תופעת ההכחשה בציונות הדתית

למען אחי ורעי! הנה תמיד אנו עדים לאיזה סוג של מעגל קסמים שבו נמצאת הציונות הדתית, שלא משנה עד כמה שהם מדרדרים ומתדרדרים לחילוניות ורפורמיות, הם עדיין ממשיכים 'לאחוז בקרנות המזרח הציוני' לא משנה מה יקרה

בימי חורפי כשהייתי בציונות הדתית כששאלתי שאלות ולא הי' להם מה להשיב, ובפרט בנקודות ההכרעה, נפנפו אותי בטענות שווא.

ולכן הכלל הוא שכל המשנה ידו על התחתונה ומכיון ש'הציונות' הוכיחה את עצמה כטרייף אין ספור פעמים אז כעת לבוא בעקשנות ולטעון שזה דבר כשר מלכתחילה זה מעיד על חוסר ישרות תורנית וחוסר אנושיות בסיסי ובוודאי חוסר נאמנות לה' יתברך ולתורתינו הקדושה

ולכן מלבד כל מה שמובן מאליו, שהעיקר אצלם זה 'המדינה', לפני 'התורה', לא משנה איך ינסו לטעון שזה לא נכון, אבל זה ברור כשמש ואי אפשר להכחיש את הנ"ל

אבל הנה קיימת לה תופעה חדשה בציונות הדתית, והיא תופעת ההכחשה, ומה הם מנסים להכחיש

את דתל"שיות והנאו-רפורמיות

ונשאלת השאלה מדוע שלא יעשו כך, הרי הם כבר רגילים להכחיש את פשעי מדינתם, מדוע שלא יעשו ג"כ ככה.

והנה יצא לי להרהר מענייני פרשת וירא הקודמת לגבי סדום ועמורה, ובדברי קדשם של חז"ל וגם שם ניסיתי לעמוד על מה היה הבעיה שלהם מדוע נמנעו מלעשות חסד עם הבריות, מדוע דאגו לגרום בפועל למיתת העניים להעלים מהם עין, וכן לקצר רגלי אורחים או למתוח רגלי אורחים, ענייני מידת החסד שכל כך התאייפנה אצל אברהם אבינו ע"ה, היתה כ"כ מרוחקת מהם עד הקצה האחרון.

ואז נראה לי שעיקר העניין הוא משום שכאשר מתוארת לנו סדום ועמורה, ובסיבת כך שלוט בוחר ללכת לשם, זה משום השפע הגדול שיש בה (בראשית, פרק יג פסוק י'):

"וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ד' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ד' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר".

ועוד אמר יחזקאל הנביא ע"ה (פרק טז פסוק מט):

"הִנֵּה־זֶ֣ה הָיָ֔ה עֲוֺ֖ן סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֑ךְ גָּא֨וֹן שִׂבְעַת־לֶ֜חֶם וְשַׁלְוַ֣ת הַשְׁקֵ֗ט הָ֤יָה לָהּ֙ וְלִבְנוֹתֶ֔יהָ וְיַד־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן לֹ֥א הֶחֱזִֽיקָה".

וביאר המלבי"ם זיע"א, שם:

(מט) הנה זה היה עון סדם אחותך - העון שעליהם היו ראוים לעונש היה על מצות שבין אדם לחברו, מה שיד עני ואביון לא החזיקה - וזה היה עון סדום, שהעון הוא מה שמעוה במזיד בעצת שכלו, כי לא עשו זה מפני הדוחק כי היה להם גאון שבעת לחם - ולא מפני שלא היה להם שלום שאז יאצרו אוצרות בר ולחם ליום קרב ומלחמה וימי מצור, כי שלות השקט היה לה - ובכ"ז יד עני ואביון לא החזיקה - מפני שהיו להם נימוסים רעים ומשפטים בל יחיו בהם, שהי' הנימוס אצלם שלא להטיב עם דל וחסר לחם'.

ואיך אנשי סדום הגיעו לדיוטא כזאת תחתונה, יוצא לנו מזה שנדמה הי' לאנשי סדום שהם כבר נמצאים בתיקון הסופי של העולם, כי לא היו להם יותר מלחמות (שהרי אברהם אבינו הכניע את 4 המלכים), נדמה היה להם שהם בימות המשיח, ואולי אפילו חזו חכמיהם כי עתיד להיוולד אצלם מלך המשיח.

לפי השפע הגדול שהי' להם, והם לא מוכנים ששום דבר יגרום להם לחשוב ההפך מכך, הם חיו בהכחשה לגבי המציאות לפי רוב השפע שהיה אצלם, ואם ח"ו מישהו יראה להם ההפך מכך, הם ידאגו 'לפסוק הלכות' שיגרמו לכך שהם יוכלו להמשיך את ההונאה החברתית שלהם.

וכך גם הציונות הדתית נוהגת, כי הם חיים בדמיונות של 'ימות המשיח' 'אתחלתא דגאולה', אם ח"ו מישהו יציג בפניהם דבר הופכי מהמנטרות והסיסמאות שלהם, הם צריכים מיידית, וכל האמצעים כשרים למטרה הזאת, לכל הפחות אלו שעומדים לרשותם.

האם הם גם יגיעו לימים שהם ימציאו תכסיסים משונים כמו אנשי סדום, להרוג כדי שלא יפריעו להם בפנטזיה של גאולתם השיקרית, ימים יגידו.

ועד אז השי"ת יעזור לנו להנצל מהכת הזאת ושגעונתיהם.

הקשר בין הדמיונות של הציונות הדתית והדמיונות של סדום ועמורה... שניהם חושבים שהם בימות המשיח