לכבוד יומא דהילולת רבי משה דוד אסטרייכער זיע״א

למען אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת רבי משה דוד אסטרייכער[1] זיע״א (ד' אי"ר תשי"ד), אבד"ק טשימפא בעל שו"ת תפארת אדם.

שו"ת תפארת אדם, הקדמת המוציאים לאור, עמ' יד-טו:

'ותו"ד הוא כי בשו"ת דברי חיים (יו"ד סוס"י פב) הביא קבלה בשם הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע שמי שברך בטעות על תפילין של רבינו תם לא יברך שנית על תפילין של רש"י, והדברי חיים כתב לחלק שזהו דווקא במי שמנהגו תמיד להניח גם תפילין של רבינו תם, מה שאין כן מי שאינו מנהגו להניח שני זוגות תפילין צריך לברך שנית, ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סימן כה) הקשה עליו וחלק על פסקו, והגה"צ מטשימפא טרח ליישב את קושיותיו ולהעמיד את פסקו של הדברי חיים על מכונו, ואז זכה שנתגלה אליו הדברי חיים בחלום לתת לו תשואות חן ולהכיר לו טובה על שיישב את פסקו, וזה לשונו שם בקירוב:

'ראיתי בחלום שהלכתי ברגל עד שבאתי לעיר, ואמרו לי 'זה העיר סאנץ', אחר כך הלכתי עוד וראיתי בית גדול מלא מיהודים, ואמרו לי 'כאן הבית דירה של הדברי חיים', אחר כך נפתח הפתח ובא אלי זקן אחד, ואמרו לי 'זה רבינו הקדוש הדברי חיים', ונתן לי שלום בידו ואני אחזתי את ידו בעת אשר נתן לי שלום והסתכלתי בו הרבה, ואמר לי 'מה אתה מסתכל כל כך? אמור מה שיש לך לדבר!', אמרתי לו 'מה אדבר?', אמר לי: 'אמור בלי בושה, כל העולם מרעישים 'סאנץ! סאנץ! ואני כאן בסאנץ ואינו כל כך...', אמרתי לו: 'לא! אדרבה, אני מתמיה על עצמי על אשר זכיתי לקבל פניו הקדושים!'.

אחר כך הלך לחדרו ובא הגבאי וערך השולחן גדול מאוד, ונתן כסא לפני רבינו הקדוש במקומו בראש השולחן וערך השולחן כנהוג, ורבינו הקדוש נתן לי מקום לישב אצלו, ואחר כך נטלנו ידינו לפת והיה עולם גדול, הרבה מאות אנשים, ונתנו דגים לרבינו הקדוש וטעם מעט, ונתן לי כל הקערה עם הדגים ולא נתן לשום איש שיריים רק לי לבד, וכל העולם בקשו ממני דגים שיריים ואני חלקתי לכל העולם, וכן היה בזופף (=מרק) וכן היה בבשר וכן בצימעס ובצושפייז, כמה וכמה מינים, הכל בדרך זה, הוא טעם מעט ונתן לי כל הקערה ואני נתתי וחלקתי שיריים לכל אחד. 

לסוף קם איש חסיד אחד מן השולחן וגער וצעק בקול: 'רבי! חם לבי בקרבי, הנשמע כזאת מעולם?! לא שמעתי ולא ראיתי כן! כל עת ישיבת השולחן לא זכה שום איש, יש כאן רבנים, צדיקים, תלמידי חכמים, חסידים וזקנים, ושום איש לא זכה לקבל אפילו משהו שיריים, רק לאיש אחד נותנים כל השיריים, מעולם לא ראיתי ולא שמעתי כן, ותכף מיד בשיריים הראשונים רציתי לצווח אך סבלתי בכל כוחי, אבל כעת אי אפשר לי להתאפק עוד!', והשיב מרן רבינו הקדוש הדברי חיים 'יהודי זה הוא תלמיד חכם וצריך לקרבו'.

וממשיך שם שאחר הסעודה קם ובירך שהחיינו בשם ומלכות על קבלת פני רבו, ובאמצע הברכה שהה מעט, והדברי חיים הרגיש בשהייה זו ושאלו מה הענין בזה, והשיב שהסתפק לו באמצע הברכה אולי אין לו לברך עתה, כיון שכבר עבר זמן מאז שהגיע וקיבל שלום מרבינו, ואפשר שהיה צריך לברך תיכף בראיית פניו הקדושים לראשונה, אך תוך כדי דיבור נתיישב לו על פי מה שכתב המג"א בהלכות ברכות שיש לברך שהחיינו על פרי שני אפילו אם הוא מעולה רק קצת מן הראשון, וכל שכן אם הוא מעולה הרבה, ואם כן קל וחומר לרבינו הדברי חיים שבוודאי נתעלה בכמה שעות אלו הרבה יותר מן ההפרש בין שתי הפירות, על כן שפיר יכול לברך עליו שהחיינו עכ"ד הנפלאים'.

גליון מבאר רבותינו, שנה א׳ גליון ל״ט:

'הגה״צ מטשימפא זצ״ל בא לעריכת השולחן של מרן רביה״ק מסאטמאר זי״ע בחוה״מ פסח שנת תשי״ד לפ״ק, ואמר למרן, שהגיע לו שאלה בהלכות פסח, ממסחר אחד שהדיחו הבשר בחוה״מ ומצאו אח״כ על הארץ חיטה, ואין ידוע מהיכן החיטה בא לשם, ובעלי המסחר שאלו אותו שאלה זו, והוא שאל עכשיו את מרן מה חוות דעתו בזה. 

שאל אותו מרן, נא!, (דהיינו, מה פסק הוא בעצמו), ענה הגה״צ מטשימפא, שהוא אינו פוסק הלכות פסח, שיש לו קבלה שמי שפוסק הלכות פסח אינו מוציא שנתו, אמר לו מרן, וכי למי עבידא השו״ע, אמר לו הגאון מטשימפא, שרבו הרה״ק הדרכי תשובה ממונקאטש זי״ע אמר לו פעם אחת שמי שפוסק בהלכות פסח לא יוציא שנתו, וגם לו הי׳ קשה אז, וכי למי עבידא השו״ע, רק היות שאמר זאת רק לו ע״כ בוודאי שרק עליו הי׳ כוונתו, וע״כ אינו פוסק שאלה בהלכות פסח, ומרן עוד רצה לדבר על לבו, שיחזיר ממה שקיבל על עצמו שלא לפסוק בהלכות פסח. ופלא לציין שג׳ שבועות אחר זה נסתלק הגה״צ מטשימפא ביום ד׳ אייר תשי״ד לפ״ק'.

לכבוד יומא דהילולת רבי משה דוד אסטרייכער זיע״א (ד' אי"ר תשי"ד), אבד"ק טשימפא בעל שו"ת תפארת אדם. עורך חופה וקידושין

---

הערות שולים

[1] רבי משה דוד אסטרייכער זיע״א, נולד בל"ג בעומר תרמ"ג בעיר ראקעשין, אביו הינו רבי יוסף זלמן זצ"ל ממשפחה רמת היחס צאצאי מהר"ל מפראג זי"עא. התחנך בימי עלומיו אצל הגאונים המפורסמים רבי יהודה גרינפעלד זצ"ל אבד"ק סעמיהאלי ורבי יהודה גרינוולד זצ"ל אב"ד סאטמאר שם התעלה במעלות התורה והיראה עד כי הפך לפאר התלמידים. אחר נישואיו בשנת תרס"א ישב סמוך על שולחן חותנו במשך שנים אחדות כשהוא משים לילות כימים ביגיעת התורה והליכותיו כחסידא ופרישא, די לו במעט מזעיר מזון להחיות נפשו, מסגף הוא את עצמו רבות בתעניות עד כי נחלש מאד, אז חזקו עליו הפצרות צדיקי הדור מוויזניצא בעלזא ומונקאטש זי"ע אשר הפצירוהו לחדול מדרך זו. כבר באותם ימים מתכתב היה במו"מ של הלכה עם גדולי דורו אשר הפליאו למאד את גאונותו, ואף זכה להורמנא מהמהרש"ם מברעז'ן, מהגאון בעל 'ערך שי', דרכי תשובה ממונקאטש, רבו ה'זכרון יהודה' מסאטמאר, מה'ערוגת הבושם' מחוסט, מהרה"ק רבי משה משינאווא ועוד. הגאון רבי מאיר אריק התבטא עת פגשו לראשונה: 'הרי אני כבן שבעים, מתוך שאלותיו ופלפוליו בטוח הייתי שהוא זקן ויושב בישיבה, והנה הוא אברך כמשמעו וכמדרשו, אב בחכמה ורך בשנים'. ובפנותו לתלמידיו אמר: 'אתם עדי, שבכל פעם שהגיע מכתב שו"ת ממנו צויתי אתכם להעמיק בסוגיא ולמדנו יחד על בוריה כל הלכה שנשאלתי עליה, והייתי אומר לכם כי ממנו תראו ותלמדו דרך הלימוד'. ואכן חריף ובקי עצום היה, בבלי וירושלמי, ראשונים ואחרונים שגורים על לשונו. בעל מוח חריף ובעל מחדש נפלא. גליונות ע"ג גליונות היה ממלא מחידושי תורתו, אשר מקצתם נדפסו בספריו 'תפארת אדם'. בד בבד היה דבוק ברבותיו הק' הרה"ק רבי חיים מאנטיניא זי"ע והרה"ק בעל אהבת ישראל' מויזניצא זי"ע, בחצרותיהם היה מסתופף כחד מבני החבורה. בשנות זקנותו היה מהיושבים ראשונה אצל בעל ה'אמרי חיים' זי"ע אשר חיבבו והעריצו עד לאחת.כחמשים שנה שימש בקודש כרב ואב"ד טשימפא, מונקאטש ואראד. לאחד שנות המלחמה אותה שרד בניסי ניסים, התגורר תקופת מה בפאריז, אחר תקע אהלו בברוקלין ניו יורק, שם דר עד הסתלקותו ביום ד' אייר תשי"ד. ומנוחתו כבוד סמוך ונראה לאהל אדמור"י בית ויזניץ בבני ברק.