מדינת הלכה, הלכה המדינה
למען אחי ורעי! הנה כרגיל ישנם כאלו שמנסים להחיות את הגוויה המתה של הציונות בכל דרך אפשרית, ובפרט של הציונות הדתית, והנה קמה לה אגודה הידועה לשמצה, שעיקר מטרתם היא לחדור לציבור החרדי כדי למכור להם את הסחורה הפגומה של הציונית הדתית.
כמובן והם כמובן לא עושים את זה דרך קוק, אלא יותר דרך הרצ"ה קלישר ורבי עקיבה יוסף שלזינגר ועוד, והמכנה המשותף בין כל אלו שציינתי זה שדעתם היתה בלבד עבור הקמת 'מפלגת איכרים' (כפי שהתבטא הרב אלכסנדר משה לפידות, ראה בספר שיבת ציון חלק א', עמ' 35) ועל דבר זה היו דעת יחיד, וגדולי ישראל האמיתיים ראו בעיני רוח קדשם לאן המצב יתדרדר, ושהציונים יסלפו דבריהם כדי לקדם את מזימתם הציונית, אם בחייהם ובפרט לאחר פטירתם.
והנה מה ששלח לי אחד מאותה אגודת הכהניסטים שמנסים לדור לציבור החרדי, וכן עוד אחד מהמדומיינים שנכנסים להר-הבית בטענה שהוא חרדי ולא מיזרוחניק.
הוא כותב כך:
'ובמידה ועדיין לא יבוא משיח ותחל הגאולה'.
ועולה השאלה איך בדיוק 'תחל הגאולה' ללא משיח צדקנו, אלא שאצל הרצ"ה קלישר ודומיו הוציאו את המשיח מן הגאולה, רח"ל ועפרא לפומיה, ולכם לא פלא שכאשר הם מדברים על הגאולה הם בכלל כבר הינם בגדר של כופרים כפי שפסק הרמב"ם (יד החזקה, הלכות תשובה פרק ג הלכה ו)
ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים... והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל המורדים ומחטיאי הרבים...'.
וכן ביד החזקה, הלכות מלכים פרק יא הלכה א'
'המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה... וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו'.
והנה ניכר לעין כל שאלו בכלל אינם מחכים לבואו - דהיינו מחכים לכך שהוא ישלוט, וחושבים לעצמם שהם צריכים לשלוט לפני ביאתו - רק מה שהם טוענים שהם כן מחכים לביאתו הרי זה 'מהשפה ולחוץ', יניעו שפתיהם ויטענו 'בוודאי שאנו מחכים, רק לא מחוייבים לחכות בשביל הקמת שלטון' (עפ"ל) - דהרי זה כתוב במפורש ברמב"ם שזוהי היכולת המיוחדת שהקב"ה מעניק רק לו - רק לפי קוצר שכלם יגידו שאין צורך להמתין שהרי יש להם סייעתא מהציונות הכפרנית.
ועוד טען בפני ע"פ תפיסת עולמם המשובשות של אגודת 'קדושת ציון' (עפ"ל)
'חייבים להקים מלכות יהודית תאוקרטית, מדינת הלכה ללא פשרות'.
וכעת עולה השאלה איך בדיוק זה אמור לקרות, האם החילונים שיהיו שם יקבלו את השלטון שלהם או שלא, ואם בכלל יהיו חילונים בשלטון שלהם...
ואז מכיוון שהם יקימו סנהדרין - ללא ההסמכה של אליהו הנביא - אז יתחילו לרגום באבנים כל מי שלא שומר שבת בפהרסיא
וכיצד הם יבססו את השלטון שלהם ללא כוח צבאי, מי ילחם להם, ואם זה יהי' חילוני שבא על נידה, או שאז יתחילו לעגל פינות ב'מדינת ההלכה ללא פשרות' דהיינו ללא פשרות חוץ מאלו שהולכים לצבא שלהם, דהיינו המקורבים, או שגם אותם ירגמו אח"כ, וכיו"ב
ועל נאמר אין סוף ללהג העמארצי.
ולכן אומר שוב הדמיונות של הכהניסטים לא מעניינם את אף אחד, ורק מזיקים, ומעכבים את הגאולה האמתית...
השי"ת יזכנו להאיר לכל בעלי המשובשות את דרך ה' הנכונה והאמיתית.
ודבר מה שקודם כל חשוב לציין הוא שבכלל אסור בכלל להקים שלטון לפני ביאת משיח צדקנו, אבל הי' ראוי לצחוק על הע"ז הזאת, כדאיתא במס' מגילה, דף כה ע"ב
'אמר רב נחמן כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דעבודת כוכבים דשריא'.
ויקויים בנו מאמר חז"ל (סנהדרין, דף צח ע"א)
רבי חמא בר חנינא אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל שנאמר (ישעיהו יח, ה) וכרת הזלזלים במזמרות] וכתיב בתריה בעת ההיא יובל שי לה' צבאות עם ממשך ומורט
ופירש"י, שם
'עד שתכלה מלכות הזלה - שלא תהא להם שום שולטנות לישראל, אפילו שולטנות קלה ודלה'.
____________________
[1] "כשגגה שיוצא מלפני השליט" (קהלת פרק י פס' ה') הנה כתבתי כאן פליטת קולמוס וכתבתי בטעות כך
כמובן והם כמובן לא עושים את זה דרך קוק, אלא יותר דרך הרצ"ה קלישר ורבי עקיבה יוסף שלזינגר ועוד, והמכנה המשותף בין כל אלו שציינתי כעת זה שהינם בכלל דעת יחיד, שהציונים השתמשו בהם כדי לקדם את מזימתם הציונית, אם בחייהם ובפרט לאחר פטירתם.
והדברים אינם נכונים כאשר בפועל כל הנ"ל התנגדו להקמת שלטון לפני ביאת משיח בן דוד, ורק רצו להקים 'מפלגת איכרים', כדאיתא אצל ר' צבי הירש קלישר, דרישת ציון[1], מאמר קדישין, ד"ה בראשית, ל"ה ע"ב[2]
ואמנם על דברת שבועת אלקים האמור אשר עליה יסוגו אחור מלהקשיב לדברי הנביא (ישעיה ס"ב) אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים ירושלים תהלה בארץ על זה אשיב אמרי לך בשתי דרכים, האחד כי אזהרת מה תעירו ומה תעוררו הוא רק לבל נעלה ביד חזקה לחומות ירושלים כמפורש בש"ס שם שלא יעלו כחומות ופי' רש"י בחזקה וגם שלא ימרדו באומות, רק נצפה על חסד ה' שישים עין חמלתו עלינו, ברצות ה' כושר פועל ידינו, ולא השביענו רק שלא נהיה מן המעפילים לעלות ההרה בחזקה אבל לרצות אבניה ולפעול ארץ נושבת מה טוב ומה נעים אין לך מצוה גדולה מזו כאשר בררתי בארוכה...
אגרת מאת ר' צבי הירש קלישר לרבי מאיר אוירבך זצ"ל, כתבי הרב קאלישר, עמוד רד
ואשר בשנים קדמוניות במהמורות נפלו, המה היו מהמעפילים לעלות בחזקה וכמעט עברו על השבועה "אם תתעוררו" וכבר כתבתי בספרי מזה שלא כאלה חברת ישוב א"י.
היו ימים - כשהחלה התנועה הזאת לפעם בלב ישראל - שמצא לו רעיון הישוב מתנגדים רבים בקרב העם, אך עתה כמעט כל ההתנגדות עברה ובטלה מן העולם, העם כבר נוכח לדעת כי לא לקחת את אה"ק מידי התוגר בחרב ובקשת, אנו אומרים ואין חפצנו לעשות שם ממשלה, וכל חפצנו הוא רק לעשות מפלגת אכרים עובדי אדמה... וא"כ אין בזה משום דחיקת הקץ...
_______________________ [1] טהארן, ה'תרכ"ו [2] פורסם לפני כן בספרו אמונה ישרה, חלק ג' (יקרא דרישת ציון וחברת ארץ נושבת), יז ע"א
[3] ר' אלכסנדר משה ב"ר צבי לפידות 'לפידותזון' 'אבן לפידות' - נולד בוילנה. כבר בהיותו בחור ניכרו בו כשרונותיו והיו שכינוהו "העילוי מווילנה". בגיל תשע למד בחברותא עם חבריו שמואל ליובצ'ר ובצלאל הכהן זיעועכי"א (לימים מרבני וילנה). הוא התחבב על רבה של וילנה, רבי אברהם אבלי פאסוועלער זיע"א (פוסבלר; תקס"ד-תקצ"ו), מגאוני ליטא הנודעים. ואף שלח, בעודו נער, מכתב ובו דברי תורה לרבי עקיבא איגר זיע"א, גדול הדור. היותו בן שתים עשרה, התארס עם ינטה בתו היחידה של הגביר שמעון שושיצקי מיונאבה, שבמחוז קובנה, שהתחייב לפרנסו כדי לאפשר לו להמשיך בלימודיו. בהיותו בן ארבע עשרה, נסע ללמוד בישיבה בסלנט אצל רבי צבי ברוידא זיע"א. ישיבה בה למד לפניו, רבי ישראל סלנטר ורבנים נוספים. בסלנט יצר קשר עם רבי ישראל סלנטר זיע"א, והיה לידידו הקרוב. ברבות הימים הוא תמך בתנועת המוסר מיסודו של ידידו, והיה שותף, להדפסת הספר המוסרי "עץ פרי". בעת שהותו בסלנט, למד גם עם רבי משה צייטלין זיע"א, רבה של ראסיין. בהיותו בן שבע עשרה התמנה לכהן כרבה של יונאבה. אשתו זו נפטרה בצעירותה והניחה אחריה שלוש בנות. לאחר פטירת רעייתו הראשונה, נישא לגרונה בתו של הרב יעקב בנדיטמן, רבה של בויסק, ומחבר ספר השו"ת "זכרון יעקב". ממנה נולדו לו שלוש בנות ובן אחד. בזיווגו השלישי היה חתנו של רבי חיים לייב טיקטינסקי זיע"א, רבה של מיר וראש הישיבה בה. בשלב מסוים עזב את רבנות יונאבה, לטובת רבנות ב"פארשטאט" (מילולית: לפני העיר), אזור בעיר הורדנה, מעבר לנהר הניימן, שתושביו החזיקו לעצמם רב נפרד. הוא כיהן ברבנות זו עד שנת ה'תרכ"ו. בסוף שנת תרכ"ו התמנה כרבה של העיר, היהודית ברובה, ראסיין. בה שימש ברבנות במשך ארבעים שנה עד יום מותו ב-י' באדר ה'תרס"ו. [4] לוקט ע"י ר' אברהם יעקב סלוצקי (ה'תרכ"א-ה'תרע"ח), י"ל בוורשא, ה'תרנ"א
