מאמר בעניין קדמות הזוה״ק

למען אחי ורעי! הנה אנו בדור עקבתא דמשיחא שבו נאמר 'חוצפא ישגא' ואנו יודעים עד כמה החוצפה מרשה לעצמה לצאת נגד השי"ת ותורתינו הק' - ועוד הרשו לעצמם דרך 'מלכות של מינות' שהיא מדינת ישראל - לפעור פיהם כל מיני בורים ועמיארצות לדבר נגד הזוה"ק, ומשם נגד שאר חלקי תורתינו הק' כאלו איזה אקדמאי זב חוטם שגדל על ברכי הכפירה הם מאן דאמר בכלל

והנה בלי נדר אשתדל להביא כמה וכמה מאמרים שנכתבו למען הבהרת חכמי ישראל על קדמות ואמיתת הזוה"ק, בעזרתו ית'

כי הזוה"ק הוא אחד מהעמודים שיש לנו נגד פורצי הדת היא מאירת ענינו עד ביאת גואל צדק בב"א.

והנה דב"ק של רבי אברהם ב"ר רפאל כאלפון^[1] זיע"א, מעשה צדיקים, סימן ע' - מעשה מציאת ספר הזוהר הקדוש[2], עמ' קמג-קמו:

'כתב הרב המופלא חיד"א [הי"ו] זצ"ל ב"שם הגדולים" ח"ב מערכת הזיי"ן בשם מהר"ם זכות ז"ל וזה לשונו: מצאתי כתוב באמת, כי ראש המקובלים הוא רבי נחוניא בן הקנה וחבר ספר הבהיר, ואחריו רשב"י ז"ל עשה ספר הזוהר וכו'. וכשמת רשב"י ור' אלעזר בנו ז"ל וכל הדור ההוא אבדה חכמת הקבלה, עד שהקרה ה' לפני מלך אחד ממלכי מזרח שצוה לחפור במקום אחד על עסקי ממון, ונמצא שם ארון אחד ובתוכו ספר הזוהר, ושלח אותו לחכמי אדום ולא ידעו ולא יבינו, שלח אחר היהודים ובאו אצלו וראו הספר ואמרו לו, אדוננו המלך זה הספר עשה אותו חכם אחד והוא עמוק ואין אנו מבינים אותו. אמר להם וכי אין יהודי בעולם שמבין אותו? אמרו לו יש במדינת טוליטולא[3]. ושלח המלך הספרים עם גיבוריו לטוליטולא, וכשראו אותו חכמי טוליטולא שמחו בו שמחה רבה, ושלחו למלך מתנות רבות, ומשם נתפרסמה חכמת הקבלה בישראל [ע"כ מצאתי כתוב מהרב הנזכר] וכו'.

והרב יש"ר[4] בספר "מצרף לחכמה" דף כ"ב כתב, דשמע מפי מגידי אמת, שבשנת הש"ף כשבזזו הספרדים עיר הידילבירגא[5], לקחו מהאקידימיי"א כמה אלפים ספרים וביניהם ספרי קודש על קלף ובכלל ספר הזוהר על כל עשרים וארבע, משא סבל, ושולחו הספרים לחשמנים ולדוכסים.

והרב הנזכר בשם הגדולים (ח"ב) חלק א' מערכת האלף[6] כתב וזה לשונו: "ועוד יש לחקור מדוע ספר הזוהר לא נתגלה לאמוראים ורבנן סבוראי והגאונים ולגדולי הרבנים ואיך נתגלה אחר כך בדורות הגרועים מהם? והנה לחקירה ראשונה התשובה מבוארת, כי גזרה חכמתו יתברך שיהיו אלף שנה במעמד זה, כדכתיב "נתנני שוממה כל היום דוה" והוא יומו של הקב"ה וכן אמרו בזוהר ובמדרש איכה ובכמה דוכתי, וכל התנאים והאמוראים היו סמוך לחרבן בתוך האלף שנים, שהרי רב אשי שסדר התלמוד היה בשנת שנ"ח[7] לחרבן, ולכן לא הועילה קדושתם להביא מלך המשיח כי הגזירה עומדת.

וממוצא דבר אפשר לומר כי ודאי הכל בשיקול אל דעות ולו נתכנו עלילות, ואפשר דבהיות גזרת החרבן אלף שנים וכל הקדושים היו בתוך האלף שנים, לא רצה הקב"ה שיגלה ספר הזוהר שיש בו חומרות ועונשים - כרחם אב על בנים, כי באותו פרק היו רעות ותוקף הצרות והיו ישראל בצער גדול ואם היו מתגלים דברי הקדושים רשב"י וסיעתו ז"ל וכל העונשים, היה מקום לשטן לקטרג יותר על ישראל לרעות ביעקב רעה אחר רעה[8]. אבל אחר שעברו אלף שנים מהחרבן שנשלמו ד' אלפים ותתכ"ח [=1068 למנינם], אז היה יכול לבוא המשיח ובעוה"ר אשתהויי אשתהי וזה חטא נוסף לכלל ופרט על כל חטאים וחילול שמו ח"ו ותורתו. ונתגבר היצר הרע מאד יען כבר נתברר הרבה ועתה הברירה ברגלים וכמ"ש בעקבות משיחא חוצפה יסגא שהיא התאוה המתגברת בראותה כי כלתה אליה הרעה וכמו שביאר באורך רבינו האר"י זצ"ל ומתגברת להחטיא אבל כשל כחה בענין הרעות ותוקף הצרות כי כבר הוברר הרבה כאמור מפי כבוד האר"י זצ"ל [וגזרת ת"ח יש טעם בדבר]. ולכן סמוך לדורות שאחר האלף שנה מהחורבן נתגלה אור הזוהר להגין על הדורות, ושאם נזכה להתעסק בסתרי תורה כדת מה לעשות, בזכות זה תפרה ישע ישועת ישראל. ונתגלו בחומרות והעונשין למען ישמעו ויראו, כי השעה צריכה לכך בתגבורת התאוה ובחטא נוסף מעכוב המשיח, ובודאי דגדולי הדורות היו מקיימין כל החומרות והקדושות, אך המון העם לא ידעו את כל תוקף החומרות והעונשים, ומוטב שיהיו שוגגין בעידן עקתא. אבל עתה בדורות האחרונים כי גבר היצר להחטיא, אנו צריכים לכל החומרות שיתגלו. השומע ישמע ואשר לא שומע יענש כי עונותיו צרו"ף יצרפ"ו בשבת בגלות והתגברות התאוה וחילול שמו יתברך ח"ו ודוק היטב."

ובימי הרא"ש והרמב"ן והרמב"ם ז"ל לא נתגלה ע"כ[9].

והרב מהר"ר שמעון לביא ז"ל בספרו "כתם פז" פרשת בראשית דף ק"ב ע"א[10] כתב וזה לשונו: בהיות האמת החיבור הזה מלוקט מלקט שכחה ופאה ומהחיבור הגדול הראשון אשר שמענו שהיה משא ארבעים גמלים[!], ובעוונותינו שרבו אבדנוהו הוא וספרים אחרים כגון, ספרא דחנוך, ספרא דשלמה, ספרא דרב המנונא סבא ויותר מהמה זולתם רבים ונכבדים, והיה הסיבה אורך הגלות וטלטול ישראל ממקום למקום, שזה היה הסיבה שנתמעטו הלבבות וטח עיניהם של אחרונים מראות מהשכיל לבותם בספרים ההם, עד שלא היו נפתחים מראש השנה לראש השנה שהיו בעיניהם כדברי הספר החתום אשר יתנו אותו אל יודע ספר לאמר קרא נא זה, ואמר לא אוכל כי חתום הוא. והיו מניחים הספרים בזוית בתיהם עד אשר בלו ואכלם עש, או דלף טורד נפל עליהם וספו תמו מן בלהות, ולולי חסדי ה' כי לא תמו בהשאיר הראשונים אחריהם ברכה, בניהם קמו תחתיהם נתן אלהים בלבם לתור ולבקש ללקוט הנשאר מהספרים ההם, יתר הפליטה הנשאר זעיר שם זעיר שם, (דף 48) ויצברו אותם מפה ומפה ויחברו ענין אל ענין כפי מסת ידיהם, ובדרך זה נעשה החיבור הזה [הזוהר הקדוש] הנמצא אצלנו היום. ואשר לזאת הסבה לפעמים לא תמצא קשור ענין אל ענין כאשר בתחילה, ולפעמים לא נמצא תחילת העניין עם סופו, ולא סופו עם תחילתו וכו' עד כאן לשונו'.

ועוד כתבו שם במקורות והערות, הערה ז', עמ' קמה:

'אלה הם דברי המחבר, אלא שבמחילת כבוד תורתו, נעלם ממנו לפי שעה הא דאיתא בספר יוחסין [הנ"ל עמ' 88] בשמו של ר' יצחק דמן עכו, ששמע שהזוהר נתגלה על ידי הרמב"ן ששלח אותו מארץ ישראל לקטלוניא לבנו והביאו הרוח לארגון וי"א לאלקנטי וכו', ולפי דעה זו הרמב"ן ראה בודאות את ספר הזוהר

וראה עוד בענין זה בספר "קדמות ספר הזוהר" למהר"ר דוד לוריא זצ"ל, בענף ראשון, שהביא מדברי כמה חכמים מתקופת הראשונים, ואף תשובות הגאונים, שבתוך מאמריהם נמצאו דברים שאינם כתובים בשום מקום כי אם בספר הזוהר, ומכאן הוכחה שהיה גלוי להם. עי"ש.

ובסופו של דבר כל עניין ספר הזוה"ק וקורותיו הינם עניינים רוחניים, ואשרי העומדים על סודך לבושי חושן תומיך ואוריך.

וכל המערערים עליו הם וכו', ואכמ"ל.

כן ירבו העוסקים בו, כי בזכות ספר הזוה"ק נזכה לצאת מן הגלות בחסד וברחמים ע"י משיח צדקנו בב"א.

מאמר בעניין קדמות הזוה״ק

---

הערות שולים

^[1] נולד בשנת ה'תצ"ה, בליוורנו (אליה הגיעה משפחתו מטריפולי). אביו הינו הגביר ר' רפאל כלפון. ביום ברית מילתו זכה לכך שרבי חיים ן' עטר 'אור החיים הק'' שימש כמוהל. הוא למד תורה בטריפולי מפי רבי משה לחמייש זיע"א. בשנת ה'תקמ"ה פרצה מגיפה בטריפולי, שהפילה חללים רבים מקרב יהודי טריפולי, ובכללם בנו נהוראי עד שנאלץ להטיל על הקהילה מס מיוחד לכיסוי הוצאות קבורת החללים. בשנת ה'תקל"ח נבחר לשמש פרנס הקהילה בטריפולי. ובשנת ה'תקנ"ב נבחר לתקופה נוספת. שימש כיועצו של עלי פאשה לבית משפחת קאראמלי, שליט טריפולי. תחת שלטונו זכו יהודי טריפולי ל-30 שנה של בטחון ושלווה. כשהזקין עלי פאשה, בנו, עלי בורגל, מרד בו ותפס את השלטון. באכזריותו כי רבה, ביום כ' טבת ה'תקנ"ד אסף מראשי הקהילה היהודית, ובכללם את דוד בנו, והעלה אותם על המוקד. לזכרו כתב את הקינה 'עיני עיני יורדה מים', המתארת את מאורעות אותו יום. עלי בורגול המשיך במסעותיו וכבש את האי ג'רבא, אך במלחמתו בתוניס נחל מפלה קשה, וביום כ"ט בטבת ה'תקנ"ה חזר אביו הזקן לשלטון. לכבוד המאורע, חוגגים יהודי טריפולי, ביום זה פורים נוסף - 'פורים בורגל', ושרים את הפיוט 'מי כמוך', במילים שחיבר. בשנת ה'תק"ס יצא לתוניס, שם קיבץ בכתב ידו אוצרות שירתם של משוררי תוניס, רבי אברהם שוואט ורבי אליהו סידבון. בשנת ה'תקס"ד התחיל את מסעו לארה"ק, בדרכו שהה בעיר ליוורנו, למשך כשנה וחצי ללמוד תורה במחיצתו של החיד"א. חיבר את הספה"ק: מחנה אברהם; מעשה צדיקים - חיי דמויות מופת; חיי אברהם – טעמים; לקט אברהם - סיפורים וחידות; לקט הקציר – הלכות; חיבורים נוספים עדיין עומדים בכתי"ק. בשנת ה'תקס"ו עלה לארה"ק והתיישב בצפת. נפטר ביום ח' בתשרי ה'תק"פ.

[2] מקורות והערות, שם, הערה א', עמ' קמג: עי' ספר יוחסין מהדורת פיליפאווסקי עמ' 88 ועמ' 95 עי"ש.

[3] מקורות והערות, שם, הערה ב', עמ' קמד: 'טולידו'.

[4] מקורות והערות, שם, הערה ג', עמ' קמד: 'יוסף שלמה רופא דיל מדיגו מקנדיא, [עיין מה שכתב עליו החיד"א בשה"ג ח"ב ערך נשמת חיים]'.

[5] מקורות והערות, שם, הערה ד', עמ' קמד: "וזה היה שנת שפ"ב (1622) כשלכד שר הצבא מקסמיליאן דוכס בייערן עיר היידלברג ושלל אוצר ספרי ישראל ובתוכם רפ"ב כת"י ונתן אותם במתנה לרומי והמה מונחים שמה עוד היום בוואטיקן בשם ביבליוטיקא פאליטינא" [הגהת "מנחם ציון" על ספר "שם הגדולים" שם]. 

[6] מקורות והערות, שם, הערה ה', עמ' קמד: 'ערך רבינו אלעזר בעל ס' הרוקח'.

[7] מקורות והערות, שם, הערה ו', עמ' קמד: 'כלומר נפטר בשנה זו. ובכתב היד - שצ"ח, וזו טעות'.

[8] ראה קדמת המהרח"ו לשער ההקדמות, ואז תבין שבכלל לא עסקינן באיסור שלוש השבועות, אלא בשבועת הגלות, ועדיין אנו בגלות עד ביאת גואל צדק בב"א.

[9] מקורות והערות, שם, הערה ז', עמ' קמה: 'אלה הם דברי המחבר, אלא שבמחילת כבוד תורתו, נעלם ממנו לפי שעה הא דאיתא בספר יוחסין [הנ"ל עמ' 88] בשמו של ר' יצחק דמן עכו, ששמע שהזוהר נתגלה על ידי הרמב"ן ששלח אותו מארץ ישראל לקטלוניא לבנו והביאו הרוח לארגון וי"א לאלקנטי וכו', ולפי דעה זו הרמב"ן ראה בודאות את ספר הזוהר וראה עוד בענין זה בספר "קדמות ספר הזוהר" למהר"ר דוד לוריא זצ"ל, בענף ראשון, שהביא מדברי כמה חכמים מתקופת הראשונים, ואף תשובות הגאונים, שבתוך מאמריהם נמצאו דברים שאינם כתובים בשום מקום כי אם בספר הזוהר, ומכאן הוכחה שהיה גלוי להם. עי"ש. 

[10] מקורות והערות, שם, הערה ח', עמ' קמה: 'דפוס ליוורנו תקנ"ה'.