על ידי זעקותיו שמר שלא נתעקם אנחנו

לפני 11 דקות

זמן קריאה 10 דקות

למען אחי ורעי! הנני שמח להביא בפניכם מאמר נפלא בו כתב רבי ראובן שיינער[1] זיע"א, את זכרונותיו על כ"ק האדמו"ר מסאטמאר, רבי יואל ב"ר חנניא יו"ט טייטלבוים זיע"א

לפני שניגש למאמר עצמו, אקדים עם ההערת שולים *) שנכתבה שם ע"י עורך הקובץ התורני המתיבתא (ה'תשפ"א, מתיבתא תורה ודעת, עמ' לג):

'זכרונות אלו נאמרו ע"י מורנו במחנה 'תורה ודעת' בתוך השבעה להסתלקותו של האדמו"ר זצ"ל. נערך ע"י המערכת ע"פ סרט הקלטה. יש לציין, שמלבד הקשר המיוחד שהיה למורנו זצ"ל עם האדמו"ר מסאטמר זצ"ל, ניכר מהספד זה השייכות והקשר הכללי שהיה לתלמידי תורה ודעת עם האדמו"ר זצ"ל. בפתח הדברים אמר מורנו המשגיח הגה"צ רבי משה וואלפסאן שליט"א:

זכורני ימים מקדם, היינו חבורה של בחורים צעירים שרצו לשמוע ולהתקרב אצל האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זצ"ל. אשרי עין ראתה כל אלה ואשרי אוזן בימים הטובים ההם כשהיה בבריאותו, ואלפי ישראל נכנסו אצלו לשמוע דבריו. אף אנשים חשובים וגאונים דחקו עצמם ליכנס אצלו לשמעו. הגאון ר' יונתן שטייף היה נכנס אצלו לשמוע דבריו, וכן הרבי מפאפא.

אנו והמון אלפי ישראל היינו רוצים לשמוע דברי אלקים חיים מאיש מורם מעם, צדיק וגאון מתקופה של דור העבר. איש אשר גם כבר בדור הקודם הפליגו בגדלותו והעידו עליו שהוא איש קדוש וטהור. מי ששמע איך הוא קורא את "בראשית ברא אלקים", פסוק ראשון שכולל כל התורה כולה, זכה לשמוע קול אמונה טהורה. גם כותלי בית המדרש העידו עמו בשעת קריאתו שהקב"ה ברא את העולם. המון עם באו לשמוע מפיו גם את קריאת עשרת הדברות. כל מלה ומלה ששמענו מפיו וכל תנועה שראינו אצלו היה מכניס אצלנו קדושה ואור ואמונה שלמה בהקב"ה.

רבי ראובן שיינער זיע"א, זכרון ראובן, זכרונות מהגאון הקדוש רבי יואל מסאטמר זיע"א, עמ' לג-לו:

'האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זצ"ל הגיע לאמריקה באניה ביום ב' דראש השנה של שנת תש"ז שחל ביום שישי, ובמוצאי שבת הלכנו אל הנמל, קבוצה של בחורים מישיבת תורה ודעת, לקבל פניו. לא היה שם קהל גדול, באותם הימים רבים מן הפליטים עדיין לא הגיעו. הביאו אותו לביתו של העשיר ר' פייש מאשקאוויץ ברח' פרעזידענט[2]. נתנו לתלמידים להכנס, אבל אני לא נכנסתי. כשהגיע יום הכיפורים שכרו את ביהמ"ד דחסידי סטולין, ואחרי התפילות בישיבה הלכנו לבית מדרשו, אני זוכר אותו יושב רכון, כמו שהיו רואים אותו בשנותיו האחרונות, נים ולא נים, וזכורני שאמר אז דברי התעוררות. באותה שנה חל יום הכיפורים בשבת, והרבי אמר: הרי אמרו ז"ל (שבת קיח, ב) אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין, והיום שהוא שבת, וגם יום הכיפורים הקרוי 'שבת שבתון' (ויקרא טז, לא), אם נשמור היום הזה כהלכתו יהיה זה קיום של שתי שבתות ומיד נגאל.

*

האדמו"ר זצ"ל משך אליו בחורים, אפילו בחורים אמריקאים, שהרגישו את הרוממות. אני זכור שהיה לי סדר עם חברותא בליל שבת, ובכל ליל שבת בשעה עשר או עשר וחצי היינו נכנסים ל'טיש' לשמוע את ה"שלום עליכם' שלו. ביהמ"ד היה אז ברחוב קליימר[3], והיה עמו קהל מצומצם באותם שנים.

הרב מענדלוביץ זצ"ל כיבד אותו להגיד שיעור בישיבה, השיעור היה במסכת ביצה. אני נזכר איך לא היה לנו מושגים, בתור בחורים אמריקאים צעירים, רצינו לצלם את הרבי כשהגיע להגיד השיעור, ולקחו את המצלמה, ושברו אותה. לא ידענו שיש כזו הקפדה שלא לצלמו.

הרב מענדלוביץ גם תמך בו בתרומה נכבדה מאד לחזקו בהקמת מפעליו ותחיית החסידות. כמדומה שתרם 5,000$ או אפילו 10,000$, שהיה אז סכום אדיר.

*

הייתי משתתף פעמים רבות ב'טיש', בפרט ביום טוב. ב'טיש' בשאר ימות השנה בדרך כלל היה האדמו"ר שרוי בכובד ראש, אך ביום טוב היה שופע שמחה ווערטלאך בטוב לבב, היה שם חיות ורוח מרוממת של נעימות עילאה והאווירה היתה בריבוי חדוה. והייתי משתתף ב'טיש' של הבוקר, שהיה מיד אחרי התפילות. [אפילו בשנים מאוחרות שהציבור היה הולך לביתו, ה'טיש' היה מיד אחרי התפילות בבוקר יום טוב.].

היינו אצלו בשמחת תורה, אלו מעמנו שגרו בוויליאמסבורג, היינו דוחפים ונדחפים ועמדנו כל הלילה, והוא רקד כל הלילה ושרו בכזו התלהבות שהכניס אש להבה בתוך לב כל אחד לפי מה שהוא, אפילו האמריקאים התלהבו.

באמת זה כלל לא היה פשוט. הרבי רקד שעות על גבי שעות ברציפות, אם אירע שעמד אצלנו שרנו בהתלהבות מופלגת שהכניסה בנו התעוררות ביותר. מרוב ריקודים הרגלים שלו התנפחו. ראינו והרגשנו שהוא אדם אלוקי - "א געטליכר מענטש". (להרחבה לגבי המעמד הנ"ל ניתן להתרשם במאמר).

*

זכורני איך שפעם עמדתי ב'טיש' ביום טוב, ושאל אותי מי אני, עניתי שאני יליד אמריקה. באותם ימים הוא קיבל אזרחות בארה"ב, והוא אמר: בעבר לא היה חילוק בינינו, [היינו בזה שאתה נולדת כאן ואני קיבלתי אזרחות מאוחרת], אך כעת שהעבירו 'חוק מק'קארן' כבר יש חילוק בינינו... [הסנאטור מק'קארן העביר חוק[4] הקובע שמי שקיבל אזרחות ולא נולד בארה"ב, אם הפר את חוקי ארה"ב אפשר לבטל אזרחותו ולשלחו בחזרה לארץ מוצאו.] וכך ע"י אמירה נעימה בדרך צחות, קירב אליו לב בחור אמריקאי באהבה.

בימים ההם בישיבה תורה ודעת היינו רוקדים בשמחת בית השואבה עד השעה שתים ושלוש בלילה. פעם אחת אחרי הריקודים, החלטנו קבוצה קטנה - חמשה או ששה בחורים - ללכת להסאטמר רב. הוא היה גר אז ברחוב קליימר והיתה לו סוכה קטנה. דפקנו ונכנסנו, והרבי יושב בסוכה. "מה עושים כאן בחורים בשעה כזו?" שאל אותנו. "אנחנו באים מתורה ודעת". "בואו תכנסו!" הזמין אותנו להכנס למחיצתו ושאל בשלומנו. דברנו בלימוד, בענין תקיעת שופר, מה הם עיקר התקיעות, התקיעות דמיושב וכו'. אני לא מדבר על גדלותו בתורה, אלא על זה שהכניס בחורים אמריקאים, בני שש עשרה או שבע עשרה שנה, באיזו צורה הוא קבל אותנו ושאל בשלומנו.

*

דרך אגב, הרבי היה מגיע לכל מקום[5]. הייתי מתלוה עמו בחולו של מועד. מה עושה בחור כשרוצה להנות ולהנפש? - הולך עם הרבי לביקורים... זכורני שפעם ביקר הרבי את האדמו"ר מבאסטאן, שהרבי הכיר לו טובה על שנתן לו להשתמש במקוה הפרטית שלו. ביקר גם את האדמו"ר מסטרופקוב, כך היה מיטלטל ממקום למקום ולא הנהיג עצמו בגדולה שאחרים יבואו למקומו לכבדו, אלא היה בא גם לאחרים.

*

זכורני פעם אחת ב'סעודת אסתר' - הוא ה'טיש' בבוקר יו"ט שני של פסח, ור' יונתן [שטייף] זצ"ל, הבודאפעסטר רב, היה נוכח ליד האדמו"ר. הרבי דיבר באש להבה בדברים חריפים בנוגע למה שעמד אז על הפרק [גיוס נשים כמדומה]. באותה עת תכננו אגודת ישראל לקיים כינוס גדול בביהכ"נ ווין, בית מדרשו של הגאון ר' יונתן. היה זה אחרי המלחמה, והשתדלו באגודה לחזק מפעלם, ולכן תכננו כינוס שכזה. הרבי אחז שהטעם שבחרו לקיים האסיפה בביהכ"נ ווין, היא מזימה לתפוס' אנשים מ'שלו' ולהעבירם לאגודת ישראל. בשל כך התחיל הרבי בדרשה נלהבת, ממש בסופה וסערה, הוא הרים צלחות וכלי השלחן מרוב סערת לבו על הפירצה להכניס האגודה לביהכ"נ ווין, היה מראה נורא. ואני הייתי בחור, עמדתי שם מאחורי העולם שהיו שם. כל הזמן הג"ר יונתן השיב בפיוס: "רעבע, לא ידעתי, רעבע, איך נישט געווסט", אך הרבי לא הרפה ודיבר אליו בחריפות זמן מרובה, והג"ר יונתן לא עזב את המקום, אלא כל הזמן מנענע בראשו ואומר: "רעבע איך נישט געווסט".

למחרת ותהום כל העיר על זאת, זכורני הייתי אצל הגאון ר' יעקב [קמנצקי זצ"ל] בביתו למחרת, וברדיו היהודי סיפרו שאתמול הרבי מסאטמאר דיבר באופן חריף אל הגאון ר' יונתן וכו'. אמר ר' יעקב: אנחנו צריכים לכאלו יהודים נקיי כפים [ברוסיא היו קוראים להם קאזאקען'], שימחו בחוזק נגד כל סטיה, כדי שאנחנו באגודה לא ניכשל לעשות דבר שאינו הגון.

ואז קראו לאסיפה דחופה בבית הכנסת של הג"ר יונתן, היתכן לדבר בצורה שכזו על הגאון אב"ד בודאפעסט, ואין פוצה פה, ודאי שחייבים להגן על כבודו וכבוד התורה. ור' יונתן שטייף אמר להם: לו מותר, יעהר מעג', הוא ה'ירמיה' של הדור.

למעשה עשו את הכינוס בביהכ"נ ווין. דעת הבעלי בתים בביהכ"נ, שאגודת ישראל עסוקה בהצלת יהודי אירופה להביאם לאמריקה - כמו הרב אלימלך גבריאל (מייק) טרעס ואחרים, ואם אגוד"י רוצה לעשות כינוס יש לקיימו. ואפשר גם שר' יונתן שהיה איש נעים הליכות לא היה יכול או לא רצה ללחום כנגד בעלי הבתים של ה'שול'.

*

גיסי התחתן בימים שבין עשור לחג הסוכות. [הוא למד אז בלייקווד, וראש הישיבה הג"ר אהרן זצ"ל נתן לו נשיקה מיוחדת על זה שהחתונה היתה בימים שאין בהם ביטול תורה.] השבע ברכות היה בסוכות, והוא נסתפק אם יברך לישב בסוכה, שהרי חתן פטור מן הסוכה כל שבעה (סוכה כה, ב). החתן טען שבמ"ב (סימן תר"מ ס"ק לג) כתוב לא לברך, ואני הייתי סבור שמותר לו לברך. בדרך כלל היינו שואלים את הגאון ר' יעקב [קמנצקי], אך הוא נסע לבאלטימור לחתנו[6].

היה זה ליל א' דסוכות אחרי תפילת ערבית בישיבה, והלכתי לשאול את פי הרבי מסאטמר. נכנסתי, והם היו לפני תפילת מעריב, והנמצאים שם אמרו לי לא להטריח את הרבי. אך אני לא נתפעלתי, וניגשתי לשאול אם חתן יברך לישב בסוכה. ענה הרבי, הרי חתן לא גרע מנשים' דקיי"ל כר"ת שמברכות אע"פ שפטורות]. ועמדו שם כמה חסידים ישישים ואמרו בשם המגיד מקאזניץ, שבסוכה אין צריך פנים חדשות לשבע ברכות, כי האושפיזין הם פנים חדשות.

חזרתי אצל גיסי, והוא כליטאי הנמשך אחר רבותיו הכריז שלא יברך לישב בסוכה [כפסק המ"ב]. השבע ברכות נמשך עד מאוחר בלילה, והתפללתי למחרת בתורה ודעת. אחרי התפילה רץ אחרי יהודי, ואומר לי שהסאטמר רב רוצה מאד לפגשני - הוא מתחרט וחוזר מן הפסק הראשון, ולדעתו לא יברך. אותו יהודי אמר לי: דע שהרבי ירד ל'טיש' מאוחר מאד, ואיני יודע באופן ודאי את הסיבה, אך יתכן שהתעכב בליבון ובירור השאלה שלך. בכל אופן הרבי אמר שצריכים לחפש אחר הבחור מ'ספרינג וואלי'[7] ולהודיעו שהוא חוזר ממה שפסק ואין לברך.

אחר זמן ביקרתי בארץ ישראל ושאלתי שאלה זו להסטייפלער, האם חתן יברך לישב בסוכה, והשיב לי שלא גרע מנשים'. והרי איתא בגמ' שהיו חתנים שהחמירו על עצמן לאכול בסוכה, ולא מצינו שנמנעו מלברך. ובמ"ב משמע שהטעם שחתן פטור מסוכה משום שחסר ב'תשבו כעין תדורו' - משום שהיה בזמנם בית חתנות, והיום שאין נוהגים ב'בית חתנות' אין חסרון של תשבו כעין תדורו׳.

אחר יום טוב שאל גיסי להגאון ר' משה פיינשטיין [זצ"ל], ופסק שכיון שהיום אין לנו בית חתנות חייבים לברך.

עכ"פ רצוני לספר איך העזתי ללכת לשאול את הסאטמר רב שאלות - כי נתן לנו להרגיש שדלתו פתוחה, ולא הנהיג עצמו בנשיאות באופן של ריחוק משאר הבריות, והרגשנו שאפשר להכנס ולגשת אליו.

*

דכירנא, שפעם היה ל'בית יעקב' בוויליאמסבורג בעיה עם הממשלה [בשל הפרה של החוק] ורצו לסגור את הבנין. הגיעו אל הסאטמר רב, שהיו לו קשרים אצל ראשי העיר, וביקשוהו שיעשה השתדלות שלא יסגרו את בית הספר. נענה להם הרבי ואמר שאכן ישתדל למען קיום המוסד. שאלוהו בני ביתו: הרי הרבי תמיד צועק נגד בית יעקב, ועכשיו יציל את המוסד? ענה להם: אני צועק על האנשים שלי שלא ישלחו לבית יעקב, אך לסגור? הלא אם יסגר המוסד היה עלינו לפתוח בית יעקב חדש, שהרי בלי בית יעקב הרבה בנות תעזובנה ח"ו את דרך התורה - פאר מיינע אידין דארף מען דאס נישט, אבער אנדערע דארפען דאס'.

זו היתה דרכו - היהודים שלי אינם צריכים את האגודה, היהודים שלי אינם צריכים את בית יעקב, אך ודאי שכלל ישראל, ובפרט היהודים האמריקאים, צריכים להם.

כאן רואים גדולתו וכח האחריות שלו לכלל ישראל. יש אנשים שאוחזים באיזו שיטה ולא מכירים בשום צד אחר. אך הוא הבין שיש יהודים אחרים שלהם זה טוב ונחוץ. וחוץ מזה היה נחוץ לנו שיזעק על שמירת המסורת, שע"י זעקותיו שמר שלא נתעקם אנחנו.

השפת אמת אמר על הפסוק "ומרדכי לא יכרע', שבכל דור יש צדיק שלא יכרע ולא נכנע, ועומד כחומה שלא תיפרץ.

והכל עשה עם אמת ואמונה פנימית ובלי נגיעות וחשבונות.

*

אצל משיח מצינו שהסימן להכיר שהוא המשיח האמתי, זהו אם כלל ישראל מקבלים אותו. כך גם הסימן של אדם גדול. אצל הרבי ראינו שכולם קבלו אותו: גם החסידים וגם יוצאי ליטא הכירו בו שהוא גדול משכמו ולמעלה. הגרא"מ שך אמר עליו בהספדו: 'אזל גברא דמיסתפינא מיניה'.

אני נזכר איך שהגאון ר' ראובן [גראזובסקי] היה עומד בפניו באימה וביראה, והיה חוזר בהתפעלות: 'א גאון, א גאון, א גאון'. וכשחלה הגאון ר' אהרן [קוטלר], הגיע הרבי לבקרו, וכשיצא מלפניו אמר הג"ר אהרן: 'א גאון איז עהר' – הוא גאון, אלא שאני חולק על שיטתו, ויש כאן מחלוקת. שיטתו היא גם שיטה והוא בר פלוגתא, הוא חולק עלי ואני בשלי.

*

להגאון ר' יעקב [קמנצקי] היה אח ברוסיא שנפטר, ור' יעקב ישב עליו שבעה. הרבי הגיע לנחמו, והייתי נוכח שם בבית באותה שעה. ר' יעקב היה גר אז בבניינים שבנו הממשלה לעניים[8], והרבי עלה אליו לנחמו. הרבי דיבר עימו על ניתוחי מתים, שרוצים לעקור את ענין תחיית המתים.

*

באותו ביקור פתאום נכנס אחד לבוש שטריימל והודיע לרבי שהחתן ממתין לו. היו עושים אז את החופות בסאטמר מאחורי ביתו של הרבי ברחוב קליימר, ואותה העת המתינו לרבי שיבא לסדר הקידושין בביתו. פנה הרבי להגאון ר' יעקב ואמר: "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה" (קהלת ז ב), וכעת אחר שקיימתי ההליכה לבית אבל - יש לי ללכת אל בית משתה לקיים סיפיה דקרא.

*

בעת מחלתו הראשונה של הרבי, היתה אסיפה אצל המזרחי באיזה ענין. סיפר לי מישהו מהמשתתפים, שר' יושע בער מבוסטון אמר שצריכים אנו להתפלל על החלמתו. תמהו הנוכחים: וכי עלינו להתפלל על הסאטמר רב הנלחם בנו? אמר ר' יושע בער: כל פסיעה שאנו פוסעים וכל החלטה שמחליטים, אנו דנים עד כמה האדמו"ר מסאטמאר יזעק עלינו. הרי הוא שומר עלינו ומעכב בעדנו שלא נטעה ונסתבך. לכן אנחנו צריכים אותו, ומוטל עלינו להתפלל עליו שיבריא.

זה היה לנו ואיננו, צדיק נשגב עם אחריות לכל כלל ישראל, שדעתו נתונה לשמור גם על אלו שאינם הולכים בדרכו. ועתה אין מי שיקום בתוך המחנה ויעמוד בפרץ, כדי שלא נטעה ונפנה מדרך הישר.

*

אני נזכר שעשינו 'ברכת החמה'. רצתי לברך ביחד עם הסאטמר רב, הרי זה פעם בכ"ח שנה, הזדמנות נדירה. הלכתי אז למקוה של סאטמר [שהיה אז ברחוב רוס[9]] והרבי הגיע אז למקוה, והיינו שם שנינו. הוא לא החזיק עצמו כלל כאדם נאצל וחשוב וכדומה. כך הרגשנו שהרבי מקרב אותנו.

נכנסתי אליו להתברך לפני נישואי, והוא בירך וחיזק אותי. זה היה מנהג קבוע, שכל חתן בתורה ודעת היה נכנס אליו לפני החתונה להתברך ולהתחזק.

*

זכורני שהרבי הגיע פעם לספרינג וואלי[10] בשעת צהרים לשם ברית מילה. הגאון המשגיח ר' ישראל חיים [קפלן] מבית מדרש עליון שאל אותו איך הוא מתפלל כ"כ באיחור, ומה עם קריאת שמע? ענה לו הרבי: האמא לימדה אותי, שמיד כאשר קמים בבוקר קוראים קריאת שמע. שוב שאל אותו: מדוע הברית בשעה כה מאוחרת, והלא זריזים מקדימים למצוות, כדכתיב "וישכם אברהם בבוקר' (כמבואר בפסחים ד, א). ענה לו הרבי: הלא כתיב בתריה ויחבש את חמורו'... - כלומר, קמתי בהשכמה, אך צריך להתגבר תחילה על החומריות, על הגוף.

*

ענין החסד שהרבי שתל והקים במדינה זו הוא ממש להפליא. כשמוזכר השם 'סאטמר' עולה במחשבה ענין הקנאות, אך ממעשי החסד רואים שהקנאות היתה אמיתית והכל לשם שמים, לא מצד שנאה ח"ו, והראיה היא כל החסד שעושים עם כל יהודי באשר הוא. הביקור חולים שהוא הנהיג - איך שנכנסים לכל חולה עם מילה טובה, עם עזרה של ממש, היא ממש פלא והפלא. יהודים מסתובבים בבתי החולים, נכנסים בסבר פנים צוהלות ומעודדים את החולה, בערב שבת מביאים חלות ועוגה, וכן לפני פסח ושאר החגים מביאים צרכי החג, ומסדרים נסיעות, ומגיעים עם אוטובוסים, הכל מסודר ומתוכנן. יש אוטובוס מבורו פארק לבית החולים הר סיני[11], יש אוטובוס לבית החולים כרוניק דיזיעז[12]. כך עושים עסק מחסד, וכל זה השריש ויסד הרבי.

*

וכן לענין הכנסת כלה, וכדומה. היה נכנס אליו יהודי מיוצאי ליטא בבקשת סיוע לצורכי חתונה, היה נותן לו סכום עצום, עד כדי אלפי דולר. שלא תאמר שלא נתן אלא לאנשים שלו. מחברתו של הג"ר שניאור קוטלר זצ"ל, הרבנית רישל ע"ה, היתה מעידה על הגמילות חסדים שקבלו מאתו. שזה היה תחושת אחריות שלו לא רק עבור המפלגה שלו אלא דאג לכל הכלל ואף שהיה לו שיטתו לא היה אצלו מושג של אם אתה אוחז מהשיטות של סאטמר אתה מקבל, ואם לא, איני צריך לדאוג לו. הוא נטל אחריות לעזור לכולם ברוב חסדו.

*

אלו שזכו, ראו יהודי של הדורות הקודמים, איש קדוש וטהור שלא רואים בדורות אלו. זכותו יגן עלינו'.

הערות שולים

[1] רבי ראובן ב"ר שמואל יום טוב שיינער זיע"א, ולמד בישיבת 'תורה ודעת' ובישיבת 'בית מדרש עליון' בארה"ב. ולאח"מ גם שימש כר"מ בישיבת 'תורת ודעת' והעמיד תלמידים רבים למעלה מיובל שנים. תמיד שם את תורה לנגד עיניו ונהג לחיות בצניעות ובפשטות, כשהוא בז לכל ענייני העולם הזה והחשיב את התורה ולומדיה. בנו הינו הנגיד ר' אליעזר לואי שיינר ממונסי, נפטר ביום י"ט בתמוז ה'תשע"ט, ומנו"כ בהר הזיתים, ירושלים.

[2] President Street, שכונת קווינס.

[3] Clymer st., פינת Bedford.

[4] החוק קרוי: 1950 Mccarren Internal Security Act of.

[5] וכנזכר לעיל האדמו"ר זצ"ל הגיע לבקר את ר' יעקב קמנצקי ב'דיור הציובורי', אע"פ רבים מדיירי אותם בניינים היו אנשים שפלים.

[6] הרב הירש דיסקינד זצ"ל. חתנו של רבי יעקב קמינצקי, ממנהלי "בית יעקב" בבלטימור.