חיפוש
לכבוד יומא דהילולת ר׳ נחמן שטרקס זיע״א
למען אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת ר׳ נחמן ב״ר יהונתן שטראקס זיע״א (נפטר ביום כ״ט בתשרי ה׳תשכ״ו), שאולי לא הרבה מכירים את שמו, אבל שמו קשור לפרשה שהסעירה את המדינה הציונים את כל הסרים למשמעתם
הוא סבו של יוסל׳ה שוחמכר, שנחטף על ידי סבו בשביל להצילו מהשמד הרוחני שהי' מיועד לו, אך לצערנו הרב מעשה שטן הצליח[1]
קצת אודותיו התקרב לאורו של מוהר״ן זיע"א בעקבות אחיו הגדול ר' נחום שוסטר (הסנדלר) שאף השפיע על הוריו לקרוא לו 'נחמן' על שם רבינו. כשגדל ר' נחמן, נסע מעיירתו לאמאז' לאומן. בעת ההיא חיפש הדיין של קהילת סקווירא באומן, שידוך הגון לבתו, ובראותו כי ירא ושלם הוא, לקחו לחתן.
בתקופת הקומוניזם, מסר ר' נחמן נפשו וחינך את ילדיו בדרך התורה, למרות שאלו שלמדו בביה"ס הקומוניסטי קיבלו ביגוד ומזון.
ר' נחמן העסיק במסחרו נער יהודי עזוב, לימים התמנה אותו נער לראש העיר אומן, בגין היחס הטוב שזכה לו מצד ר' נחמן, הכיר לו טובה וכשכל בתי הכנסת בעיר כבר נסגרו על ידי השלטונות, נשאר הקלויז פתוח, כשהשלטונות מסתפקים רק במס קבוע.
איש צדקה וחסד היה ר' נחמן, היה תומך בממונו במסירות בגדולי החסידים שבביתם שררה עניות.
בחודש ניסן ה'תרצ"ח, התרגשה גזרה על חסידי ברסלב באומן. שמונה עשר מהם נאסרו על ידי הקומוניסטים הארורים, כשאף ר' נחמן ביניהם. דינו הומתק והוא נשפט "רק" לעשר שנים בסיביר. שם, היו לו עצות רבינו הקדוש לעוגן הצלה. הוא היה מבין היחידים ששבו מסיביר.
פרוטוקול ישיבה מ״ז של הממשלה, מיום ו׳ בתמוז ה׳תשכ״ב - עם תיאור הנפשות הפועלות בפרשה.pdf
.pd
הורידו את PD • 2.18MB
סאת ייסוריו לא תמה. בשנת תש"ה נרצח בנו ישראל על ידי גויים ברוסיה. אך מבניו הנותרים ר' עובדיה ור' שלום, זכה לרוות נחת יהודית. ר' נחמן נכסף לעלות לארץ הקודש, באדר תשי"ז זכה להוציא כיסופיו לפועל. במכתבו של רבי אליהו חיים רוזין זיע"א, מאותם ימים, כתב כך
הנה זכינו לפני כמה ימים ספורים לבואו אל ארצנו הק' של אחד מאנ״ש מרוסי' ושמו נחמן שטראקס הי״ו ומלבד השמחה הרבה אשר הי׳ לנו מעצם בואו של אחד מאנ"ש, אשר הינו אוד מוצל מאש כדלהלן, הרי שמחה כפולה ומשולשת היא לנו – לכל אנ"ש חסידי ברסלב בכל מקום שהם – הבשורה הטובה והמשמחת שהביא לנו הנ"ל, ידיעה ברורה ומשמחת מציונו הק' של רבינו זצ"ל באומאן, וזהו עיקר הדברים מה שבפיו: בכל הזמן מעת מלחמת העולם השנייה לא עבר ר"ה אחד, שלא ביקרו על הציון הקדוש כמה מאנ"ש, הוא בעצמו היה הרבה פעמים על הציון הקדוש, ובר"ה האחרון, שעבר הי' מנין שלם והתפללו ושפכו תחינתם שם בהתלהבות גדולה ועצומה, והיה להם שם התעוררות גדולה כזו אשר אין להעלותה בכתב.
"והנני מוצא לנחוץ לספר לכבודו הרמה עובדה אחת מראש השנה זה, אשר ר' נחמן הנ״ל ראה זאת מעצמו ומבשרו ואשר יעזור במקצת לתאר לפנינו גודל ההתעוררות הנ״ל בכוח רבינו זצ״ל. והוא: ר' נחמן הנ״ל הביא אתו לאומאן בר"ה את בנו הבחור אשר ביחד אתו היה להם מנין בדיוק. הבן הזה כבר הי' ר״ל בצפורני השמד ולא הי' כבר מניח תפילין וד"ל. ומאותו ר"ה ואילך נהפך לגמרי ונעשה בעל תשובה גמור, ובבואם בחזרה הביתה ביקש מאביו הנ״ל להפתעתו הרבה תפילין וציצית, וד"ל ומובן מאליו שמקום מנוחתו של רבינו זצ״ל נשמר יפה כל הזמן ואין שמץ של אמת בכל הידיעות המצערות עד עכשיו ב״ה. ר' נחמן הנ״ל מעצמו בא כעת מלבוב לאחר שהיה הרבה שנים במאסר ברוסיה, אשר לקחו אותו מאומאן ושלחו אותו למקום רחוק ונידח וכל מה שעבר עליו בשמונה שנים אלה אשר היה במאסר, אין לשער, כי ספג מכות אכזריות ונמרצות מכיוון שלא רצה לגלות להאכזרים הטמאים ימ״ש מקום הימצאם של שאר אנשים חרדים וד"ל וכמובן חזר משם חולה ממש והינו עיוור על עין אחת ובלב שבור ורצוץ וסובל ממחלת הלב הרבה, ד' ירחם.
עצם בואו לפה היה בדרך נס ממש. חתנו הוא יליד פולין אשר נמצא שם בלבוב. וכעת החוק שם הוא, שילידי פולין שהיו בפולניה בשנת 1939 יש להם רשות לעזוב את רוסיה ולעבור לפולניה. ולכן כתב חתנו בקשה לממשלת רוסיה ימ״ש, שחותנו חי על חשבונו ולכן מוכרח הוא לקחת איתו גם את חותנו וד"ל. וכך ניצל ברגע האחרון ממש כי לאחר כמה ימים בהיותו כבר בפולין בא מכתב לביתם ברוסיה, שהממשלה מבטלת את האישור אשר נתנו להם…
בחורף תש"ך ארעה 'פרשת יוס'לה' המפורסמת, לאחר שבתו וחתנו, אלתר ואידה שוחמכר, של ר' נחמן שטראקס רצו לשוב עם בנם יוס'לה לרוסיה, ר' נחמן, שחרד לגורלו הרוחני של נכדו בן השמונה, השפיע עליו להישאר בארץ, הוא שלח אותו לראשל"צ לבנו ר' שלום ולאחר מכן הוסתר הילד במקומות רבים, ר' נחמן הושלך לכלא וגבורתו ומסירות-נפשו הפכו לסמל ולאות לדורות.
מאמר זה מוקדש לעילוי נשמת ר' אברהם בן מרים
[1] פירש"י, שמות פרק לב פס' ה'
וירא אהרן. שֶׁהָיָה בוֹ רוּחַ חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב (תהלים ק"ו), וְרָאָה שֶׁהִצְלִיחַ מַעֲשֵׂה שָׂטָן וְלֹא הָיָה לוֹ פֶּה לִדְחוֹתָם לְגַמְרֵי:
