אנו מכריזים!

למען אחי ורעי! כעת שאנו עומדים לפני ימי אידיהם שבדו להם הציונים מלבם, הנני שמח להביא מאמרו הנפלא שמייחסים אותו לרבי עמרם בלוי זיע"א, אנו מכריזים! (כמו"כ הוספתי לו מראי מקומות שמא יהיו כאלו שיתמהו על דברי קדשו, אבל הכל מבוסס והכל שריר וקיים, להבדיל מההמצאות של בעלי הדעות המשובשות).

אנו מכריזים! מדינת ישראל המיוסדת על הכחשת ועקירת האמונה, על הרמת יד בשלש שבועות[1] ועל חופש הדת היא ההיפך הגמור מעם ישראל, אין לה שייכות כל דהו לא לעם ישראל ולא עם גאולתן של ישראל, אין כאן לא "אתחלתא דגאולה"[2] ולא "אות לטובה" ולא "קיבוץ גליות"[3] ולא "ניסים ונפלאות"[4] אבל יש כאן "דרך רשעים צלחה"[5] "נבנו עושי רשעה גם בחנו אלקים וימלטו"[6] שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ, "בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד"[7].

אבל אף יצליחו עוקרי אמונה כהנה וכהנה אם יבנו בית המקדש ותרד להם אש מן השמים אם יעמידו חמה באמצע הרקיע[8], אם היראים הנטפלים להם יחזירו בתשובה אלפים ורבבות אנו נפרסם בלי רתיעה את דברי התורה האמתיים וברורים כשמש בצהרים החיים וקיימים ובלתי משתנים לעולם ולעולמי עולמים "מרשעים יצא רשע"[9] "והעברת פי ה' לא תצלח"[10].

רבותינו מדור העבר עמודי התורה והיראה מסרו לנו "הציונות טמאה והפרומע ציונות אבי אבות הטומאה" "מדינת ישראל" טמאה ו"מדינת התורה"[11] אבי אבות הטומאה, אסורים הם באיסור עולם, מחוללי הציונות אינם גואלים[12] ועם ישראל איננו גואל עצמו[13], אלא מאמינים בישועת ה' ומצפים לה, ולעשות פעולות כלל לא[14], כמו שאבותינו לא עשו.

לא "חזיונם" של עוקרי האמונה תתקיים בסופו של דבר, אלא אזהרותיהם של רבותינו עמודי התורה שהחרימו אותם והוציאום מחוץ למחנה ישראל[15], ואמרו אשר מפעולות הציונים לא תצמח רק חרבן אסון ואבדון[16].

כל הנספחים על מדינת ישראל בגדו בה' ובתוה"ק ובעמו ישראל וסופם כסופם של הנספחים על שאר כתות הרעות, צדוקים, קראים, ש"ץ, חלק כחלק יאכלו אם לא ישובו.

זרע ישראל הכשרים שלא כרעו לע"ז הציונות החזיקו מעמד ושאו ראש, עליכם העולם עומד, אל ירפו ידיכם, העמידו דברים כחומה, מלחמתינו בציונות מלחמה לה' בעמלק היא[17], והנצחון של הקב"ה הוא, ה' אתנו אל תיראום, יסכר פי האומרים "אבדנו את המלחמה נגד הציונות" הנצחון שלנו ברור ובטוח, ובקרוב יתגלה, ויתקיים כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ ותמלוך אתה הוא ה' אלוקינו מהרה לבדך על כל מעשיך וכו'.

אנו מכריזים! לרבי עמרם בלוי זיע"א — אנו מכריזים! לרבי **עמרם בלוי** זיע"א

הערות שולים

[1] דהרי אפילו משיח צדקנו, משיח בן דוד יוכיח את ישראל על כך כאשר יתגלה בב"א, כדאיתא בדב"ק של התנא הק' רבי יונתן בן עוזיאל ע"ה (תרגום על שה"ש, ח' ד'):

'יימר מלכא משיחא משבע אנא עליכון עמי בית ישראל מא דין אתון מתגרן בעממי ארעא למפק מן גלותא ומה דין אתון מרדין בחילותיה דגוג ומגוג אתעכבו פון זעיר עד דישתיצון עממיא דעלו לאגחא קרבא בירושלם ובתר כן ידכר לכון מרי עלמא רחמי צדיקיא ויהי רעוא מן קדמוהי למפרקכון'.

ועוד איתא בדב"ק של רבי תנחום הירושלמי זיע"א, שם:

השבעתי אתכם... מה תעירו... גם זה כבר בואר, שזוהי פקודה להם שכאשר יחיו בגלות ותחת שלטו זרים הם לא יבצעו תנועות או פעולות בחוסר שיקול דעת לפני שיגיע הזמן, שכן בדרך זו הם יביאו על עצמם נזק או השמדה מאותו צד שהם חשבו שיביא להם טובה וישועה. זאת שכן כאשר יופיע הרצון האלוהי ויגיע הזמן ותסתיים התקופה, הרי שהם לא יזדקקו לתנועה מצידם ולא לתחבולות, אלא יופיעו השפעות של כוחות אלוהיים אשר יוציאו לפועל את מה שהאל רוצה, והשכלים האנושיים אינם מסוגלים לתפוס את ההשפעות האלה וכיצד הן מתרחשות. על כך אמר ישעיהו ״דברו על לב ירושלים...כי מלאה צבאה כי נרצה עונה...״ (ישעיהו מ:ב), נשלמה התקופה והיא קיבלה את כל העונש שהיתה ראויה לו על חטאיה הקודמים. הקטע הזה חוזר בספר זה שלוש פעמים לצורך הדגשה, וגם כנגד הגלויות שבהם שהו ישראל: גלות מצרים וגלות בבל והגלות הזאת הכללית והמתארכת. מי ייתן ויראה לנו האל את סופה הקרוב'.

[2] . דהרי מהי 'אתחלתא דגאולה', מבואר ברמב"ם שזהו כאשר יבוא משיח בן-דוד, יד החזקה, הל' מלכים, פי"ב ה"ב:

'יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח'... ותרגום ללשה"ק של אתח"ג הוא 'תחילת ימות המשיח'.

[3] . דהרי מהו 'קיבוץ גלויות', מבואר ברמב"ם שזהו כאשר יבוא משיח בן-דוד, יד החזקה, הל' מלכים, פי"א ה"א:

'המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דויד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר "ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'".

[4] מס' תמיד, דף לב ע"א, רבנו גרשם מאור הגולה זיע"א

'כלומר אל תתמה על זה שהשטן הוא נוצח שמתעה אותם ונותן להם גאולה ולסוף יורידם לגיהנם'.

[5] ע"פ ירמי' הנביא ע"ה (יב א'):

"צַדִּיק אַתָּה ה' כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד".

פירש"י, שם:

'מדוע דרך רשעים צלחה" - שנתת גדולה לנבוכדנצר הרשע ותצליחהו להחריב ביתך ד"א על אנשי ענתות היה צועק וקורא תגר'.

וכן איתא במס' אבות, פרק ד משנה טו:

'רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר, אֵין בְּיָדֵינוּ לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים'.

רבינו עובדיה מברטנורא זיע"א, שם:

'אין בידינו - כמו לא הוה בידיה. כלומר אין הדבר הזה ידוע לנו מדוע דרך רשעים צלחה ומפני מה הצדיקים מדוכאים ביסורים. פ"א אין לנו בזמן הגלות לא משלוה והשקט שרגיל הקב"ה לתת לרשעים כדי לטרדם מן העוה"ב. ואף לא מן היסורים המיוחדים לצדיקים שהן יסורין של אהבה שאין בהן בטול תורה. כלומר יצאנו מכלל רשעים שאין לנו השלוה שיש לרשעים ולכלל צדיקים לא הגענו שהיסורים שלנו אינן של אהבה כיסורי הצדיקים'.

[6] . מלאכי הנביא ע"ה (ג יג-טז):

"חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר יְדֹוָד וַאֲמַרְתֶּם מַה נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ: אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי יְדֹוָד צְבָאוֹת: וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ: אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְדֹוָד אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְדֹוָד וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְדֹוָד וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ".

פירש"י, שם:

(יד) שוא עבוד אלהים - על חנם נעבדנו כי לא נקבל שכר. קדורנית - בשפל רוח.

(טו) ועתה אנחנו מאשרים וגו' - אנחנו עבדנוהו ושמרנו משמרתו ועתה רואים אלו הרשעי' מצליחים עד כי מאשרי' אנו אותם על מעשה רשעם. גם בחנו אלהים - לומר נראה מה יוכל לעשות לנו וימלטו מן הרעה ולא נכשלו.

(טז) אז נדברו וגו' - אני משיב על דבריכם אז בעשות הרשעים רשעם והטובים הלכו קדורני' מפני שנדברו יראי ה' שלא לידבק במעשיהם הרעים ואני לא נשכחו דבריכ' מלפני ואע"פ שאיני ממהר להשיב גמול כי הקשבתי ושמעתי וצויתי לכתוב להם ספר זכרון והיו לי דבריה' מקוימים'.

[7] . רבי אליהו ב"ר שלמה זלמן קרמר 'הגאון מוילנא' זיע"א, מנחת אליהו, עמ' ט (מובא בפי' אבני אליהו בסידור אשי ישראל):

'איש בער לא ידע, וקאי אדלעיל מינה טוב להודות לה' כו' כי שמחתני מה גדלו כו' אבל איש בער לא ידע והיינו מפני כי בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כו', ובפשע ארץ רבים שריה ואיש כל הישר בעיניו יעשה, ומזה יציצו כל פועלי און ולא ידעו ולא יביט שהיא לאבדם ולשמדם עדי עד, [רבינו, משלי כ"ח ב']'.

בפרח רשעים הפריחה בכתוב מורה על ממשלה וכאשר ישיגו הרשעים איזה ממשלה אז יציצו כל פועלי און אמנם ואתה מרום כו' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כו' [רבינו, בדבר אליהו על איוב]'.

ויציצו כל פועלי און הם כת הרע של חטאים ואם יפלא מדוע המציא הממציא זה הכת ע"ז בא כמתרץ להשמדם עדי עד, ר"ל עיקר בריאת כת הרע והחטא ועון היא להשמדם ולתן שכר למאבידיה' וז"ש ותרם כראם קרני וגו' צדיק כתמר יפרח וגו' להוסיף שכרו [הגר"א ר"ח פ"ה מ' א']'.

(וראה עוד דב"ק של תלמידו רבי חיים מוולוזי'ן זיע"א, רוח חיים על אבות, פ"ה מ"א).

ועוד איתא בדב"ק של כ"ק האדמו"ר מחב"ד, רבי שניאור זלמן ב"ר ברוך ברוכוביץ' 'דער אלטער רבי' זיע"א, בונה ירושלם, פיס' קיא, סוף עמ' קט:

...'אבל אותם זרעים שאינם מאכל אדם או אילני סרק הם אותם הנצוצות שדחקו את הקץ קודם זמנו ולא המתינו עד עת בא דברו, ע"כ עליתם ירידה גמורה להם ועליהם נאמר "בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם" כו''.

[8] . כ"ק האדמו"ר מסאטמאר, רבי יואל ב"ר חנני' יו"ט ליפא טייטלבוים זיע"א, על הגאולה ועל התמורה, סי' פו':

'וכבר הזהירו על זה רבותינו הצדיקים והקדושים מדורות שלפנינו, שראו ברוח קדשם מה שיארע לנו מהנסיונות בעיקבתא דמשיחא. ושמעתי מפי תלמיד חכם מפורסם ואיש מהימן, ששמע כמה פעמים מאביו, ששמע מחותנו אשר היה רגיל אצל הרב הקדוש מרוזשין זי"ע יותר מעשרים שנה, ושמע מפה קדשו דיבורים אלו, תדעו, דכמו שירד האש מן השמים לאליהו בהר הכרמל, ולא ירד לנביאי הבעל, בעיקבתא דמשיחא יהיה ההיפך, שירד אש מן השמים לנביאי הבעל, ויהיו הנסיונות גדולים ועצומים קשים ומרים, ואני עומד ומזהיר לכם על זה, למען תדעו להיות זהירים בדבר. וכעין זה מקובל מהרה"ק מראפשיץ זי"ע ועוד צדיקים וקדושים, שהגידו מראש גודל הנסיונות שיעמדו לנגדינו, והזהירו על זה'.

[9] .ע"פ שמו"א, פרק כד פס' יג:

"כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ".

פירש"י, שם:

(יד) כאשר יאמר משל הקדמוני - משל קדמונו של עולם, התורה, שהיא משלו של הקב"ה. מרשעים יצא רשע - הקב"ה מזמן לרשע, שנופל ביד רשע כיוצא בו, והיכן אמרה תורה (שמות כא יג): והאלהים אנה לידו כדאיתא במסכת מכות (י ב)'.

[10]. ע"פ במדבר, פרק יד פס' מא:

"וַיֹּאמֶר משֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי יְדֹוָד וְהִוא לֹא תִצְלָח".

וע"ע בביאורו הנפלא של רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א, צדקת הצדיק, פיס' מו, שמבאר שכל עניין הצלחתם של הציונות הוא משום חוצפא ישגא, מלכותא ללא תגא, מלכות ללא רצון הרוצים, שלא ברצון השי"ת, דהרי מה לו ולרצות בשלטון שכופר בו ית' שהיא 'מלכות של מינות', רח"ל, אלא הכל מצד שהרשות נתונה והכל צפוי.

[11]. דהיינו לקיחת שלטון של תורה לפני ביאת משיח הוא בגדר של אבי אבות הטומאה.

[12]. רבי צדקה ב"ר משה חוצין זיע"א, מקיץ נרדמים ח"א, עמ' טו-יז:

'ואל תאמינו שמי שלא מאמין בתורה ובהקב"ה יכול לגאול את הארץ. זאת לא גאולה, אלא טנוף מלשון "לחם מגואל" (מלאכי א' ז) ויגואלו מן הכהונה (עזרא ב', סב'). ואמרו רז"ל בנין נערים סתירה וסתירת זקנים בנין.

פי' הנערים אלו המנוערים מן המצות ממה נפשך אם אלו חושבים את עצמם שהם יהודים הלא חצר שבנה יהודי בשבת ויו"ט אסור לדור בו שום ישראל, וכן אילנות שנטע, גבינה שגבן, חלב וחמאה וכו' שיצר בשבת אסור ליהודי ליהנות ממנה ולא להסתתר בה, ואין זה תוצרת הארץ אלא מיצרת הארץ ואם כן האין זה סתירה ולא בנין? ואם הם חושבים עצמם לאומה אחרת ורק בשם יהודים יכונו הלא הנביא אמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך ואם ישתו בני נכר תירושך וכו', וא"כ איפה הבנין ואיפה המאכל? והמושיע לישראל הוא המשיח.ולא רק מי שמגלח זקנו בתער. ולא מניח תפילין, ואשתו לא טובלת א"א להיות משיח. אלא אפי' אם יקום גאון גדול ויאמר אני המושיע ואשיב את שבותכם ויעשה לפנינו אותות ומופתים לא נאמין לו ולא נשמע אליו, ואפילו אם יאמר אני משיח בן דוד והקב"ה שלחני' לא נאמין לו עד שיתברר שהקב"ה שלחו,

ואיך נדע? הקב"ה יודע איך לברר לנו. כי כמה וכמה משיחים עמדו לנו ועשו אותות ומופתים והטעו את גדולי עולם שהאמינו בהם. ואחר כך נתבדו. וגעשה על ידם צרות רבות לישראל. וכ"ש בימים האלושעמדו משיחי השקר שהנס ידועים שהם חופשים, ואין להאמין להם ולא לעוזריהם כי לא על חנם הלך זה אצל זה אלא הוא מינו, ולא עכברא גנבא אלא חורא גנבא, כי אומרים להם לא יהיה עוד חרבן שלישי לירושלים, והלא לא רק ב"פ חרבה ירושלים, אלא הרבה פעמים נחרבה בעונות.

וגם בימי חורבן בית ראשון היו אומרים להם נביאי השקר לא יבא צר ואויב בשערי ירושלים, ואמר להם הנביא ירמיה (כ"א) כה אמר ה' וכו' ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה ובזרוע חזקה באף ובחמה ובקצף גדול וכו' ואתן אתכם ביד נבוכדנצר וכו'. וכן גם עכשיו ישנו בידנו העון הזה. ולא האויב נלחם בנו כ"א הקב"ה ומי יכול ח"ו לנצח אותו?

אמרו חכמי המוסר אם יתקבצו עכשיו כל ממלכות האדמה וימסרו לנו כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, ויאמרו לנו: נשיב לכם את גליותיכם ותבנו את ירושלים ובית המקדש - לא נסכים להם.

אם בית ראשון שנבנה על ידי דוד ושלמה, שהיו הם ודורם צדיקים, ועל פי מאמר הקדוש ברוך הוא נחרב על ידי העוונות – איך אנחנו נבנה אותו בעוונות, ועל אפו וחמתו של הקדוש ברוך הוא שנלחם בנו על ידי עוונותינו? הלא הנביא צוח המה יבנו ואני אהרוס וכו'. ועל הבאים לארץ בלא תורה ומצות כתוב ותקיא הארץ את יושביה. אם כת א' נשתגעה איך ח"ו ישתגעו כלם? ואנחנו שעוד נשאר לנו זיק בתורה ואמונה בנביאינו וברבותנו הקדושים ז"ל, אין לנו תקוה אלא בהקב"ה כי הוא הגואל ככתוב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס. והוא ילחם את מלחמותינו שנ' ה' איש מלחמה וכו' מקדש ה' כוננו ידיך, הפסוק אומר כי לא בחרבם ירשו ארץ, וכן הנביא אמר הוי היורדים מצרים לעזרה וכו' ואת ה' לא דרשו וכו'. וכתיב אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. וזה דומה למעשה המן שנפל על המטה שאסתר עליה ואמר לו המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית אנחנו יושבים בארץ הק' שהוא בית ה' ועושים נגד רצונו ית' ח"ו. הכל תלוי בתשובה ובכח התורה שנא' רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ואין לנו חרב אחר אלא רצונו ית'. ויש בתנ"ך הרבה מאד פסוקים כאלה ואין צורך להאריך יותר מזה.

חובה עלינו (ושומה) [לשמור] על יהדותינו, לבאר כל הדברים האלה לכל א' וא' ובעקר לבנינו ולבנותינו ולכל הסרים למשמעתנו, שלא להתבולל ח"ו בין החפשים האלו ולא ללמוד ממעשיהם, ואסור להתחתן עמהם. אם התורה צותה שלא להתחתן בגוים שלא יסיר את בנך מאחרי. אעפ"י שקשה ללמוד מהם. וכ"ש עם אלו החפשים שקוראים את עצמם יהודים ואפשר ללמוד מהם בנקל'.

[13]. זוה"ק, ח"ב דף רלט ע"ב:

'כגוונא דא לזמנא דאתי כתיב, (עמוס ט יא) "אקים את סוכת דוד הנופלת", כתיב (שם ה ב) "נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל", מאי "ולא תוסיף קום", (משמע דהא זמנא אחרא קמת). אלא בזמנא אחרא קמת, היא קמת מגרמה, ולא אוקים לה קודשא בריך הוא, דהא בגלותא דמצרים קודשא בריך הוא אוקים לה, ועבד כמה נסין בגין לאקמא לה.

ובגלותא דבבל הוא לא אוקים לה, בגין דלא עביד לון נסין, דגרים חובה, אלא היא קמת, וסליקו בני גולה כאינון דלא הוה לון פרוקא, ולא הוה תיאובתא דקודשא בריך הוא עלייהו, בגין דגרם ההוא חובה דאינון נשים נכריות, ועל דא קודשא בריך הוא לא אוקים לה לכנסת ישראל, ולא עבד לה נסין וגבוראן בההוא זמנא כדקא יאות.

אבל לזמנא דאתי "ולא תוסיף קום" כתיב, לא תוסיף קום מגרמה, אלא קודשא בריך הוא יוקים לה, דכתיב "אקים את סכת דוד הנופלת", וכתיב (ירמיה ל ט) "ואת דוד מלכם אשר אקים להם", ובגין כך כתיב הכא "ויקם משה את המשכן".

[14]. כלי יקר, בראשית פרק כח פסוק יד:

"ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה. מה שהזכיר הרוחות המקבילין זה כנגד זה, ולא הזכירן כסדרן, לפי שאמרו במדרש (עיין מדרש תהלים מד ב) אין התשועה באה לישראל כי אם בזמן שהם בתכלית השפלות, שנאמר (תהלים מד כו) כי שחה לעפר נפשינו וגו', מה כתיב בתריה "קומה עזרתה לנו". וטעם של דבר שכל זמן שאינן בתכלית השפלות אז אינן תולין בטחונם בה' וחושבים תחבולות להנצל מפח יקוש ע"י תחבולות אנושיות, וע"כ ריחק ה' את האדם ורבה העזובה, כי לא בטחו בתשועת ה' אך כשיראו כי אזלת יד השתדלותם ואין עוזר וסומך, אז עיניהם נשואות אל ה' לקרוא אליו בעת הצר להם וה' שומע, ובאותו זמן התשועה באה דרך בריחה מן הקצה אל הקצה, דהיינו מן תכלית השפלות אל תכלית המעלה, ולפי שכפי הטבע לא יאומן כי יסופר שיעלו בשפל מצבם אל רום מעונה, ע"כ נאמר ליעקב במראה זו ג' מעלות בדרך לא זו אף זו, כי מתחילה אמר והיה זרעך כעפר הארץ באותו זמן שיהיה שחה לעפר נפשם באותו זמן ופרצת ר"ל יעלה הפורץ לפניהם להעלותם אל גרם המעלה. וא"ת אף אם יעלו מן השפלות אל איזו מעלה מ"מ א"א שיברחו מן הקצה אל הקצה להיות במדריגה גדולה אלא בהכשלם יעזרו עזר מעט, כנבואת דניאל (יא לד) מ"ל ימה וקדמה, כי שני רוחות אלו מקבילין והם הפכיים, כי במזרח לעולם זריחת השמש ובמערב לעולם שקיעתה, ואחר שבזמן שיהיה הערב שמשן של ישראל כמו שפרש"י על פסוק ולערב יחלק שלל (בראשית מט כז) באותו זמן שקיעה יברחו לקצה שכנגדו להיות כסאם כשמש נגדו ית'. וא"ת שזה יהיה דוקא אם יהיו כרוח מערבי שאף אם השמש שוקעת שם, מ"מ יש לה גם זריחה באותו רוח קצת כך ישראל בזמן שיהיה להם זריחה מעט משם יעלו להיות כרוח מזרחי, כי גם שם אין השמש זורחת לעולם כמו בתקופת טבת, כך לא תתמיד שררתם. ת"ל צפונה ונגבה כי אף אם יהיו כרוח צפוני זה שבו צר ואור חשך בעריפיה, (ישעיה ה ל) ואין בו אורה כלל כך יהיו ישראל נעדרי האורה לגמרי משם יעלו אל הקצה האחרון שכנגדו להיות כרוח דרומי זה שנקרא כן על שם דר רום, כי לעולם השמש זורח הוא שם ודר ברומו כך תתמיד זריחת שמשן של ישראל לעולם, כמ"ש (שם ס כ) לא יבא עוד שמשך, וידורו לעולם ברומו של עולם, וזה הבטחה על הגאולה האחרונה'.

[15]. רבי משה יהושע יהודה ליב דיסקין 'השרף מבריסק' זיע״א (מתוך הספה"ק מרא דארעא דישראל, כרך ב׳, עמ' מה-מו):

'באחרית ימיו של הגה״ק רבי יהושע לייב דיסקין זצ״ל שמע על רוח הרעיון הלאומי שהחל לפעם בקרב בית ישראל, ובהבחינו ברגש קדשו בסכנה החדשה גלגולה של ההשכלה ורעפארם המרחפת על ישראל, שלח אחרי שנים מגדולי תלמידיו הגאונים ר׳ זרח בראווערמאן ז״ל ור׳ משה פראנקענטאל (שוחט) ז״ל, וזרזם לשגר מכתבים בשמו לשלשה מגדולי הדור בגולה, לכנס אסיפה ולטכס עצה איך לקדם פני הרעה בעוד מועד, בהדגישו: כי סכנה איומה אשר כמוה לא נהייתה מרחפת על שמי היהדות שבמשך הזמן עלולה ח״ו לעשות שמות בכלל ישראל.

באותו מעמד הורה הגאון מבריסק ז״ל לציין בשמו: כי דעתו היא שגדולי ישראל יתאספו מיד ויחרימו את הציונים ויוציאם מכלל ישראל לגזור על פתם ויינם ולאסור החיתון בהם כמו שעשו חז״ל עם הכותים.

ור׳ יושע לייב סיים: מובטחני שאם לא ננקוט בדרך זו הרי לבסוף כלל ישראל יתחרטו על כך.

אלא ששיטנא נצח והאסיפה לא נתקיימה, יש שטענו כי מכיון שיד ישראל תקיפה ודבוקה בד׳ אלקי ישראל ובתורה ומצוות היטב, ומארגני התנועה ידועים למופקרים ואפיקורסים לא יהיה יהודי כשר שומע להם, ושבקיה לרוויה וממילא נפיל. ויש שחששו מכיון שחלק מהעולם הנוצרי ראו בעין יפה את התארגנות הציונים הרי יציאה למלחמה נגדם באמצעים חמורים כחרם וכו׳ ישיגו את הכיוון ההפוך ויעשה לחזוקם. היו שטענו: כי אמנם רוצים במאד להוציא הדבר לפועל, אך בעוה״ר באשמת המשכילים לא יתכן לקיים אסיפה, היות שצריכים להשיג רשיון מהממשלה לזה והדרך זרועה מוקשים.

בין כך ובין כך הענין לא יצא לפועל וכל ימיו הצטער אותו צדיק על כך באמרו ״יבואו ימים ויווכחו בצדקת הצעתי״.

[16]. רמב"ם זיע"א, יד החזקה, הלכות מלכים ומלחמות, פרק יא ה"ו:

'אף ישוע הנצרי שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו", וכי יש מכשול גדול מזה, שכל הנביאים דברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן, וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה''.

ועוד איתא בדב"ק סוף אגרת תימן:

...'כמו שאמרתי לכם, שבקרוב לימות המשיח האמתי ירבו הטוענים והחושבים שכל אחד מהם משיח ולא תעמד טענתם ולא תתאמת ויאבדו הם ויאבדו עמהם רבים. ולפי שידע שלמה ע"ה ברוח הקודש שהאומה הזאת בארץ זמן גלותה תפצר להתנועע בלא עתה הראויה ויאבדו בשביל זה ויבואו עליהם צרות, והזהיר מלעשות זה והשביע האומה על דרך משל ואמר "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ", ואתם אחינו אהובינו קבלו עליכם שבועתו ו"אל תעירו את האהבה עד שתחפץ".

[17]. הרא"ה זיע"א, ספר החינוך, פר' שופטים, תצח:

'ומשורש המצוה אתה דן שאסור גם כן למנות על הצבור אנשים רשעים ואכזרים, והממנה אותם מפני קורבה או מיראתו להם או להחניפם לא תסור רעה מביתו ועל קדקדו חמסו של אותו רשע ירד, ומי שלא יירא מכל אדם להועיל לרבים בכל כחו, שכרו יהיה אתו מאת השם תמיד בעולם הזה, ונפשו בטוב תלין לעולם הבא, וזרעו יירש ארץ'.