עת שערי רצון להפתח

למען אחי ורעי! מנהג ישראל קדושים לשיר את הפיוט בפרט על ידי עדות המזרח בתפילת ראש השנה, לפני תקיעות השופר שבין תפילת שחרית לתפילת המוסף. הפיוט מספר את האירוע שידוע כבתור אחד מהאירועים המכוננים שלנו כבתור האומה הישראלית, מעשה העקידה, שבא לתאר לנו את הניסיון העשירי שניסה השי"ת לנסות באו את אברהם אבינו ע"ה, והניסיון מעיד על מסירות הנפש של אברהם אבינו ע"ה, בכך שהי' מוכן לקבל ולהתבטל לרצון השי"ת, מהרגע שבו הוא אומר לו לעלות את יצחק אבינו ע"ה כבתור עולה ועד הרגע שבו הוא גם מתבטל להשי"ת ברגע שהוא אומר לו לא להקריב את בנו יצחק אבינו ע"ה, כל זאת ועוד תוך כדי הרחבה רבה, תוך עשיית שימוש במדרשי חז"ל הרבים שנכתבו אודותיה.

יש קהילות הנוהגות לאמרו גם בתפילת נעילה של יום הכיפורים, ויש אף הנוהגות לאמרו עבור יולדת במהלך הלידה.

האותיות הראשונות בכל מחרוזת בפיוט יוצרות אקרוסטיכון של שם המחבר: "עבאס יהודה שמואל".

הפיוט חובר ע"י רבי יהודה ב"ר שמואל ן' עבאס זיע"א, יליד העיר פאס. רוב שנותיו פעל בבבל וחי בשנותיו האחרונות בארם צובא (חלב). ידועים לנו ממנו כעשרים חיבורים ופיוטים, כמה מהם נקלטו במחזור ארם צובא. ושנת פטירתו היא ד'תתקכ"ח.

עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ;

יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ;

אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ;

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;

בָּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הַעְשָׂרָה;

הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה;

אִם נַפְשְׁךָ בוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָה;

קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה;

עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ;

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;

אָמַר לְשָׂרָה כִּי חֲמוּדֵךְ יִצְחָק;

גָּדַל וְלֹא לָמַד עֲבוֹדַת שַׁחַק;

אֵלֵךְ וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חָק;

אָמְרָה לְכָה אָדוֹן אֲבָל אַל תִּרְחַק;

עָנָהּ יְהִי לִבֵּךְ בְּאֵל בּוֹטֵח;

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;

שָׁחַר וְהִשְׁכִּים לַהֲלֹךְ בַּבֹּקֶר;

וּשְׁנֵי נְעָרָיו מִמְּתֵי הַשֶּׁקֶר;

יוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָגְעוּ אֶל חֵקֶר;

וַיַּרְא דְּמוּת כָּבוֹד וְהוֹד וָיֶקֶר;

עָמַד וְהִתְבּוֹנָן לְהִמָּשֵׁחַ;

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;

יָדְעוּ נְעָרָיו כִּי קְרָאָם לֵאמֹר;

אוֹר הַרְּאִיתֶם צָץ בְּרֹאשׁ הַר הַמֹּר;

וַיֹּאמְרוּ לֹא נֶחֱזֶה רַק מַהְמוֹר;

עָנָה שְׁבוּ פֹה עַם מְשׁוּלִים לַחֲמוֹר;

וַאֲנִי וְהַנַּעַר לְהִשְׁתַּטֵּחַ;

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;

הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה;

וְיַעֲנֶה יִצְחָק לְאָבִיו כָּכָה;

אָבִי רְאֵה אֵשׁ וַעֲצֵי מַעֲרָכָה;

אַיֵּה אֲדֹנִי שֶׂה אֲשֶׁר כַּהֲלָכָה;

הַאַתְּ בְּיוֹם זֶה דָּתְךָ שׁוֹכֵחַ;

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;

וְיַעֲנֶה אָבִיו בְּאֵל חַי מַחְסֶה;

כִּי הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה לְעוֹלָה הַשֶּׂה;

דַּע כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה;

נִבְנֶה בְנִי הַיּוֹם לְפָנָיו כִּסֵּא;

אָז יַאֲמִיר זֶבַח וְהַזּוֹבֵחַ;

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;

דָּפְקוּ בְּשַׁעְרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ;

הַבֵּן לְהִזָּבַח וְאָב לִזְבֹּחַ;

קֹוִים לָאֵל וּבְרַחֲמָיו לִבְטֹחַ;

וְקֹוֵי יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ;

דָּרְשׁוּ בְּנַחְלַת אֵל לְהִסְתַּפֵּחַ;

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;

הֵכִין עֲצֵי עוֹלָה בְּאוֹן וָחַיִל;

וַיַּעֲקֹד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל;

וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל;

וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בְּחַיִל;

עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ;

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;

שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה;

הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה;

הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה;

אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה;

צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ;

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;

מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי;

נָא חַדְּדָהּ אָבִי וְאֶת מַאְסָרִי;

חַזֵּק וְעֵת יְקַד יְקוֹד בִּבְשָׂרִי;

קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפָרִי;

וֶאֱמֹר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ;

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;

וְיֶהֱמוּ כָּל מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה;

אוֹפַן וְשָׂרָף שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה;

מִתְחַנְּנִים לָאֵל בְּעַד שַׂר צָבָא;

אָנָּא תְּנָה פִדְיוֹם וְכֹפֶר הָבָה;

אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ;

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;

אָמַר לְאַבְרָהָם אֲדוֹן שָׁמַיִם;

אַל תִּשְׁלְחָה יָד אֶל שְׁלִישׁ אוּרַיִם;

שׁוּבוּ לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי מַחְנַיִם;

יוֹם זֶה זְכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם;

בּוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים אֲנִי פּוֹתֵחַ;

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;

לִבְרִיתְךָ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבֻעָה;

זָכְרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה;

וּשְׁמַע תְּקִיעָה תּוֹקְעָה וּתְרוּעָה;

(בשבת: וּשְׁמַע תְּפִלָּה זָכְרָהּ לִתְרוּעָה);

וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה;

יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ;

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה לשנה טובה ומתוקה, ושנשמע בשורות טובות וישועות.

רבי יהודה ן' עבאס זיע"א, עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ, יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ, אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ, עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ