מאמר דברי הימים פרק ח'

הרב אביעד נייגר
לפני 9 שעות
זמן קריאה 4 דקות

למען אחי ורעי! הנני להביא מאמר שכתב לכבוד היארצייט שלו, תלמידו רבי אהרן שלמה ב"ר אברהם משה הלוי קאצינעלינבויגן[1] זיע"א, דברי הימים[2], פרק ח' - אחרי התקופה

כשאנו רואים כיום, האיך במשך תקופה של שלשים שנה עשו מנהיגי האגודה שמות בחינוך הבנים והבנות, ותולים את עצמם בגושפנקא של "מועצת גדולי התורה", אשר גלוי וידוע למי שהוא קרוב ומשים לב להנהגת בתי החינוך של החינוך-העצמאי, שדרכי החינוך שם הגיעו עד שאול. מפטמים את החניכים והחניכות בדברי בלע ודעות כוזבות לבד למודים זרים שנאסרו באיסורים וחרמות על-ידי רבותינו הקדושים מרייהו דארעא דישראל מאז נתיישב הישוב באה"ק עד היום הזה. אלפי ילדים הנמצאים תחת חסותם, אשר לולא הם היו מקבלים חנוך טהור וכשר בבתי תלמוד תורה על דרך ישראל סבא, מקבלים עתה על ידיהם חנוך המנוגד לחנוך המסור מדור דור, הפורץ גדרן של חכמים.

תכנית הלימודים בבתי ספר של החינוך העצמאי, רוב שעות הלימוד המה ללמודי חול, ומהם האסורים והמוחרמים. ספרי הלימוד שלהם הנם במנה גדושה של דברי כפירה ומינות, כפי שמחייב משרד השמד שלהם. גם כל הבקשות של הרבה מן ההורים משלהם, לא הועילה עד עתה להוציא מתוכם את ספרי המינים.

אין זה סוד שבהרבה מבתי החינוך יש תכנית של ביאולוגי', מביאים לתוך בתי החינוך ארון עם שלדי-אדם ללמד את החניכים ביאולוגי' בו בזמן שכל הישוב עומד ומתריע נגד הפאתאלוגים מנתחי-המתים הכופרים בהשארת הנפש. אינם חשים ומרגישים מחוללי ומנהלי החנוך העצמאי את ההשפעה על נפשות היונקים בלימוד הביאולוגי'. ואם צועקים חמס נגד הרופאים החוקרים העבריינים על הרשותם לעצמם תעלולים אסורים ומחפירים כאלו ושאין לדרכי הרפואה צורך בזה. עאכו"כ מה ולאיזה צורך נחוץ לימוד זה, ועוד על שלדי בני אדם המסופקים ע"י משרד הבריאות הציוני.

חוברות לימוד לפעוטים מלבד דברי כפירה המובלעים בתוך החוברות, ישנם בהם דברי הערצה לשלטון הציוני שהרים את דגל המרד בד' ובתוה"ק ר"ל, ולדוגמא נציג קטעים אחדים מני רבים לראות האיך מלעיטים אלפי תינוקות בהערצה לפוקרים וכופרים.

"יום העצמאות: בערב שבת קודש ה' בחדש אייר שנת תש"ח נתכנסו בעיר תל-אביב נבחרי העם היהודי בארץ והכריזו על הקמת מדינת ישראל, יום זה נקבע ליום חג. הוא יום העצמאות".

אותם "נבחרי העם היהודי", הלא המה הציונים, מינים וכופרים מורדים בד' ובתורתו להם יקרא "נבחרי העם היהודי"! ועל "חג" זה אשר משנאי ד' נשאו ראש להשתלט על הישוב להסיתו ולהדיחו לעקור תורה"ק ולהשכיח שם ד' מישראל הם כותבים:

"זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו"

ולא מסתפקים בהערכה זו, אלא עוד מקשטים את יום עצמות זה בשיר:

"שלנו ארצנו שלנו צפונה וימה, ושמה ישראל הוא כשמנו. על דרור וחרות וגאולת השממה, ברך יברך כל עמנו".

וכשרוצים מחנכי החינוך העצמאי להסביר לילדיהם את מהות הסמל של הנהגת המדינה הכופרת, שהיא "מנורה וענפי זית", מדינה שראשיה הכריזו שהם "עם ככל הגוים בית ישראל", השמים בשר זרועם ומבטחים בכחם ועוצם ידם ובכל הכרזותיהם הם הס מלהזכיר בשם ד'.

לא מצאו להם מחנכי חנוך עצמאי אלא לדמות את סמל המדינה, ל"מנורה של בית המקדש".

וזה לשונם הטמא:

"מנורה וענפי זית, שמן טוב ואור יהל - אור בארץ ואור בבית ושלום על ישראל בבית המקדש בירושלם היתה מנורת זהב, שבעה קנים היו במנורה כמספר הימים בשבוע וכמספר האותיות של ירושלים"

ירושלים הרים סביב לה ובהרים עצי זית, עצי הזית נתנו זיתים והזיתים נתנו שמן, שמן זית זך, שמן טוב - למנורת הזהב בירושלים".

במקום לדעת כי ירושלם הרים סביב לה וד' סביב לעמו, ש"לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים", יכנס במוחו הרופף של חניך רך בשנים המתחנך בחנוך זה, כי יש איזה שייכות של סמל כפירה זה, עם המנורה של בית המקדש.

בזכות האי צדיק וכן בזכות כותב המאמר נזכה להתעוררות של תשובה.

שלהבת א"ש, קובץ מאמרים ודרשות מאת רבי אהרן שלמה הלוי קאצינעלינבויגן, ממובחרי תלמידיו של רבי יוסף חיים זוננפלד זיעועכי"א, וממייסדי נטורי קרתא — שלהבת א"ש, קובץ מאמרים ודרשות מאת רבי **אהרן שלמה הלוי קאצינעלינבויגן**, ממובחרי תלמידיו של רבי **יוסף חיים זוננפלד** זיעועכי"א, וממייסדי **נטורי קרתא**

הערות שולים

[1] רבי אהרן שלמה ב"ר אברהם משה הלוי קאצינעלינבויגן זיע"א - בנם של ורבי אברהם משה ורבקה הלוי קאצינעלינבויגן זיעועכי"א, אביו שימש כר"מ בישיבת תורת חיים וראש ישיבת ציון-אפריון של מוסדות פקוא"ם ומרכז לענייני ארץ ישראל בפפד"מ. ‏אביו עלה לארץ ישראל מליטא. בילדותו נודע כמתמיד ועילוי, ורבי יצחק ירוחם דיסקין זיע"א ציין בעלותו לארץ ישראל, כי שלושת האחים קצנלבוגן עתידים להיות תלמידי חכמים גדולים. ואכן נהיה מתלמידיו המובהקים של רבי יוסף חיים זוננפלד זיע"א. למד בישיבת ציון-אפריון. נישא לאסתר רבקה בת"ר מרדכי יהושע קרויזר זיע"א (נפטרה י"ח אלול תשנ"ה). לפני אירוסיו נבחן על שולחן ערוך חושן משפט ויורה דעה. חמיו תמך בו לאחר נישואיו בשביל שיוכל להמשיך ללמוד. הקים ארגון "חנוך לנער", ומדי ליל שישי היה מוסר שיחות השקפה לבני נוער. בין תלמידיו היו רבי דוד משה טעפ, רבי מאיר דוד הלפרין (לימים אחיינו), רבי משה סלנט, רבי שלום שבדרון זיעועכי"א. בשנת ה'תרצ"ה פרש יחד עם רבי עמרם בלוי מאגודת ישראל, שהייתה לדעתם מתונה יותר, והקימו את "חברת החיים". לימים כונתה הקבוצה נטורי קרתא. הוא הקים את ישיבת ומוסדות תורה ויראה ועמד בראשם. הוא סירב לקבל משכורת מהישיבה. בעל דעות תקיפות נגד הציונות, והיה האידיאולוג של קבוצת נטורי קרתא, כשבכל כינוס או מאורע, מסר את דבר הקבוצה. לפני קום המדינה, שלח יחד עם רבי עמרם בלוי מזכר לאו"ם בו מבקשים שירושלים תהיה עיר בינלאומית, ותושביה החרדים יקבלו דרכונים של האו"ם. עם זאת התנגד לחתנו, משה הירש, שהתיידד עם הפלסטינים (טבק של ערפאת, באתר רנ"ז). זכה לבנים ת"ח: רבי אברהם משה, ר"מ בישיבת תורה ויראה; רבי חיים בנימין, חתנו של רבי עמרם בלוי זיע"א, ממלא מקום אביו בראשות הישיבה ועורך ביטאון החומה;הרבנית טויבא לאה הירש אשת רבי משה הירש זיע"א; הרבנית דבורה חיה אשת רבי אברהם יעקב אפשטיין שליט"א, ראש ישיבת תורה ויראה ומנהיג הקהילה כיום). נפטר בי"ג בכסלו ה'תשל"ט.