הליכותיו בקודש של בעל הישמח משה בפסח

למען אחי ורעי! הנני שמח להביא מקצת הליכותיו בקודש של כ"ק האדמו"ר רבי משה טייטלבוים זיע"א (מובא מתוך מגדולי התורה והחסידות, האדמו״ר מאוהעל עמ׳ ע״ז):

בחג הפסח היה מחמיר מאד (הרה״ק בעל הישמח משה זצ״ל), הוא לא אכל מצות כל ימי הפסח, רק ה׳כזיתים שחובה לאכלם בשני הלילות הראשונים, החטה השמורה׳ משעת הקצירה נבדקה אחת לאחת כל חטה וחטה ולא נטחנה בריחיים של יד מחשש שמא האבן מזיעה בשעת הטחינה, אלא כתשו את החטה במכתש חדש ואחר כך נפו את הקמח כמה פעמים בכברה חדשה דקה מן הדקה ואת המצות עשו קטנות, כדי שיהא הבצק נילוש כראוי במהירות והמצות היו כה קטנות עד שלא הספיקו עבורו שלש מצות ל׳כזיתים׳ של ה׳סדר׳.

הוא גם לא נתן שיאפו את שתים עשרה מצות בבת אחת בתנור מחשש פן תגענה זו בזו, אף שהתנור היה גדול מאד ומרווח, על כן לא לשו בפעם אחת כי אם בצק לשש מצות ואחר כך שוב לשש מצות אחרות, וכן אפו אותן בשתי פעמים, וכל מצה עמדה רחוקה מחברתה כמה טפחים ונאפו בערב פסח אחר חצות היום, כמנהג.

כל חומרה שנאמרה באיזה ספר בענין פסח, קוימה בכל הדקדוקים, הוא לא שתה קפה בפסח, כי בס׳ חק לישראל נאמר שהקפה הוא מקטניות, ואף שידע שאין הדבר כך, בכל זאת נזהר גם בחומרה זו. 

בערב פסח היה מתענה, כי היה בכור, ולא רצה לסמוך על סיום מסכת, ולא טעם מאומה כל היום עד קידוש ליל הסדר, וכשחל ערב פסח בשבת אכל ביום ה׳ שלפניו סעודת סיום מסכת. 

דיקנותו וקפדנותו בדיני הפסח היו להפליא, אדם בן ימינו לא יוכל לתפוס ולהבין את מסירות הנפש הגדולה של גאון זה אפילו על שמץ חשש כל שהוא, פרט קטן כיצד היה מקפיד עם עצמו: הוא היה רגיל תמיד לקחת תפוח אדמה ל׳כרפס׳ ולברך עליו ״פרי האדמה״, פעם באו וספרו לו שר׳ נפתלי מרופשיץ מברך ״שהכל״ על תפוח אדמה, עמד וחשב כמה רגעים ואמר: ״אולי באמת צדק הרב מרופשיץ״.

לקח את ספר הערוך וראה ששם נאמר ״כמהין ופטריות שקורין טארטאפעל׳ (שבוש של קארטאפעל)״. ומאז שוב לא לקח תפוח אדמה לכרפס, אלא ״פטרוזיל״.

רבי משה טייטלבוים מאוהעל זיע"א, בעל הישמח משה ועוד ספרים ק'

גלויה ובה ציור בית הכנסת באויהעל (שאטוראליאויהיי)