בנו של הרה"ק כ"ק האדמו"ר מבאבוב, רבי בן ציון הלברשטאם הי"ד זיע"א, אשר נעקד"ה בשנות הזעם יחד עם אביו הק' (ד'-ה' מנחם אב ה'תש"א)

"והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת יהיו פני הכרבים" (שמות כ"ה כ')

ואיתא בגמרא הק' (יומא נד.), "אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו, ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו, מיד הזילום שנאמר כל מכבדיה הזילוה וכו'," וכן מצינו במדרש (איכה רבתי, פתיחתא ט'), "נכנסו לבית קדשי הקדשים ומצאו שם שני כרובים, נטלו אותן ונתנו אותן בכליבה והיו מחזירין אותן בחוצות ירושלים ואומרים, לא הייתם אומרים שאין האומה הזאת עובדת ע"ז, ראו מה מצינו להם," ומעולם הקשיתי בזה (ומדי שנה בשנה באמירת הקינות ביום תשעה באב היה השאלה חוזר וניעור אצלי בהגיעי לקינה "הטה אלקי אזנך," ששם נזכר מאמר חז"ל זה), וכי לא מצאו האויבים שום ע"ז בכל עיר ירושלים שהיו צריכין לתלות בוקי סרוקי בהכרובים, הלא היו ישראל באותו הדור שטופי ע"ז על כל גבעה גבוה ותחת כל עץ רענן, ולפלא יחשב שכשנכנסו הבבלים לירושלים לא מצאו שום גילולים בכל העיר, וצריך ביאור:

וי"ל בהקדם ע"פ דברי הגמה"ק במקו"א (סנהדרין קב.), "אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה, מאי אחר, אמר ר' אבא אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, אמר לו מי בראש, בן ישי בראש, אי הכי לא בעינא," והמפרשים האריכו למעניתם לבאר פשטות הענין "שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו," (עיין ביד רמה, מרגליות הים, בן יהוידע), ועוד לאלוה מילין.

ונקדים עוד מש"כ הרה"ק הרמח"ל זי"ע בספה"ק קנאת ה' צבקות וזל"ק, "כי ירבעם הלביש את הקדושה בסט"א בעבודתו, וזה גרם אח"כ שהעגל היה אומר אנכי ה' אלקיך ע"י גחזי כמ"ש רז"ל, ובעבור זה הוכרח ר' עקיבה וחבריו למות על קדוש ה', וסוד הענין עמוק הוא, כי הנה ר' עקיבה היה בן גרים, וזה כי הוצרך שהנשמה הקדושה של ירבעם, שפרחה ממנו בשעת חטאו, תתלבש בגוף נכרי ואח"כ תצא בישראל, וזה היה באביו של ר' עקיבה, ואח"כ נכנסה בו בר' עקיבה ושם נתקנה וכו'," עכל"ק.

ובאזנינו שמענו סיפר לנו הרה"ק מקלויזענבורג זי"ע על אודות דו"ז הרה"ק ר' ישעיה מטשחויב הי"ד שכאשר מצאו אותו הרשעים הארורים ימ"ש ותפסו אותו להריגה החווה בידו הק' על הבגד עליון (בעקיטשע) ואמר שאצלו אין זה נחשב כי אם הפשטת בגד מעליו, אמרו לאלקים מה נורא מעשי הצדיקים המתקדשים בקדושה של מעלה! וזה לנו לדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, דלא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, דאצל כל הצדיקים הקדושים שמסרו נפשם על קדושת ה' היה כפושט את בגדיו ולבש בגדים אחרים, וק"ו ב"ב של ק"ו דאצל ר' עקיבה וחביריו שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה הכי הווה (ובזה פירשתי מאמר הכתוב (בראשית ל"ט י"ב), "ויעזב בגדו בידה," דמרומז ענין עשרה הרוגי מלכות וביארתי כמין חומר ענין הנסיון דאשת פוטיפר ואכ"מ):

והנה כתב המשנה ברורה (סי' תרכ"ב ס"ב, בשער הציון אות ו'), בטעם שקורין מפטיר יונה במנחה דיו"כ וזל"ק, "כי האדם חושב כמה פעמים ליאש את עצמו שאין יכול לתקן בשום אופן, וע"כ יתנהג תמיד באופן א' ואם יגזור עליו הקב"ה למות ימות, אבל טעות הוא, שסוף דבר יהיה כל מה שהקב"ה רוצה מנפשו שיתקן מוכרח הוא לתקן, ויבוא עוד פעם ופעמים לעוה"ז ובעל כרחך יוכרח לתקן, וא"כ למה לו כל העמל למות ולסבול חבוט הקבר ושאר צרות ולחזור עוד הפעם, וראיה מיונה, שהקב"ה רצה מאתו שילך וינבא והוא מאן בזה ונס לים מקום שלא ישרה עליו עוד השכינה לנבאות כידוע, וראינו שנטבע בים ונבלע בדג והיה אם במעיו כמה ימים, ולפי הנראה בוודאי לא יכול להתקיים דברי השי"ת, ומ"מ ראינו שסוף דבר היה שרצון השי"ת נתקיים וילך וינבא, כן הוא האדם בעניניו וכו'," עכל"ק.

והנראה בעיני הוא דזה היה הענין שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך, כי דע לך כי עתיד עתה להתגלגל בר' עקיבה ותצטרך למות על קידוש ה' במיתה משונה חמורה מכולם, שהיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים (ברכות סא:), ומאחר דמוכרח אתה בכל אופן לבוא למדריגה זו למסור את נפשך על קדושת ה', למה לך להתגלגל ולסבול יסורים כאלה, מוטב לחזור בך לעת עתה, ותפשו בבגדו לרמז לו דלבסוף יגיע בין כך ובין כך למדריגה כזה שהסרת גוף הגשמי איננו שווה לו כי אם כהפשטת בגד עליון מעל עצמו, והיה לו לדחוק את עצמו עתה לבוא למדריגה זו בעודו בחיים חיותו ולא יצטרך למות ולהתגלגל במקומות הטומאה ולסבול היסורים עד שיתתקן, וענין הזה עצמו יש לראות במימרא דגמה"ק לגבי הכרובים, דבוודאי ידעו האויבים כי ישראל שבאותו הדור נכשלו בע"ז ה"י, ועל כן כשנכנסו לבית קדשי הקדשים וראו כרובים המעורין זה בזה, דזה היה רק בזמן שישראל עושין רצונו של מקום (ב"ב צט.), המה ראו כן תמהו למראה עיניהם, והבינו דאע"פ שנכשלו ישראל בע"ז, אבל סוף כל סוף מוכרחים הם לחזור לשורשם בקדושה ע"י היחוד הגמור למות על יחוד שמו ית' כר' עקיבה וחביריו כורתי ברית עלי זבח, וזה מרומז בכרובים בעמדם מעורין זה בזה המרמז סוד היחוד, ובאותו הזמן שגלו ישראל התחילה להם זמן תיקון כזה, כי כאשר הם שלווים ושקטים על אדמתן ואין כל אומה ולשון יכול לשלוט בהם אין שייך תיקון כזה כמובן, ולזה תמהו הגויים איך עבדו ישראל ע"ז מאחר שיודעים שעתידים לעלות על במתי המדריגות למסור את נפשם על קידוש ה', ולמה לא שמעו אל דברי הנביאים לעשות תשובה באותו הזמן, והשי"ת יאיר עינינו ויער עלינו רוח טהרה שאמנם נשוב עתה כדי שנזכה בהאי שתא בחודשי הגאולה לצאת מחשכת הגלות ליאור באור החיים הנצחיים בביאת משיח צדקינו ב"ב אכי"ר!