מילת הלב

למען אחי ורעי! דע לך שהטובה הצפויה לנו בימות המשיח היא כה נפלאה שבה נאמר שהשי"ת ימול את ערלת לבו, ועל יד כך נזכה שהטבע שלנו ישתנה לעשות אך טוב

וזה כמובן ההפך הגמור מטענתם של בעלי הדעות המשובשות שעד כדי כך ששמעתי אותם שחושבים עצמם למקובלים, אך במה שהם חושבים שהם עוסקים ב'קבלה' הדבר היותר נכון לתאר זה בעצם 'חבלה', כי חובלים בעצמם וכן בשאר היהודים שלצערנו הרב שומעים לדברי העמארצות שלהם, והשי"ת יזכנו להאיר עיני ישראל...

והנה פירוש הרמב"ן זיע"א, חומש דברים, פרק ל' פסוק ו'

"ומל ה' אלהיך את לבבך" - זהו שאמרו (שבת קד.): "הבא לטהר - מסייעין אותו". מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך, והוא יעזור אותך.

ונראה מן הכתובים ענין זה שאומר: כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו - צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע; אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל, והיא המילה הנזכרת כאן. כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה. וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות, ולא היה לו ברצונו דבר והפכו, כמו שפירשתי בסדר בראשית.

רבינו משה בר נחמן 'הרמב"ן' זיע"א

וזהו מה שאמר הכתוב בירמיה (ירמיהו לא ל): "הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם וגו' כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה", וזהו בטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי. ולכך אמר עוד (שם) (ירמיהו לא לב): "והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". ובידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו וצריכים ללמד אותם, אלא שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי.

וכן נאמר ביחזקאל (יחזקאל לו כו): "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם וגו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו". והלב החדש ירמוז לטבעו, והרוח לחפץ ולרצון.

וזהו שאמרו רבותינו (שבת קנא.): "(קהלת יב א): "והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ" - אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה", כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ, אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי, ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה, כי הזכות והחובה תלויים בחפץ.