קנאות שלא לשמה

למען אחי ורעי! הנה אנו רואים אשר קמו להם כל מיני אנשים 'חוזרים בתשובה', אשר הגיעו למסקנה שכדי לעשות רצון ד' יש להתחבר ולהיכנס לקהילות הקודש המתנגדות לכפירה הציונית, אבל במקום להתנהג כדרכם של בעלי תשובה, כדאיתא ברמב"ם, יד החזקה, הלכות תשובה, פרק ב הלכה ה:

'מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ה', בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו. ומשנה שמו, כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים; ומשנה מעשיו כולן לטובה, ולדרך ישרה. וגולה ממקומו - שגלות מכפרת עוון, מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח'.

ובמקום לזכות לענוה ושפלות רוח כפי שאומר הרמב"ם, מעדיפים המה את דרכי גבהות הרוח.. וחושבים עצמם כבר כרבנים ומנהיגי ציבור בפני עצמם, ומורים הלכה לרבים בכל מיני נושאים מבלי שקראו ושנו ושימשו תלמידי חכמים, רק בהסתמך על רגשות, דעות ומסקנות שהיו קיימים אצלם מכבר והביאו אתם מן העולם החילוני, ומחפשים יותר את רדיפת השררה וההתגדלות מאשר את קבלת העול... ועליהם כבר אמרו חז"ל במסכת סנהדרין ירושלמי, דף כא ע"א:

אמרין ההוא תלמידא לא הוה ידע מורייה. אמר ר' יעקב בר דסאיי דההוא תלמידא קטוע מטורא דסיני הוה'.

הנה אותם, הרי הם בגדר של 'קטועים מהר סיני', שלא לדבר אם בכלל הגיעו למצב של 'תלמיד שלא הגיע להוראה' או 'תלמידים הקטנים'[1], מכיוון שלא שינו ולא שימשו, והמציאו להם דרך חדשה בקנאות שלא שמענו ולא ראינו מעולם - ועד כדי כך הם אפילו מפקפקים בויואל משה ואפילו ברב משה בער בעק זיע"א, את מי היו צריכים להרחיק ואת מי היו צריכים לקרב לפי שכלם הלוקה בחסר.

ואותה הדרך שהמציאו אותם "חוזרים" בתשובה, כדי להציג את "קנאותם" המזוייפת לעיני כל ע"י כל מיני דרכים מוזרות שלא קבלנו בקבלה ובמסורת, וממציאים כל מיני הלכות שונות ומשונות, ואחת מדרכיהם - והיא מהבזויות ביותר שלהם - להוכיח לעיני כל את 'קנאותם' המזוייפת היא 'לקלל' ולהשמיץ רבנים רח"ל, ולומר על כל אחד מהן כי הוא מסית ומדיח (וזה כמובן לפי הבנתם).

ומה מאוד מגוכחת טענתם שאפילו אין לה אח ורע באף אחד מכתבי רבותינו ז"ל, אלא אדרבה בדיוק כדי להוכיח את טעותם ניתן ללמוד מחז"ל, דהרי רבי עקיבא ע"ה תמך בבר-כוזיבא, ואף אחד לא דן אותו כמסית ומדיח רק בגלל שתמך במשיח השקר שעבר על איסור שלוש השבועות ומיליוני נהרגו בגללו, אלא רק ציינו שהיתה לו טעות.... האם כעת לפי העניין הזה האם הם יתחילו אותם "קנאים" משום החולי נפשי שלהם למחוק מהמשניות ומהגמרות את המימרות של רבי עקיבא, ח"ו.

או בגלל קוצר שכלם ושיבוש שכלם וחולי נפשם, בחוסר הבנת דב"ק של הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק יא), מה שכתב על רבי עקיבא ובר כוזיבא, האם הם יחליטו להוציא מבית מדרשם את ספרי היד החזקה, הרי מובן שאז נבין לעיני כל כי מדבר בשוטים גמורים.

האם הם יצליחו לענות על השאלה הנ"ל, שהיא אפילו ההפך ממה שהרב משה בער בעק[2] זיע"א, הורה לתלמידיו (וכן מהיכרות שלי עם הרב וכן עם תלמידיו, משהו שאי אפשר לומר על אותם "קנאים" עם השיבושים שלהם, שבקושי למדו תורה והוראה).

וכן אותם "קנאים" גם ידועים בכפיות טובה שלהם כלפי מי שגמל עמהם חסד, הם אפילו יכולים ללכת לבקש מחסידי סאטמאר כסף, אבל לדבר נגדם (ובדידי הוה עובדא ששמעתי אחד מאותם "קנאים", שטוען שחסידי הסאטמאר אינם יהודים (עפ"ל), בו בזמן שהוא הולך לבקש מאחד מהם כסף, רח"ל עד כמה אפשר להיות כזה חנפן ודו-פרצופי).

ולכן אל תבהלו ואל תערצו מפניהם, מפני השוטים הללו שצווחים כל היום על רבנים 'מסיתים ומדיחים' (ואפילו לדבר איתם אי אפשר כי הם רק צועקים על הצד השני ולא נותנים לו להשחיל מילה, כי מחפשים רק להתנצח) אילו הם מסתכלים על נגעי נפשם, והם שועלים קטנים שמחבלים כרמים, ואפילו לומר עליהם שהם 'חמורים נושאי ספרים' יהי' קשה לומר עליהם כך, כי החמורים עלולים להעלב מכך.

אז מה נאמר לפי שיטת "הקנאים" הללו, כי כל מאוויהם זה להשתרר על הציבור ולהראות עצמם כקנאים, אבל אין לקנאות שלהם שום טעם וריח.

והרי הם כמיזרוחניקים לכל דבר, כי גם לאותם "קנאים", אין רב וכל אחד עושה מה שהוא רוצה, וכל הלימוד שלהם הוא מעלוני פרשת שבוע - אפילו אם הם יגורו במונסי הרי הם עדיין אחוזים בקלי' הציונית כי הם מתנהגים כמו בריונים ציונים.

וכן מה בדיוק שינו מדרכם בעולם החילוני, אם שם הם היו רגילים לשבת ולקלל כל היום את כל מי שאינו מוצא חן בעיניהם, וכעת כשהם כביכול 'חזרו בתשובה' והם מציגים את עצמם כרוצים 'להתקרב' לדרך היראים, מסתבר שהם רק הביאו את דרכיהם המקולקלות לתוך מחנה יראי ה' ... אבל בסופו של דבר כאשר הם מראים את התנהגותם מתגלה לעיני כל שאין תוכם כברם.

ולכן אזהרה היא לכל מי שיראת שמים נוגעת ללבו, ובאמת חפץ לעשות רצון ה', שישמר לנפשו מאד מאותם בודדים מטורפים, ויתרחק מהם כי אין להם שום קבלה ומסורת בענייני קנאות, אשר מתיימרים לדבר גבוהה גבוהה בקנאות, אך בסופו של יום תמצאו רק קללות וגידופים בפיהם, וכאילו כל ענייני הקנאות והיהדות מסתכמים רק בלקלל את כל מי שנראה בעיניהם כרשע, כולל רבנים שמתחברים אליהם[3], רח"ל.

ברוך ה' אשר הבדלינו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, ונתן לנו מדריכים ללכת בדרך האמת, ולא כאותם פורקי עול תו"מ שהתלבשו בלבושי כחש של 'קנאות' ללא טעם וללא ריח.

כ"ק האדמו"ר מסאטמאר 'ויואל משה' זיע"א, יושב יחד באסיפה עם רבי אהרן קוטלר, רבי מנדל זאקס, רבי אברהם קלמנוויץ זיעועכי"א... לפי אלו שחושבים עצמם ל"קנאים" לפי הבעיה השכלית שלהם הרי צריך לדבר נגד האדמו"ר מסאטמאר על כך שישב עמהם, מסתבר שהם כן נוהגים כך ולכן צריך לומר בפה מלא שהם סתם לוקים בשכלם ואין להתייחס אליהם

---

הערות שולים

[1] וכן פסק הרמב"ם להלכה, יד החזקה הלכות תלמוד תורה, פרק ה הלכה ד:

וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה רשע שוטה וגס הרוח ועליו נאמר "כי רבים חללים הפילה וגו', וכן חכם שהגיע להוראה ואינו מורה הרי זה מונע תורה ונותן מכשולות לפני העורים ועליו נאמר "ועצומים כל הרוגיה".

אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל הם: המרבים המחלוקת, והם המחריבים את העולם, והמכבין נרה של תורה, והמחבלים כרם ה' צבאות עליהם אמר שלמה בחכמתו "אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים".

[2] רבי משה בער בעק זיע"א, בריתי יצחק, חלק א':

'ובקללות אלה (הר גריזים והר עיבל) אין המדובר ממינים ובקללות (שתאמר שרק מינים מותר לקלל) אלא מעוברי עבירה, ואמר הכתוב "ואמר כל העם אמן", ואמירת אמן הוא כאילו בעצמם אמרו כל אחד את הקללה, הרי צווי התורה על פרטי אישי ישראל שכל אחד אפילו הפשוטים יקללו את העוברי עבירה, וכן נהגו הרבה צדיקים גדולים וקדושים שהיו מקללים את הציונים בקללות גדולות,

ומה שהרבה צדיקים לא קללו, לא הי' זה מפני חשש שאסור לקללם שהרי בעל ויואל משה זצוק"ל שלא הי' רגיל לקלל ופוסק בויואל משה שהאומר שאין לקללם הוא נחשד למין, אלא טעמם הי' דכל ענין הקללה הוא כדי לרחק אם העם מן המינות ולהפחידם (כמו שכותב מהר"ם שיק להכת"ס כמבואר בשו"ת מהר"ם שיק) ובימינו היו הקללות פועלים ההיפוך שהעולם לא יוכלו לסבול ויתרחקו ויעברו לשמוע דברי הרבנים הנוטים לציונות, לכן נזהרו בזה.

לכן שאמנם רבנים שהינם מכריזים על עצמם כציונים ו/או מתחברים לציונים ראויים לקללה, כי מושכים יהודים לעבר פי הפחת, אבל אנחנו לא ננהג לקלל אותם משום שעלולים להמשך אחריהם מלבד מה שגם כך 'שאני מינות דמשכי' ויש הרבה שנמשכים אחרי הקלקולים שלהם.

[3] אלא אם כן מדובר ברב שכבר סרח שמו בשער בת רבים והוא ידוע כפורץ גדרות ראשונים ועושה מעשי רשעה, אבל כל זה כמובן דורש בירור אצל תלמידי החכמים שבדור, כפי שעשו דאז חכמי ישראל נגד הראי"ה קוק, וכן תלמידי רביה"ק מסאטמאר נגד אחד מרבני 'דגל התורה'.

ולא על ידי אותם "קנאים" לעצמם, בשביל להשתרר על הציבור.

ותהיו בטוחים כי אלו הי' ניתן איזושהי שררה לאותם "קנאים" איזו שררה, הם היו מתנהגים בדיוק באותה צורה, ואפילו עוד יותר גרוע ממי שהם מדברים נגדם.

---

לימוד ותפילה

ליקוטי מוהר"ן - מהדורא קמא סימן יח:

וְזֶהוּ: כְּשֶׁהִקְטִין משֶׁה אֶת עַצְמוֹ מִלֵּילֵךְ לְמִצְרַיִם וְלִהְיוֹת מַנְהִיג, אָמַר (שְׁמוֹת ג): "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה", וּשְׁאָר דְּבָרָיו כָּתוּב (שָׁם ד): "וַיִּחַר אַף ה' בְּמשֶׁה", פֵּרוּשׁ: זֹאת הַהַקְטָנָה שֶׁלֹּא רָצָה לִהְיוֹת מַנְהִיג, זֶה מֵחֲמַת שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל בּוֹ חֲרוֹן אַף ה' כַּנַּ"ל. אֲבָל עַל יְדֵי שֶׁנִּמְתָּק הָרֹגֶז וְהַחֲרוֹן אַף עַל יְדֵי רַחֲמָנוּת כַּנַּ"ל, אָז נִמְתָּק הַחֲרוֹן אַף שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ הַצַּדִּיקִים עַל יְדֵי הָרַחֲמָנוּת, וְאָז הָרַחֲמָנוּת גּוֹבֵר עֲלֵיהֶם, וּמְרַחֲמִים עַל הָעוֹלָם וְנִתְרַצִּים בְּהַנְהָגָתוֹ, וּמְקַבְּלִים עַל עַצְמָן הַשְֹּרָרָה שֶׁל הַהַנְהָגָה, וּבְזֹאת הָרַחֲמָנוּת הֵם מַנְהִיגִים אֶת הָעוֹלָם, בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָהוּ מ"ט): "כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם". נִמְצָא שֶׁזֹּאת הָרַחֲמָנוּת הִיא עֲטַרְתָּם, שֶׁמְּעַטֵּר אוֹתָם בְּמִדַּת מַלְכוּת וּמַנְהִיג‏'.

ליקוטי תפילות חלק ראשון - תפילה יח:

[רסח]:‏ 'וּבְכֵן רַחֵם עָלֵינוּ, וְשָׁמְרֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים מִמַּנְהִיגֵי שֶׁקֶר, מִמַּנְהִיגִים אַכְזָרִים, מִפַּרְנָסִים הַמִּתְגָּאִים עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם הָרוֹדְפִים אַחַר הַכָּבוֹד לַהֲנָאָתָם וְתוֹלִין רְדִיפָתָם בְּרַחֲמָנוּת, כְּאִלּוּ הֵם רוֹצִים לְרַחֵם עַל הָעוֹלָם לְהַנְהִיגָם אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת הֵם רְחוֹקִים מִזֶּה, וְאֵינָם יְכוֹלִים לְהַנְהִיג אֶת עַצְמָן מִכָּל שֶׁכֵּן אֲחֵרִים וְלֹא נִתַּן לָהֶם הַגְּדֻלָּה מִן הַשָּׁמַיִם כְּלָל רַחֵם עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְהַצִּילֵנוּ מֵהֶם וּמֵהֲמוֹנָם, וּתְבַטֵּל וּתְשַׁבֵּר וְתַכְנִיעַ גְּדֻלָּתָם וּמֶמְשַׁלְתָּם מִן הָעוֹלָם'.

[רסט]:‏ 'וְעָזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְהַצֵּל אוֹתִי וְאֶת זַרְעִי וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל מִתַּאֲוָה רָעָה הַזֹּאת שֶׁל פַּרְנָסוּת וּמַנְהִיגוּת, שָׁמְרֵנִי וְהַצִּילֵנִי וּמַלְּטֵנִי, שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עַל לִבִּי שׁוּם תַּאֲוָה וְחֶמְדָּה וְשׁוּם מַחֲשָׁבָה כְּלָל שֶׁל פַּרְנָסוּת וּמַנְהִיגוּת וְרָאשׁוּת וְהִתְנַשְּאוּת, וְלֹא אֶרְדֹּף אַחַר הַכָּבוֹד לְעוֹלָם'.