דברים ששמעתי מהגאון רבי גדליה נדל

הרב אביעד נייגר
13 בנוב׳
זמן קריאה 4 דקות

למען אחי ורעי! הנה לאחרונה התפרסם מכתב של רבי גדליה נדל, וכמה מבעלי הדעות המשובשות מקפצים להם כאלו מצאו איזו מציאה שמצדיקה יהודים ללכת להלחם בצבא הטמא והמטמא שלהם.

ולכן ראוי להביא מה שהתפרסם ולציין שכבר ברישא הכותב מציין

ואינני יכול לדייק למסור הדברים בלשונו.

אז את ההשלמה נעשה רק ממה שכן יש בפנינו, ולא גם מדברים שהומצאו אודותיו ע"י אנשים בעלי אג'נדה לאומית לאחר פטירתו.

דברים ששמעתי מהגאון רבי גדלי' נדל שליט"א[1] לפני עשרות שנים, רשמתי לאחר זמן רב, ואינני יכול לדייק למסור הדברים בלשונו.

עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם היא מלחמת מצוה [כמבואר ברמב"ם פ"ה מהלכות מלכים ה"א] והכל חייבים בה, וצריך ביאור מה ראו [חכמי הדור] לפטור את בני הישיבות בשעה שהיו מלחמות כאלה[2 - ככל הנראה משום שזה רק כאשר יש מלך ].

שלושה טעמים נשמעו בזה:*

א. אמרו שבעת מלחמה צריך חלק מהעם להיות פנוי [לתורה ולתפילה] להרבות זכויות.

ואין זו אמת, ואין כן הלכה, והכל חייבים בעת צר לעמוד בגופם להציל מיד הצר.

ואע"פ שסמכו טענתם זו למדרש שכך עשו במלחמת מדין [והוא במדרש תנחומא פר' מטות, וז"ל 'אלף למטה אלף למטה', יש אומרים אלפיים מכל שבט ושבט שלח, ויש אומרים שלשת אלפים מכל שבט ושבט, י"ב אלף חלוצי צבא וי"ב אלף לשמור את הכלים כו' וי"ב אלף לתפילה. עכ"ל המדר"ת] אינם אלא דברי אגדה, והלכה לדורות אינה כך, [ועוד] אין למדים מן המדרשות, והכל חייבים במלחמה.

כך שאין בזה שום סמך.

ב. שהצבא הקיים הוא מקום נסיונות רוחניים שאי אפשר לעמוד בהם.

טעם זה אינו מספיק להצדיק את הנהגתנו. אם המלחמה הזו אכן מלחמת מצוה היא בעינינו, מלחמה שאנו חייבים בה, היה צריך להשתדל לחפש אחר תחבולות ולהתאמץ לעשות המצוה המוטלת עלינו. ומכיון שלא עשו כך, הרי שלא זהו טעם הפטור.

ג. טעם נוסף נשמע שמוכרחים לייחד ולהקדיש אנשים ללמוד תורה בלבד, שאם לא כן ח"ו תשתכח תורה מישראל.

הרעיון שבזה הוא אמת. לא שולחים לצבא אנשים הנחוצים לתפקידם שאם יפסיקו בהם אין קיום לאומה. גם את האופים לא ישלחו למלחמה אם בהשבתת המאפיות עלול העם לגווע ברעב.

הענין הזה אמת אבל אינו מספיק. סוף סוף אילו רק זה היה טעמו של הפטור היה צריך לבדוק ולשער כמה לומדים הינם הכרחיים ללגיון לומדי תורה. השקפתנו לפטור כל לומדי תורה ככל שיהיו, ללא שום שיעור וגבול, על כרחך באה מטעם נוסף.

והטעם הוא ברור.

מלחמות שערכו כאן והצבא דכאן אין מגמתם הצלת נפשות ישראל מצר העומד לכלותם. מלחמתם היא [רק] על קיומה של המדינה, כמו צבאותיהם של כל מדינות הגויים. אין ויכוח שכך הוא, הכל מודים בזה.

וההבדל הוא ברור. מלחמה להצלת נפשות ומלחמה לקיומה של מדינה הם דברים שונים לגמרי, נפרדים זה מזה במהותם ובפעולותיהם.

וקיומה של המדינה הוא דבר שאין לנו שום ענין בו. [והכל מבינים כי] לא מקובל ולא יתכן להכריח איש להלחם עבור משימה שאין לו שום ענין בה.

קיומה של המדינה אינו מוסיף לנו כלום לתכלית שעבורה אנו נמצאים בעוה"ז, ולכן אין לנו שום ענין בה.

אמת כי [לדוגמא] בימי דוד המלך ע"ה האט מען אויך די זעלבסטשטענדיקייט געניצט אויף עבודת ד' [גם העצמאות המדינית שימשה כלי לעבודת ד'] אבל אנו אין לנו שום מסורת [וידיעה] איך לעשות זאת. מאבותינו קבלנו רק איך לקיים התורה בגלות.

הטוב עבורנו הוא להיות תחת שלטונו של גוי הגון ושם נעבוד את בוראנו. [עד שנזכה לגאולה על ידי משיח צדקנו].

על כן אין שום מקום לחייב אותנו להשתתף בצבא הפועל בשביל ההיפך מזה.

([עוד נאמר, אולי בתשובה לשאלה:] ואין האפשרות לצאת בעצמנו ללחום להציל ישראל מיד הקמים להשחיתם, כי הם ימנעו מאתנו בכח הזרוע שבידם מלהיותנו צבא לעצמנו.)".

ואין ספק שמה לנו ולשלטון המינות הזה, שהחטיא מיליוני יהודים, רח"ל

'גדול המחטיאו יותר מן ההורגו'.

ותחת שלטונם לא רק שהרוחניות היא במצב גרוע ביותר, אלא אפילו הגשמיות אין בה לא טעם ולא ריח, כפי שראינו בתקופת הקוביד שרדפו יהודים להתחסן באיזה רעל שכינו אותו בשם 'חיסון', והרג עשרות מיליונים ברחבי העולם.

ונחזור לדוכתא שאחד ניסה להמציא שרבי גדליה נדל זיע"א, הלך לצבא, הן במלחמת תש"ח והן במלחמת ששת הימים לכאורה מטעמי 'מלחמת מצוה', ואין הדברים נכונים כלל וכלל, אלא מהרהורי לבו של כותבי סיפורי הימים, שמצאו להם זמן לפרסם הנ"ל רק לאחר פטירתו של האי גאון, ומשום מה לא ראו לנכון לפרסם עוד בחייו משום מה - ולכן משפחתו יצאה נגד פרסום אותו הספר.

והנה בספר מילי דהספידא ודברי הערכה על הגאון רבי גדלי' זללה"ה, עמ' קי'-קיא' סעיפים ב'-ג וכן סעיף ח', כך נכתב:

'ב "לא השתתף בבחירות למוסדי המדינה, וכן היתה השפעתו על ההולכים בעקבותיו וכן שלל קבלת תקציביהם [היפך לגמרי ממה שמספרים הח"כים של יהדות התורה בתעמולתם באשר לדעת החזו"א ותלמידיו על השתתפות בבחירות].

ג. בהתחלת השתלטותם שהיה מחסור במזון, והיו מחלקים עפ"י כרטיסים, ודרשו לזה פנקס התיצבות לצבאם, ומכיון שלא הזדקק להם שלח את אשתו ע"ה, לבקש אישור המזון, בלי לחוש מהתוצאות העלולות

ושם יש הפניה להערה בשולי העמוד וז"ל:

בעת התחלת השתלטותם שע"י זה נגרם המלחמה על יושבי הארץ ואז היה סכנה חמורה נתן יד לביצורים וכדומה, אולם מיד נוכח בהפקרותם בנפשות ופירש וערק].

ח. על אף חולשתו הרבה בערוב ימיו, השתתף בעצרת המחאה הגדולה שהתקיימה בבני ברק, נגד התרת ההצטרפות לצבא המדינה.

דהיינו שכל עניין הליכתו להגנה, לא הי' משום טענת 'מלחמת מצוה' והשתתפות בלחימה כלשהי, אלא סך הכל עבודת ביצורים וכן בשביל לקבל כרטיסי מזון, ועוד בכלל ענייני ההפקרות נפשות לא צריך רק לשמוע על האלטלנה, אלא ישנם עוד הרבה מקרים של הפקרות נפשות.

והשי"ת יעזרנו לעמוד בניסיונות הקשים מול שלטונות הערב-רב שמנסים להחטיאו בביטול תורה, שנפרה ידינו מן התורה, רק ע"מ שיגרם על ידי זה "ויבא עמלק", רח"ל.