בית אלקים, שער היסודות, פרק חמשים, ביאור על העיקר הי"ב מהי"ג עיקרים

למען אחי ורעי! הנה רבים הם המשתבשים סביב העיקר הי"ב של הרמב"ם והוא האמונה בביאת המשיח, ולא רק האמונה בלבד אלא גם החיוב לחכות למשיח צדקנו

ולכן ראוי להביא מדברי קדשו של רבי משה ב"ר יוסף מיטראני 'המבי"ט' זיע"א (מתלמידי מרן יוסף קארו זיע"א), הרחיב עניין זה בספה"ק 'בית אלקים'

בית אלקים, שער היסודות, פרק חמשים, ביאור על העיקר הי"ב מהי"ג עיקרים:

בעיקר השנים עשר והוא ימות המשיח, וביאור עיקר זה, ואין עליה ראיה כי אם באמונת התורה, ויבאר כי עיקר זה יהיה קיום וחיזוק לתורתנו הקדושה מארבעה פנים, ורמז בפסוק והתגדלתי והתקדשתי וגו', ויחפש להביא ראיה על עיקר זה מן הסברא, ופסוק כי אז אהפוך אל כל העמים שפה וגו', כל הנקרא בשמי וגו', והיה ה' למלך וגו', מקדש ה' כוננו וגו':

והעיקר הי"ב כתב הרב ז"ל ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבוא ולא יחשוב שיתאחר, אם יתמהמה חכה לו, ולא ישים לו זמן ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו, והחכמים אומרים תיפח רוחן של מחשבי קצין, ושיאמין ויחשוב שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם כפי מה שנבאו עליו כל הנביאים ממשה רבינו ע"ה עד מלאכי ע"ה, ומי שהסתפק אצלו מעלתו או נתמעט אצלו כפר בתורה שיעד בו בתורה בפירוש בפ' בלעם ופ' אתם נצבים, ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד, וכל החולק על המשפחה הזאת כפר בשם הש"י ובדברי נביאיו, ע"כ לשון הרב ז"ל בעיקר זה פרק חלק:

האמונה בעיקר הזה אינה כאמונה בשאר העיקרים המצויין בכל זמן שיש ראיה עליהם מדברים ההווים בעולם וכפי מה שנתבאר בכל אחד מהם, אבל הוא בדבר העתיד ואין עליו ראיה כי אם באמונת התורה לבד, ולכן הזהיר עליו הרב ז"ל להאמין ולאמת שיבוא ולא יחשוב שיתאחר אם יתמהמה חכה לו, כמאמר הנביא ע"ה, כי מה שלא הוגבל זמנו יכול להיות בכל זמן בין קרוב או רחוק, והבלתי מאמין לזמן קרוב ג"כ לא יאמין לזמן רחוק, וגם אם יגביל לו זמן בעבור הזמן אשר גבל תמעט אמונתו לעתיד, וכן אם יגביל לו זמן לא יאמין ביאתו קודם הזמן ההוא, ואם בזמן שהגביל לו כפי דעתו לא בא לא יאמין ביאתו לזמן שאינו מוגבל לו כפי דעתו. ולכן האמונה היא שלא יחשוב שיתאחר כי אין לו זמן מוגבל ואפשר בכל יום ביאתו, כמו שאמר הכתוב היום אם בקולו תשמעו, וגם שנתאחר הרבה מן הזמן יהיה לו יותר תקוה כי הוא קרוב יותר מהזמן שעבר, וכמו שאמר הכתוב אם יתמהמה חכה לו, כי האיחור הוא סבה לשתחכה לו יותר, ומ"ש הכתוב כי בוא יבוא ולא יאחר כי בזמן ביאתו לא יאחר ולא תהיה ביאתו באיחור וזהו כפל בוא יבוא:

וכמו שהעיקרים הראשונים הם לעולם מזמן נתינת התורה, כן עיקר זה הוא כמותם, ולזה כתב הרב ז"ל ושיאמין שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם, כי האמונה זו היא אפילו שאין להם לישראל שיעבוד מלכיות יש להם שכר באמונה זו, ויהיה קיום וחיזוק לתורתנו הקדושה בהתקיים עיקר זה מכמה. פנים:

הראשון שיתקיימו כל הכתובים שבתורה ונביאים וכתובים המייעדים על עיקר זה ברמז או בפירוש, וכל עוד שהם בכח יש לאומות פתחון פה על תורתנו ומטילים בה פגם ופקפוק, וכשיתקיימו היעודים שנרמזו בביאת הגואל בפועל אז כל האומות יאמתו דבר התורה ויעבדו את ה' שכם אחד, כדכתיב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד:

שנית יהיה חיזוק לכלל ישראל בקיום התורה ומצותיה, כי יש בכל הדורות קצת קטני אמנה בקצת מצות אשר יפקפקו בהן מצד מה שיפקפקו בגאולה העתידה בהיותה מתאחרת עידן ועידנים ופלג עידן לפי קוצר דעתם, וכשיגיע הזמן ותתקיים יהיה לכולם לב חדש ורוח חדשה לקיים את כל דברי התורה:

שלישית יהיה קיום וחיזוק לתורה שיתקיימו מצות הכתובות בתורה אשר לא נתקיימו עדיין וקיומן תלוי בביאת הגואל, כמו תוספת ג' ערי מקלט, כמו שכתוב ואם ירחיב ה' אלהיך וגו' ויספת לך עוד ג' ערים וגו', וכן מחיית זרע עמלק שלא נתקיים עד עתה ויתקיים לעתיד, כי לא יהיו נכללים בכלל שאר העמים אשר יקראו כולם בשם ה', כי גם הם לא יקראו בשם השם אם לא בסיוע אלהי כמו שכתוב כי אז אהפוך אל עמים, ואת עם עמלק לא יסייע כי כבר קדם לו ייעוד המחייה ולא עשה כן לכל גוי:

הרביעית והיא העיקרית יותר מן הראשונות, היא המצאת שמו בכל העולם וכמו שכתבו והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה', גדולתו הוא שידעו כל הגוים כי הוא ברא העולמות ואין צור כאלהינו, וקדושתו הוא שמתנהג עם ברואיו בחסד ורחמים ואין קדוש כה' כי אין בלתו, שיכירו וידעו כולם כי אין בלתו, והודעת שמו הוא שידעו כי כל מה שיארע בעולם אם טוב ואם רע הכל מאתו ית'. ומפני כי בענין ההשגחה יפול ספק בלבות בני אדם לתלות אותם על דרך המקרה כפי הזמן וכפי המעשה, לזה אמר לעיני גוים רבים, כי יהיה הדבר גלוי לעינים מבלי ספק, וחזר ואמר וידעו כי אני ה', כי עתה ידונו וידעו למפרע כי בכל הזמן העבר כל מה שאירע היה מאתו ית':

עוד ירמוז הכתוב אלו הד' פנים שיהיה בהם חיזוק לתורה בהתקיים עיקר זה, על הראשון אמר והתגדלתי בקיום היעודים, על הב' והתקדשתי בקיום התורה ומצותיה אפילו אותם שהיו מפקפקים בקצת מצות, על הג' ונודעתי לעיני גוים רבים הודעתו היא בתשלום קיום מצות התורה אשר לא נתקיימו בזמן העבר, בפרט מחיית זרעו של עמלק שיהיה דבר מפורסם לעיני כל הגוים, ולכך אמר לעיני גוים רבים ולא אמר לעיני כל הגוים, כי ראשית גוים עמלק והוא לא יזכה להשביע עינו לראות בהצלחות אלו, וטרם יכרת:

ועיקר הזה עם היותו אמתי ונכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו, הוא יקר ותקיף מלהביא עליו ראיה מן הסברא ומן המוחש כמו שהבאנו בשאר העיקרים, והראיה הברורה עליו היא מן הקבלה אשר נשתלשלה לנו מפי אבותינו והיותה נרמזת בתורה נביאים וכתובים, ועם כל זה נחפש להביא ראיה מן הסברא ומן המוחש כשאר העיקרים, כי הדבר המקובל והאמתי לא תחסר כל בה לא יבצר ממנה מאמת השכל:

ולזה נאמר כי הראיה הלקוחה מן השכל והסברא היא, כי ידוע כי האל יתב' ברא את העולם להראות את כבוד גדלו וידו החזקה בפני כל ברואיו, ולמן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ לא נהיה כדבר הגדול הזה ולא נשמע כמוהו, כי מה ששמעו כל האומות גדולת האל ית' ביציאת מצרים ובמתן תורה לא היה אלא לפי שעה, ומפני שמועה זו לא רפו ידיהם מלעבוד העבודות הזרות אשר הורגלו בהן מקודם, ומאז ועד עתה לא פסקה זוהמת ע"ז מפי רבים, וגם כי קצת האומות נתקרבו אל האמת בידיעת מציאות האל ית' והשגחתו על ברואיו, לא הגיעו להכיר גדולתו ית' ולהתקרב אל דת האמת ומראים כי את ה' הם יראים ואת אלהיהם הם עובדים:

ולכן לא נשלמה עדיין כוונת בריאת העולם עד שיתקרבו כולם אל דת האמת, וכמו שאמר הכתוב כי אז אהפוך אל עמים שפה וגו' ולעבדו שכם אחד, באמרו כי אז נראה כי עד עתה לא נהיה, ואמר לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד מה שלא נתקיים בכל הזמנים העוברים, ואז יקראו כולם בשם ה' בעת צרתם ויעבדו אותו בשמור מצותיו כולם יחד, לא כמו שהיו עושים לשעבר, כי גם שקצתם היו עובדים לשם ה' ומודים מציאותו ועבודתו, כל אחד היה עובדו עבודה מיוחדת לא ראי זה כראי זה וכולן שלא כדת משה, ואז תהיה העבודה שכם אחד לכולם יחד בדת משע"ה:

ולזה אמר הכתוב (ישעיה מ"ג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, כי כל מה שברא האל ית' בעולמו לא בראו אלא לכבודו וצריך שיתקיים בזמן מה, ועד עתה לא נתקיים כי כל זמן שרבים עובדים ע"ז איה כבודו, וכל זמן שהם מכעיסים אותו בשאר התועבות איה מוראו, ובזמן הגאולה כולם יהיו נקראים על שמו כי יכרתו שם הבעלים מפי העמים ולא יקראו עוד בשמם על שם השרים המיוחדים להם מלמעלה, אלא כולם יקראו על שם האל יתברך שכלם יקיימו תורתו ומצותיו, ואז לכבודי בראתיו, וכפי שאמר הכתוב כי אז אהפוך אל עמים וגו', אמר כאן יצרתיו אף עשיתיו, כי האומות אשר הורגלו מימי עולם בעבודות זרות ומשנים קדמניות בתועבות גדולות איכה יעבדו הגוים האלה את ה' אלהי השמים ואיך יכנע לבבם הערל לעבוד את ה', אם לא שיהפוך האל ית' בפועל את לבם להטיב, ויהיה יוצר ובורא אותם ועושה אותם מתחלת תולדותם אותם שיולדו בזמן ההוא שיהיו מוכנים לעבודתו ית' בלימוד התורה ואמונת שרשיה ובמעשה המצות, וז"ש הכתוב יצרתיו אף עשיתיו לרמוז אל שני הדברים:

וכן נרמז בזה הכתוב ענין הבריאה הראשונה שנאמר בה בריאה יצירה עשיה, ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו' וייצר ה' אלהים את האדם, ואמר קודם נעשה אדם בצלמנו, ואמר כל הנקרא בשמי על שם זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, כי כמו שבראו בצלמו כן קראו אדם על שמו, ולכבודי בראתיו הוא מ"ש הכתוב ויברא אלהים את האדם בצלמו, ומפני שהזכיר צלמו בבריאה אמר ולכבודי בראתיו והוא כבוד צלמו, יצרתיו היא היצירה שאמה"כ וייצר ה' אלהים, ואמר אף עשיתיו על מ"ש הכתוב נעשה אדם, ומפני זה צריך לתקן בריאת האדם בסוף הימים שיהיו כולם מוכנים בטבעם לעבודת האל ית' כדי שתושלם כוונת הבריאה:

ולכן אמר הכתוב (עובדיה א') והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, כי עד עתה בכל הזמנים העוברים כביכול לא היה מלך על כל הארץ, כיון שרובם היו עובדים הבעלים והעשתרות והיו נמסרים תחת ממשלת שרי מעלה, ובזמן הגאולה שיתקרבו כל האומות אל דת האמת אז תסתלק שררת השרים מעליהם ויסתופפו כולם תחת כנפי השכינה ויהיה ה' עליהם ג"כ למלך בכל הארץ:

ואמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, כי בבריאה הראשונה הזכיר שם אלהים בכל ששת הימים כי הכל נברא במדת הדין ואח"כ שתף מדת רחמים למדת הדין, כמו שכתוב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, ועתה ביום זה יהיה הכל מדת רחמים, כי יבולע המות לנצח וגו' ויסיר לב האבן, ולזה אמר יהיה ה' אחד ושמו אחד, כי כמו שיהיה הוא ית' נקרא אחד בכל הגוים שיחזרו אל דת האמת, כן יהיה שמו אחד והוא ה' במדת רחמים כי לא יהיה מדת הדין כלל, ולא בשתוף לה מד"ר אלא הכל רחמים והוא שם בן ד' אותיות:

ומפני כי בכל השנים ג"כ הוא ית' מלך על כל הארץ, וכמו שאמר הכתוב (תהלים י') ה' מלך עולם ועד שמשמעו על כל האומות לעולם לכן אמר, כי מה שיהיה ה' למלך על כל הארץ ג"כ עד עתה היה, אלא בערך מה שיהיה עתה אחד ושמו אחד כפי מה שנזכר למעלה הוא שאמר כי יהיה ה' למלך. ויש הפרש בין היותו מלך עד עתה למה שיהיה, כי מה שהיה עד עתה הוא כמולכים בכיפה בעוה"ז בתחתון שקצתם הם מקבלים מלכותו וגזרותיו והם תחת ידו, ורבים והם הרחוקים ממדינת מלכותו הם מקבלים עליהם להיותם משועבדים לו ונותנים לו מס על כרחם ועושים כרצונם בכל עריהם, אותו הם יראים ואת נימוסיהם הם עובדים:

וכן הם האומות עד עתה שהם ממליכים אותו ואת אלהיהם הם עובדים, ומה שיהיה מלך לעתיד הוא על כל הארץ בשוה, כי כולם ידעו את ה' ויעבדוהו שכם אחד, וכן אמה"כ בשירת הים מקדש ה' כוננו ידיך ה' ימלוך לעולם ועד, כשיראו האומות שבתכונתו יתכונן בית המקדש על ידיו ולא יהיה מעשה ידי אדם ולא יעלה בידם להחריבו כמו שעשו בשנים הראשונים בעונותיהם של ישראל, אז יסתופפו תחת כנפיו ויהיה מלך לעולם וכאילו אז ימלוך לעולם ועד:

ומצאנו בכתובים ה' מלך עולם ועד, ה' מלך תגל הארץ, וסדרום חכמים יחד בתפלות עם הכתוב בתורה ה' ימלוך לעולם ועד, כי הם רומזים למציאות האל יתברך שהוא הוה והיה ויהיה, וכן הוא רומז על השגחת האל ית' בעוה"ז, ועל כי חידש העולם ובראו מאין, ועל זמן הישועה ותחיית המתים, כי אז תהיה מלכותו כוללת על כל עמי הארץ הנמצאים בדור ההוא, ועל כל הדורות העוברים אשר לא היו צדיקים ותמימים בדורותיהם ואותם שהיו עובדי ע"ז, ועתה בזמן התחייה יקומו כולם ויכירו כי הוא מלך על כל העולם, וקצתם יתקיימו בתחייתם אם יהיו ראויים וקצתם יחזרו לעפרם כשהיו אם לא יהיו ראויים אחר שיראו ויבושו:

ויהיה סדר חיבור אלו הכתובים כך, כי קודם משיג ומאמין האדם ההווה בימיו ביכולת והשגחת האל ית' על ברואיו, ואח"כ משיג מה שהיה לפניו, ומהם ישיג ויאמין על שיהיה אחריו ולהיות משה רבן של נביאים הוזכר בשירתו ובתחלת נבואתו שהשיג מה שיהיה באחרונה באמרו ה' ימלוך לעולם ועד, רומז לזמן הגאולה והתחייה, כי בגאולה ראשונה שהיא יציאת מצרים נרמזה גאולה האחרונה במה שאמר ה' ימלוך לעולם ועד, כלומר גם כי עתה הוא מלך על ישראל שהוציאם בכחו הגדול ממצרים מבית עבדים ועשאם עבדיו ולא עבדים לעבדים, עוד ימלוך יותר על עם רב מהם בזמן הגאולה, ויהיה המלוכה ההיא בלי הפסק אלא לעולם ועד, לא כגאולה זו שיש ויש אחריה שיעבוד מלכיות, וכאילו כביכול אינו מלך עליהם בזמן השיעבוד כי גלו לבבל שכינה עמהם וכו':

וכן נרמז ענין תחיית המתים בגאולה זו בפסוק זה, כי האל ית' יעד לאברהם אבינו ע"ה במעמד בין הבתרים ודור רביעי ישובו הנה, והיה ראוי שיתקיים בכל הדור הנמצא בזמן יציאת מצרים, ולסבת היותם בלתי ראויים לא נתקיימה הגאולה אלא בחומשם או באחד מחמשים או אחד מת"ק, ורצה האל ית' שיתקיים יעודו הטוב לעתיד לכל הדור ההוא הרביעי שהיו עם רב כמו שנזכר, ולכן אמר כאן ה' ימלוך לעולם ועד, כלומר עתה לא מלך כי אם על חומש הדור ההוא או אחד מחמשים או מת"ק, ואז ימלוך על כולם בבת אחת בזמן התחיה.

והראיה על זה כי אותם שיצאו שלשים שנה קודם הזמן והיו ראויים, אלא שרצו לקרב את הקץ קודם זמן ונהרגו, ועל ששמו בפועל לקיים היעוד זכו לתחייה בזמן יחזקאל בבקעת דורא, ומפני שקדמו בזמן שיעבוד שלא הגיע העת לא זכו לתחייה בזמן שהיו ישראל בגאולה והמעלה, אלא כשהתחילו להשתעבד בשיעבוד בבל בזמן יחזקאל, ולכן בזמן התחיה יחיו ג"כ רבוא רבואות אלו הנכנסים בכלל היעוד הנזכר, כי גם שלא היו ראויים ליגאל אז מצד רשעם, אינם בכלל הפושעים אשר אינם ראויים לתחייה, מפני שלא ניתנה אז התורה עדיין ולא היו ראויים ליענש על מה שעברו, והיו כגויי הארץ ועשו כמעשה ארץ מצרים אשר ישבו בה, אבל לענין הטובה לגאול אותם בכלל הכשרים לא היו ראויים.

ובקבלת עונש חטאתם אשר עברו על מצות בני נח רצה הקב"ה לזכותם להיותם בני אברהם יצחק וישראל כדי שיזכו לתחייה באחרית הימים ויתלוו אל האבות בתחייה, כי הם מתיחסים אליהם בכמו שלא הגיעו לזמן קבלת התורה ועל זכותם נשענו בתחייתם, וכולם היו תל אחד בקבורה בת"ל שנים שמימי היעוד מעמד בין הבתרים עד זמן יציאת מצרים, וכן יהיו תל א' בתחייה, ויצטרף זכות האבות לריקנין שבהם ויהיו כולם מלאים מצות כרמון מזכות האבות והשבטים ובניהם ובני בניהם הישרים בלבותם אשר בזה יתקיימו לעתיד, כי כולם היו בלתי מצווים בקיום התורה, וגדולת אותם שהיו בלתי מצווים ועושים תגדיל אז אותם שהיו בלתי מצווים ואינם עושים, כי כולם תל אחד היו ויעמדו נד אחד לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד.

ונחזור אל הענין והוא הבאת ראיה מהסברא לביאת המשיח מלבד מה שהובא, ונאמר כי אחר שישראל נבחרו להיות לעם לה' בקבלת התורה ומצותיה, צריך שיהיו ידועים וניכרים כי הם עם הקודש ברוכי ה' בהיותם מושלים מים עד ים, למעלת התורה כי היא גברה על כל הדתות ואמתית מכל נימוסי הגוים, והבלתי מאמינים בה צריך שיהיו נכנעים למקיימים אותה, ובכל זמן שהיה מלכות לישראל אפילו בזמן שלמה המלך ע"ה שהיו איש תחת גפנו ותחת תאנתו עדיין היו האומות מחזיקים בדתם ובמלכותם ולא היו מחשיבים את ישראל ולא את דתם, ולכן יגזור השכל כי האל יתברך אשר בחר באבות וזרעם אחריהם ונתן להם תורתו, שירים וינשא אותם על כל העמים בזכות התורה שקבלו עליהם מה שלא רצו שום אומה ולשון לקבל אותה, וכמו שהוא אדון כל הארץ וברא כל העולמות לכבודו, כן ישים את ישראל לראש על כל העמים, ועמדו זרים ורעו צאנם ובני נכר אכריהם וכורמיהם, מעצמם יעמדו להיות משמשים את ישראל ולהיות אכריהם וכורמיהם, וזה לא יתכן להיות בדרך טבע כי אם ע"י נס, שיקים האל גואל לישראל והוא משיח בן יוסף אשר ילחם מלחמות ה', ואחריו משיח בן דוד שינוח עליו רוח ה' רוח חכמה וגו' עד וברוח שפתיו ימית רשע, ולא ישאו עוד גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, וכמו שהאריכו הנביאים ע"ה ביעודי זמן הגאולה'.

ומכאן יש ללמוד כמה וכמה דברים גדולים מדב"ק של המבי"ט

א'         מדוע משה רבנו לא הקים אותם לתחיה^[1], ולא עוד אלא השאיר את עצמותיהם שם במדבר עד תקופת יחזקאל הנביא ע"ה, אלא הסיבה לכך להענשים ולהזהיר את בנ"י לראות מה העונש שראוי להיות למי שעבר על גזירת הגלות, ולא רק משום כאשר הולכים אחרי נביאי שקר, אלא בפרט בגלל שעברו על 'איסור השבועות'... וק"ל.

ב'         ועוד יש לשער שהסיבה שמרע"ה השאיר את עצמותיהם כך במדבר לא היה משום דעתו, אלא משום שהיה 'רעיא מהימנא' בוודאי שאל את השי"ת, והשי"ת ציווה אותו להשאיר את עצמותיהם ולא להאסוף אותם... וק"ל.

ג'          שמכיוון שהמעשה הנ"ל קדם למעמד הר סיני 'מפני שלא ניתנה אז התורה עדיין ולא היו ראויים ליענש על מה שעברו' - אבל בימינו אנו כאשר ידוע כבר הדבר, ומה גם שמרע"ה השאיר עצמותיהם במדבר, מזה יש ללמוד שבעלי הדעות המשובשות שאומרים 'אחטא ואשוב אחטא ואשוב' בכך יש להניח שעונשם הוא שלא יקומו בתחיית המתים.

ד'         מעין העונש שרצו ל'צאת מהגלות', ויחזקאל הנביא ע"ה, הקימם בעת 'כניסתם לגלות' בבל, יש לומר שכשם שרצו בימינו אנו כביכול 'לצאת מהגלות' של הס"מ ימ"ש ושר ישמעאל בעצם 'נכנסו לגלות ערב רב' שתחת בנו של שר אדום, ארמיליוס הרשע. וכן מצינו שאלו שהקימו את 'שלטון המינות' בעצמם מכפיפים את עצמם תחת האומה של הסאנט והקפיטול, וק"ל.

ה'         ועוד עונש יש להם, שאין להם חלק ונחלה באר"י, כפי שביאר הגר"א זיע"א.

ו'          אבל העונש היותר גדול הוא מה שאנו ביציאת מצרים נלקינו על כך שאילולי עצמותיהם שהיו מושלכות כדומן ב'דרך ארץ פלישתים' הינו נכנסים לארץ ישראל ללא חשש ומקבלים תורתינו הק' שם בארה"ק ולא היינו צריכים לצאת לגלויות נוספות... ומתוך כך לא היינו גורמים צער לשכינה הק'.

רבי משה ב"ר יוסף מיטראני 'המבי"ט' זיע"א (מתלמידי מרן יוסף קארו זיע"א), בית אלקים, שער היסודות, פרק חמשים, ביאור על העיקר הי"ב מהי"ג עיקרים

---

הערות שולים

^[1]. ושמא יתפלפלו על כך שלא עברו 'דרך ארץ פלישתים' אך ראה ברוח קדשו מה קרה להם, ואף ציינו זאת בשירת הים דכתיב' חיל אחז יושבי פלשת' (עיי"ש בפירש"י), וע"ע