מעניין של מלחמת עמלק בזמן הגלות

למען אחי ורעי! בימינו אנו ישנו בלבול גדול מאוד לגבי עניין של מלחמת עמלק בזמן הגלות, ובעיקר מי שמנסים לשבש את העניין הנ"ל הינם בעלי הדעות המשובשות שמשקרים לעצמם שהינם בגאולה, אבל ברוך ה' שהשי"ת שתל צדיקים בכל דור ודור.

ולצורך הקדמה הביאור נביא קודם כל את המקרא כדכתיב שמות, פרק יז פס' ז-ח:

"(ז) וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן.

(ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם".

ופירש"י, שם:

'ויבא עמלק וגו' - סמך פרשה זו למקרא זה לומר תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם ואתם אומרים "היש ה' בקרבנו אם אין" חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני, משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך היה אותו הבן רואה חפץ ואומר אבא טול חפץ זה ותן לי והוא נותן לו וכן שניה וכן שלישית פגעו באדם אחד אמר לו אותו הבן ראית את אבא אמר לו אביו אינך יודע היכן אני השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו'.

רבנו יעקב ב"ר אשר זיע"א, בעל הטורים, שמות יז, פס' ח':

'ברפידים. ברף ידים שרפו ידיהם מן המצות.

עם ישראל ברפידים. בגימ' רפו ידיהם מן המצות'.

רבנו יעקב ב"ר אשר זיע"א, בעל הטורים, שמות יז, פס' טז':

'כי יד - יו"ד של כי וי"ד בגימטריא דוד. מדר דר. בגימטריא לימי משיח'.

דהיינו שהמלחמה נגד עמלק מגיעה בזמן של ריפיון מתו"מ, אבל מה נאמר כאשר עם ישראל נמצא בגלות כמו שאנו בימינו אנו האם מותר לנו לצטת ולהלחם נגדו, ועמד על כך רבי שמואל בנימין ב"ר משה היילפרין זיע"א, הישב^[1], פרשת זכור, אות מה, עמ' יח:

'או יאמר בצאתכם לשון רבים כי ירמז על הערב רב שיצאו עמהם ממצרים וזה גרם לביאת עמלק שע"י הערב הערב רב נעשה פירוד לבבות בישראל והם גרמו לכל התלאות, וכן גם עתה מה שהשנאה גברה על ישראל בכל העולם שלא היתה כמעט דוגמתה מעולם הוא ג"כ מפני שנתרבו בישראל ערב רב מכל המינין סאציליסטין קומיניסטין ובאלשעוויקעס כופרים בד' ובתורתו, והם מעלים חמת הגוים על כל ישראל כי בהדי הוצא לקי כרבי, ושומעים אנו בכל יום במכ"ע טענות היטלער וחביריו כי מפני שישראל הם קומוניסטין לפיכך הם רודפים אותם'...

רבי שמואל בנימין ב"ר משה היילפרין זיע"א, ספר הישב, פר' זכור, אות נה-סב, עמ' כב-כד:

'נה) ובספר דבר ליעקב להרב פלעקסער מפרש שמה שאמר שים באזני יהושע הכונה תגיד ליהושע בלחישה כי אינו גבור מלחמה ולא בחכמתו וגבורתו נצח את עמלק הוא מחובשי בהמ"ד וגם אנשי חילו אינם גבורים. וגבורתם היא במלחמתה של תורה, כי “מחה אמחה" רק אני נתתי בידכם את עמלק עתה וגם לימים הבאים נצחונכם על עמלקים מידי יהיה אם תשמרו תורתי ותקימו אותה, אבל אם חו"ש לא תעשו כן אז שוא כל חכמתכם וגבורתכם כי הוא יגבר.

נו) עמלק, זה שתי תיבות ביחד, עם, לק. עם שיערב לו עמל ויגיעת אחרים, ממלת לקוק שהוא ילקק בלשונו וינעם לו כסף ורכוש שאיש אחר או עם אחר יגע עליו, ואם אך יש לאל ידו בזרוע הנה לא לבד שהוא רחוק מחסד ורחמים חמלה וחנינה אלא ישחק על צרות ותלאות אחרים ואם יראה רכוש וכסף בעם אחר ויחשוב שע"פ מלחמה יוכל לגוזלם ולקחתם אז מיד יעשה זאת כמו שעשו העמלקים מוסוליני לאביסיניה והיטלער לאוסטריה וצ'כוסלאוואקה.

נז) והנה הרמב"ם ז"ל מחלקם לשתי מצות במצוה קפ"ח כתב להכרית זרעו של עמלק, ובמצוה קפ"ט הוא אומר לזכור מה שעשה לנו עמלק, ורואים אנו שחוץ ממצות מחיית עמלק עוד צריך לזכור תמיד מעשי עמלק, והיינו כשישבנו על אדמתנו ובארצנו היו אז שתי מצוות. אבל כשגלינו ומארצנו אין עוד מצות מחיית עמלק במעשה, ובפועל אלא מצוה של זכירת עמלק, ומלחמתנו נגדו רק בקול תורה ותפלה לד', ואולי משום זה צותה התורה לכתוב זאת זכרון בספר וגם לשים באזני יהושע למען שידעו דורות הבאים כי לא בכל הזמנים ולא בכל העתים והדורות החובה לקיים שתי המצות בעמלק אלא בזמן שאין אנחנו בארצנו וברשותנו אין לנו ללחום בכח ידינו בעמלק^[2], ומה גם כשיש לנו אויבים מסביב ומבפנים ובתוכנו, וכן תהיה מסירת הפרשה מכל רב באזני תלמידו בזהירות יתירה שלא יראה חלילה זר בעיניו איך צותה תורה לקחת נקם מעם אשר יצא להלחם נגד ישראל הלא דרכיה דרכי נועם, והתורה צותה לא תתעב אדומי ומצרי אלא שאני עמלק שיצא ללחום נגד כבוד ד' ותורתו, ושנית שעתה אין בכלל מצות מחיית עמלק אלא מצות הזכירה בלבד, ואף כשישבנו בארצנו היה המכוון בעיקר שנטיב מעשינו עד שלא נאלץ לזכירותו של עמלק היינו שעמלק יזכור אותנו שיהודים אנחנו, וכאשר רצה ד' שישראל ילחום בעמלק בפועל צוה שנית לשאול המלך על ידי שמואל הנביא שילך וילחום, ואז ישבנו בארצנו והיתה לנו מלך וממשלה ולא היו לנו שונאים מבפנים וכל זה על הרב והמורה לבאר באזני תלמידיו, שמדת הנקמה במקום אחר היא נגד רוח התורה וכל זה נכלל בהמלות “שים באזני יהושע".

נח) ואולי משום זה המנהג בישראל הובא ברמ"א בהלכות מגילה להכות את המן בפורים במקלות בקאלעקאטקע ובדרייערס שמשמיעים קול וגם בקנה רובה מלבד הטעמים שברמ"א נראה לתת לי טעם לשבח שאבותינו רמזו לנו שלא לנו ללחום ולהכות את העמלקים וההמנים הרבים של זמננו בעודם בחיים כי לד' המלחמה ללחום בעדנו ולהכות את אויבינו ועלינו אך ורק להתפלל לד' שהוא ינקום בעדנו ואנחנו מכים רק את העמלק ואת ההמן שכבר מתו, והכאותינו לא יכאיבו להם, כי אחת מג' שבועות - שהשביע אותנו ד' היא שלא נמרוד בגויים היינו שלא נעשה מרידה וריבולושיאן בממלכות אף אם יָרֵעוּ לנו, ומי שאינו עושה ואינו שומע לזה הוא עושה שלא כדרך ישראל ותורתו.

נט) והטעם שחילקה התורה בין עת שישבנו בארצנו לבין עת שאנחנו בגולה שאז יש רק מצות זכירה בלבד אולי משום זה, כי כאשר ישבנו בארצנו ועל אדמתנו, וד' הניח לנו מסביב מכל אויבינו, זה בעצמו אות וסימן שאין אנחנו פושטים יד בכסא ד' אלא בהיפך שומרים תורתו ומקיימים מצותיו, ואם אז עמלק נלחם נגדנו אין הוא שליח ההשגחה, אלא באות נפשו וזדון לבו ורשעתו יסיתו לעשות רע בחנם ועל לא דבר כשמו עמלק שיורה על זה כאשר פירשנו למעלה גליון ז', אז צותה התורה למחות שמו בפועל ולהכריתו מארץ למען שכל העולם לא ילמדו ממעשיו לעשות כמוהו, ויתמו חטאים מן הארץ כשהרשעים עוד אינם, אבל כשאנחנו בגולה ומפוזרים תחת כל השמים ואין לנו מנוחה מאויבינו מסביב, וגם מבפנים מהרסינו ומחריבנו ממנו בעצמנו יצאו, אז יש לשפוט כי עמלק שלא רק מזדון לבו ורשעתו יתנפל עלינו אלא גם משום חטאותינו ושרפה ידינו מתורה ומצוות ואנחנו גרמנו לזה, ואז הוא רק כשליח מן ההשגחה להזכירנו שנטיב מעשינו. אז אין לנו ללחום עמדו כי אז עמלק רק ככלב ששיסה בנו ד' ואין לכעוס כל כך על הכלב ששיסה אותו אדונו על מי שינשוך אותו, וכמו כן רק הכלב שאין בו כל דעת הוא ינשך את המקל שיכה אותו בו האיש המחזיק המקל בידו...

ס) וכל זה מרומז במקרא כי כתיב “זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתך ממצרים אשר קרך בדרך", הנה כתיב שני פעמים “בדרך" לאמר מתי עליך המצוה למחות שם עמלק בהיותך “בדרך" וגם עמלק בא “בדרך" אבל לא כאשר עמלק יושב בארצו, ואתה הנך גר בארצו, כי אז אין המצוה עליך ללחום עמדו, גם כתיב “בהניח ד' לך מכל אויביך מסביב בארצך" ומרומז בזה עוד תנאים:

א - בהניח ד' לך מכל אויביך היינו שאתה בארצך ושלום ושלוה לך מכל אויביך, אבל לא בעת שאין לך שלום^[3]. משונאיך אשר לא יתנו לך מנוחה:

ב - בארצך בעת שאתה יושב בארצך, אבל לא בעת שאתה בארצות אחרים^[4],

ג- מסביב, שלכאורה המלה הזאת כמו מיותרת, אלא כי יש לנו שונאים מבחוץ היינו שונאי ישראל מהגוים, אבל יש לנו שונאים גרועים מאלה המה שונאינו מנדינו מבפנים ומעצמנו ובשרנו, בנינו עם בנותינו שנעשה לנו שונאים, שונאי תורת ד' הקומוניסטין עוכרי ישראל שאלה המה שונאינו מבפנים וסביב לנו, וז"ש “מכל אויביך מסביב", היינו ששלום לנו מבחוץ וגם שלום לנו מבפנים שאין פרץ ואין צוחה במשפחותינו וברחובותינו,

ובאין תנאים האלה אז נאמר “מתחת השמים לא תשכח", כלומר אם אתם מפוזרים תחת כל השמים ואינכם בארצכם. או שאין לכם מנוחה בארצכם, או שיש לכם אויבים ושונאים מבפנים אין לכם כל מצוה ללחום עם עמלק, אלא “לא תשכח" לא תשכח שיש עמלק שהוא מוכן להתנפל עליכם אם תעזבו את התורה וזו היא מצוה בכל עת ובכל זמן לבלי שכוח כי עמלק ילחם עמכם כשתרפו ידיכם מן התורה.

ואפשר לאמר שמפני זה תכנה המגילה את המן בשם 'ממוכן' כדרשת רז"ל ממוכן זה המן שממוכן לפורעניות, שלא רק שהוא עצמו מוכן לפורעניות שתבא עליו אלא גם שהוא מוכן לפורעניות להציק חו"ש את ישראל אם יעזבו תורה ומצוה.

ו"לא תשכח" עוד דבר אחר כי כשיחסרו כל אלו התנאים אין לכם ללחום עם עמלק ולכן הוזהר כאן “לא תשכח" יותר מבכל המצות כי זה יסוד גדול לתורה ואין לשכוח אף רגע אחת כי ידיו של עשו ועמלק נכדו הם כמו רצועה מוכנת להכות בעת שיעברו תורה ומצוה, וכן צותה התורה “כי אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו ונשמרתם מאד", אף שיראו מכם אבל אתם תשמרו לבלי לעשות בהם מלחמה ואל תתגרו בם.

סא) ומכאן תשובה ומכת לחי להנער דוד פראנקפורטער שהרג שלוחו של אותו הרשע היטלער ימ"ש בשווייצאריה כי לא כן עשה אם כי מחשבתו רצויה אבל מעשיו אינם רצויים^[5] כי לא זה דרך בני ישראל ללחום בכח ידם את הרשעים, כי זה ברכת עשו “על חרבך תחיה"^[6] אבל ברכת יעקב היא בקול תורה ותפלה.

וכן לא טוב עשו אחינו במה שהכריזו בויקאט^[7] על עם אשכנז ומרכולתה וסחורתה כי מלבד שזאת היא נגד רוח ישראל ותורתו כי לא מצינו בכל דברי ימי ישראל בכל ימי גלותם שיצאו נגד איזה עם במלחמה גלויה ובכח ידם, האם יצא אחד מישראל בחרבו נגד פרעה הרשע ושריו שהשליכו ילדי ישראל בהיאור, ושרחץ בדמי ילדי ישראל, אדרבה בתורה נאמר “לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" והאם נסה אחד מישראל להרוג את המן בלכתו ברחובות? לא!, לא עשו כן באשר האמינו כי הרשעים האלה הם רק מטה זעם ביד ד', ככתוב “לב מלכים ושרים ביד ד'" ובמה נלחמו רק בתעניתם ותפלתם אבל לא בכח ידם, כי ידעו והבינו שאף אם יהרגו איזה רשע מיד ימצאו אחרים שיעמדו על מקום הנהרג ועוד ירעו לעצמם מאשר ייטיבו, ראה מה עלתה להם ליהודי אשכנז אחרי מעשי הנער פראנקפורטער כי נעשו פגרומים גדולים בכל ערי אשכנז^[8], ועוד שמו עליהם כסף עונשים ארבע מאות מליון.

סב) ולא כן עושים עתה אחינו מלומדי ההשכלה החדשה, הם אינם חפצים להאמין כי מן ד' יצא הדבר להפוך לב האשכנזים לשנוא את ישראל, אם כי קרובים אנחנו להם בשפתנו המדוברת כמעט בכל העולם וגם שמם שם אשכנז על רובם של אחינו, וכל זה לא הועילה משום שעזבנו את תורת ד', ומלבד שאבדה האמונה מלבות אחינו עוד גם דעתם ובינתם נאבד מהם כי לא טובה עשו לישראל במלחמתם נגד היטלער ועמו, אלא אדרבה רעה גרמו לנו שלא מדעתם כי לולא הבויקאט אז רדפו היטלר וחבריו רק את יהודי ארצם ולא היו מפיצים שנאתם הנאצית מחוץ לגבול ארצם, ועתה במלחמתם בהבוייקאט העלו חמתם, והמה מתאמצים להפיץ שנאתם בכל ארצות תבל,

עד כי גם בארצנו המבורכה והאהובה לנו תגיע שנאתם והשפעתם לרעה, ועל דא ודאי קא בכינא כי ניטלה עצה ותבונה ממשכילי ישראל החדשים, כי בלעדי זאת אינו מובן איך עלתה על דעתם שאנחנו עם חלש ומרודף בלעדי ארץ וממלכה ובלי חיל צבא איך נלחם נגד עם חזק יושב בארצו עם חיל צבא הרבה ותכסיסי מלחמה בים וביבשה, אשר אף ממשלות חזקות ואדירות יפחדו מללחום עמהם צרפת השונא לאשכנז מעולם לא תעיז ללחום עמה ואף ממלכת אנגליה האדירה תחניף פניה לאשכנז ואנחנו נלחום? ועתה ראינו מה שנעשה להממלכה הטובה והאדירה בחיל צבא בים וביבשה ממלכת טצכאסלאווקא שקרעה אותה אשכנז לגזרים וכל הממלכות ראו ושמו יד לפה, אין זה אלא טפשות או ילדות נזרקה באחינו שהחלו הבאויקאט, ועתה כבר הם רואים שצללו במים אדירים והעלו חרס בידם, אבל האם יודו בטעותם? לא כמו שהם אינם מודים גם על טעותם השני הגדול שכאשר נחקה את מעשי הגויים ונאכל מפתם ונשתה מיינם ונקח לנו בנותיהם אז יוטב לנו, ועתה באה אשכנז וטפחה על פניהם והראתה להם טעותם, ועוד לא יקחו מוסר ויתהללו על האורתודוקסים יראי ד' כי אך ורק להם החכמה והתבונה ואת אלה שאינם מסכימים לדעתם יקראו אותם אחור שאין להם חלק בבינה ואינם נסוגי הולכים קדימה, פינסטערלינג'.

אחרי כל הלימוד הנ"ל יש לנו להודות לומר דפח"ח.

וע“מ שדב“ק לא יהיו תמוהים בעיניכם לגבי כל מה שדיבר אודות החרם שנעשה ע“י הראבי הרפורמי סטפן ווייז שר“י יו“ר ההסתדרות הציונית באמריקה,ע“מ לעורר את זעם אוה“ע נגד היהודים שאח“כ גרמה לכל ההריגות באירופה, וכן איתא בדב"ק של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין^[9] זיע"א, חפץ חיים על התורה, פרשת שמיני:

'ודומה לזה מפורש ברמב"ן פ' אחרי, עה"כ וגורל אחד לעזאזל, וז"ל ומפורש מזה בפרקי רבי אליעזר הגדול. לפי' היו נותנין לו לס"מ שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את קרבנם, נאמר גורל אחד לד' וגורל אחד לעזאזל, גורלו של הקב"ה לקרבן עולה, וגורלו של עזאזל שעיר החטאת, וכל עונותיהם של ישראל עליו, שנאמר ונשא השעיר עליו, וכו', אבל צוח הקב"ה ביום הכפורים שנשלח שעיר במדבר לשר המושל במקומות החורבן, והוא הראוי לו מפני שהוא בעליו ומאצילות כחו יבוא חורב ושממון וכו', וחלקו מן האומות עשו שהוא עם היורש החרב והמלחמות ומן הבהמות השעירים והעזים וכו', ע"כ.

והמקור מבואר בתורה, שמטרת משלוח המנחה מיעקב לעשו היתה בשביל “כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני ואח"כ אראה פניו" וזוהי פרשת הגלות, שכך היתה קבלה בידי חז"ל, כמבואר ברמב"ן פ' וישלח, פרק ל"ג פסוק ט"ו, שבשעה שהיו צריכים רבותינו ללכת לרומא בחצר מלכי אדום על עסקי הצבור היו מסתכלים בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם, כי ממנו יראו הדור ותוכן יעשו, ע"כ ברמב"ן.

והנה לו חכמו ישכילו זאת שתדלני זמננו, לבלי להתגרות באומות ולא ללחום במו, אלא ללמוד מקודם הפרשה הלזו “פרשת הגלות" ואח"כ ללכת בעקבות “הזקן החכם", כי אז היו מצליחים בדרכם להטיב מצב “הכבשה בין שבעים הזאבים", כמו שמכנים חז"ל מצב עמנו הדל בין האומות'.

וביאר שם רבי שמואל גריינימאן^[10] זיע"א, מעשי למלך, שם, עמ' קג:

'והנסיון בתקופה האחרונה הראה כי גדולי הדור העבר העבירו בהשתדלותם כל הגזרות הרעות יש שנסעו בעצמם לעיר הבירה לשפוך שיח ורחשי לבם לפני ראשי הממשלות ויש ששלחו שלוחים עם הוראות מתאימות לדת התורה. ומעת שהפכנו את הסדר ויצאנו למלחמה בחרבות וברמחים עשוים מניר עם שונאינו ומנדינו המזוינים בחרבות ותותחים ואוירונים עשוים ברזל עשת לא רק שהגזרות לא בטלו' אלא שהחיה הטורפת פערה פי' לבלי חוק ומשפט ומצב עמנו הדל הורע שבעתים'.

---

הערות שולים

^[1]. ירושלים, ה'ת"ש.

^[2]. ואין זה מצבנו היום, כי אין אנו רק חלק מהיהודים בארצנו, ואפילו אין אנו ברשותנו, וכן נפסק בדב"ק של רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א, דברי סופרים, סימן יד:

'מצות ישיבת ארץ ישראל, נראה לי עיקר כהמגילת אסתר בספר המצוות [סוף מצוות עשין מצות עשה ד'] דהוא בזמן שבית המקדש קיים, וכלשון הכתוב (דברים י"א ל"א) "וירשתם אותה וישבתם בה", וגם אין נקרא ישוב אלא בישיבה בשלוה, כדרך שאמרו בבראשית רבה (ריש פרשה פ"ד ג') ומפרש (בראשית ל"ז א') "וישב יעקב" ביקש לישב בשלוה, והיינו שהם אדוני הארץ, ולשון הכתוב (בראשית ל"ו כ') "בני שעיר יושבי הארץ" שהקשו בשבת (פ"ה.) אטו כולי עלמא יושבי רקיע, פשטי דקרא רצה לומר אדוני הארץ קודם שבא עשו, וכדרך שאמרו (בראשית רבה נ"ח ז') על פסוק (בראשית כ"ג י') "ועפרון יושב" דאותו היום נתמנה ארכיסטריקטס, שזה נקרא ישיבה כשהוא אדון ויושב בראש.

ובשבת (ל"ג.) בעוון שפיכות דמים בית המקדש חרב וכו' הא אתם מטמאים אותה אינכם יושבים בה וכו', ואחר כך אמרו בעוון וכו' גלות בא וכו' עיין שם, ואמאי לא אמר גם תחילה אשפיכות דמים גלות דהא דריש אינכם יושבים בה, ועל כרחך דההיא אישיבה דוקא כדרך ישיבת הארץ בשלוה ובממשלה דזה נקרא ישיבה, והיינו בזמן שבית המקדש קיים ומשחרב בית המקדש אף על פי שלא גלו [כולם] ממנה גם היושבים בה אין נקראין יושבי הארץ ואין להם ישיבה בה, ואחר שהם עבדים עליה למלכי העמים המושלים שם כמונו בחוץ לארץ אין זה נקרא ישוב שיושבים בה בישיבה, רק גרות בעלמא ולא מקיים "וישבתם".

^[3]. רבינו יעקב בעל הטורים, טור אורח חיים, סימן תקנ:

'ופירוש דליכא שלום שהבית חרב'.

מרן יוסף קארו זיע"א, בית יוסף שם:

'והרמב"ן (תורת האדם מהדו' שעוועל עמ' רמג) פירש יש שלום שבית המקדש קיים וכך הם דברי רבינו'.

^[4]. דהיינו רוב ישראל בארצם, לפי שבטיהם, כדאיתא במס' ערכין, דף לב ע"ב:

'דתניא משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות שנאמר (ויקרא כה י): "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה" בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן, יכול היו עליה והן מעורבין שבט בנימין ביהודה ושבט יהודה בבנימין יהא יובל נוהג?! תלמוד לומר לכל יושביה בזמן שיושביה כתיקונן ולא בזמן שהן מעורבין'.

^[5]. ע"פ ספר הכוזרי, מאמר ראשון, פתיחה:

...'ואומר לו כונתך רצויה אבל מעשך אינו רצוי'.

^[6]. ועי' בפירש"י שמבאר את התוכחה של יעקב אע"ה לשמעון ולוי ע"ה (בראשית פרק מט פסוק ה):

'כלי חמס - אומנות זו של רציחה חמס הוא בידכם מברכת עשו היא זו אומנות שלו היא ואתם חמסתם אותה הימנו'.

^[7]. החרם שהוכרז ע"י הרבאי הרפורמי סטפן ווייז ימ"ש, מיד כאשר אותו צורר לשלטון. ראה הקונטרס 'החרם שהרג ששה מיליון יהודים'

^[8]. ליל הבדולח.

^[9]. בעה"מ הספה"ק: שמירת הלשון, חפץ חיים, משנה ברורה ועוד.

^[10]. רבי שמואל גריינימאן זיע"א - מתלמידיהם ועוזרם האישי של מרן החפץ חיים ושל רבי חיים עוזר גרודזנסקי זיעועכי"א. רב ועסקן בליטא. שימש כמנהל מתיבתא "תפארת ירושלים" בנוא-יארק. נפטר ביום יג באדר א' ה'תשי"ז..

אהרן וחור מחזיקים את ידי משה במלחמת עמלק