התעוררות לגבי צניעות ישראל

למען אחי ורעי! בתקופה הזאת שבה החום גובר וכן לצערנו הרב ישנם כאלו שאינם מבינים את ההרס של לבושים פרוצים שמגלים יותר מדי מקומות שהצניעות יפה להם, ולכן חובה על כל יהודי בנועם ובטוב טעם לעורר על העניין הזה, כי רבים חללים הפילה, רח"ל.

וג"כ דברים הנוגעים לימינו אנו של התמודדות היהודים מול הישמעאלים, ובכך ג"כ ראוי לעורר ענייני הצניעות עד כמה חשובים הם, כי ההתרשלות בעניינים אלו יכולים לגרום לאבדת נפשות ברוחניות ובגשמיות.

ואביא 'מעשה רב' מרבי ישראל אביחצירא 'הבבא סאלי' ורבי יעקב מוצפי זיעועכי"א (מובא מתוך הספר הסבא קדישא אדמו"ר סידנא בבא סאלי, ח"ב, רגל תחת רגל, עמ' נז-נט):

''היה זה בשנת התשכ"ו אדמו"ר בא לירושלים לבלות בה כמה ימים, בבית חתנו. באחד הימים בהיות רבינו וחתנו ועוד אורחים נכבדים מסובים לשולחן, קם האדמו"ר בפתאומיות רבה, ונכנס לחדרו, נעל את דלת חדרו יחד עם משרתו, הילד יצחק, ואף אדם לא ידע פשר דבר.

באותו יום בא ידידו הגדול והדגול של רבינו, הרה"ג יעקב מצאפי זצוק"ל, אב"ד העדה החרדית הספרדית, לבקר את רבינו. מיד החלו לדפוק על דלת החדר ולהודיע לרבינו, כי הראב"ד הגיע, אך רבינו לא שעה ולא ענה.

לאחר ההתבודדות, שארכה כעשרים וארבע שעות, יצא אדמו"ר מחדרו ופניו פני להבים וקרא לחתנו ואמר 'שב לפני ואספר לך'.

לפני כששים שנה[1], כאשר החלוצים והציונים החלו להתרבות בארץ, והחלו ניצני פריקת עול מלכות שמים בריש גלי, תערובת של בחורים ובחורות, ובגדי פריצות לנשים, בערך הדור ההוא, שהכל היו צנועות, עמד בשמים שר ישמעאל וקטרג קטרוג גדול לפני הקב"ה באומרו: 'הנה בניך באים לארץ הקדש ומטמאים אותה במעשיהם ותעלוליהם, תערובת של בחורים ובחורות ובגדי פריצות וכו', מה שאין כן בני ישמעאל, כולם מקפידים על הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים, ונשותיהם כולן מכוסות מכף רגל ועד ראש, ומקפידות לצאת לרחובות קריה רעולות פנים וכו'. והרי אתה הקב"ה שונא זימה, ואיך אינך מעניש את בניך ובנותיך ואינך נותן שכר טוב לבני ישמעאל? מבקש אני עונש של כליה ל'שונאי ישראל'.

באותה עת עמדו צדיקי הדור דאז לפני הקב"ה ובקשו רחמים על עם ישראל, שהקטרוג לא יעשה רושם בשמים ולא יתקבל. הפצירו והעתירו בתפילה, והוחלט בשמים, כי יעשו נסיון לבני ישמעאל. אם יעמדו בנסיון, ח"ו לא תהיה תקומה לעם ישראל, ואם לא יעמדו בנסיון, ממילא הקטרוג בטל.

הוחלט בשמים לנסות שתי מדינות חשובות ומרכזיות הדוגלות בדת הישמעלים - האיסלם. אחת תורכיה, שהיתה מושלת בכיפה בכל המזרח, והשפעתה היתה גדולה בעולם. והשניה פרס, שבה היה מרכז קנאי האיסלם - השיעים ימ"ש.

בתורכיה היתה מהפכת התורכים הצעירים נגד השולטן, ומתוכה צמח אתא תורק, שמשל שם וקבע סדרים חדשים במדינה כסדרי ערי אירופא - הקידמה, החופש והדרור[2]. וגזר כי אין רשות לאף אשה לצאת רעולת פנים, כנהוג. הנשים חויבו ללכת גלויות פנים והורשו ללבוש בגדים בנוסח אירופאי החושפים זרועות וברכים, באין פוצה פה ומצפצף. יתר על כן, אשה, שתמשיך ללכת רעולת פנים. תקבל קנס[3].

בפרס עלה לשלטון ריזה שאה פהלווי, וגם הוא חולל מהפכה בדרך אתא תורק. וגזר על הנשים, לא לצאת רעולות פנים (בכיסוי הנקרא צ'אדור בלשונם)[4], כל שיך או מופתי, שעמד נגדו ונגד דעותיו, הוצא להורג, וכך הביא את הקידמה לארצו, לפי דעתו. ניתנה אף פקודה לשוטרים להפשיט כל אשה, אשר תצא לרחוב רעולת פנים, שתעמוד ערומה כיום הולדה, כדי שכל הנשים ישמעו וייראו ולא יצאו רעולות פנים...

כיום עומדים להנהיג בארץ אופנה חדשה של שמלות וחצאיות קצרות, שהארוכה שבהן תהיה טפח לפני הברכיים. ונעשה קטרוג גדול על עם ישראל ונגזרה גזירת כליה ב"מ. צדיקי הדור עמדו בתפילה ובתחנונים לפני הקב"ה לבטל את הגזרה, אך לא הצליחו לבטלה כליל.

כי אם החליפו את הגזרה, במקום כליה ח"ו, זקנים וזקנות יפלו וישברו את רגליהם ויקויים בהם "רגל תחת רגל". ואכן באותו פרק זמן נפלו, באופן פתאומי, ורותקו למטתם שנים רבות הרבה זקנים צדיקים וחסידים, ונזכיר כאן אחדים מהם הרה"ג המקובל האלקי ר' יהושע שרבאני זצוק"ל, מו"ר הגאון כמוהר"ר ר' עזרא עטייה זצוק"ל וזיע"א, הרה"ג החסיד כמוהר"ר יוסף זרוק זצוק"ל ומנשים צדקניות הצדקנית והחסידה מרת עישא אמסלם ז"ל חמותו של אדמו"ר, הצדקת שרה שלומיוף ז"ל מחותנתו של אדמו"ר, אשר עליהן אמר אדמו"ר זיע"א, שהן דוגמאת האמהות שרה, רבקה, רחל ולאה, תנצב"ה[5].

הוסיף אדמו"ר ואמר, שיש צורך לעורר את העם מתרדמתו ולדרוש ברבים על חומרת הענין ואף להוציא כרוזים ומודעות ברחובות קריה בחתימת רבני הדור, גדוליו ומאוריו מכל העדות'.

'.

ובכן מה נאמר ומה נגיד שאמנם מה שמתואר כאן לגבי תורכיה ופרס, בינתיים השתנה שם המצב והם החלו שוב פעם לחזור למצבם של הקפדה על כללי הצניעות של האיסלם, אז מה אנחנו נאמר,

לכן אנא ממכם הנני מבקש מכל מי שיכול לעורר העניין קודם כל אצלו, אח"כ בני ביתו ובכלל על הסביבה כולה, בטוס טעם ובנועם, ע"מ שהדברים יתקבלו מרצון

ועל ידי זה נזכה לביאת משיח צדקנו בב"א.

___________________________________

[1]. סביבות שנות ה'תר"ס, שאז החלה הציונות לצוץ ולהרים ראשה נגד תורת ישראל.

[2]. שם, הערת שולים 1, עמ' נח-נט: 'כשהגיעה לארץ בשורת המהפכה יצאו אנשים לרחובות קריה וצעקו בהתלהבות  'חוריה, חוריה' ז"א חופש ודרור. הרה"ג ניסים אלישר זצוק"ל החל לבכות בדמעות שליש, וכששאלוהו, מדוע הוא בוכה, הרי ישתפר כעת מצבינו, אמר: 'אינכם מבינים פירוש הדברים, 'חוריה' - חופש, פירושו, שאדם לא יוכל להעיר ולהוכיח את חבירו, מדוע עשית כך וכך, חללת שבת, וכיו"ב. ואף לבנו לא יוכל אדם לומר מאומה, וחומת התורה נפרצה ומאור הדת נכבה, כפי שעינינו רואות כיום'.

ראה גם בספה"ק בטוב ירושלים, פרק שני, עמ' סה, וק"ל.

[3]. שם, הערת שולים 2, עמ' נט: 'וסיפר הרה"ג יעקב ברוך זצוק"ל, מי שהיה באחרונה מזכיר הרבנות הראשית, כי ראה בעיניו בהיותו באותם הימים באסטמבול בירת תורכיה, שכאשר החלו הנשים ללכת בגילוי זרועות ובפריצות בעיר, באו כמה כפריים מערי אנדוליה, ובראותם אשה חשופת זרועות, בער בהם יצרם הרע, וכולם התנפלו עליה, ובתאותם הבהמית אנסוה ונשכו את בשרה, עד אשר עשאוה חתיכות חתיכות'.

[4]. שם, הערת שולים 3, עמ' נט: 'וספרה אשה צדקנית בשם רחל אמינוף ז"ל, ילידת משהד בפרס, כי זכורה היא באותה תקופה רצתה אשה ללכת ולבקר את בתה, אך בשום אופן לא היתה מוכנה לוותר על רעילת הפנים, מה עשתה? נכנסה לתוך ארגז מעץ והזמינה סבל, שיקח את הארגז על כתפיו לבית בתה, וכך תגיע לבית בתה בלי שיראו את פניה, באמצע הדרך התעייף הסבל והניח את משאו על גדר אבנים כדי לפוש מעט, האשה בחושבה כי הנה הגיעו לבית שאלה מתוך הארגז את הסבל 'האם הגענו האם הגענו לבית בתי'? מטעם השלטון היו מסתובבים שוטרי חרש וכאשר שמעו קולות בוקעים מתוך ארגז עץ עצרו את הסבל ושאלוהו מה בארגז 'איני יודע אני רק סבל' פתחו את הארגז והנה... אשה. חוטף נשים אתה, האשימוהו. אך האשה אמרה לא! לא חוטף הוא, כי אם סבל, אך אני בחכמתי עשיתי זאת, כדי שלא אצא לרחוב גלוית פנים. ומיד הפשיטוה ערומה כיום הולדה'...

[5]. שם, הערת שולים 4, עמ' ס: 'לפני שבועות אחדים דרש את הדברים חתן רבינו ברכסים אשר ליד כפר חסידים ואז סיפר לו יעקב בנו של שלמה מאמאן, מי שהיה משרת בקודש אצל האדמו"ר, כי בזמנו, כאשר החלו בנות המקום ללבוש מיני, 15 נשים צדקניות וחסידות נפלו במשך שבוע אחד ושברו את רגליהן'.