כי אליך עינינו

למען אחי ורעי! הנה בתקופת חגי תשרי נהגנו בתפילותינו ובברכותינו לומר את התוספת 'יעלה ויבוא', וחוט השזור כבתור עיקר הבקשות והתחינות שלנו בכך שאנו פונים להשי"ת היא:

...זָכְרֵנוּ הֹ' אֱלֹקֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים; וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה'.

דהיינו ששורש העניין בבקשתינו לכך שתופיע מלכות השי"ת, היא משום:

כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ...

ודבר זה נאמר במפורש במשנה במס' ראש השנה, פרק ג' משנה ח':

"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' (שמות יז יא). וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים; ואם לאו, היו נופלין. כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כא ח): עשה לך שרף ושים אתו על נס, והיה כל הנשוך וראה אתו וחי. וכי נחש ממית, או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהן שבשמים, היו מתרפאים; ואם לאו, היו נימוקים'.

וכן במס' סוכה, פרק ה' משנה ד':

'הגיעו לשער היוצא ממזרח, הפכו פניהן למערב ואמרו: אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחוים קדמה לשמש, ואנו ליה עינינו. רבי יהודה אומר, היו שונין ואומרין: אנו ליה, וליה עינינו'.