top of page

לכבוד יומא דהילולת רבי יקותיאל יהודא ראזענבערגער הי״ד זיע״א

למען אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת רבי יקותיאל יהודא ב"ר פרץ ראזענבערגער הי"ד זיע"א, בעל שו"ת תורת יקותיאל (י"ז באלול ה'תש"ד).

רבי יקותיאל יהודא ראזענבערגער הי״ד זיע״א
רבי יקותיאל יהודא ראזענבערגער הי״ד זיע״א

אביא תשובתו הרמתה שכתב נגד אותו האיש ובו הוא מוכיח ע"פ ציטוטים מספריו הטמאים כיצד כל דבריו הם נגד תורתינו הק'.


מובא מתוך בספה"ק משכנות הרועים, כרך ג', עמ' א'קמא-א'קנ:

'למען ציון לא אחשה
לכבוד אחב"י היראים והשלמים החסידים ואנשי מעשה העומדים בפרץ גודרי גדר הנאנחים ונאנקים על צער השכינה וכבודה שהושפל עד מאד איש איש לפי ערכו יהולל ותוכם הרב החו"ב המפורסם יר"א מרבים וכו' כש"ת מו"ה מאיר העללער שליט"א.
מכתבו הגיענו, לדאבוני ולדאבון כל יראי ד' בעיה"ק תובב"א חד מחשובי חבירתא קדישא עדת החרדים דיגע"ס, את קולכם שמענו הקול קול יעקב הצועקים על כי הידים ידי עשו המעיקים לבם, ומצערים את היראים על לא חמס, וכבר מובא בשם רביה"ק אא"ק ריב"ש טוב זיע"א שוחט משום מאי מחייב משום צובע, וכתב התוס' במס' שבת (ע"ה ע"א) אשוחט דעלמא קאי, ופי' הבעש"ט זי"ע דעל היצה"ר קאי דמה ענשו הלא לכך הועמד לפתות בנ"א, והתירוץ משום צובע שצריך לפתות לעבירה לא להלביש בתור מצוה ודפח"ח, ככה אני אומר: הציונים גופא שבהפקירא ניחא להו, מהם איך לירא, כי כל איש יר"א שגחלת היהודי עודנו לא נכבה לא יתפתה להפקירא לחלל שבת ולעבור על אביזרא דגי"ע ח"ו בכלל יהרג ואל יעבור, ולטמאות עצמן בהבל טמא ומטומא אניווערזיטעט בעה"ק ח"ו, הנשמע כזאת לטמאות קרתא קדישא בהבל טמא אבי אבות הטומאה, וכבר ביארתי בתשו' בראיות מש"ס ופוסקים יתנו עידיהן ויצדיקו "כי כל באיה לא ישיבון ולא ישיגו אורחות חיים"[1], ואי"ה להלן נדבר מזה, אך עיקר הטומאה אם אדם גדול ות"ח מפורסם נתפתה לטומאה זו וכבר אמר החכם היחתה איש בגחלים ולא יכוה, כן הוא ענשו של זה גדול עונו מנשוא הוא הרב הפלאי ר' אברהם יצחק קוק ראש לשועלים אשר כל הרואה התנהגותו לפי עדותכם יאמין עליו כי הוא מחובשי ביהמ"ד ומהצנע לכת מתנהג בפרישות, ובתוכו טמון ארבו, איש כזה למציאה גדולה אצל הבע"ד שעל ידו יוכל לפתות הרבה בנ"א, וזהו צעקת השי"ת קלני מראשי היינו מ"ראשי ומנהלי הקהל" הם מקלין כבודי ח"ו, כי קלני מ"זרועי" כי מתחזקים לקלקל החזקת ופרנסת וקיום היראים להחליש כחם ורחמנות גדול עד מאד.
וכבר פירש מרן הגה"ק רשכבה"ג בעל אמרי אש זי"ע, מובא בתשו' בית היוצר או"ח סי' מ"ו, ז"ל: שהי' איש א' שלא הלך בדרך היראה וכך הי' תפלתו של אותו צדיק תנה עון על עונם ואל יבאו בצדקתך וכך אני מתפלל על האי צבי שבור[2] שיגולה לעין כל מעשיו בעבר ובעתיד[3] לחרפות ולדראון למעז יראו כל עמי הארץ וידעו לדורות שהחכם צריך שיהא יר"ש מנעוריו, ,עכ"ל הגה"ק בבית היוצר. ככה אני אומר על האי זקן ראי"ק כי הוא חוטא ומחטיא הרבים וכל הרבנים עוד בשנת תרס"ד אסרו מלהתחבר עם הציונים ערך מאה רבנים כל גדולי וצדיקי דורינו שכבר הם בעלמא דקשוט, ואדמו"ר רבינו הגדול מחוסט זי"ע בעל ערוגת הבושם כתב וצווח ככרוכיא להתרחק מחבורה זו הרחק כמטחוי קשת דמשכי למינות, וכל בואיה לא ישיבו, ואסרו באיסור גמור וחמור.
ואע"ג שאז עדיין לא נתפרסם כ"כ קלות ופרצות של הציונים עכ"ז ירדו רבותינו זצ"ל לסוף דעתם כמו בבן סורר ומורה שירדה תורה לסוף דעתו שלבסוף יעמוד על פרשת דרכים ומלסטם הבריות, וכמו"כ בזמנינו ראינו כי הציונים כולם עומדים על פרשת דרכים וצדים הבריות לפתותם לדרך רעה וכל קלות ופרצות הותרה להם הרצועה ושמענו מעדים נאמנים רבנים גאונים וצדיקים שהי' באה"ק לפני כמה שנים בט"ב באו לכותל המערבי יראי ד' בכו בכי רב על חורבן בהמ"ק, והם באו בחורים ובתולות בתערובות ובמחולות וריקודין במוזיק, אוי לאזנים שכך שומעות שעירים וצעירים ירקדו והשטן מרקד ביניהם[4].
והנה שמועה נרואה מבהלת עין נשמע מציון כי הקימו אונירוערזיטעט שמשם יצאו רבנים, ולומדים שם נערים ונערות יחדיו לעקור התוה"ק, והחרדים גזרו תענית באותו יום צום ובכי ומספד, והר' קוק הלך לשמוח עמהם דורש שם כי בזה יקוים כי מציון תצא תורה, ובזה ירצה ללכד בנ"י להקים ישיבה עולמית. כל שומע תצילנה אזניו בושני מאד איך שודדנו והסט"א גבר כ"כ. צא טמא קראו למו. וכבר קדמוני הראשונים בזה, וזל"ק הריב"ש סי' מ"ה אחרי האריכות באיסור לימוד חכמות זרות: תשובות ר"ש הנגיד שקיבל מונינו האי גאון תקון הנהגת אדם, עסק המשנה והתלמוד, וטוב לישראל המשנה והתלמוד כי לימוד התורה יועיל לעצמו ולאחרים ואשר יסיר לבו ויתעסק בדברים ההם יסיר מעליו תורה ויר"ש ויסלק מעליו כל דברי תורה לגמרי, ומזה יארע לאדם שישבש דעתו עד שלא יחוש לעזיבת התפלה ואם יאמרו לך המתעסקים בזה כי דרך סלולה וכו' לא תאבה להם, ודע כי יכזבו לך ולא תמצא יר"ש וזריזות וכו' אלא המתעסקים במשנה ותלמוד.
וזל"ק הרשב"א בחרמו חרם חמור על המתעסקים בחכמות זרות, זל"ק: והנער היולד על ברכי חכמת הטבע ויראה ראיות ארסטו עליו שבע באמת יאמין בו ויכפר בעיקר, ואין ראי' מרמב"ם ז"ל כי למד מקודם כל התורה רק כדי להשיב לאפיקורס חבר ס' המורה, ודוקא גדול ולא קטן, ועכ"ז לא נמלט מהמשיך אחר דיעותיהם, והרלב"ג אם כי הי' גדול בתורה גם הוא הטו לבבו אותן חכמות זרות וכו', ומעתה ישא כל אדם קו"ח בעצמו אם שני המלכים האלה לא עמדו רגליהם במישור בקצת דברים כבודם במקומם מונח ואם שהיו גדולי עולם איך נעמוד אנחנו אשר לא ראינו מאורות לערכם וכמה וכמה ראינו פרקו עול התפלה, נתקו מוסרות התורה והמצוה מעליהן בסברת לימוד אותן חכמות זרות, עכ"ל הריב"ש. ומובא ג"כ תשוב' ריב"ש ורשב"א, בד"מ יו"ד סי' רמ"ו, ובתשו' רשב"א נחתמו על החרם ל"ט גדולי הדור, וכש"כ בזמנינו ירדנו מאז אלף מעלות אחרונית, מי הוא ואיזהו שיהין עצמו להתיר דבר שנאסר מרבותינו הקדמונים הראשונים כמלאכים רבינו האי גאון ור"ש הנגיד ורשב"א וריב"ש וד"מ, ודבר שנאסר במנין אפי' בטל הטעם קי"ל צריך בי"ד הגדול כדחז"ל בפ"ק דביצה מלך אמור להם וכו' ומכרם רבעי ורמב"ם פ"ב מהל' ממרים, א"כ מי בכחו לבטל דברי רבותינו בזה שלא בטל הטעם, אדרבה נתחזק יסוד האיסור, כי בעינינו ראינו כמעט אחד מאלף שנכנסין לבית טמא כזה שישאר בו עדר גחלת היהודית, כמעט כולם פרקו מעליהם עול תוי"ש לגמרי, עפרא לפומא שמתיר דבר זה, נידון כזקן ממרא בירושלים עיה"ק.
ועיין מוסר השכל שכתב המהרש"ל להרמ"א בתשו' רמ"א (סי' ו') על אשר הביא דברי אריסטו, זל"ק: הרגשתי כאזמל בבשר והתורה חוגרת שק ומקוננת וכו' והרמ"א (בסי' ז') התנצל עצמו שמעולם לא הביט בדברי אריסטו רק ראה בד"ק הרמב"ם במורה נבוכים, פוק חזי בתשו' טטו"ד ח"ב סי' פ"ז זל"ק: לדעתי כל הנוגע בה לא ינקה ואף אם שוין בחוץ נראים בפנים, בימים הראשונים הי' הרשעות במעשה לא כן עתה הרשעות בלב ויתכן שיהא מקיים כל התורה, ובלבו ישים ארבו, ויש בלבו שמץ אפיקורסות והוא גרוע מן הרשעים הראשונים, לכך לדעתי כל הנוגע בה לא יצא נקי וכמ"ש הכתוב היחתה איש בגחלים וידיו לא ישרפנה כן הנוגע באשה זרה חכמת יון, ע"ש מוסר השכל, פוק חזי מש"כ אדמו"ר רבינו הגדול מרן הערוגת הבושם זי"ע בספרו חאו"ח סי' רי"ב על הד"ר יונג, כי בית ספר כזה מסוכן ופח יקוש ממש דוגמת העמדת עגלי ירבעם בן נבט, וגוף הרעיון שורש פורה ראש ולענה וטמא טמא יקרא, וצווח אדמו"ר בקול חוצב להבת אש.
א"כ הר' קוק הנ"ל כבר שמעתי מליצה בשם רב גדול וקדוש ליהודים אחד: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" מכונה ד"ר הערצל וקוק עינא וליבא, ודפח"ח, וכבר אמרו חז"ל עינא וליבא תרי סרסורא דעבירה היות כן פורץ גדר נגד כל גדולי וצדיקי הדור, בשנת תרס"ד אסרו הציונים כל גדולי הדור כמו שישנו תחת ידי חתימות ערך מאה רבנים גדולי וצדיקי הדור שאסרו כל מין התחברות הציונות ואסור לסייע להם דמשכי למינות וכפירות, כש"כ אנן חזינן תכלית המבוקש לבנות בירושלים עיה"ק ת"ו טעאטער וכל מין חציפות והעמדת עגלי ירבעם בית טמא ומטומא אבי אבות הטומאה סימענאר אשר כל גדולי דורינו אסרו איסור חמור על זה ונחתם האיסור מיותר ממאתים רבנים, וחוץ כל זה נחתם בהסכמת כל הגדולים שבכל המדינות כמבואר במהר"ם שיק או"ח סי' ש"ח שיותר מב' פעמים מסנהדרין הגדולה והסכימו כי הסעמינאר תועבה הוא ובאה רק לשכח כל התורה, ועיין התלהבות ד"ק אש בוערת בסי' ש"ט קול חוצב להבות אש, בפרט ג"כ לענין קיים אצל הקהל מחללי שבת ואוכלי נו"ט צווח ככרוכיא דבאמת זה נגד מפורש בתוה"ק ובשו"ע חו"מ סי' ל"ז דמנהיגי קהל פסולי' כשמחלל שבת יע"ש. ולפע"ד כבר קדמו רבו החת"ס חחו"מ סי' קצ"ה: דכל המחלל שבת בפרהסיא כנמחק שמו מישראל וכאין לו דת כלל ואבד כל נאמנותו וכל חזקת כשרותו וכל מאכליו ומשקיו בחזקת איסור והוי כגוי גמור, יעש"ה.
א"כ איך נתחבר עם גוי בהתחברך לרשע פרץ ד' מעשיך אוי לרשע ואוי לשכינו. ואחז"ל בפ"א הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע לפע"ד צ"ע אטו שכן רע גרוע מרשע, ורק איה"נ כעין מש"כ הרבינו יונה בפ"ק דברכות דחטאת בזול הרבה מאשם דבא על ספק, ותי' במתיקות דעל עון הידוע לו שחטא יודע לשוב ושב בתשובה שלימה משא"כ על ספק מבקש תירוצים ואמתלאות מגירוי יצה"ר שלא חטא כלל ע"כ כפרתו חמורה ודפח"ח. וכמו"כ כונת חז"ל דרשע מפורסם בנקל לפרוש ממנו כי כיון שיודע היותו רשע לא ילמד ממעשיו וכל ישראל יש לו חזקת כשרות משא"כ הצבוע שמסוה על פניו לרמות בנ"א מזה צריך הרחקה יתירה, וזה שאמרו חז"ל הרחק משכן רע צריך התרחקות גדול שלא יתפתה ח"ו במליצת פיו והבלו הטמא המלביש כל חטא במצוה, וברשע די רק שלא להתחבר והבן.
ובמהר"ם שיק שם בסי' שי"א כתב על א' שהתרעם על תושבי אה"ק, והרביעי עיקר חזיון החטא שאין להם שוהלען והם פראים ולהגוים הבאים לשם כל היהודים ללעג וקלס, על זה כ' מרן המהר"ם שיק זצ"ל, זל"ק: ,לא אאמין שבעל דיעה שלמה ואינו רשע יבזה איש הולך תמים ופועל צדק ולומד תורה שבכתב ובע"פ ואין למו מכשול אחר רק שאין ידוע לשון לאומים ושאר מדעות ההוא יקרא פרא אדם הרי זה הוא תכלית הבריאה, ושלמה המלך ע"ה סיים ספרו סוף דבר הכל נשמע את אלוקים ירא כי זה כל האדם והתורה אמרה כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ונאמנים דתוה"ק ודורות הראשונים יוכיחו, אמנם אפי' נימא עי"ז יהי' ללעג וקלס החטאים גורמים ואפי' נאמר חסרון ידיעת המצות גורמת וכו' אשרי אדם מפחד משולען בראותינו מה היה מפראג ופ"פ ברעסלא ובערלין וכיו"ב שהי' ערים מלאים חכמים וסופרים שומרי התורה ועכשיו נתקיים בעוה"ר ואתם תלקטו א' לאחד ומה גרם זאת ומי הוא אבות נזיקין השוהלען והלעהרערס הרשעים הפושעים אשר בילדי נכרים ישפיקו הם חרבו את כל נאות יעקב וכו' אבל בני אה"ק שנסעו שמה לעבוד ד' מי הוא שיוכל לדבר על לבם ולהסיתם לעשות שולען ואם יש קלים ששולחים אל המיסיאנערן לא מחסרין שוהלען ולא מחסרון מזונות עושים זאת רק מצד קלות הדעת או מחסרון האמונה, ובודאי החיוב על כל איש אשר יש לאל ידו להחזיק בני א"י ולסלק מהם כל הדברים המזיקים וצריכים אנו לעורר אחב"י היושבים באה"ק שישימו עיניהם על ירושלים, הלימוד שלא יצא מקרבם דברים רעים שאומרים שנעשו בתוככי ירושלים עכלה"ק.
הרי באה"ק חמור בפשוט מחו"ל א"כ המחזיק ידי עוברי עבירה לדרוש ולתקן לבם להתאוות תאוה נגד כל רבותינו הראשונים והאחרונים נידון כזקן ממרא,
וקי"ל הלכה פסוקה בסי' רמ"ו ס"ח הרב שאינו הולך בדרך טובה אעפ"י שחכם גדול וכל העם צריכים לו אין למדין הימנו עד שיחזור למוטב, ועיי' ש"ך סק"ח דלא קיי"ל כר' מאיר, וביו"ד סי' רמ"ג ס"ג ת"ח המזלזל במצות ואין בו יר"ש הרי הוא כקל שבציבור, וברמ"א סעי' כ"ב ברואה דבר רצה לעבור על איסור דרבנן צריך למחות בידו.
כללא דמלתא, הסמינאר אבן ניגוף וצור מכשול לישראל, עיין התלהבות דברי קודש כל האחרונים, ובתשו' בית שערים או"ח סי' שי"ב, כי הסמינאר לפח ולמוקש ומכשול עון לבנ"י, ע"כ קימו וקבלו לאסור איסור, והביאו דברי מדרש רבה פ' שמיני פי"א אות ז', ויהי בימי אחז וכו' מה צרה היתה משל למלך שמסר בנו לפדגוג והי' הפדגוג שונא אותו, אמר אם אני הורג אותו עכשיו נמצאתי מחייב ראשי למלך אלא הריני מושך ינקתו ממנו והוא מת מאליו, כן אמר אחז אם אין גדיים אין תיישים, אם אין תיישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה אין עולם, כן אמר אחז אם אין קטנים אין תלמידים אם אין תלמידים אין חכמים אם אין חכמים אין תורה אם אין תורה אין בתי כנסת ובתי מדרשות, אם אין ב"כ וב"מ אין הקב"ה משרה שכינתו בעולם, מה עשה עמד ונעל ב"כ ובמד"ר הה"ד צור תעודה חתום תורה, עכ"ל. א"כ איפוא מי הוא הצד ציד לטרוף נפשות בנ"י הנתפסים ר"ל למינות וכפירות נגד דברי רבותינו זי"ע הראשונים רבינו האי גאון רשב"א ריב"ש ד"מ וכל גדולי האחרונים שאסרו איסור חמור על הסעמינאר.
ועיי' רמב"ם פ"א מהל' רוצח הי"ד הרואה חבירו טובע בים וכו' ויכול להצילו ולא הצילו וכו' או ששמע מוסרים מחשבים עליו רעה או טמנו לו פח ולא גלה אזן חבירו כל כיו"ב בדברים אלי העושה אותם עובר על לא תעמדו על דם ריעך, ובכ"מ ובירושלמי: דאפי' להכניס עצמו בספק סכנה חייב, ועיין שו"ע חו"מ סי' תכ"ה. ובספר המצות לרמב"ם מצוה רצ"ד הזהירנו מלהתרשל בהצלת נפש א' מישראל כשנראה בסכנת מות וכו' ונוכל להצילו יע"ש, ובמתיקות ל"ק בתשו' מחנה חיים ח"ב חאו"ח סי' ה' וינעם לו. ובשם ירושלמי סוטה פ"ד ר' אחא בשם ר' תנחום בר חייא למד ולימד ושמר ועשה והי' סיפק בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור אשר לא יקום את דברי התורה הזאת. וזל"ק המחנה חיים שם: אבל לעשות מן הכפירה חק ומשפט לכל המדינה הוא חטאת הקהל אשר ינקום ד' בכל מי שהי' בידו למחות ולא מיחה כי הוא חילל שם שמים ברבים עכל"ק.
הרואה יראה חומר הדבר, ע"כ לדעתי החוק והחיוב על כל מי שבידו למחות להרעים בקול עוז קול חוצב להבת אש להודיע ברבים חומר איסור התחברות עם הציונים "כל באיה לא ישיבון", כעת כש"כ שיש לצעוק על המעמיד עגלי ירבעם בן-נבט שחטא ומחטיא הרבים, ואני קורא בקול גדול ולא תתורו אחרי "עיניכם" המכונה "קוק" כי כל מה שיהי' גדול בתודה אינו נמלט מלידון בדין זקן ממרא לעבור בפומבי נגד כל גדולי וצדיקי הדור שכתבו דמשכי למינות ויותר מן הנסיון הוא מה שנתברר ונגלה לעין כל הכפירה וחילול השם באה"ק ע"י הציונים שמקיימים ותבאו ותטמאו את ארצי הגם לכבוש המלכה עמי בבית, אין לך חילול השם וכיבוי מאור הדת גדול מזה, עיי' מש"כ רבינו הגדול בתשו' חכם צבי סוס"י ל"ח לענין לקרות לתורה מחללי שבת, דמחויבים לקרוע כל העומדים שם עיי"ש. ק"ו להתחבר עמהם ולקלס מעשיהם הרעים והמכוערים צא טמא קראו, בזה מקויים הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, ע"כ קראו בקול גדול שלא יהין איש שגחלת היהודית עוד לא נכבה להעביר בניו למולך ח"ו להאניווערזיטעט כי [הוא] ממש "מולך" וגרוע ממנו, הרחק תרחיקנו כמטחוי קשת.
כעת יאמר ליעקב ולישראל אודות ספרי קוק. הי' למראה עיני דבר תפל בחיבורו "הניר", מש"כ לדבר תפל בד"ק עיר וקדיש משמים נחית רבינו אא"ק מרן הבעש"ט זי"ע, אין כדאי לטפל בו כל מי שלא נטמא עדיין בהבל טמא ועדן לא התחבר עם הכופרים והמינים יעיד דכשמש בצהרים עוד מאירה חסידות הבעש"ט הקדוש זי"ע שלולי דב"ק וחסידותיו כמעט הי' נכבה גחלי היהודית, ודבריו דא"ק חיים שהאירו ומאירין עיני ישראל ועינינו מחשכות הגלות והחומר העכור ואנחנו מחויבים ליתן שבח והודי' בכל יום על שזכינו לאיש קדוש להאיר עינינו בחשכות הגלות המר ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה. ושמעתי מפ"ק דודי הגאוה"ק ר' זאב זצוק"ל אבדק"ק הוניאד[5] בשם הרבי ר' אלימלך רבינו הנועם אלימלך זי"ע שאמר מה שאיתא, אם הראשונים כמלאכים וכו', לא נאמר רק עד דורו של הבע"ש זי"ע אבל מדורו ואילך אנו כב"א ואנו כמלאכים, עכד"ק. א"כ עפרא לפומא המדבר ח"ר סרה על חסידות הבעש"ט זי"ע.
אכן אין לנו לחפש על ספרו חסרונות כי בולט בו אפיקורסות, וז"ל בערפלי טוהר דף ה', 'הנפש של פושעי ישראל שבעקבתא דמשיחא אותם המתחברים באהבה אל עניני כלל ישראל לא"י ולתחיית האומה היא יותר מתוקנת מנפש של שלומי אמוני ישראל שאין להם הרגשה העצמיות לטובת הכלל וכו', תמה תמה אקרא, הלכה פסוקה מחלל שבת כמומר לכה"ת ביו"ד טי' ב' ואו"ח סי' שפ"ה וברמב"ם סוף פ"ל מהל' שבת דככפר ביחוד הבורא, ובחת"ס חחו"מ סי' קצ"ה דהמחלל שבת כנמחק שמו מישראל, ואיך ניקח ממנו הטוב וההתחברות, 'וארורין רשעים שאין טובתן שלמה' "בהתחברך לרשע פרץ ד' מעשיך" ואנו מתפללים בכל יום הרחיקנו משכן רע ומפגע רע וכאחז"ל ואוי לרשע אוי לשכינו, והחיוב להתרחק כמטחוי קשת, והאומר כך לא מצא ידיו ורגליו בבהמ"ד וספר כזה איך ראוי להכניסו בבהמ"ד ח"ו צא טמא קראו לו. ובדף י"א כ': לפעמים ע"י שמתאמצים להיות מדובק ברוחניות עליונה מתרוממים כל כחות הרוחניות והגוף נעזב מן הנשמה וכו' וכשבא הנשמה חזרה מוצא הגוף שבור ומקולקל וכו', וע"כ כ' עוד דצדיקים צריכים להיות אנשים טבעיים וכו'. הנה דיבר סרה במלאכי אלוקים וזה כמינות גמורה האם אמור יאמר ע"י התדבקות בחקי ד' יקלקל הגוף אדרבא כבר דרז"ל כשעושין רצונו של מקןם כראוי מלאכתך נעשו ע"י אחרים, עי' בברכות, ואדרבא זה עיקר תכלית הגוף עבודת הבוב"ה, וכבר פי' רבינו הק' האלשיך זי"ע דהנפש משתוקקת תמיד לצאת מן הגןף רק ע"י שעושה דבר קדושה וכל הנשמה להשאר, ופי' בזה ונתתי משכני בתןככם ועי"ז ולא תגעל נפשי אתכם ודפח"ח. ואדרבה הגוף מתעלה ע"י עברדת הבוב"ה, עי' פירוש רביה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע ביותר צריך הכתיב לזרז במקום שיש חסרון כיס הגוף כמו נרתק לנשמה ודפח"ח ושפ"י. וההיפוך מדבריו בתשו' רבינו האי גאון בתשו' הריב"ש סי' מ"ה תיקןן הגוף ומישור הנהגת האדם עסק המשנה והתלמוד וכו', הרי שדברים רוחניים הם אדרבה תיקון להגוף וכל דבריו בטלים ומבוטלים ולא ערפלי טהר הם רק ערפלי חשך ואסורים דברים כאלו להכניס בבהמ"ד.
עו"כ בערפלי חשך, החוצפה שבעקבתא דמשיחא באה מתוך תשוקה פנימית לקדושת הדומיה העליונה וסוף שתגיע לה כי עתידין ישראל להיות עומדין לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת וכו' בני החצפנים פורצי הדרכים והגדרים עתידים להיות נביאים מהמדרגה היותר עליונה ממדרגתו של משה רבינו ומזהרא עלאי דאדם הראשון עץ חיים כולו בכל עמק טובו יתגלה בהם ועל ידם, עכ"ל המר כלענה. נבהלתי מראות איך יצא דבר כזה אפי' מבר בי רב דחד יומא עפרא לפומא הנותן יד לפושעים להגדיל פעלתם עד משה רבינו נגד מקרא פפורש "לא קם נביא עוד בישראל כמשה" בפרט פורצי גדר אשר חז"ל קללם ישכנו נחש הם יהי' נביאים?! האומר כזה כמלגלג על דחז"ל וספריו ספרי קוסמין, צא טמא קראו למו שמא למד ולא שנה דרמב"ם פ"ו מהל' דעות: לפיכך צריך האדם להתחבר לצדיקים, ויתרחק מן הרשעים, שלא ילמוד ממעשיהם, הוא ששלמה אמר "הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע", ואומר אשרי האיש וגו', ואם הי' במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים וכו' ואם כל המדינה נוהגין בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים וכו' ישב לבדו יחיד וכו', ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אא"כ נתערב עמהן ונוהג כמנהגם הרע יצא למערות וחוחים ומדבריות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים וכו'. וז"ל הרמב"ם פ"ג מהל' תשובה ה"ו: ואלו שאין לחם חלק לעוה"ב אלא נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים המינים והאפיקורסין והכופרים בתורה והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל המורדים ומחטיאים הרבים והפורשין מדרכי צבור והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא וכו'. הרי הציונים מכלל אלו כ"פ הם כופרים בביאת הגואל איך על כאלו יאמר שיהי' נביאים.
תיפח רוחא דהאי האומר דבר מבהיל כזה, כבר פורסם די והותר היותו מין ואפיקורס חוטא ומחטיא הרבים כדרז"ל דנידונים לדורי דורות הם כלים וגיהנם אינו כלה כ"כ נתעוררתי בראותי דבר מבהיל ונורא כזה להגדיל מעלות העזות וחציפות של עקבתא דמשיחא, וכ"כ במדרש הנעלם בזוה"ק דבעקבתא דמשיחא יהי' רעיא על ישראל כלבא חציפא עזי פנים שבדור גזלנים מארי שוחד דאינון דיינין רישא עמא עלייהו אתמר היו צריה לראש, עי' במדרש הנעלם בר"מ פ'
נשא דף קכ"ה ע"ב. ובהלכה י"א: הפורש מדרכי צבור אע"פ שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ראינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן וכו' אין לו חלק לעוה"ב[6], יע"ש. ואלו הפושעים אינם מתענים אפי' כט"ב ואצל כותל המערבי בקלות ופריצות עומדים בשחוק וקלות ראש העל אלו נאמר שיהי' נביאים, הס מלהזכיר עפרא לפומא דאמר דא, וכ"כ נתעוררתי מדברים כאלו עד שאינני יכול לטפל בחיבורו הטפל כלל, ולדעתי כל ספריו צריכים לידון בשריפה, וכל מי שנגע יראת ד' בלבו צריך להתרחק מחיבוריו וממנו בעצמו ואסור לעשות עמו כל מין התחברות כי הוא חוטא ומחטיא הרבים בפרט בעגלי ירבעם האוניייערזיטעט שמחזק אותו נגד כל גדולי האוסרים.
ובדף כ"ח כ' החוצפא של עקבתא דמשיחא הוא מיעוט אור לשם תיקון העולם וכו' מי הוא ואיזה הוא הצד ציד לצוד נפשות ישראל בהבל פיו הארסי אבי אבות הטומאה הוא יצה"ר אמיתי המקטין החטא ועושה מעבירה מצוה רשעות שאין למעלה הימנו, וכ' עוד דבלא החוצפא של עקבתא דמשיחא לא הי' אפשר לבאר רזי תורה ולקבל האורות העליונים וכו', עפרא לפומא רזי תורה של סט"א השוכן בו ובחברותא דיליה תורה מסט"א כתורתם, איה"נ מתערררת ע"י עזות וחציפות של רשעים ואל יהי חלקי עמהם "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי[7] וכו' ורזי תורה כזו יורדות עד שאול תחתיות לתוך הקליפות.
באורות מאופל פרק כ' כתב דלהפריד מן הפרוצים נושאי דגל ההפקירות ביד רמה דומה לב' נשים שבאו לשלמה המלך אותה הראויה לדחות היא האומרת גזורו והיא מחשבת ע"ז, וצדקת הצדיקים נתמך על ע"י רשעת הרשעים שעם כל רשעתם כ"ז שדבוקים בחפץ לבם לכללות האומה נאמר ועמך כלם צדיקים וכו', וחיצוניות רשעותם מועילה לאמץ כחם של צדיקים, וכפל כ"פ והחותר להפריד הוא מעשה עמלק. וכפל זה כ"פ ב"דיבוקי תוהו ובהו וחשך". ובפרק ל"ג כ' ההתעמלות של צעירי ישראל העוסקים בא"י לתקן גופם להיות אמצי כח היא משכללת כח הרוחני של הצדיקים ועבודת הקודש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה כעלייתה על ידי שירות ותשבחות שאמר דוד המע"ה. אחב"י כל מי שעוד ניצוץ של אברהם יצחק, יעקב אביתינו לא נכבה, ונחלת היהודית בוער בו, יודה כי כל דבריו טמא ומטומא אש זרה של סט"א. עבודתם שם בתערובות ואביזרא דג"ע וכיו"ב ובמאכלות אסורות דאפי' אינם מניחים לשחוט ואוכלים נו"ט, העל זה נאמר עבודת הקדש, הס מלהזכיר, עי"ז מכניעים אדרבה את הקדושה ומגבירים כח הסט"א ומטמאים כל א"י, ושפחה כי תירש גברתה, ושכינה מה אומרת קלני מראשי, תיפח רוחא דהאי מין זקן אשמאי המדמה סט"א של צעירים ההולכים אחרי שרירת לבם לשירת דוד המע"ה, שטות גמור הוא, דבר ארסים כנחש ועקרב ומדמה למעשה דשלמה, ומי שרוצה להפריד מרשעים נקרא מעשה עמלק, הוי ואבוי מעלבון הדור! איש כזה ממש זקן ממרא ירבעם בן נבט היא היצה"ר אמיתי, כל דברים טמא ומטומא, עלבון הדור אשר שותקים להבל טמא ארסיי, מבואר אמרו חז"ל הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע, וכ"פ הרמב"ם דמחויבים להתרחק מרשעים ולהחביא במערות, הרמב"ם פוסק הוא והלכה כמשה, בכלל כ"ד דברים המנדין עבורו, המזלזל אפילו דבר אחד מדברי סופרים, ונפסק ביו"ד סי' של"ד סמ"ג, ואף דבזמנינו מצד גזירת המלכות בטלה הנידוי והחרם אבל איך יתחברו עם אנשי דלא מעלי כאלו שמחויבים להתרחק מהם כמטחוי קשת, וגמרא מפורשת במסכת שבת כל מי שיש בידו למחות נתפס כשלא מיחה, ועי' יו"ד סו"ס של"ד ברמ"א, ובבכור שור בחי' למס' סוטה דף מ"ז צעק ככרוכיא על אשר אין מוחין בעוברי עבירה, דדברי הרמ"א נאמרים רק בברי הזיקא דוקא יעשה"ט, וכבר האריכו כל רבותינו האחרונים שהחיוב להפרד מן הרשעים מדינא בכלל ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, כי המהר"ם שיק, מחנה חיים, בית שערים, אבני צדק, נטע שורק, ערוגת הבושם או"ח סי' ט"ו וסי' ל', גודל החיוב הפירוד מדינא, והאומר נגד זה ונגד הנתקבל מיותר ממאתים רבנים גאוני וצדיקי הדור שכבר מהם בעלמא דקשוט דבר זה אסור לשמוע אפי', כש"כ להתחבר עם פושעים ופוקרים ובהפקירא ניחא להו צא טמא קראו. בבהנ"ו כ' רבותינו צריכים להיות בכלל רודף שלום, וכ"כ רבינו האלשיך הק' זי"ע בני אם יפתוך חטאים אל תאבה, היינו אפילו אם יפתוך לדברים טובים אל תתפתה מהם ואין לומר שום אמתלאות רק אל תאבה, וככה ראיתי שרצו פע"א לעשות שולעז ת"ת עם ד"א ביחד צווח הגה"ק ר' שמעון סופר זצל"ה אבדק"ק קראקא בפ' ויתרצצו, למה כשעברה על פתח ביהמ"ד יעקב מפרכס לצאת הלא הי' לו במעי אמו מלאך הלומד תורה, והתירוץ כי לא רצה להיות עם עשו ביחד בחדר אחד, אפי' ללמוד אצל מלאך ע"כ ודפח"ח, ע"כ בפרט פושעים וקלים האוכלים בט"ב גמרא מפורשת במס' תענית (דף ל') כל האוכל ושותה בט"ב אינו רואה בנחמה של ירושלים, ואיך מכנה אותם למעלת הנביאים ולמעלת משה רבינו ולמעלת דוד המע"ה, ח"ו מלהזכיר.
כללא דמילתא נקיטנא בקצירת אומר, ספרי קוק כנ"ל הם ממש כספרי מינים ודינם בשריפה, כל איש ירחיק עצמו ובניו מדרוך על מפתן בית טפל שהעמידו אניווערזיטעט טמא אבי אבות הטומאה, ואיסור חמור למי שיש בו ניצוץ יהודי שלא להעביר בניו למולך, הרחיקהו כמטחוי קשת, אשריכם היראים השי"ת חננכם בעמוד חזק עמוד התווך הרב הגאון החסיד המפורסם בצדקתו ויראתו כקש"ת מו"ה יוסף חיים זאנענפעלד שליט"א ככל אשר יורה אתכם כן יקים והוא ינהל אתכם על מנוחות ותזכו לקדם פני משיח צדקינו על ידו אכי"ר.
כ"ד עבד לעובדי ד', מחכה לישועת ד' בקרוב אכי"ר
הק' יקותיאל יהוד' ראזנבערגער(מכת"י)

_______________________________________________ [1]משלי, פרק ב פס' יט: "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים". וביארו לנו חז"ל במס' עבודה זרה, דף יז ע"א: "לעלוקה שתי בנות הב הב" מאי הב הב אמר מר עוקבא [קול] שתי בנות שצועקות מגיהנם ואומרות בעולם הזה הבא הבא, ומאן נינהו מינות והרשות איכא דאמרי, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא קול גיהנם צועקת ואומרת הביאו לי שתי בנות שצועקות ואומרות בעולם הזה הבא הבא, "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים" וכי מאחר שלא שבו היכן ישיגו הכי קאמר ואם ישובו לא ישיגו אורחות חיים למימרא דכל הפורש ממינות מיית' ופירש"י, שם: שצועקות מגיהנם - על רוב ייסורי גיהנם: מינות - צועקת הבא תקרובת לעבודת כוכבים: רשות - צועקת הבא ממון ודורונות וארנונא ומס למלך: לא ישובון כל המשתמדים לעבודת כוכבים אחר שנאבקו במינות אינם שבין ואם שבין ממהרין למות מתוך צרה וכפיית יצרם וזו גזירת מלך עליהם למות'. [2]ביטוי ששמור בדר"כ על שבתאים. [3]כדאיתא במסכת יומא, דף פו ע"ב: 'מפרסמין את החנפין מפני חילול השם שנאמר "ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו". פירש"י, שם: 'מפרסמין את החנפין - שהן רשעים ומראין עצמן כצדיקים, אם יש מכיר במעשיו מצוה לפרסמו מפני חילול השם, שבני אדם למידין ממעשיו, שסבורין עליו שהוא צדיק, ועוד, כשבא עליו פורענות בני אדם אומרים מה הועיל לו זכותו'. [4]ראה לקמן בדב"ק של רבי משה טננבוים הי"ד זיע"א, מסעות ירושלים, [5]רבי זאב גולדברגר היה רב העיר וראש הישיבה, בין שתי מלחמות העולם כיהן ברבנות העיר הישיבה חתנו רבי ישראל פריינד, (תלמידו של בעל ה"קדושת יום טוב" מסיגט , נפטר בא' אדר ת"ש) בן רבי אברהם יהושע מנאסויד ואביו של רבי משה אריה פריינד שכיהן כר"מ בישיבה. [6]דהיינו שזה קאי על קוק, מכיוון שפרש מהציבור, כדאיתא במס' אבות, פרק ב' משנה ד': 'הלל אומר, אל תפרוש מן הצבור'. וכן מבואר כדקא יאות אצל כל הפרשנים שהכוונה היא לציבור שעוסקים בתו"מ והגדלת כבוד שמים, ולא לפורקי עול תו"מ, כדאיתא באחד מהפרשנים הלא הוא חד מקמאי רבנו יונה זיע"א, שם: 'הלל אומר, אל תפרוש מן הצבור. בשעה שהצבור עוסקין במצוה הוא כתר חי עולמים וכבוד לכל ממשלתו. כי "ברוב עם", נאספים לקיים מצותיו, "הדרת מלך" הוא (משלי יד, כח). ואין ראוי לפרוש מהם, שנאמר (דברים לג, ה), "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל". וזהו בצבור ההולך בדרך טובה ויתקבצו לעשות מצוה. אך צבור הנוטה לדרך רעה ומעשיהם מקולקלים אין ראוי להתחבר עמהם והפורש מהם הרי הוא משובח. ועל זה אמר ירמיה הנביא ע"ה (ירמיה ט, א), "מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם" וגו'. דהנה אם קוק הי' מן היראים בוודאי הי' אמור לדעת ולהבין ביאור, אך מכיוון שהעדיף יותר את חברת פורקי עו"מ הדרדר לאן שהדרדר, ובוודאי הס"מ ימ"ש שמח באלו יותר, כי כך נגררים אחריו. [7]רד"ק על תהילים פרק נ פסוק טז 'ולרשע אמר אלהים. עד הנה מוכיח מקריבי הקרבן ואינם שבים מרשעם, ועתה מוכיח הלומדים ואינם עושים, כי שתי המדות האלה הן רעות מאד. כי מי שהוא רשע ומראה עצמו רשע הנה הוא רשע בעיני אלהים ואדם ומפני זה הוא קרוב לעשות תשובה כי בני אדם יכירו בו ויוכיחוהו, אבל מי שהוא מקריב קרבנות ומראה עצמו טוב ועובד אלהים ולבו רע ומעשיו רעים בסתר, הנה הוא יותר רע מאשר הוא רשע בגלוי, כי הוא כופר באל ואומר שאיננו רואה אותו ואיננו שומעו וחושב להתכסות ממנו והוא רחוק מאד מהתשובה כי התכסה במעשיו מבני אדם. וכן מי שהוא לומד התורה ואינו עושה כמו שכתוב בה, הנה הוא חוטא ומחטיא, כי בני אדם שרואים אותו לומד ועושה היפך ממה שהוא לומד ילמדו ממעשיו ויאמרו, הלא זה הוא תלמיד חכם ועושה מעשים כאלו, ואילו היו מעשים אלו רעים בעיני אלהים לא היה זה עושה אותם שהרי הוא חכם ולומד התורה, הנה הוא מחטיא בני אדם שהם עמי הארץ ואינם יודעים התורה, ואעפ"י שיודעים שמעשיו רעים והם היפך מה שכתוב בתורה, שונאים לימוד התורה בעבור זה ואומרים, ראיתם פלוני שלמד תורה כמה מקולקלים מעשיו, וגורם רעה וקללה לעצמו ולאביו ולרבותיו, ואומרים, ארור שזה ילד, ארור שזה גדל. ועל זה אמרה התורה והחכמה (משלי ח, לו), כל משנאי אהבו מות, אל תקרי משנאי אלא משניאי, שהם משניאים התורה לאחרים במעשיהם הרעים שהם עושים, והם חושבים להתכסות בלימוד התורה ומעלימים בה מומיהם מבני אדם, כי מי שרואה אותם לומדים לא יחקור מאד אחר מעשיהם, וגם הם נשמרים במעשיהם הגלויים לעשותם כהוגן אבל במעשיהם הנסתרים מרוב בני אדם עושים רע. לפיכך אמר אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך, אלה מעשים שבסתר. וחקי ובריתי הם מצות התורה שניתנו בברית. ובדרש (סנהדרין קו, ב), ולרשע אמר אלהים, זה דואג, ותשא בריתי עלי פיך, שלא היתה תורתו אלא מן השפה ולחוץ'.

________________________________________________

מתולדות רבינו:

רבי יקותיאל יהודה ב"ר פרץ רוזנברגר הי"ד זיע"א - נולד בשנת ה'תרמ"ה. אביו שימש כמו"ץ בק"ק דיערעש. בצעירותו למד בישיבת חוסט אצל בעל הערוגת הבושם ואף הוסמך על ידו להוראה.וכך כתב עליו רבו בהיתר הוראה עוד בהיותו צעיר 'ובוצין בוצין מקטפי ידוע כי הוא אדם אחד מאלף שנכנסים לבהמ"ד וחד מינייהו הואדנפיק להוראה... תהיתי על קנקנו ומצאתיו קנקן חדש מלא טעם זקנים והוא מלא וגדוש בבקיאות בהלכות ובהוראת איסור והתר... סברתו סברא ישרה קולע אל השערה ולא יחטיא המטרה... מובטחני שכל ישרי לב יהיה שבע רצון מכל תהלוכותיו והוא ינהלם על מי מנוחות ויתקיים בם תיכף לת"ח ברכה'.כמ"כ דבק גם בכ"ק האדמו"ר משינאווא-צאנז רבי משה הלברשטאםזיע"א, ממנו קיבל הסכמה נלהבת לספרו ואף מצטט ממנו רבות בספרו. לאחר פטירתו דבק באדמו"ר בעל עצי חיים מסיגעטזיע"א, שחיבבו מאוד, והיו מסתגרים שעות ארוכות יחדיו בד"ת והרבה תשובות בספר עצי חיים נכתבו אליו.את רבנותו התחיל בעיר וואשרהעלי שם שימש כרב העיר וכראש ישיבה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ לעזוב שם וחזר אל עיר הולדתו דיערעש שם מינוהו לרב עליהם בשנת ה'תש"ד בעת המלטו על נפשו עם בני משפחתו מפני חמת המציק נפטר על אם הדרך ונטמן בעיר טארדא ביום י"ז אלול ה'תש"ד.

Comments


מלחמת מצוה כריכה - הדמיה_edited.jpg
כריכה קדמית - לגלות ולהראות את הנס.jpg
כריכה בר-כוזיבא.jpg
הדמיה ילקוט השבעתי אתכם-חנות.jpg
הדמיה ספר גבול ההר.jpg

אנו שמים דגש על 'אהבת ישראל' (שאינה תלויה בדבר).

            

ולכן, אם נתקלת בקושי להבין דבר-מה, אנו כאן נשמח לענות לך על השאלות שלך, השאירו פרטים ונחזור בהקדם.

עקוב אחרינו

  • ילקוט השבעתי אתכם בקול הלשון
bottom of page