הטוב והמטיב בזכות תפלת רבן גמליאל

למען אחי ורעי! דע לך שבעלי הדעות המשובשות נוהגים להביא דרשות מחז"ל ומנסים להתלות עליהם בשביל לתת גושפנקא למעשיהם שהינם הפך התורה, אבל בגלל לימוד תורה שיטחי לא יבינו ולא ישכילו מאמרי חז"ל כדקא יאות...

והנה דוגמת תקנת 'הטוב והמטיב' שמזה הינם דורשים שמעשיהם של בר-כוזיבא ולוחמיו מביתר הינם מעשים טובים מכיוון "שלא הסריחו" (עפ"ל), אבל הסיבה האמיתית לכך שלא הסריחו זה בגלל תפלת רבן גמליאל ע"ה...

דהנה איתא במסכת תענית, דף לא ע"א

אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים... רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה ואמר רב מתנה אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה...

וביאר רבי חנוך ב"ר יוסף זונדל זיע"א, עץ יוסף, מדרש רבה, פר' מסעי, פרשה כג אות ז

משנקברו הרוגי ביתר כו', שהיתה עיר גדולה לאלהים. והיו בה אלפים ורבבות מישראל ואח"כ גברה מלכות רומי עליהם ולכדום ונהרגו כולם ואז נגדעה לגמרי קרן ישראל ונשארה נבלתם מאכל לעוף השמים זמן רב והיתה חרפה גדולה לישראל בדבר זה עד שישבו ר"ג ובית דינו כמה ימים בתעניות ובזבז אוצרות הרבה עד שניתנה להם רשות לקברם. ואז תקן ברכת הטוב והמטיב על רוב הטובה הזאת.

אזי שביאר לנו כדקא יאות, בעל העץ יוסף, כי לא בגלל מעשיהם "הטובים", דהיינו הריגת רבי אלעזר המודעי[1] הי"ד ע"ה, ומה שעוד אפילו היה יושב בתענית ומתפלל:

רבון העולמים אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום

דהיינו שהי' ראוי לומר שישב בדין, אלא בזכות תפילת הצדיק לא היה אפשר לכבוש את ביתר, בזכות הצדיק יסוד עולם שהי' בה ומתפלל[2]...

ולכן הטוב והמטיב לא מעיד על מעשיהם של הרוגי ביתר, אלא הטוב והמטיב הוא בזכות השתדלותו של רבן גמליאל ע"ה

כמה ימים בתעניות – כנגד "הטוב" שלא הסריחו (דהיינו שהתפללו לקב"ה)

ובזבז אוצרות הרבה - כנגד "המטיב" שנתנו לקבורה (דהיינו ששלמו שלמונים לרומי)

אך ח"ו לפרש שבגלל מעשיהם מקולקלים של הריגת רבי אלעזר המודעי הי"ד, לא שהסריחו ושניתנו לקבורה, אלא הסיבה האמיתית של 'הטוב והמטיב' היא משום השתדלותו של רבן גמליאל ע"ה, וק"ל.

_________________

[1] מסכת תענית ירושלמי, פרק ד

ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא א"ל ר' יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא. א"ר יוחנן קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא. א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין אמר להן וכי היאך איפשר לבדקן. אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף [תהילים ס יב] הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר.

והוה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומר רבון העולמים אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום בעא אדריינוס מיזל ליה. אמר ליה חד כותיי לא תיזיל לך דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא עאל ליה מן ביבא דמדינתא עאל ואשכח רבי אלעזר המודעי קאים מצלי. עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה חמוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא. אמרון ליה חמינן ההן סבא משתעי לחביבך אמר ליה מה אמרת ליה ומה אמר לך אמר ליה אנא אמר לך מלכא קטל לי ואי לא אנא אמר לך את קטל יתי טב לי מלכא קטל יתי ולא את אמר ליה אמר לי דאננא משלים מדינתאי. אתא גבי רבי אלעזר המודעי אמר ליה מה אמר לך הדין כותייא אמר ליה לא כלום מה אמרת ליה א"ל לא כלום יהב ליה חד בעוט וקטליה.

מיד יצאת בת קול ואמרה [זכריה יא יז] הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה.

מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כזובה אתין טעינון רישיה גבי אדריינוס אמר לון מאן קטל הדין אמר ליה חד כותייא אנא קטלתיה אמר לי חמי לי פטומיה חמי ליה פטומיה. אשכח חכינה כרוכה עליו אמר אילולי אלהא דקטלי מאן הוה יכיל קטלי וקרא עליו [דברים לב ל] אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם והיו הורגין בהם והולכין עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו והיה הדם מגלגל סלעים משאוי מ' סאה עד שהלך הדם בים ארבעת מיל אם תאמר שהיא קריבה לים והלא רחוקה מן הים ארבעים מיל אמרו שלש מאות מוחי תינוקות מצאו על אבן אחת ומצאו שלש קופות של קצוצי תפילין של תשע תשע סאין ויש אומרים תשע של שלש שלש סאין. תני רשב"ג אומר חמש מאות בתי סופרים היו בביתר והקטן שבהן אין פחות מחמש מאות תינוקות. והיו אומרים אם באו השונאים עלינו במכתובים הללו אנו יוצאין עליהן ומנקרים את עיניהם וכיון שגרמו עונות היו כורכים כל אחד ואחד בספרו ושורפין אותו ומכולם לא נשתייר אלא אני. וקרא על גרמיה [איכה ג נא] עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי כרם גדול היה לאדריינוס הרשע שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל כמן טיבריא לציפורי והקיפו גדר מהרוגי ביתר מלא קומה ופישוט ידים ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם שיקברו. אמר רב חונה משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב הטוב שלא נסרחו והמטיב שניתנו לקבורה.

[2] זוהר חדש, כרך א, פר' לך לך, דף מד ע"א

ואברהם היה יהיה יהיה בגי' שלשים. יומא חד נפק ר' שמעון וחזא עלמא דחשיך ואפיל ואסתתם נהוריה. א"ל רבי אלעזר תא ונחזי מה בעא קב"ה. אזלו ואשכחו חד מלאכא דדמי לטורא רברבא ואפיק תלתין שלהיבין דנורא מפומיה. א"ל רבי שמעון מה את בעי למיעבד א"ל בעינא למחרביה לעלמא בגין דלא שכיחי תלתין זכאין בדרא דהכי גזר קב"ה על אברהם ואברהם היה יהיה יהיה בגי' תלתין הוו. א"ל רבי שמעון במטו מינך זיל קמי קב"ה ואימא ליה בר יוחאי שכיח בעלמא אזל ההוא מלאכא קמי קב"ה א"ל מארי עלמא גלי קמך מה דאמר לי בר יוחאי א"ל קב"ה זיל אחרביה לעלמא ולא תשגח ביה בבר יוחאי כד אתא חזייה רבי שמעון למלאכא א"ל אי לא תיזיל גזרנא עלך דלא תיעול לשמייא ותהוי באתר דעזא ועזאל. וכד תיעול קמי קב"ה אימא ליה ואי לית תלתין זכאין בעלמא ליהוון עשרים דהכי כתיב לא אעשה בעבור העשרים ואי לית עשרים להוו עשרה ואח"כ כתיב לא אשחית בעבור העשרה אי לית עשרה להוון תרין דאינון אנא וברי דהכי כתיב על פי שנים עדים יקום דבר ואין דבר אלא עולם דכתיב בדבר ה' שמים נעשו וכו' [תלים לג] ואי לית תרין הא אית חד ואנא הוא דכתיב וצדיק יסוד עולם [משלי י'] ביה שעתא נפק קלא מן שמיא ואמר זכאה חולקך רבי שמעון דקב"ה גזר למעלה ואת מבטל לתתא בודאי עלך כתיב רצון יראיו יעשה [תלים קמה]: