ביאור מה הן מלחמות ה׳

לפני 11 שעות
זמן קריאה 8 דקות

למען אחי ורעי! הנני שמח להביא בפניכם מאמר שמבאר את המשמעות של המושג 'מלחמות ה'' שמצוי בתנ"ך וכן בפוסקים, יהי רצון שהמאמר הזה יגלה את המשמעות של המלחמות בימינו, וכן שזהו ההפך הגמור מהמלחמות שהציונים מנהלים.

רבי שמואל ב"ר יוסף צבי הלוי ואזנר זיע"א, דרשות שבט הלוי ח"א, שער ששים ושמונה, עמ' רד-רו:

א.

נאספנו לעורר אחינו בית ישראל ועצמנו לתורה לתשובה ולמעשים טובים, ע"כ שמו הנעים של עצרת זו הוא עצרת התעוררות. ודאי ולמעלה מכל ספק כי מודים אנו לה' השם נפשינו בחיים ולא נתן למוט רגלינו - ואפי' בשנים ותקופות כתקונם - מחויב כל איש ישראל להודות על כל נשימה ונשימה כדרשתם ז"ל במדרש (ב"ר י"ד וי"ש תהלים ק"נ) כל הנשמה תהלל יה על כל נשימה ונשימה שהוא נושם צריך לקלס, ובירושלמי ריש פ"ד דברכות אמר בשחר צריך אדם לומר מודה אני לפניך וכו' שהוצאתני מאפילה לאורה, במנחה מודה אני לפניך כשם שזכיתי לראות חמה כמזרח כך זכיתי לראות החמה במערב, ובערב כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה כן תוציאני מאפילה לאורה, ומכ"ש אנחנו אלה פה היום כולנו חים כשכל ישראל היו בצרה כשאויבי ישראל עמדו להכחידנו מן הארץ וה' ברוב רחמיו הצילנו חייבים אנו לברך לשמו הטוב -

ועכ"ז אומר לפי עניות דעתי – דהנה כתיב (דה"ב כ') בצאת לפני החלוץ ואומרים סולו לס' כי לעולם חסדו, ומפורש שם בדברי הנביא שקבל יהושפט מלך יהודה הסכמת נביא ה' שיצליח במלחמתו – כדכ' "רדו וה' עמכם", ועם כל זאת דרשו חז״ל סנהדרין ל״ט ע״ב מפני מה לא נאמר בהודאה זו כי טוב לפי שאין הקב״ה שמח במפלתן של רשעים, והשתא הלא ק״ו דאורייתא לפנינו דאם ההודאה אינה בשלמות בשביל מפלתן של גוים, ק״ו הא בדידן שהרבה הרבה מישראל נהרגו נאבדו ונפצעו, ולא עוד אלא שנצחון הזה הביא לנו פרצה נוראה בחומת שמירת שבת קודש, כאשר אנו עדים למה שנעשה גם בפלטרין של מלך ירושלים עיה״ק – ועוד בהרבה שטחים – א״כ איך תהא שמחתינו והודאתינו שלימה –

ודאי כל יחיד ויחד שהיה בסכנת המלחמה וניצל באופן נפלא וברחמי ה׳ עליו צריך ומחויב להודות לה׳ הטוב, לברך אותו בהכנעה על כל תגמולוהי עליו, אבל לעשות מזה הודאת ישועת מלכות שמים והקדושה וארץ הקודש בבחינת הודאת הצבור אין דעת התורה ודעת חכמים נוחה מזה, כי בעו״ה "עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו" (ירמי׳ ח׳) וההסתר פנים גדול מאוד.

ב.

כתיב בפרשתן[1] "על כן יאמר בספר מלחמות ה׳ את והב בסופה ואת הנחלים ארנון וגו׳ אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה", הנה חז״ל דרשו בקידושין ל׳ ע״ב את והב בסופה אפי׳ אב ובנו רב ותלמידו שעוסקים בתורה בשער א׳ נעשים אויבין זל״ז ואינם זזין משם עד שנעשים אוהבים שנאמר "את והב בסופה", וכנראה דרשתם כך על פסוק "על כן ואמר בספר מלחמות ה׳" שבזה ניכר שמלחמת ה׳ אשר לחמו היא תורת ה׳ תורה לשמה אם לבסוף נעשים אוהבים זה לזה,

ולמה נרמז זה כאן בניסי נחלי ארנון שעשה להם הקב״ה, וכן מצינו בחז״ל שכל פרשת השירה "אז ישיר ישראל את השירה הזאת" נדרשה על מעלת התורה חכמיה מחוקקיה ומנהיגיה, כרום נדיבי עם שהם אבות העולם כדאיתא בדברי רבותינו, וקשה למה שרו על התורה רק עכשיו, וכן יפלא דמאמר שהיה בנחלי ארנון נס גדול כל כך שנתכנסו כל אומות העולם להרוג את ישראל וכולם נאבדו כדאיתא במדרש, והאיך לא באו דברים כאלה רק ברמז בעלמא בתורה והמפורש הוא שירת התורה והבאר.

ג.

אבל דע והבן כי מימות עולם היו מלחמות ונצחונות, אבל אין ספורי מלחמה נכנסים בגדרי התורה להעשות חלק ממנה רק אם מתוך ישועת ה׳ יצא גם כבוד שמים והתעוררות דקדושה[2], וכבר מבואר פרק קמא דע״ז כשיכנסו אומות העולם לע״ל לדין ויטענו לפני הקב״ה רבש״ע הרבה כרכים כבשנו הרבה מלחמות עשינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה [3]ויאמר להם הקב״ה כל מה שעשיתם עשיתם בשביל עצמכם וכו׳ מלחמות אני עשיתי שנאמר ה׳ איש מלחמה (שמות ט״ו), אף שהכל ביד ה׳, אבל בכל מלחמה אפי׳ מלחמת האומות שבהם מדובר בש״ס שם רואים ביותר יד ה׳ והשגחתו, וידוע כי כל שדוד מערכות העולם עלית וירידת קרני גוי וגוי נעשים ברוב על ידי מלחמות ויש בו במיוחד בחינת מלחמות אני עשיתי, ועל כל זאת אין שיאמר שספורי מלחמת הגוים הם חלקי התורה או יש בהם ענין של למוד לדורות בני ישראל.

ודבר ידוע שהמכבים החשמונאים נהלו מלחמות עצומות ונתקיים בהם 'מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכו׳ ועכ״ז כאשר קבעו חז״ל הענין לדורות אמרו בפ״ב דשבת שקבעוהו בשביל הנס דשמן לא בשביל ישועת מלחמה הגדולה שהיתה להם ומבואר בקדמונים הטעם שהמלחמה הביאה אותם לידי מכשול שלקחו להם המלוכה מלבד הכהונה ועברו על לא יסור שבט יהודה שהמלוכה מתיחסת למלכי יהודה הצדיקים, וזה גרם בעו״ה אבדון בית חשמונאים כמש״כ הרמב״ן פרשת ויחי.

ד.

ורק כשהמלחמה מביאה לידי התעוררות דתורה וקדושה, כשהסכנה מעוררת בני אדם ומקיצה נרדמים אז השיגה הסכנה והישועה ממנה התכלית הנרצה, וזה כוונת המקרא "על כן יאמר ספר מלחמות ה׳", מתי יאמר "מלחמות ה׳" עם הספר כשנתקיים "את והב בסופה" כשלבסוף נגרם עי״ז הרבה אהבת ה׳, ועל גם בנחלי ארנון לא ספרה תורה מן השירה רק מה שנוגע להתעוררות דתורה, וגם היו בטוחים כי נסי הבאר נגרמו ע״י כח התורה כדאיתא במדרש שוח״ט ובילקוט שמעוני כאן ע״כ יאמר בספר מלחמות ה׳ אמר הקב״ה אתם עסקתם בספר ואני נלחם על ידכם.

ואם בדור דעה כדור המדבר, לא תלה הכתוב ישועה המלחמה רק בעסק ספר התורה ק״ו בדור קטן שלנו שכל מה שאירע עמנו להחיות נפשינו לא היה אלא בזכות עוסקים בתורה, ועיין מכות י׳ ע״א – מנין לד״ה שהן קולטין – קולטין ממלאך המות יע״ש – וע״ש עוד עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים עומדות היו רגלינו במלחמה בזכות שעריך ירושלים שערים המצוינים כהלכה.

והיינו דבשירה הזאת פשוטו קאי על ניסי הבאר והרמז והדרש על התורה לומר שהיא גרמה זאת, וכן כתיב (במדבר נ״ב) ונכבשה הארץ לפני ה׳ ואחר תשובו והיתם נקים מה׳ ומישראל, וכתיב אח״כ ואם לא תעשו כן הנה חטאתם לה׳ ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם, ביאור הענין דקאי אלמעלה, ונכבשה הארץ לפני ה׳ כמש״כ שיהיה הכבוש למען יהי׳ לנו מקום לעבודת השי״ת, וכמש״כ (תהלים ק״ה) "ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו, לא למען יהא לנו ארץ ככל הגוים, והכל הולך אחר מחשבה ראשונה ואם ח״ו מחשבה הראשונה כשבאו לארץ לא היתה רצויה אז עבירה גוררת עבירה ויבאו לחטאים אחרים והיינו ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם.

ה.

ובי״ש ריש יהושע מתנדב״א על פסוק הכינו לכם צידה וכי צידה היו צריכים שם והלא אינם אלא אוכלי המן, אלא כך אמר להם עשו תשובה כדי שתכנסו לארץ וכו׳ וכיון שבטל המן איתא התם דיצא מלאך להחריב את כל העולם אמר בטל המן בטלה התורה שנאמר ויהי בהיות יהושוע ביריחו וגו׳ – הנה אעפ״י שדור באי ארץ היו צדיקים גמורים ובהיותם ביריחו היה תחילת כבוש וגם נעשה להם נס גדול בכבוש העיר אבל לא הועיל להם כלום נגד החשש של בטול תורה ויהושע נענש על לילה של בטול תורה ביריחו, כדאיתא במגילה ג׳.

והנה אם לדבר התעוררות תשובה בשעה הזאת עלינו להציב ג׳ עיקרים בזה, צניעות, חינוך בנים, ואמונה ובמיוחד אמונת ביאת משיח צדיקנו כנמסר לנו מאבותינו ונביאי ה׳.

כתיב בפ׳ כי תצא כי ה׳ אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, ובספרי מלמד שהעריות מסלקות שכינה מישראל, ובמ״ר נשא פ״ט מהו ה׳ אלוקיך אמר להם משה לישראל הוו יודעין שאין הקב״ה מיחד שמו בישראל שהוא נקרא אלוקיך אלא בזמן והיה מחניך קדוש, ומה נאמר ומה נדבר שכמעט קשה למצא ד׳ אמות נכונות קדושות שלא יצווה קרא עליהם ולא יראה בך ערות דבר, כי בגדי הפריצות הפשיטו כל הודה והדרה מבת ישראל.

ואיתא בספרי "כי תצא והי׳ מחניך קדוש" קדשהו מכאן אמרו לא יכנס אדם בהר הבית במקלו ובמנעלו ובאבק שע״ג רגלו ולא יעשנו קפנדריא ולא רקיקה מק״ו והיינו ק״ו דרקיקה הוא בזיון גדול מהנזכרים הנה דרשו מחניך על מחנה שכינה ומחנה לוי׳ הר הבית ומקדש, ובאמת אם קאי מחניך על המקדש והר הבית היה לנו דרשה יותר פשוטה והי׳ מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר שלא יתראו שם חשופי זרוע וקצורי בגדים וכו׳, אבל לא עלה על דעת חז״ל שיארע כזאת, אבל כמה עלינו לבכות ולהצטער שכהיום נעשה מקום המקדש וכותל המערבי למחנה שעלינו נדרש כשפוטו והי׳ מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר, ומלבד זה שכמה חסרי תורה ואמונה נגשים למקום המקדש ממש ומכניסים עצמם לאיסור כרת בכניסה בטומאה כמבואר ברמב״ם פ״ו מבהב״ח –

ובענין חנוך הבנים מה עלינו לדבר וכי מי מיום הנצחון נתעורר להטיב דרכיו בזה וכי המחנה העצום של החילונים אינו ממשיך בחנוך הזר ומתנכר לכל קודש, וכי הנצחון לא חיזק ידיהם עוד לעמוד בשלהם לחנך רבבות רבבות רחוק מכל זיק של אמונה, והקב״ה ברוב רחמיו יעלה על כולם רוח טהרה ואמונה להכיר כי לו לבד המלוכה.

ו.

ומה עלינו לחזק מאד אמונת ביאת משיח וישועת ה׳, הנה כתיב (צפני׳ ג׳) לכן חכו לי נאום ה׳ ליום קומי לעד חכו והמתינו בסבלנות ואל תפלו למחשבת משיח שקר, ואל תחשבו שהקב״ה החליף הפסוק של והריחו ביראת אלקים (ישע׳ י״א), שיהי׳ משיח מורה ודאין, או פסוק "ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים" כמבואר ברמב״ם סימני משיח סוף הל׳ מלכים, וכן למען ה׳ שלא לפול לטעות על כוחי ועוצם ידי, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם.

ובנביא חבקוק (פ״ב) כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב כי הנסיון שלפני ביאת משיח ה׳ יהי׳ קץ של כזב, אך עוד יבא הזמן שלא יכזב, ומשביע אתכם בנות ירושלים לא לפטם בני הנוער בכוחי ועוצם ידי ומחשבת מרידה באומות, ואיך יתכן שאנשים שאתמול היו מפורסמים לרחוקים מאתנו היות שפקרו מעליהם עול האמונה בה׳ והיום מעריכים ומיקרים אותם,ואם יתמהמה חכה לו, ובודאי שהשתלשלות הענינים שאנו חיים בו הם אחד מפרקי החים שלפני הקץ אבל חכה לו, לקץ של אמת לא של כזב—

כתיב (זכרי׳ ט׳) "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור" – ואיתא בפסיקתא (פס״ר ל״ד) שבועה היא מלפני שכל שחיכה למלכותי אני בעצמי מעיד בו לטובה שנאמר לכן חכי לי נאום ה׳ ליום קומי עד.

בעו״ה עוד אנו בסכנה גשמיות ומכ״ש רוחניות, אבל אנו תפלה ובקשה לבורא עלילה שיחזיק יד ימינו על עמו ישראל וילמד תועים בינה, ויביא בלבנו הרהורי תשובה אמיתיים.

שומר ישראל שמור שארית ישראל האומרים שמע ישראל. שומר גוי אחד שמור שארית עם אחד המיחדים שמך ה׳ אלקינו ה׳ אחד, שומר גוי קדוש שמור שארית עם קדוש ואל יאבד גוי קדוש המשלשים בשלוש קדושות לקדוש, בתפלה זו אנו מבקשים על ג׳ כתות שיש בישראל, האומרים שמע ישראל פשוטי העם אבל יש בהם אמונה פשוטה כאחז״ל (סוטה מ״ב) אר״י משום רשב״י אמר להן הקב״ה לישראל אפי׳ לא קיימתם אלא ק״ש שחרית וערבית אי אתם נמסרים בידם, שומר גוי אחד בתפלה זו אנו מתפללים על אלו היכולים גם ליחד שמו יתברך בלב שלם והיינו המיחדים שמך וכו׳, שומר גוי קדוש בזה אנו מתפללים על הקדושים וצדיקים שארית עם קדוש, כולם כאחד ישמרם שומר ישראל אשר חסדו פרושה על כל חי.

הקב״ה יצילנו מכל שעות רעות המתרגשות לבא לעולם – וחסד ה׳ יסובב אותנו – ויקרבנו לימות המשיח האמיצים ולחיי העוה״ב – ברחמים גדולים – אמן.

הערות שולים

[1] פרשת חוקת (במדבר, פרק כא פסוק יד-יז)

ופירש"י, שם: 'על כן יאמר - על חניה זו ונסים שנעשו בה יאמר בספר מלחמות ה' כשמספרים נסים שנעשו לאבותינו יספרו את והב וגו':

את והב - כמו את יהב כמו שיאמר מן יעד ועד כן יאמר מן יהב והב והוי"ו יסוד הוא כלומר את אשר יהב להם והרבה נסים בים סוף:

ואת הנחלים ארנון - כשם שמספרים בנסי ים סוף כך יש לספר בנסי נחלי ארנון שאף כאן נעשו נסים גדולים. ומה הם הנסים:

[2] שם אין בכך שום דבר שקשור לכבוד שמים, אלא רק כבוד בשר ודם, אזי שאין בזה ממש, משום "שוא תשועת אדם" (תהלים, ס יג; שם, קח יג)

[3] כל הלאומים יכנסו חוץ מהלאומים שנקראים 'ציונים', כי הם בוודאי לא יכולים לטעון שהם עשו את מעשיהם בשביל שישראל יעסקו בתורה, אלא ההפך הגמור כדי שיהי' שמד רוחני, כמו שאמר מייסד התנועה הציונית, הרצל ימ"ש.