דאגה לכלל ישראל

למען אחי ורעי! איתא במס' שבת, דף פח ע"א

אמר רב חננאל בר פפא מ"ד (משלי ח, ו) שמעו כי נגידים אדבר למה נמשלו דברי תורה כנגיד לומר לך מה נגיד זה יש בו להמית ולהחיות אף ד"ת יש בם להמית ולהחיות היינו דאמר רבא למיימינין בה סמא דחיי^[1], למשמאילים בה סמא דמותא

דהיינו אלו שמיימינין בה, סמא דחיי, שהם זוכים לתרופה שנותנת להם חיים ומהי אותה תרופת פלא, היא תרופה שנותנת לו חיים.

אבל למה רק לו, אפשר לפרש שלא רק לו אלא גם לאחרים מכיוון שזכה לכך בוודאי שרוצה לעסוק בחיים ולא בלקיחת חיים, לאפוקי מאלו שמשמילים בה שמרבים תרופת שלוקחות מהחיות של האדם ונותנות לו חיים של עיסוק במות.

כ"ק האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים זיע"א, על הגאולה ועל התמורה, הקדמה, עמ' יב-יג'[2]

ותמה אני הפלא ופלא היעלה על הדעת שעל סמך סברת אפיקורסים גמורים העוקרים דעת תוה"ק ורגילים להפקיר דמם של ישראל יהי' איזה היתר ליכנס במלחמה לאבד אלפים נפשות מישראל. הלא גם כשהי' לנו מלכות קדושה שהיו מקושרים בכל תנועתיהם אך בדעת תורה הק' כשרצו ליכנס למלחמה שקלי וטרי באימה ופחד אם הוא באמת דעת תורה כן השליכו נפשם מנגד לבקש רחמים ותחנונים מהקב"ה ולזה הי' הכל מסיטרא דקדושה וה' הי' בעוזרם.

אבל אפיקורסים גמורים שכל מזימתם לעשות הכל נגד התהו"ק גם בידים ועל סברתם הטמאה יהי' נמסר לעשות מלחמות שתלוי באיבוד הרבה נפשות מישראל. והאיך ישאו פניהם הדתיים הנגררים אחריהם עם מנהיגיהם^[3] ליתן שבח והילול וחיזוק כח לאפיקורסים גמורים^[4] שיאמרו זה היום שקיוינו מצאנו ראינו שכל הכלל ישראל נמסר בידינו לעשות עמהם כרצונינו.

ומי יודע ח"ו מה יצמח עוד מזה הן בגשמיות והן ברוחניות.

משתוממים אנחנו האיך נטלו הדתיים האלה עם מנהיגיהם אחריות גדול^[5] כ"כ, עליהם ליתן חיזוק להענין הנורא שיתמסר ח"ו כל הכלל ישראל בידי אלה הרשעים האפיקורסים גמורים.

ואין זה אלא עבור השוחד העצום הבא מזרם העולם המסמא עינים בהחלט, וכדאי הי' להשטן לעשות כל העובדא הזאת מהחל ועד כלה אף בצורה של נסים ונפלאות עצומים יותר מאלה כמו שיתבאר להלן כדי לרדוף אחר ישראל למוסרם כולם בידי אפיקורסים.

וצריכים לרחמי שמים מרובים להנצל מהאף וחרון הנורא שבא על זה.

­­­­ 

כ"ק האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל ב"ר חנניא יו"ט ליפא טייטלבוים זיע"א, דברי יואל עה"ת, פרשת וישלח

כתב המהר"ל מפראג זלל"ה בספה"ק (נצח ישראל פכ"ד) דרשו רז"ל בגמרא (כתובות קי"א ע"א) עה"פ אם תעירו ואם תעוררו וגו' שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ידחקו את הקץ ולא יקחו בעצמם גאולה לפני זמנו, ואמרז"ל במדרש שהשביעם בדורו של שמד, ופי' המהר"ל מפראג זלל"ה שאף אם יהיו רוצים להמית אותם בעינויים קשים לא יהיו יוצאים ולא יהיו משנים בזה ליקח גאולה לפני הזמן עכ"ד, ובבעל עקידה פרשה זו איתא עה"פ נסעה ונלכה ואלכה לנגדך, וזל"ק: אין ספק שסוף הסיפור הזה מוכיח ומפרש עד אחרית הימים, והוא כשא"ל נסעה ונלכה ואלכה לנגדך הראה מדבריו שכבר הי' אפשר שיהי' ענינם על מצב שוה או קרוב אליו וכו', והוא רמז בתשובתו אליו אל הפתרון העיקר אשר היו מתרוצצים עליו מבטן אמם, ואמר אדוני יודע כי מילדים רכים מאד עדיין לגבי הגעת תכליתם, כי גדול הוא ורחוק מהשיג וכו' ואם ידפקום יום אחד למהר את הקץ טרם יחפץ ומתו כל הצאן ח"ו וכו' עכ"ל, הרי שבזה הכיבוד רצה עוד עשו לכבד בו את יעקב אבינו שיקח לעצמו מלוכה ושררות כמו שיש לעשו ולא רצה יעאע"ה לקבל, וכל עוד שהלכו ישראל בדרכו של יעקב אבינו הי' קיום לאומה הישראלית, אבל חדשים מקרוב באו בעוה"ר כופרים ופוחזים מזרע עמלק וערב רב, כמבואר בזוה"ק שהערב רב הם מזרע עמלק, ובעוה"ר הרגה מבני ישראל נמשכין אחריהם וחלילה וחלילה לא יקויים מה שאמר הפסוק ודפקום יום אחד וכו', ובעוה"ר כבר אבדנו על ידיהם אלפים ורבבות מבני ישראל מעת שהתחילו בדרכם הרשע של דחיקת הקץ ובכל יום ויום ניתוסף שבר על שבר ואבדון נפשות ישראל ע"י מעשיהם הרעים, ומי יודע מתי נהי' פטורים מצרה הזאת, נראה להתחזק בדרך התוה"ק ולא להביט על שום דבר זולת דרך התורה הקדושה והדרך שגבלו לנו הצדיקים הקדושים גדורות הקודמים.

רבי שלום לופס זיע"א (מובא מתוך הספה"ק 'עבד נאמן^[6] תולדות הגה"צ רבי שלום לופס זצוק"ל, רבה של העיר עכו)

מובא מה שהיה דורש בעניני "יום העצמאות" כבר בדרשת "שבת הגדול" והיה אומר ש"עצם הקמתה של המדינה לא הביאה לנו אפילו את ה"אתחלתא דגאולה" כפי שיש חלק שסוברים...         "על מה הם שמחים? והלא אנו נותרנו בגלות. הגויים סובבים אותנו ומבקשים להשמידנו, והעזובה הרוחנית מעידה, שאנו גם בגלות הרוח".

כשניסו לטעון בפניו: "בכל זאת ה' עזר וניצחנו במלחמות. על כך אנו שמחים" נזעק ואמר: "איך אפשר לשמוח בעוד שיהודים רבים כל כך נהרגו במלחמות, ומשפחות מרובות שכלו והתייתמו מהקרובים ביותר להם, והם נושאים את הצער חקוק על לוח לבם כל חייהם"

---

הערות שולים

[1] רש"י הק' זיע"א, שם, ד"ה למיימינים

עסוקים בכל כחם וטרודים לדעת סודה כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר:

[2] עי' בהרחבה בדב"ק של רבי מנשה פילפף שליט"א, פרשת הכסף, ביבש קצירה תשברנה, עמ' רלה-רלו.

[3] המזרחיסטנים.

[4] ראה כרוז מחאה של רבי איסר זלמן מלצר זיע"א ועוד רבנים (מופיע בספה"ק 'ילדי טהרן מאשימים') שקדושת ישראל חשובה להם, שקראו להם מינים, אפיקורסים, כופרים, מסיתים ומדיחים וכיו"ב, אזי שלשונו הק' של האדמו"ר מסאטר איננה נובעת מתוך השתלחות חסרת רסן, כי שהמזרחיסטנים רוצים להציג זאת. ומה גם גם אילו לא היו אומרים זאת הרי יש לנו גמרא מפורשת במס' סוטה דף סט ע"ב 'מלכות של מינות'.

[5] התשובה לכך היא פשוטה אין להם כלל וכלל אחריות, לא לכלל ולא לפרט, אלא כדאמרי אינשי "עושים מה בראש שלהם", רק מחפשים כסא, כסף, כבוד, וכח וכמה ישורת הרי זה משובח מבחינתם, כל עוד יש להם רווח מכך אז למה לא לפי שיטתם (ואצל כ"ק האדמו"ר מסאטמר זו 'שאלה רטורית').

[6] ירושלים, אלול ה'תשס"ג.

כמו"כ עיי"ש בעמ' 87, צילום ה"אזהרה גלויה" שלא להשתתף בבחירות לאסיפת הנבחרים, ובעמ' 105 צילום ה'קול קורא' באשר לחובת היציאה מעדת ה'ועד הלאומי' (שהפך לימים 'מדינת ישראל') שפורסם בערבית ובלדינו ע"י כל גדולי התורה הספרדים. בחיוב לפרוש מעדה זו, וביניהם מרן כף החיים, מרן רבי עזרא עטיה, רבי שאול דוויך הכהן, ראש רבני התימנים בירושלים רבי שלום יוסף אלשייך ועוד זיעועכי"א.

כ"ק האדמו"ר מסאטמאר, רבי יואל טייטלבוים זיע"א

רבי שלום אהרן לופס זיע"א, רבה של עכו