גורל לה' או גורל לעזאזל - מאמר ראשון

למען אחי ורעי! הנה ישנה דעה נפסדת למדי שנשמעת גם היום שלכאורה, שהינם ממש דברי ליצנות וכפירה גם יחדו ש'תנועת התשובה הגדולה ביותר היא התנועה הציונית' עפ"ל, ותכרת לשון שהעיזה לומר דברי כפירה אלו, והרי זה מעיד שמי שאמר כך הינו בור ועמארץ גמור, וכל מי ששומע לדברים אלו ומקבל אותם הרי הוא טיפש יותר בעל האמירה העלובה והאומללה הנ"ל.

כי הרי מי שאומר דברים אלו הוא משקר בתורה, אבל משום שלאנשים אין כ"כ שימוש תלמידי חכמים, בקיאות התורה וחוש ביקורת לכן הם נופלים בדברי אותו ליצן.

אבל אותו ליצן הוא לא המציא את אותם דברים אלא קדם לו ליצן מהדורות הקדומים יותר הלא הוא יהודה אלקלעי, בספרו המפוקפק 'גורל לה'' שכבר בזמנו היו ת"ח שהוקיעו את אותו הספר וצחקו מדברי העמארצות שמצויים בו

הנני שמח להביא בפניכם את המאמר הנפלא 'גורל לעזאזל' מאת ג"ם, (מובא מתוך ירחון הפלס, שנה , עמ' 179-189):

והוא בקרת על ספר "גורל לה" מאת הרב יהודה בר' שלמה חי אלקלעי ז"ל אב"ד סעמלין במדינת סערביען. נדפס ע"י המחבר פעם ראשונה בוויען. בשנת תרי"ז, ופעם שנית באמשטרדם בשנת תרי"ח, וכעת נדפס שלישית ע"י ר' שמואל צבי וועלטסמאן מקאליש.

ספר זה מרעיש את לב הציונים ומזרחים ומעורר בקרבם רוח עוז ותעצומות ל"רעיון הציונית", בראותם נפלאות: מה שנהיה כעת, כבר נבא מחבר הלו מלפנים זה כארבעים וחמש שנה, והראה מקורים לכל דבר, ממאמרי חז"ל הקדושים! וככה כותב הרב "ריינעס" בהסכמתו: "שבעתי עוגן למדי בקראי את הספר הזה, ובראותי כי מחברו כמו רוח נבואה נצנצה בו להניד מראשית אחרית ולשאת מדברותיו על העניין העומד עתה על הפרק כמעט בכל פרטיו *)[1] ואשר הראה מקורם בספרים קדושים ישנים וכל דבריו ממקום קדוש יהלכון", והציונים מפיצים את הספר בין המון עם לקיים מה שכותב הרב הציוני ר' יוסף קוקעס מטשעריקאוו בהסכמתו כי "חוב קדוש הוא על אגדות הק׳ הציוניות לקנות את הספר היקר הזה מאת המו"ל במחיר אשר יושת עליו ולהפיצו ברבים, למען יראו וידעו ויכירו דברי אמת היוצאים מפי איש צדיק תמים, ולא יוסיפו עור להוציא עתק מפיהם על הרעיון הציוני ועל המחזיקים בו; כאלו היו הם כלם מקטני אמנה".

יהודה אלקלעי בספרו רגלי מבשר תומך בגלוי בחברת 'כל ישראל חברים' אליאנס שהפיצו כפירה בחינוך ילדי ישראל

וכאשר אך שמתי עיני בספר הזה, והנה הכרתי, הכרה ברורה, משם הספר, כי מחברו איננו כל כך איש תמים. הוא ערום ולא ביראה, כי גונב הוא דעת הבריות, וחז"ל הלא אמרו: 'אסור לגנוב דעת הבריות' (חולין צ"ד) הוא שנה את שם הספר בקראו אותו בשם "גורל לה" בעוד שבאמת הוא אך "גורל לעזאזל"! לא בשחוק ולצון חלילה, כי אם באמת זה שמו לעולם, כי הלא זה יסוד ספרו:

״כתיב פרשת אחרי מות ולקח את שני השעירים והעמיד אותם לפני ה' וגו' ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחר לה' וגורל אחד לעזאזל, המצוה הזאת היא רחוקה מן השכל כו'. אבל התורה מורה דרך ישרה איך יתנהג האדם בעבודת הבורא כו' ואיזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, דרך ממוצע, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, חציו לה' וחציו לכם[2], ויקבע עתים לתורה ומצות ועתים לעשות צרכיו וצרכי ביתו. והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם והרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם כו״ [זה לשונו באות א'].

״זהו אמרו ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, שיהיו שניהם שוים, שאי אפשר לנשמה בלא גוף ולא גוף בלא נשמה, ויתן עליהם גורלות, גורל אחד לה' שיסגל האדם מצות ומעשים טובים לקנות חיי העוה"ב לנשמתו בהפרדו מן הגוף, וגורל אחד לעזאזל שיעסוק בעניני העוה"ז להחיות את נפשו ונפש אנשי ביתו[3]" [זה לשונו באות ב].

״והתשובה לארץ תכפר על כל עונותינו וכפר אדמתו עמו. והכפרה תהיה דומיא דעבודת השעירים ביוהכ"פ, גורל אחד לה' שישגיחו על עניני העוה"ב להחזיק ביד לומדי התורה להעמיד תלמידים הרבה, להגדיל תורה ולהאדירה; וגורל אחד לעזאזל שישגיחו על עניני העוה"ז דהיינו פרנסת עולי גולה, להמציא להם עבודה ומלאכה ואומניות וסחורות ולשונות העמים כו'. ושני השעירים מעכבים זה את זה שאי אפשר לנשמת בלא גוף ולא גוף בלא נשמה, והמתחסדים המעכבים העבודה והאומניות והלשונות ואומרים בפה מלא כי לא נבואת ירושלים אלא לעסוק בתורה, אם כונתם רצויה מעשיהם אינם רצוים *)[4] שאי אפשר בעולם הזה להתנהג בדרך העוה"ב שאין בו לא אכילה ולא שתיה [זה לשונו באות י"ט].

והענין הזה ומזה רבקה ליעקב אבינו לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים אמרו רז"ל ב"ר פ' פ"ה לך נא אל הצאן, אמר רבי לוי לך וקדם את האומה המשולה לצאן היך מד"א ואתם צאני צאן מרעיתי. וקח לי משם שני גדיי עזים טובים רבי חלבו אמר טובים לך שעל ידם אתה נוטל את הברכות. וטובים לבניך שעל ידם הוא מתכפר להם ביוהכ"פ, ר"ל יעקב אבינו היה יושב אוהלים ועוסק בתורה יומם ולילה.

אמרה לו אמו בני לא זו הדרך הישרה שיבור לו האדם, כי כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך לך נא אל הצאן קדשים צאן ירושלים [בוטה כמדקרות חרב לבנות בירושלים דוקא בתי ספר ללשונות העמים] להורות להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ר"ל העוסקים בעניני העוה"ז והעוסקים בעניני העוה"ב יהיו שניהם כאחד טובים כו' וטובים לבניך שעל ידם הוא מתכפר להם ביום הכפורים בעבודת השעירים ללמד דעת את העם ושמרו דרך ה' דרך ישר לא יכשלו בה" [זה לשונו באות כ'].

ובכן, מה בא ללמדנו בספרו זה? לא ללמד דעת את העם שלא יגרעו בחלק חציו לה' שעל זה מרמז, לדעתו, השעיר אשר לה', כי אם בא ללמד שלא יגרעו בחלק חציו לכם, ולא ישמעו למתחסדים האומרים: לא נבראה ירושלים אלא לתורה ועל זה מרמז לדעתו, השעיר אשר לעזאזל, ואם כן, אחרי שיסוד ספרו הוא ללמד דעת משעיר לעזאזל, הלא שנוי השם גניבת דעת וערמה ומרמה שאין דוגמתה יש כאן. את ״הגורל לעזאזל״ קרא אותו בשם גורל לה"!... ובאמת גם מצר תוכנו לו נאה ולו יאה רק השם "גורל לעזאזל" כמו שנבאר: בשימנו לב לדברים אחדים הכתובים בו, נראה נפלאות: הספר בכמותו הוא מעט ובכל זאת באיכותו רב הוא מאד בבורות, בשטות, בערמומית, באפיקורסות ובעזות וחוצפא!... וחרפה גדולה היא לציונים ומזרחים שתלו בו זייניהם ובו יתהללו, ומדמים בנפשם שבו כבר נצחו לכל מנגדיהם, ובאמת אדרבא בספר הזה נצחו המנגדים אותם, כי בו נגלה הערמומית והאפיקורסות, והא לכם תחלה דברי בורות שלו, הנה הוא שואל:

"כתיב פרשת אחרי מות ולקח את שני השעירים וגו' המצות הזאת היא רחוקה מן השכל כרחוק מזרח ממערב שתצוה התורה להקריב קרבן לעזאזל וביום הנורא הזה, ובפרשה עצמה כתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים".

ומי הגיד חלילה, כי זה קרבן לעזאזל? התורה צותה לשלח את השעיר לעזאזל עד וקשה שבהרים (יומא דף ס״ז) והוא מכפר על מעשי עוזא ועזאל (שם) ולא להקריבו קרבן לשם עזאזל, לשעירים אשר ירקדו שמה, חלילה! ועל מה שצותה התורה לשלח את השעיר לעזאזל, ולא לשחטו לפני ה' הלא לא שאל ולא השיב מאומה.

עוד כתב שם: "ויקבע עתים לתורה ומצות ועתים לעשות צרכיו וצרכי ביתו" קביעת עתים לתורה שמענו, אבל קביעת עתים למצות לא שמענו מעולם. ותו אחרי שכן צוה ה' לקבוע עתים לעשות צרכיו וצרכי ביתו הלא הן הנה מצות ה' ככל המצות: "צדיק אוכל לשובע נפשו לקיים את גופו ובריאותו לעבודת בוראו" [לשונו באות כ'] כי הלא בזה מקיים מצות ה' "ונשמרתם מאד לנפשותיכם וחי בהם ולא שימות בהן ואין דבר עומד בפני פקוח נפש" (לשונו באות א׳) "נושא ונותן באמונה לפרנס את בני ביתו" [לשונו באות ב'] ובזה מקיים מצות ה', מצות צדקה "עושה צדקה בכל עת זה הזן ומפרנס בניו ובנותיו כשהם קטנים" (לשונו באות ב׳) ואם כן כלן מצות הנה, אחרי שכן צוה ה', וכלן גורל לה', ואיפה הוא "הגורל לעזאזל"? נניח נא לו את דברי הבורות, כי אם נבא לבאר עד כמה הוא מתעתע בכל דבריו, אין אנו מספיקים כן לא נתפשהו על מה שכתב: "והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם" ואם כן, לדעתו, רשב"י שאומר אפשר כו' תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנאמר ועמדו זרים וגו' (ברכות דף ל"ה) שכח ולא ידע כל הפרשה משני השעירים - ונשימה נא לב אל השקרים והמרמות שלו, הנה הוא כותב:

"העוה"ב לנשמות הוא ירושלים של מעלה, כמ"ש בב"ב פ"ה א"ר יוחנן לא כירושלים של עוה"ז ירושלים של העוה"ב, ירושלים של עוה"ז כל הרוצה לעלות עולה, של עוה"ב אין עולין אלא המזומנין לה, ר"ל העוה"ז לנשמות הוא ירושלים של מעלה, ומי שמזומן לחיי העוה"ב הוא יעלה אליה, אבל ירושלים של עוה"ז כל הרוצה לעלות יהי אלהיו עמו ויעל".

ירחון הפלס, שנה רביעית, עורך רבי אליהו עקיבא רבינוביץ זיע"א

ושקר דבר, כי הלא כן כתוב: "וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה, וסוכה תהיה, לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר" (ישעיה ד') ואמרו חז"ל: מאי ועל מקראיה אמר רבה אמר רבי יוחנן לא כירושלים של עוה"ז ירושלים של עוה"ב כו', ואיך אפשר לפרש "הר ציון" על ירושלים של מעלה שהיא ברקיע זבול (חגיגה דף י"ב) הכי הר שם? הכי ענן ועשן שם? הכי חורב וזרם ומטר שם? וגם מה בא רבי יוחנן להודיע כי בירושלים של מעלה, שהוא העוה"ב לנשמות, אין עולין אלא המזומנין לחיי העוה"ב, לאפוקי שאינן מזומנין לחיי העוה"ב, אין עולין אליה, מאי קמ"ל? פשיטא אלה שאין להם גן עדן לא יבואו לגן עדן! היש טעם באלה הדברים? הלא באמת ה"פ לא כירושלים של עוה"ז, שהוא כעת ירושלים של עוה"ב לימות המשיח, שנקראו ג"כ עוה"ב כמאמרם ז"ל: ודם ענב תשתה חמר אמרו לא כעוה"ז העוה"ב כו' העוה"ב מביא ענבה אחת בקרון או בספינה כו' (כתובות קי"א) וכמש"כ המחבר בעצמו כן באות ג', ואיך באמת לימות המשיח אין עולין לירושלים אלא המזומנין לה, ועתיד הקב"ה לעשות אז בירושלים שבע חפות לכל צדיק (ב"ב ע"ה) ועתיד הקב"ה להגביה את ירושלים שלש פרסאות למעלה (שם) וע"ש במהרש"א, גם תועה בעל הגורל לעזאזל באמרו "העוה"ב לנשמות הוא ירושלים של מעלה" כי הלא ירושלים של מעלה ברקיע זבול ומקום המיוחד לנשמות הוא ברקיע ערבות, כמבואר בחגיגה י"ב ע"ש... נהיה נא עתה כפלוני הצייד דבר משכח רברבי שדי זוטרא ושקיל רברבי, ונקרא נא הלאה באות ה':

"ולכן הגואל הראשון נקרא משיח בן יוסף, מפני שהוא דומה ליוסף, כמו יוסף שלחו אלהים למחיה לפני אחיו, כן משיח בן יוסף ישלחהו אלהים למחיה לפקח ולהשגיח על פרנסת עולי גולה כו' וכמו שגדולת יוסף היתה תחת יד פרעה כן גדולת משיח בן יוסף תהיה תחת יד גדול אדוננו יר"ה כו' ואני מאמין באמונה שלמה כשיתאספו ישראל אגודה אחת וישימו עליהם ראש אחד, הוא המשיח בן יוסף כו' ובעוה"ר היושבים כסאות למשפט שכחו את [באמת כתוב בספר, השם אלף למ"ד, ככתוב בתהלים ק"ו, ופלצות אחזה נפשי ואכתוב ת' במקום ל'] מושיעם משיח בן יוסף, ואין עושה טוב אין גם אחד לעורר את לב ישראל אל אסיפה המאושרת אסיפת המשיח בן יוסף שהיא אתחלתא דגאולה. המשיח בן יוסף ימנה מזקני ישראל כמ"ש ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד וגו' ויזדמן שהראש שישימו עליהם יהיה מזרע דוד, והראש הזה הוא המשיח בן יוסף כו' ונקרא משיח כי הוא יהיה נמשח מהאסיפה הנבחרת, והאסיפה הזאת תהיה מגדולי ישראל יושבי האירופא כו'".

ומי משלומי אמוני ישראל לא יאנח בשברון לב, בשמעו דברי נבלה כאלה: כשיתאספו ישראל (בכל עת ובכל שעה שירצו) יושבי אירופא (בלא עשרת השבטים שגלו מעבר לסמבטיון, וראו מלבי"ם הושע ב' ב' וד"ל) וישימו עליהם ראש אחד (את מי שירצו) הוא הוא משיח בן יוסף (אף כי לא יהיה מזרע יוסף, רק יזדמן שיהיה מזרע דוד) וכל היושבים כסאות למשפט, כל שלומי אמוני ישראל, הגאונים הגדולים הצדיקים והחסידים, מדור דור, הם המה אין מהם עושה טוב אין גם אחר, לעורר אל אספה ולבחור אחד, שהוא יהיה המשיח בן יוסף, ויושיע את ישראל. הנשמעו כבר דברי בערות כאלה? מי לא ידע שמשיח בן יוסף צריך להיות מזרע יוסף כמשיח בן דוד מזרע דוד, וכן אמרו חז"ל מפורש בכמה מקומות (במדבר רבה פי"ד וראה סוכה דף נ"ב, ילקוט שמעוני ישעיה ס', ירמיה ל"א) ושם מפורש כי משיח בן יוסף יהיה משבט אפרים, ועל שני המשיחים משיח בן דוד שהוא משבט יהודה ומשיח בן יוסף שהוא משבט אפרים, כתוב בספר יחזקאל: "דבר אליהם כה אמר ה' אלהים הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים, ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי וגו' (ל"ו ט"ו - כ"ב) וכמבואר שם במלבי"ם, כי מתחלה יבוא משיח בן יוסף, שהוא משבט אפרים, לעשרת השבטים*)[5] שגלו מעבר לנהר סמבטיון (מדרש ב"ר פ' ע"ג) והוא ילחם בגוים, ועל כן קראוהו חז"ל בשם משיח מלחמה (ב"ר פ' צ"ט, במ"ר פ' י"ד, שהש"ר פ"ב ע"ש) כי על זה מיוחד משיח הבא מזרע יוסף, ולא הבא מזרע דוד, כאשר אמרו חז"ל שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף (ב"ב דף קכ"ג ע"ש היטב, ב"ר פ' ע"ג צ"ט פסיקתא רבתי פי"ב). ואמרו חז"ל אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות אדום בכל העולם כלו תשעה חדשים (יומא דף י, סנהדרין דף צ"ח) וא"כ המלחמה תהיה על זרעו של עשו, ואחרי כן יבוא משיח בן דוד... אחרי כל אלה דברי אמת וצדק מה תאמרו, קוראים נכבדים, על הבלי הגורל לעזאזל? אבל קראו נא הלאה באות ו':

"והם יבקשו מאת מלכי הארץ בעד עמנו ובעד ערי אלהינו כמ"ש בימים החמה ובעת ההיא נאום ה' יבואו בני ישראל המה .ובני יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת ה' אלהיהם יבקשו ציון ישאלו וגו' (ירמיה ג') יבקשו מאת מלכי הארץ לקרא לנו דרור לשוב אל ארצנו ואל נחלת אבותינו כו׳."

טחו עיניו מראות כי הכתובים מפורשים על בני גלות בבל: "הדבר אשר דבר ה' אל בבל אל ארץ כשדים וגו' אמרו נלכדה בכל הוביש בל חת מרדך וגו' כי עלה עליה גוי מצפון הוא ישית את ארצה לשמה וגו׳ בימים ההמה ובעת ההיא נאום ה' יבואו בני ישראל וגו' ציון ישאלו וגו' נדו מתוך בבל ומארץ כשדים יצאו וגו'. ובני גלות בבל לא בקשו מאת מלכי ארץ, כי אם ה' לבדו העיר את רוח כורש ודריוש ככתוב בספר עזרא, ואם כן מוכרח כי אין כונת הכתוב ציון ישאלו וגו' כי ישאלו מאת מלכי ארץ ויבקשו מהם, כבאורו של ה"גורל לעזאזל". ואיך לא יבושו הציונים באחזם בידם סמרטוט כזה אשר לא די לו כל ההבלים ודברי בורות האלה, כי אם עוד הוסיף להעתיק דברים בערמה ומרמה, כדי לרמות את הבריות, שמסתמא יאמינו לו בקראם באות ט':

"וכן כתב הרב יפ"ת ב"ר פ' צ"ח אגדה י"ד אם כן למה מלך המשיח בא כו' דאי לקבץ גליות אין צורך לו כי ה' מזרה ישראל יקבצנו כאמרו ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל, וכן והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' וה' יעשה הדברים בדרך ארץ עכ"ל ולפי טבע הזמן הדרך ארץ הוא לבקש חנינה מאת מלכי ארץ כי מלכי חסד הם."

ומרמה כפולה יש כאן: מרמה אחת שלא העתיק את מאמר המדרש כלו, וז"ל: א"ר חנין אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח שנאמר והיה ביום ההוא שרש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרשו (ישעיה י"א) ולא ישראל, אם כן למה מלך המשיח בא ומה הוא בא לעשות? לכנס גליותיהון של ישראל ולתת להם שלשים מצות הה"ד ואומר וגו'", הלא מפורש שבאמת משיח בן דוד יכנס גליותיהון של ישראל, מרמה שניה שלא העתיק את דברי היפ"ת דברים ככתבים והערים לדלג הרבה שורות, וז"ל: "אם כן למה מלך המשיח בא כו' דאי לקבץ גליות אין צורך לו כי ה' מזרה ישראל יקבצנו כאומר ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל וכן והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה', הילכך כיון דאין צורך לתלמודו למה הוא בא כו' ולכן אמר למה בא ומה בא לעשות כלומר בתחלה למה בא לגאולת ישראל שאין צורך לו, ומה בא לעשות, אח"כ מאחר שאינו נצרך ללמוד ישראל והנהגתם, ומשני שיש בו צורך בעת ביאתו וגם אחרי כן, בעת בואו צריך לכנס את ישראל שאע"פ שעכו"ם יביאו כל ישראל ממקומותיהם, צריך להיות להם ראש, אליו גוים ידרשו להביא אליו את בני ישראל, כדי למצוא חן בעיניו, דאם לא כן לאיזה תכלית יביאום, וה' יעשה הדברים בדרך ארץ. וגם אח"כ צריך לו לתת שלשים מצות כי אין חכמי ישראל יכולים ללמדם זה מתוך ידיעתם כי זו נבואה מחודשת אז לתת להם מצות מחודשות" עכ"ל. ומה תאמרו בני ישראל, בראותכם מרמה וערמה כזאת? וממי? מעטרת תפארת הציונים ומהדר גאון המזרחים, אשר בו יתהללו, ושבחו בפיהם כי הוא רב מובהק, איש חי רב פעלים בעד עמנו וארצנו הקדושה"[6] תמונה בהירה וקדושה" (לשון הרב גרינהויז מטראק בהסכמתו) הזקן החכם עדיף מנביא איש צדיק וחכם נשגבי לשון הרב קוקעס מטשעריקאוו בהסכמתו) אבל הסו נא מעט, קוראים נכבדים עוד מרמות יותר גדולות תחזינה עיניכם בספר ההוא המוסכם מגדולי הציונים האלה, קראו נא שם באות ט' הלא כה דבריו:

"אמרו רז"ל במדבר רבה פי"ד יש אומרים שבעה משיחים הם שנאמר והקימונו עליו שבעה רועים. רצה לומר כמו בגאולת בבל כתיב האומר לכורש רועי וכל חפצי ישלים, כן בגאולה העתידה יקים ה' שבעה רועים להשלים חפצו ית' לאמור לירושלים תבנה והיכל תוסד, וכשם שזכה כורש להקרא משיח בשם ה' מפני שהשלים חפצו ית' כן שבעה המלכים הגדולים שישלימו חפצו ית', נקראים משיחים ומושיעים עכ"ל.

הוא סובב הולך בכל דבריו, במאמרי חז"ל, ומשים עצמו כלא ידע מאמר חז"ל מפורש: "מאן נינהו שבעה רועים? דור באמצע, אדם שת ומתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה משמאלו" (סוכה נ"ב ע"ש בפרש"י) ומדבר סרה לאמר, כי חז"ל קראו לשבעה מלכי או"ה, משיחים, עפרא לפומיה! ואשר אמר שזכה כורש להקרא משיח בשם ה', משים עצמו כלא ידע, מאמר חז"ל מפורש, דרש רב נחמן בר' חסדא מאי דכתיב כה אמר ה' למשיחו לכורש וכי כורש משיח הוה אלא אמר הקב"ה למשיח, קובל אני עליך על כורש אני אמרתי הוא יבנה ביתי ויקבץ גליותי והוא אמר מי בכם מכל עמו יהי ה' אלהיו עמו ויעל (מגילה י"ב ע"ש בפרש"י).

ומה תאמרו בני ישראל על הגורל לעזאזל, האיש תמים הוא או איש מרמה? וכי תאמרו תמים הוא אך לא ידע את מאמרי חז"ל אלה - - טעות הוא בידכם, כי מאמרי חז"ל אלה מובאים בפרש"י על הכתוב, וא"כ ק"ו הדבר: ומה מאמר חז"ל ממדרש שלא הובא בפרש"י על הכתוב ידע, מאמרי חז"ל מגמרא מובאים בפרש"י על אתר, על אחת כמה וכמה שידע! אכן איש מרמה הוא יודע את האמת ומכוון למרוד בו, ובכל הרוצה לשקר מרחיק עדותו ואינו מתירא כלל שמא יבאו להזימו ממקום קרוב! ואם מעט לכם ואת קראו נא באות י"א:

"והבית יבנה על ידי מלכי הארץ כמו שכתב רב"ח פרשת שמיני, ז"ל: בית ראשון בנה שלמה, בית שני בנה זרובבל ברשיון כורש מלך פרס, אבל הבית השלישי עתידה אומה זו לבנותו לפי שהיא החריבו וז"ש שעתיד להחזיר העטרה ליושנה".

ישמחו הציונים ובפרט המזרחים, כי "איש קדוש" שלהם חפש ומצא בספר רבנו בחיי כי עשו יבנה את בית השלישי, ואם בית המקדש יבנה ע"י או"ה גאולת ישראל על אחת כמה וכמה שתהיה ע"י או"ה, ככתוב בספר "גורל לעזאזל". אכן מראש נראה נא מה שכתב רבנו בחיי בעצמו. בפרשה תולדות ז"ל: ו"מה שהזכיר את ה' בבאר השלישית ולא עשה כן בשתים הראשונות יתכן לאמר טעם מפני שהראשונים היו בנין ב"ו, ע"י שלמה וכורש, אבל השלישי יהיה מעשה ה' ובנין שמים ולא ישלוט בו חורבן לכך הזכיר בו הש"י. ומצאתי מדרש סיוע לזה כו'. ובפ׳ ויצא כתב: "וזה שער השמים על הבית השלישי, שיבנה במהרה בימינו, שתחזור העבודה והשכינה לירושלים בימי קדם, ומפני זה הזכיר כאן שמים שיהיה מעשה שמים לא בנין אדם כמו הראשונים שהזכיר בהם מקום ובית". הלא הנך רואה שרבנו בחיי אומר מפורש שבית השלישי יהיה מעשי ה', ולא יבנה על ידי אדם, ואם כן הלא יפלא מאד, איכה יאמר רבנו בחיי עצמו בפרשת שמיני כי אדום יבנהו? ואולם הדבר פשוט: "איש הקדוש" הציוני הערים ולא העתיק כל לשון רבנו בחיי וז"ל: ובמדרש תנחומא למה נמשלה מלכות זו - שחרבה בית המקדש -לחזור שעתיד הקב"ה להחזיר עליהן מדת הדין, ויש נוסחאות שכתוב בהן "שעתיד להחזיר העטרה ליושנה" והענין כי שני המקדשים נבנו ע"י ישראל בית ראשון בנה שלמה שהוא מזרע יהודה, בית שני בנה זרובבל שהיה ג"כ מזרע יהודה, שנאמר ידי זרובבל יסדו וגו' ונעשה ע"י כורש שנתן רשות לזה, אבל הבית השלישי עתידה אומה זו לבנותו וזהו שאמרו עתיד להחזיר העטרה ליושנה לפי שהוא החריבו, ויש נוסחאות שכתוב עתיד הקב"ה להחזירו לנו וההמון מבינים שהחזיר יהיה טהור לישראל, אבל באור הענין על הכח שלו שהוא מציר לישראל ולעתיד ישוב עם שאר כל הכחות לעזור ולתמוך לישראל כו' עכ"ל. הלא רבנו בחיי מביא שלש נוסחאות, ואומר כי לפי הנוסח שכתוב במדרש "שעתיד להחזיר העטרה ליושנה", באור הענין כן הוא *)[7] אבל לא אמר כי באמת כן הוא כנוסח הזה! נעבור נא גם על מה שכתב באות י"א: "וכן כתיב זכריה ו' הנה איש צמח שמו (דהיינו המשיח בן יוסף) ומתחתיו יצמח ובנה את היכל ה', והוא יבנה את היכל ה', ורחוקים יבאו ובנו בהיכל ה' (דהיינו האומות שהחריבוהו]" ומבאר כחפץ לבו ומערים לדלג כתובים והוא יבנה את היכל ה' והוא ישא הוד וגו' והעטרות תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה בהיכל ה' ורחוקים יבאו ובנו בהיכל ה' וגו", אשר לפי פשוטו של מקרא, כל הענין מדבר בבית שני, ורחוקים הם בני ישראל הבאים ממרחק. - נעבור על כל זה ונקרא נא הלאה שם באות "א:

את ״הגורל לעזאזל״ קרא אותו בשם גורל לה"!... ובאמת גם מצר תוכנו לו נאה ולו יאה רק השם "גורל לעזאזל"

"וכן כתיב (חגי ב') והרעשתי את כל הגוים ובאו חמדת כל הגוים ומלאתי את הבית הזה כבוד וגו׳ גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון אמר ה' צ', רצה לאמר גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון, שיבנה בחמדת הגוים, מן הראשון שנבנה על ידי הגוים, כי הראשון נבנה ע"י כורש לבדו והאחרון יבנה על ידי כל מלכי הארץ ויגדל כבודו מאד עכ"ל".

וכל הרואה אלה הדברים ישתומם: מחבר הבונה כל דבריו על מאמרי חז"ל יעשה עצמו כלא ידע כלל מאמר חז"ל, שכל תנוקות של בית רבן יודעים אותו, והוא: "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, רב ושמואל ואמרי לה ר"י ור"א חד אמר בבנין וחד אמר בשנים ואיתא להא ואיתא להא" (ב"ב ג׳ ע"ש היטב).

הלא מפורש דעת חז"ל כי אחרון זה בית שני שבנה זרובבל ברשיון כורש, וראשון זה בית שבנה שלמה, ודברי חז"ל אלה מובאים בפרש"י ורד"ק ואבן עזרא (ואשר קרא הכתוב לבית שני אחרון, אף שבאמת עוד יהיה הבית השלישי? על שאלה זו, כבר כתובה תשובת נצחת בתוי"ט דמאי פ"ו מ"ג, ועיין בזוה"ק פ' פנחס). והוא בודה מלבו לאמר כי האחרון זה בית השלישי, וראשון זה בית שני, ולמה נקרא ראשון? כי הוא הראשון שנבנה על ידי גוים ולא על ידי מלך ישראל, והבית האחרון גם הוא יבנה על ידי גוים, כי משיח בן יוסף יהיה כפוף תחת יד מלכי גוים כמו יוסף תחת יד פרעה (כן כתב באות ה'). שומו שמים, על באורים בדוים כאלה! ואמנם הרב "ריינעס מלידא מעיד בהסכמתו שכל דבריו ממקום קדוש יהלכון", והרב "קוקעס" מטשעריקאוו מעיד בהסכמתו "שכל פרושיו וראיותיו מזהירים בזהר האמת".

ו"דראזר" משעביו מעיד בהסכמתו "שנכנס לפני ולפנים ומצא יסודות חזקים גליה לדרעיה ונפל נהוראי"... אבל כמדומה לי שסהדי שקרי המה, ועכ"פ נוגעים בעדותן הם ועתידים לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה על העלימם עין מכל זה כמו ממה שכותב שם עוד:

"זה שאמרו רז"ל שהבית העתיד יבנה על ידי הקב"ה. רצה לאמר ברצון מלכי הארץ, כי לב מלך ביד ה'. כמ"ש זה דבר ה' אל זרובבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צ׳, פירש רש"י כן יעשה בנין הבית בלא כח אדם אלא ברוח ה' וברצוני אני אתן את רוחי על דריוש ויצוה אתכם לבנות ולעשות כל צרכי יציאת הבנין משלו ולעזור אתכם בחטים ויין ושמן ועצים ולא תצטרכו לעזרת אדם. הרי שעזרת מלכים אינו עזרת אדם. וכן הבית העתיד יבנה בלא כח אדם אלא ברוח ה' וברצונו כי יתן ה' את רוחו על מלכי הארץ לעזרנו על דבר כבוד שמו כמו שנתן על כורש ודריוש".

פלצות אחזתני, בראותי דרך איש מצטדק, האומר בפיו שחייב אדם להאמין שכל דברי חו"ל אמת ובלבו חושב מסתמא שאחרת הנמו ומה הוא עושה מדי דברו בענינים שהם למעלה מדרך הטבע? לאמר כי אין להאמין בדבריהם לא יכול...

ולאמר להאמין בדבריהם, הלא איננו מאמין בעצמו, ומה הוא עושה? בודה מלבו דברי שטות והבלים, ומכניסם לתוך דברי חז"ל ואומר, כי הן הן הדברים שאמרו חז"ל, ובזה יצא ידי שניהם "אמונה וכפירה" ביחד! בעל הגורל לעזאזל בכפרו בפשוטו של מאמר חז"ל "שהבית העתיד יבנה על ידי הקב"ה", כי הלא זהו למעלה מדרך הטבע, בדה מלבו דבר שטות והבל, שהבית העתיד יבנה על ידי מלכי גוים, וזה הכניס בתוך מאמר חז"ל "שהבית העתיד יבנה על ידי הקב"ה" כי לב מלך ביד ה', אבל אם כן, למה אמרו חז"ל רק על הבית העתיד שיבנה על ידי הקב"ה, הלא גם בית ראשון נבנה על ידי הקב"ה, כי הלא נבנה על ידי המלך שלמה ולב מלך ביד ה'. האמנם יענה ויאמר כי רק לב מלך ממלכי הגוים בין ה', ולכן אם בית המקדש השלישי יבנה על ידי משיח בן יוסף לבדו, בלי עזרת מלכי הגוים, כי ימלוך עליהם, ולא יהיה כפוף תחת ידם, אז לא יהיה בית המקדש על ידי הקב"ה?... ותו מה יענה על בית שני הלא גם בית שני נבנה על ידי הקב"ה כי נבנה על ידי מלך כורש, ולב מלך ביד ה'!... אמנם שחוק מכאיב לב הוא! ומה שהביא ראיה, כי עזרת מלכים אינו עזרת אדם, מפרש"י "כן יעשה בנין הבית בלא כח אדם אלא ברוח ה' וברצונו אני אתן את רוחי על דריוש כו' ולא תצטרכו לעזרת אדם" -איש מרמה הוא, ונבלה גדולה עשה לשנות לשון רש"י, כי זה לשונו: כן לא בחיל ולא בכח שלכם תעשו את בנין ביתי, כי אם ברוחי אני אתן את רוחי על דריוש כו'", ואם כן הכונה פשוטה, ולא תצטרכו לעזרת אדם מכם, להלחם בחיל וכח או לבקש את דריוש ולהתחנן לפניו, כי אם ה' בעצמו יתן את רוחו על דריוש, ויעיר את לבו שיעשה כל הדברים, ואם מעט לכם, קוראים נכבדים, המרמה הזאת בדברי רש"י, באו נא אתי ונקרא דבריו שבאות י"ב, הלא המה:

"גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון כמ"ש בזוה"ק פ' פנחס וז"ל כד נפקו ישראל ממצרים בעא קוב"ה למעבד לון בארעא כמלאכין קדישין לעילא ובעא למבני לון ביתא קדישא ולנחתא ליה מגו שמי רקיעין הה"ד תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' בההוא דפעלת אנת ה' ולא אוחרא. מכון לשבתך פעלת ה' דא בית ראשון, מקדש ה' כוננו ידיך דא בית שני ותרווייהו אומנותא דקוב"ה אינון ומדארגיזו קמיה במדברא מיתו וכו' בית ראשון ובית שני יחית לון קוב"ה כחדא מלעילא כו' ואסתלק לסוף יומיא בפורקנא בתראה עכ"ל וקשה אומרו בית ראשון ובית שני תרווייהו אומנותא דקוב"ה אינון. והרי הבית ראשון בנה שלמה והבית שני בנה זרובבל אלא ר"ל שני הבתים לא היו כשאר הבנינים אשר בנו בני האדם, אלא אומנותא דקב"ה ר"ל לפי צורת הבית ותכונתו חל עליהם קדושה ורוחניות כמו נפש האדם שהיא חלק אלוה ממעל כו' ולכן אמרו רז"ל במליצתם שהבית העתיד ירד מן השמים ר"ל נפש הבית שירד מן השמים כו׳ עכ"ל. ע"ש בארוכה.

ונפלאת היא המרמה הזאת הפלא ופלא, כי דלג הרבה תיבות מזה"ק והשמיטם בזדון, למען יוכל להביע חלומותיו ודעותיו הכוזבות. ובאמת כן הוא בזוה"ק: דכד נפקו ישראל ממצרים בעא קוב"ה למעבד לון בארעא כמלאכין קדישין לעילא ובעא למבני לון ביתא קדישא ולנחתא ליה מנו שמיה רקיעין ולנטעה לון לישראל נציבא קדישא כגוונא דדיוקנא דלעילא הה"ד תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, באן אתר, במכון לשבתך פעלת ה' בההוא ופעלת אנת ה' ולא אחרא, מכון לשבתך פעלת ה' דא בית ראשון מקדש ה' כוננו ידך דא בית שני ותרווייהו אומנותא דקוב"ה אינון ומדארניזו קמיה במדברא מיתו ואכנס לון קוב"ה לבנייהו בארעא, וביתא אתבני על ידא דבר נש ובנין כך לא אתקיים, ושלמה הוה ידע דבנין דהאי עובדא דבר נש לא יתקיים, ועל דא אמר אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. דהא לית ליה ביה קיומא, ביומא דעזרא גרם חטאה ואצטרכון אינון למבני ולא הוה ביה קיומא, ועד כען בנינא קדמאה דקב"ה לא הוה בעלמא, ולזמנא דאתי כתיב בונה ירושלים הי איהו ולא אחרא, ובניינא דא אנן מתכאן ולא בניינא דבר נש דלית ביה קיומא כלל בית ראשון ובית שני יחית לון קוב"ה כחדא מלעילא כו' ובניינא דא אנן מחכאן ועד כען לא הוה בעלמא, דאפילו קרתא דירושלם לא להוי אומנותא דבר נש דהא כתיב ואני אהיה לה נאם ה׳ חומת אש סביב וגו' אי לקרתא כתיב הכי כל שכן ביתא דאיהו דיורא דיליה.

ועובדא דיהוי אתחזי למהוי ברישא כד נפקו ישראל ממצרים ואסתלק עד לסוף יומין בפורקנא בתראה" עכ"ל הזוה"ק, ועתה מי לא ישתומם על בעל גורל לעזאזל שכתב:

"וקשה אומרו בית ראשון ובית שני אומנתא דקב"ה אינון והרי הבית ראשון בנה שלמה והבית שני בנה זרובבל, הלא מפורש כתוב בזוה"ק כי בעא למבני לון ביתא קדישא ולנחתא ליה מנו שמי רקיעין כו' ומדארגיזו קמיה במרברא מיתו ואכנס לון קוב"ה לבנייהו בארעא וביתא אתבנא על ידא דבר נש כו' ועד כען בנינא קדמאה דקב"ה לא הוה בעלמא כו'.

הנשמע דבר בליעל כזה, לדלג בזדון דברים אחדים ממאמר חז"ל, למען התעות את הבריות ברעות כוזבות, ומי עשה זה? המהולל מפי הרבנים ראשי המזרחים לצדיק תמים עד מאד!... עתה לכו נא ראו עוד דברי נבלה וחוצפה ביחד שכתב באות י"ג לאמר:

"ובעוה"ר לא בדעת ולא בהשכל הורגל בפי העם שבית המקדש ירד מן השמים כשהוא בנוי מאש, ולכן מתאונן הנביא אהלי שודד וכל מיתרי נתקו בני יצאוני ואינם אין נוטה עוד אהלי ומקים יריעותי (ירמיה י' כ') כי נבערו הרועים ואת ה' לא דרשו על כן לא השכילו וכל מרעיתם נפוצה (שם י' כ"א) בכתות חדשות בעוה"ר."

הלא תסמר שער בשר איש חרד לדבר ה', בשמעו דברי נבלה כאלה, בחוצפה ועזות, לאמר שכבר התאונן הנביא בשם ה', על הכתות החדשות שיאמינו, כי בית המקדש ירד מן השמים כשהוא בנוי מאש, הידעתם בני ישראל מי המה הכתות החדשות המאמינים כי בית המקדש ירד מן השמים? הלא הם המה רבותינו אשר מימיהם אנו שותים, כי הלא זה לשון רש"י: ואי קשיא דבלילה אינו נבנה כו' ולא בחמיסר שהוא יו"ט כו' ה"מ בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבוא משמים שנאמר מקדש ה' כוננו ידך: (סוכה דף מ"א ד"ה אי נמי, וכן הוא בפרש"י ד"ה דף ל׳ דיה לא צריכא) וכן כתבו התוס' וז"ל אין בנין בית המקדש בלילה וכן אינו דוחה יום טוב ואם תאמר בר"ה כו' קאמר התם דאיכני בלילה דאיבני בחמיסר, ויש לאמר דהיינו בית המקדש דלעתיד שהוא עשוי מאליו בידי שמים כדכתיב מקדש ה' כוננו ידיך וכן מפרש במדרש תנחומא" (שבועות דף ט"ו ד"ה אין, וכן הוא בתוספת סוכה דף מ"א ד"ה אי נמי, ושם כתבו מפורש כי "מקדש העתיד בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים"). אהה! על רבותינו רש"י ותוס', ועל רבנו בחיי (הובא למעלה אות ט') ועוד כמה מגדולי ישראל לאלפים ורבבות -עליהם הוא אומר כי "לא בדעת ולא בהשכל הורגל בפיהם" ועליהם הוא מעיז להגיד שכבר התאונן הנביא בשם ה', ועליהם פתח בלשון "בעוה"ר" וסיים בלשון "בעוה"ר". כל בעוה"ר בעוה"ר תפסיה להאי גברא! חז"ל אמרו כל הפוסל פסול ובמומו פוסל (קדושין דף ע') שמע מינה כי הוא השעיר לעזאזל, ועליו נאמר ונשא השעיר עליו את כל עונותם וגו', והוא "עזאזל" עז וקשה, קשה עורף, כי פנה עורף מדברי חז"ל במדרש וזוה"ק שאמרו מפורש כי בית המקדש ירד מן השמים, ועז פנים לגלות פנים בתורה שלא כהלכה, כי בדה דברי שטות והבל, והכניסם לתוך דבריהם ואומר כי הן הן הדברים שאמרו חז"ל, ומעיז פניו כלפי רש"י ותוס' ורבנו בחיי.

שומו שמים ושערו! כי "גורל לעזאזל" זה, מטיף שלוח מועד המזרחי, צאדיקאוו שמו, מחבבו ומנשקו לעיני קהל עם, ושואג בקול "זה הספר קדוש יאמר לו, לכו אחריו, ואל תאמינו לכל דברי הבל מנסים ונפלאות, רק ככתוב בספר הקדוש הזה כן הוא וכן יהיה". אהה, אהה, עמי מאשריך מתעים!... ומי מתעה ביותר? הגורל לעזאזל, הלא כה דבריו באות ט"ז:

"כיון שהגאולה היא דבר כללי נוגע לכל ישראל, לכן כל מה שאמרו מעניני הגאולה נאמר דרך כלל. מה שאמרו כל הקיצין כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ר"ל תשובה כללית. שתי תשובות הן, תשובה פרטית ותשובה כללית, תשובה פרטית ר"ל שישובו איש איש מדרכו הרעה לפי גדרי התשובה אשר גבלו ראשונים, הלא הם כתובים בספרי המוסר, ולכן נקראת תשובה פרטית שנצרכת בפרטות לכל איש ואיש לפי מעשיו, להחיות את נפשו חיי העוה"ב [אבל אינה נצרכת להחיות את גופו לקנות העוה"ב התחתון חבל נחלתנו], ותשובה כללית ר"ל שישובו כל ישראל לארץ נחלת אבותינו לקבל אלהותו ועול מלכותו ית' לקנות העוה"ב התחתון חבל נחלתנו, ועל התשובה הכללית צוו כל הנביאים כמ"ש הציבי לך ציונים וגו' שובי בתולת ירושלים שובי אל עריך אלה. וכן ישעיה (כ"א) אמר שומר אתא בוקר וגו' שובו אתיו. וכן כתיב שובו בנים שובבים נאם ה' כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון, הרי שובו בנים ר"ל שובו לציון".

הקץ לדברי רוח, רוח רעה השורה על בעל הגורל לעזאזל, שתי רוחות רעות מנשבות בקרבו: רוח שמות ורוח טומאה, א) רוח שטות כי הנה אמרו חז"ל אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו, בתנאי ר"א אמר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין א"ל ר"י אם אין עושין תשובה אין נגאלין א"ל ר"א הקב"ה מעמיד להם מלך שגזירותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב כו׳ (סנהדרין דף צ"ו ע"ש)[8].

[9]לדעת בעל הגורל לעזאזל בהא פליגי רב ושמואל (וגם בהא פליגי רבי אליעזר ורבי יהושע) רב אמר כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, שישובו לארץ ישראל, ומעשים טובים הם שיעשו טוב וחסד לעזור בכספים ליסד בית האוצר (באנק) ולתת לקופה הלאומית, אם רק אלה הדברים לבד יעשו בני ישראל, אז מיד נגאלים, גם בלי תשובה מכל העברות, ובלי מעשים טובים תורה וכל המצות, אבל אם לא יעשו תשובה לארץ ומעשים טובים, בית האוצר וקופה לאומית, אינם נגאלים (גם אם יעשו תשובה מכל העבירות ומעשים טובים, תורה וכל המצות) ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו, וגס בלא תשובה לארץ ומעשים טובים בית-האוצר וקופה לאומית יהיו נגאלים באחרית הימים, אבל מודה לרב כי אם יעשו תשובה לארץ ומעשים טובים בית האוצר וקופה לאומית נגאלים מיד, ואם כן פליאה מימות רב ושמואל ועד עתה, עברו כמה מאות שנים, למה לא עשו בני ישראל תשובה קלה זו ומעשים טובים קלים אלה, למה לא שבו כבר כלם לארץ ישראל? ולמה לא נתנו נדבות לקופה לאומית? והא באלה הדברים קלים כבר היו יושבים על אדמתם איש על נחלתו, בשלום ושלוה, בהשקט ובטח עד עולם, ולמה לא שמעו אל אשר צוו כל הנביאים לשוב לארץ ישראל? ולמה כלם ישבו בעצלתים מאז ועד היום, כי הקב"ה מעמיד להם מלך שגזירותיו קשות כהמן ומחזירן למוטב לתן לקופה לאומית, ויעשו תשובה לארץ?

ב) רוח טומאה, כי יצר הרע שנקרא טמא (סוכה דף נ"ב) התעה את בעל הגורל לעזאזל לאמר כי דעת חז"ל שכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי (בתורה וכל המצות) אלא בתשובה - לארץ, ומעשים טובים - קופה לאומית ובית האוצר, ואם יעשו תשובה זו ומעשים טובים אלה מיד נגאלים ויבואו אל המנוחה ואל הנחלה גם בלי תשובה מכל העברות ובלי מעשים טובים תורה וכל המצות, והיה אם יפתה לבבי בני ישראל להאמין בדברי בעל הגורל לעזאזל, ויעשו תשובה זו ומעשים טובים אלה כהלכתם... ואחרי כן יראו כי בכל זאת עדיין לא באו אל המנוחה ואל הנחלה, אז מה יאמרו? אז מה יעשו? כל חכם רואה את הנולד, ויודע מה שיאמרו ומה שיעשו. הלא יאמרו חלילה שכל דברי הנביאים וכל דברי חז"ל שקר המה, ואין להאמין בם, (ולא יאמרו כי כל דברי בעל הגורל לעזאזל שקר המה, שכבר גורע כי עברה גוררת עברה ואין עברה גוררת מצוה... ) ויעשו כל מה שלבם חפץ ויעזבו את כל הלאומית... רעות מאד התוצאות מדברי בעל הגורל לעזאזל, כי הקץ לדברי רוח טומאה?... והנה לפי דעת בעל הגורל לעזאזל שאלה גדולה יש לשאול, למה גלו ישראל מארצם עד כי יעשו תשובה זו שישובו לארץ, הלא כל עברות אינן נוגעות רק לחיי הנפש בעוה"ב, אבל לא לחיי הגוף בארץ ישראל, ועברה זו למאוס בארץ חמדה טובה ורחבה, לא עברו בהיותם בארץ ישראל, כי באמת לא רצו לצאת מארצם, וילחמו בשונאיהם אשר באו להוציאם משם, ולמה גלו? האין זו שאלה?

אכן הקץ לדברי רוח... על כל אלה ישיב כיד הרוח רעה השורה עליו, והלא נפלאת היא כי נביא "כמו רוח נבואה נצנצה בו" (לשון ריינעס בהסכמתו), "כמו מתנבא בתוך הבית" (לשון קוקעס בהסכמתו) הוא, הוא אומר כותב ומדפיס כי חשובה מכל עברות אינה נוגעת רק "להחיות את נפשו חיי העוה"ב" אבל אינה נוגעת כלל לחיי הגוף ובארץ ישראל, האיננו יודע הרבה כתובים ומאמרי חז"ל שארץ ישראל נתנה על התנאי (לשון המכילתא יתרו) וכיון שחטאו גלו (לשון פתיחתא דאיכה), פליאה היא ותהי לפליאה! ואשר כתב וכן כתיב שובו בנים וגו׳ והבאתי אתכם ציון הרי שובו בנים ר"ל שובו לציון" ראיתו זו מביאה לידי גיחוך. הלא אדרבא פשוטו של מקרא הוא: שובו בנים שובבים וגו׳ אל ה', שובו מכל העברות, ואז ולקחתי, אני אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה (ראה סנהדרין קי"א ור"ל) והבאתי, אני, אתכם ציון.         (סוף יבוא).

וזהו החלק הראשון של המאמר וע"מ שלא להעמיס יתר על המידה את החלק השני של המאמר אפרסם בהמשך.

אך כבר ניכרים דברי אמת, למי החותמת ולמי הפתילים, ושיהודה אלקלעי הינו בדאי והוזה

השי"ת יצילינו ממפורסמים של שקר, שידין יהודיאין שמרבים כפירה ומינות בישראל רק בשביל השגת ממון, ועי"כ נזכה לביאת משיח צדקנו בב"א.

__________________________________

[1] שם, הערה *): 'רק מה חסר עוד, דברים קטנים מאד, רשיון השולטן אשר כתב המחבר בדוח נבואתו "כי מצד אדוננו השולטאן יר"ה ותנשא מלכותו לא יתמהמה" (צד 36) והמשפט מאת כל מלכי ארץ אשר כתב המחבר ברוח נבואתו, "ציון במשפט תפדה שנקריב את משפטנו לפני מלכי ארץ כי מלכי חסד הם ואוהבי הצדק והיושר" (צד 23). הנה מלבד דברים כאלה קטני ערך, כל העניין עומד עתה על הפרק בכל פרטיו, החסר שגעון המה, ונתנה נבואה לשוטים (ב"ב דף י"ב]'.

ואני הדל אוסיף מה זה קשור אפילו ויתנו אוה"ע אישור, הרי ידועים לנו דב"ק בעל הקול יפה, אהבת יהונתן והחת"ס זיעועכי"א, וכן ממתי גוי יכול לתת לנו אישור לעבור על שבועה שהשביענו השי"ת.

[2] עפרא לפומיא של אותו רשע ימ"ש.

[3] עפרא לפומיא של אותו רשע ימ"ש.

[4] והוסיף שם העורך הערת שולים בדרך הלצה על אותו אלקלעי הלץ, *): 'הגיון נפלא. מפני שאי אפשר בעוה"ז להתנהג בדרך העוה"ב, לכן מוכרח כי ירושלים נבראת לכל אומנויות ולשונות. לפי הגיון הנפלא הזה, מפני שאי אפשר בעוה"ז להתנהג בדרך העוה"ב, מוכרח כי כל בתי כנסיות ובתי מדרשות נבראו לעסוק בהם בכל מלאכות אומניות ולשונות. ולפי הגיון הנפלא הזה מפני שאי אפשר בעוה"ז לאדם בלי בית הכסא, לנקבים גדולים וקטנים מוכרח כי כל היכלי המלכים ורוזני ארץ כלם נבנו לבתי כסאות, שמחו ציונים ומזרחים ב״צדיק תמים" שלכם, כי הוא גם בעל הגיון נפלא ואין כמוהו כי אם ריינעס.

[5] שם, הערת שולים *), עמ' 187: 'בזה מתורץ קושיית התוספת (עירובין דף מ"ג ד"ה ואסור) "אמאי אסור והלא משיח בן יוסף יש לו לבוא תחלה ועדיין לא בא". דילמא בא לעשרת השבטים מעבר לנהר סמבטיון. וכעין דאמרינן באליהו לבית הדין הגדול אתא ע"ש וד"ל.

[6] ויש לציין שדרכם של בעלי הדעות המשובשות כך היא לעשות לעצמם ספרים ומבקשים מהרע-בנים שלהם לכתוב מכתבי תהילה אודותם כאלו עסקינן כאן בגאוני עולם, שסיכמו את הסוגיות על הצד הטוב ביותר (דהיינו הטוב ביותר לכיסיהם ולרדיפת הכבוד והשררה שלהם). אבל בפועל הכל נעשה על דרך השקרנות והרמאות כדרכו של לבן הארמי שביקש לעקור הכל.

[7] שם, הערת שולים *), עמ' 187: 'ובמ"ר שמיני בזה"ל ואת החזיר זו אדום, והוא גרה לא יגר שאינה גוררת מלכות אחריה. ולמה נקרא שמה חזיר שמחזרת עפרה לבעליה הה"ד ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה". כלומר המלוכה היתה נמסרת מבבל למדי וממדי ליון ומיון לאדום. אבל מאדום תחזור עטרת המלוכה לה', והוא ימלוך לעולם ועד. וזהו כונת המאמר במדרש תנחומא "שעתיד להחזיר העטרה ליושנה" שעתיד להחזיר עטרת המלוכה לה' בעל כרחו שלא ברצונו וד"ל.

[8] וישנו המשך לגמ' הנ"ל, ולא אביא אותה אלא רק ביאור המהרש"א זיע"א, שם: 'ושמואל אמר דיו לאבל כו'. ר"ל דיו שישובו ישראל מצד אבלן וזולתן ויש קץ לדבר כשיבא זמן גאולה מעמיד להן הקב"ה כו' ומחזירן למוטב שיעשו תשובה וז"ש אר"א אם ישראל עושין תשובה דהיינו תשובה רצונית מצד עצמן שנאמר "שובו בנים שובבים ואז ארפא משובותם" והשיב לו רבי יהושע דההוא קרא בתשובה הכרחית קאמר כדאמר לעיל מעמיד להם מלך וכו' ומחזירן למוטב ומייתי חנם נמכרתם דהיינו דומיא דגזירת המן שאמר ליה המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו וגו' וז"ש בעבודת כוכבים שהשתחוו לצלם של המן כדאמרינן בפ"ק דמגילה. ואמר ולא בכסף תגאלו לא בתשובה כו'. לכאורה אדרבה הכי משמע לא בכסף ממש תגאלו אלא בתשובה ומעשים טובים וכן פירש"י ורד"ק בישעיה אלא דעל מעשה המן נמי קאמר ולא בכסף שכבר שקלתם למשכן דהיינו תשובה ומעשים טובים רצוניים שהיה להם במשכן על מעשה עגל אלא בתשובה ומעשים טובים הכרחיים על ידי צרת המן.

וא"ל ר"א כו' כבר נאמר שובו אלי וגו'. זה הכתוב משמע ליה יותר מפורש בתשובה רצונית ששאל מהם לשוב ולא הכריח אותם על התשובה. וא"ל והלא כבר נאמר כי אנכי וגו'. ר"ל דודאי שהש"י שאל מישראל על התשובה הרצונית שהיא יותר טובה אבל אם לא יעשו כן הרי נאמר שובו בנים שובבים כי אנכי בעלתי אתכם וגו' דהיינו תשובה הכרחיית שעל ידי הצרות אנכי בעלתי אחד מעיר ושנים ממשפחה דהיינו הנשארים שיעשו תשובה מתוך צרה.

אמר ליה רבי אליעזר והלא כבר נאמר בשובה ונחת תושעון בהשקט וגו'. ר"ל בהאי קרא מפורש תשובה רצונית כי בתשובה שתהיה מתוך השקט ונחת ולא מתוך צרה תושעון. והשיב לו ר"י לבזה נפש למתעב גוי וגו'. דהיינו על ידי ביזה ותעב שיהיה להם בצרת הגלות ישובו ויגאלו ובשובה ונחת תושעון וגו' דקאמר קרא לאו היינו נחת והשקט אשר לפני התשובה אלא אהשקט ונחת שיהיה להם אחר כך מתוך התשובה שיעשו מתוך צרה כמפורש בהאי קרא אחר שהיו בגלות לבזה ותעב ולעבד מושלים יזכו בתשובה מתוך צרה לנחת והשקט כי מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו וגו'.

גמ' א"ל ר"א והלא כבר נאמר אם תשוב ישראל וגו'. בהאי קרא מפורש ליה טפי תשובה רצונית מדקאמר לה בלשון אם וספק דהתשובה הכרחיית היא ודאית בידו יתברך ב"ה להביא הגאולה אבל אם ספק משמע אם תשובו ברצון שאין זו בידו יתברך ב"ה כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.

וא"ל ר"י כבר נאמר ואשמע את האיש וגו' וירם ימינו וגו' וישבע בחיי העולם כי למועד מועדים וגו'. ועל הספק כדבריך שאם לא ישובו אין נגאלין לא היה המלאך נשבע אבל אם תשוב ישראל וגו' נאמר על הודאי שישובו בודאי על ידי שמעמיד להם מלך קשה כהמן ומצינו לשון אם בכזה כמו אם כסף תלוה וגו''.

[9] כעת הקטע הנ"ל הוא ליצנות על העבודה זרה שהציע אלקלעי.