דרשה נגד התגרות באומות העולם

למען אחי ורעי! הנני שמח להביא בפניכם את הדרשה מאירת העינים 'זאת התורה לא תהא מחולפת' מאת כ"ק הגה"צ רבי נתן יוסף מייזעלס[1] זיע"א (אב"ד ור"מ דקהל אבני שלמה מאנסי יצ"ו, איש אמונו של רבינו הקדוש מסאטמאר זצוק"ל) ביום א' פרשת תולדות ה'תשס"א.

בעת המצב הנורא שנסתבב ע"י גרוי הציונים הטמאים הש"י בענין השאלה

...האמת הוא שאני יודע שאין אני יכול עכשיו לבאר את הדבר די הצורך כראוי, אבל בכל זאת לא אוכל לעבור בשתיקה.

ספר "על הגאולה" בא להצהיר שבמרוצת השנים אינו משתנה האיסור הגדול של ציונות

מורי ורבותי! אנו עומדים עכשיו במצב, שאם משימים על הלב, הרי הוא ממש פחד איום ונורא, ויש לנו להתבונן על הימים בהם כתב רבינו את ספרו על הגאולה ועל התמורה, שאז עשו הציונים תעמולה גדולה, והתחילו להמשיך את היהודים החרדים, עם תכסיסיהם הישנים שמתחלה היה מגדילים את הסכנה עד אין שיעור, שאמרו שהערבים רוצים להרוג את כל הישוב, וזה הסית את כל הציבור לדעתם, ואחר כן באו עם ערימה גדולה של נסים ונפלאות שאירעו "כביכול" שלא כדרך הטבע, ובעוה"ר עלתה בידם שהתחיל הדבר לפעול גם אצל הציבור שלנו, והתחילו לשמוע בבתי המדרשות דיבורים בלתי נעימים, דיבורים כאלה שלפי דעתו של רבינו זי"ע הרי אלו הדיבורים הם דברי אפיקורסות, ומחשבות של אפיקורסות, והרגיש ממש שאינו יכול לסבול את זה, שאיני יכול לבאר בדיבורים עד היכן היה נוגע ללבו הטהור דבר זה, וצעק על זה מרורות, וחלק גדול מזה כתוב בספר על הגאולה ועל התמורה.

והנה הספר על הגאולה כתב רבינו זי"ע, אף שכבר כתב מקודם ביאור ארוך בספרו ויואל משה, שלכאורה היה כבר די בזה, רק שראה צורך לכתוב את ה"על הגאולה" כדי לגלות להאנשים, לבל יחשבו, שאירע איזה שינוי בכל הענין, וכאילו יש איזה מציאות שכל הענין של ציונות והמדינה יכול להיות מוצדק על פי התורה, ורצה להפקיע מדיעה זו בהחלט, כי רצה שידעו בבירור שאין שום דרך שכל זה יהיה מוצדק על פי התורה.

את אשר הקראם מודיעים ואת אשר עשו לא מודיעים

ויש להפליא דהנה העולם טועים טעות גדול, מה שאי אפשר להבינו על פי שכל, הנה קם איזה מאן דהו ועלה בפני כל עם ועדה על הר הבית, שהוא דבר הכרוך עם איסור כרת, ועלייתו לשם היה בחוצפה כדי לעורר שנאת כל האומות, שאנו יודעים איזה שנאה כבושה מתעורר אצלם כשרואים איך שיהודים עולים לשם, והציונים רוצים באמת לעורר אותה השנאה רח"ל הבוערת כאש רח"ל, שזה גרם שיורים באנשים ונופלים חללים חללים, ואין זה סיפורי דברים בעלמא רק הוא מציאות שיורים באנשים ל"ע, ורק השי"ת יודע מה יהיה עוד כאן, והעולם טועים, ואין מזכירים כלל מן החוטא ומחטיא הרשע עריץ ל"ע שבעלייתו הפקיר את דם ישראל, רק הוא עומד מן הצד וממנו אין מזכירים כלל, רק מזכירים מן הערבים, שאומרים שצריכים להרוג אותם ולשחוט אותם, שיכולים לשמוע מאנשי הציבור שלנו דיבורים כאלה שהם ממש דברי אפיקורסות, כי זה אינו מותר בשום אופן לכלל ישראל.

כי כלל ישראל הם מושבעים מפי הקב"ה עם שלש שבועות חמורות, ומגיע על זה עונש חמור, וכמו שאמרו הנני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה. ואנחנו עברנו את כל זה בעוה"ר בימי המלחמה האיומה, ורבינו זי"ע העיד שהכל היה בסיבתם, ודיבוריו הקדושים הם אמת לאמיתה... שכל מה שסבלנו בעוה"ר היה בשביל מרידה זו רח"ל שרצו לפרוק מעליהם את עול הגלות. וכהיום הזה אין מתביישים וממשיכים הלאה בדרך זה כדרכם.

הנה זה תמיד דרכם שאינם מסתכלים על כלום, ואין מסתכלים על כלל ישראל, והוא שקר לומר שהם חסים על כלל ישראל, כמו שרואים איך שהכלב הרשע עריץ, העוכר ישראל הערצל שר"י ימ"ש, אמר על ישראל שהם האומה היותר גרועה בעולם, והשווה את ישראל לפאראזיט"ן, ושדים רח"ל, ובודאי הם אינם דואגים כלל על צרכי ישראל, רק דואגים על נצחונם, שיהיה להם המדינה של גיהנם שלהם, שזה עומד אצלם למעלה מן הכל.

וצריכים לידע את זה ולהתבונן בזה היטב, שאצלם הוא דם ישראל הפקר ממש, ורק השי"ת יודע עד היכן הדברים מגיעים. ורפואתנו הוא רק זאת, שניגש אל הדבר הזה באמונה שלימה.

תפילות שינצחו הציונים מוסיפים חרון אף על ישראל

הנה דיברו שנתפלל שהשי"ת ישמור את ישראל, והנה רבינו זי"ע אמר אז שאם מתפללים עם מחשבות כאלה שהציונים יהיה להם נצחון וינצחו את הערבים, באופן שהאדם על פי שכלו אינו רואה עצה אחרת, ולפיכך הוא מתפלל שהם ינצחו, על זה אמר אז רבינו שזהו רעיון של אפיקורסות אמיתי, ותפילות כאלה הם מרבים חרון אף על ישראל. כי זה מורה כאילו כלל ישראל הם מוכנים לוותר על התוה"ק ולמסור הכל בידי המופקרים הגמורים, ולפיכך אנו צריכים לידע מה שלפנינו, וצריכים לידע החוב שיש לנו, שנדע להישמר עד היכן הדברים מגיעים...

החומר הגדול יש בהנאה ממעשי אפיקורסים

ואביא ראיה אחת מה שרבינו מביא בספרו על הגאולה (אות צ"א), עד היכן חמור הוא ליהנות מן האפיקורסים, שהוא נורא נוראות, כי הנה מסופר בגמ' (עבודה זרה ט"ז ע"ב) איך שנתפס רבי אליעזר בידי המינים ורצו לשפוט אותו, ולבסוף נשתחרר. אולם היה לו צער מכל זה למה בא לידי כן, וכשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו, ולא קיבל עליו תנחומין. ואיתא שם, שאמר לו רבי עקיבא, רבי, תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני, אמר לו, אמור. אמר לו, רבי, שמא מינות בא לידך והנאך ועליו נתפסת. דהיינו ששמעת איזה דיבור מהמין ונהנית מזה ועל כן נתפסת. אמר לו, עקיבא, הזכרתני, פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי, ומצאתי אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו, אמר לי, כתוב בתורתכם (דברים כג, יט) לא תביא אתנן זונה [וגו'], מהו לעשות הימנו בית הכסא לכהן גדול. ולא אמרתי לו כלום. אמר לי, כך לימדני [כי] מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו (מיכה א, ז) - ממקום הטנופת באו, למקום הטנופת ילכו, והנאני הדבר, על ידי זה נתפסתי למינות, ע"כ. הרי שרבי אליעזר החזיק בדעתו שנפל לידי המינים מחמת אותה הנאה קלה שנהנה מדברי המינים.

והנה אם ליהנות רק דיבור א' מאפיקורס הוא חמור כל כך, שהרגיש שדבר זה הביאו שיפול בידי המינים, הנה כבר נוכל להבין במי שנהנה ממעשי הרשעים רח"ל שמעשי הרשעים הםאפיקורסות כל כולו, כי בראש ובראשונה יש לנו לידע שהמדינה היא בעצם אפיקורסות, כי כל הקיום של המדינה הוא מציאות של אפיקורסות, וחוץ מזה הם אפיקורסים גמורים שמפיצים מינות וכפירה בכל העולם באופן היותר גרוע.

כהיום אפשר לומר שכבר העבירו על הדת מיליוני יהודים והביאום לכפירה גמורה, שלדאבונינו הוא מציאות, ומי שיכול ליהנות מזה אמר רבינו זי"ע שבלי ספק שהוא נתפס בדיעות נפסדות רח"ל..

זהו היום המציאות שמי שמכניס את ראשו ברעיונות ומחשבות כאלו הרי הוא הולך מטה מטה השם ישמרנו, כמו שהעיד רבינו הק' זי"ע, שראה כמה בני אדם שהיו אנשים חשובים, רק היות שהתחילו עם אלו המחשבות נפלו רח"ל בדברים הגרועים ביותר, ברעיונות ובמחשבות הגרועים ביותר...

מחלת האפיקורסות הוא המחלה היותר קשה

והאמת הוא שלא  נמצא עוד מחלה קשה כמחלת האפיקורסות, וכמו שכתב הרמב"ם (הל' תפילה פ"ב ה"א) כשמדבר מברכת ולמלשינים, וז"ל, בימי ר"ג רבו האפיקורוסין בישראל והיו מצירים לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי השם, וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלה מלפני השם לאבד האפיקורוסין וכו', ע"כ. דהיינו שאף שיש לנו שמונה עשרה ברכות עם כל צרכי בני אדם, אבל דעת חכז"ל שהצורך היותר גדול הוא איבוד האפיקורסין מן העולם.

ואפ"ל שאיבוד האפיקורסין פירושו שיאבד האפיקורסות מן הלב, שלא ימשכו אחריהם, כי עלול מאד להימשך אחריהם, וכמו שאמרו חז"ל (עבודה זרה כ"ז ע"ב) שאני מינות דמשכא, ועל כן אנו מבקשים הנה אנחנו נמצאים כאן ביחד, והנה אנו בונים בית המדרש כדי להמשיך שלשלת הקדושה, וצריך לשנן את הדיבורים האלה, ולא רק סתם רק לשנן הדק היטב כל היסודות שלמדנו, וגם מוטל עלינו חובה לשנן עם בנינו כדי שישאר הלאה, בזכות זה נשאר יהודים מאמינים בהשי"ת ובתורתו הקדושה.

הכלל יש לו הבטחת "כי לא תשכח", אבל היחיד צריך להתפלל שגם הוא יהיה בכלל ההבטחה

ואני רוצה להזכיר עוד איזה דבר שאמר רבינו זי"ע למישהו, כשהתאונן רבינו זי"ע מאד על המצב כמו שהוא נראה בעוה"ר, ושאל איש אחד את רבינו "וכי מה יהיה לבסוף?" וענה אותו רבינו זי"ע, אומר לכם, זהו ברור שיהודים מאמינים בהשי"ת ובתורתו הקדושה ישארו תמיד, כי יש לנו על זה שבועה מהקב"ה שנשבע כי לא תשכח מפי זרעו (דברים לא, כא) וזהו ברור, רק שההבטחה הוא רק על הכלל ולא על היחיד. וכל יחיד צריך להתחנן ולהתפלל אצל השי"ת שלא יתפס ח"ו לאפיקורסות רח"ל, ולא יתן לרעיונות הללו שיכנסו במוחו, ולא ישמע לדיבורים כאלה. וכמו שידוע שרבינו היה לו אז קפידא מיוחדת שלא ילכו לבתי מדרשות זרים, לפי שיכולים לשמוע שם דיבורים שאסור לשומעם, דיבורים הגובלים עם אפיקורסות, על כן אנו צריכים לידע את אשר לפנינו.

והנה יש לנו לחזק את כל היסודות שקבלנו מאבותינו ורבותינו הק', עד שהשי"ת יעזור את כולנו יחד שנלך בבריאות השלימות בנערינו ובזקנינו לקבל פני משיח צדקנו מתוך נחת ושמחה במהרה בימינו, אמן. 

רבי נתן יוסף מייזלס יחדו עם הרבנים מקראסנא, סאמבאטהעלי ואונדסדארף זיעועכי"א

---

הערות שולים

[1] רבי נתן יוסף ב"ר שלמה מייזלס זיע"א, אביו הי' רבי שלמה מייזלס זיע"א (תלמידו של רבי סאטמאר מלפני המלחמה). נהי' תלמיד של רביה"ק מסאטמאר זיע"א, ונהפך להיות לאחד ממקורביו, בשנים ה'תש"כ–ה'תשל"ט, נהג לשוחח עם רבו על כל מה שקשור למוסדות סאטמאר. וגם על מערכות סאטמאר נגד הציונות, בכל מקום הוא היה ידוע כבתור המשקה ודולה של כ"ק האדמו"ר ויואל משה. לקח חלק בכתיבת הספר על גאולה ועל התמורה. מאוחר יותר מונה לר"י סאטמאר בברוקלין עם 800 בחורים. לאח"מ בזמן אדמו"רות בעל 'ברך משה' זיע"א, מינה אותו להיות רב בקהילת סאטמאר בלונדון יע"א. מאוחר יותר עבר למאנסי ופתח את בית הכנסת 'אבני שלמה' שם כיהן כרב עד פטירתו ביום כ"א בתמוז ה'תשס"ו.