חיפוש
כלי חמס מכרותיהם
למען אחי ורעי! הנה יש לתהות בעניין שמעון ולוי ע"ה, מדוע יעקב אבינו ע"ה כ"כ מעביר עליהם ביקורת קשה, כדכתיב (ברא' מט' ה'):
"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם".
ופירש"י שם:
"כלי חמס" - אומנות זו, של רציחה, חמס הוא בידיהם, מברכת עשו היא, זו אומנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה הימנו. "מכרתיהם" - לשון כלי זיין, הסייף בלשון יוני מכי"ר. דבר אחר: "מכרתיהם" - בארץ מגורתם נהגו עצמן בכלי חמס, כמו (יחזקאל טו ג): "מכורותיך ומולדתיך"; וזה תרגום של אונקלוס "בארע תותבותהון".
שהרי היינו יכולים להבין משתיקתו של יעקב אבינו ע"ה, לאחר אמירה זאת שאין לו מה להשיב ולכן הוא שותק, כדאיתא בפרשת וישלח בעניין דינה ושכם (ברא' לד לא):
"וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ".
אזי מתברר שאינם כך הדברים, אלא הנכון הוא שהמתין ללמד אותם שלא יהיו מדוחקי הקץ, ובברכתו לשבט לוי ושמעון הוא דואג לנטרל אותם מהחיבור לארץ.
כי הארץ היא הגורם לכך שנוצרה אצלם הנטיה לדחיקת הקץ, כדאיתא בדב"ק של רבי נתן מברסלב זיע"א, לקוטי הלכות, חו"מ, הלכות גזלה, הלכה ה אות י':
'וזה בחינת ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שיעקב אבינו בקש לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה אמר, שמא יש ביניכם פסול כשם וכו'. מיד פתחו כלם ואמרו, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. ואז התחיל לדבר דברים אחרים וקנטר את השבטים ראובן ושמעון וכו',... ואף על פי כן נסתלקה ממנו שכינה על שבקש לגלות את הקץ, שאז הבין מיד שאי אפשר לדחק את השעה בשום דבר ובפרט בענין הקץ האחרון לשוב לארץ ישראל ושתהיה גאלה שלמה שאין אחריה גלות. שזה נעלם מכל הצדיקים הגדולים ואפלו הצדיקים היודעים בזה קצת אסור לגלות כי לבה לפומה לא גלי, ואז הבין גדל הפגם של הדוחק את השעה אפלו צדיקים גדולים. ועל כן אז התחיל לקנטר את השלשה שבטים על פגמיהם ועקר הפגם שלהם היה בענין דוחק את השעה'...
ולכן הי' צריך לנתק את לוי ושמעון ע"ה מהארץ, מנחלת השבטים בדרך עקיפה:
א. לוי ע"ה - ה' הוא נחלתו, ואכמ"ל.
ב. שמעון ע"ה- נחתלו היא מובלעת בתוך נחלת שבט יהודה.
ועוד לצורך חידוד עניין "כלי חמס מכרותיהם", שפסוק זה מופיע רק פעמים בזוה"ק, ואחת הפעמים שזה מופיע זה לגבי ה' מינים דערב רב, כדאיתא בזוה"ק, חלק א, דף כה ע"א
...'וחמש מינין אנון בערב רב ואנון (סי' נג"ע ר"ע) נ'פילים ג'בורים ע'נקים ר'פאים ע'מלקים. ובגינייהו נפלת ה' זעירא מאתרהא...
...כי שם בלל ה' שׂפת כל הארץ. ואלין אנון דאשתארו מאלין דאתמר בהון (בראשית ז) וימח את כל היקום, ומאלין דאשתארו מנהון בגלותא רביעאה אנון רישין בקיומא סגי.
ואנון קיימין על ישׂראל כלי חמס. ועלייהו אתמר (בראשית ו) "כי מלאה הארץ חמס מפניהם", אלין אנון עמלקים'.
אזי שכעת מתבררת הטענה שכל אלו שגונבים וחומסים את כלי אומתנו של עשו, דהיינו כלי הנשק, בחינת 'אלו ברכב ואלו בסוסים' בחינת 'לא בגבורת הסוס יחפץ, לא בשוקי האיש ירצה'.
וכן איתא ברמב"ם, ספר המצות, לאוין, לאו ל':
הזהירנו מללכת בדרכי הגויים ומהתנהג במנהגותיהם ואפילו במלבושיהם ובקיבוציהם במושבם, והוא אמרו יתעלה "לא תלכו בחקות הגוים" (ויקרא כ, כג).
...ונכפלה האזהרה מזה הענין במקום אחר, והוא אמרו "השמר לך פן תנקש אחריהם" (דברים יב, ל) שמא תדמה להם ותעשה כמעשיהם והיה לך למוקש. שלא תאמר הואיל והוא יוצא בתלוסין אף אני אצא בתלוסין, והוא מין ממיני זיון הפרשים, וכבר ידעת לשון הנביא על כל הלובשים מלבוש נכרי (צפניה א, ח). וזה כולו להתרחק מהם ולגנות כל חוקותיהם ואפילו במלבוש.
והתבארו משפטי מצוה זו בששי משבת'.
