לכבוד יומא דהילולת הצדקת מרת סול חג׳ואל הי״ד זתע״א

למען אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת הקדושה מרת סול חג'ואל הצדקת הי"ד זתע"א.(שגם זכתה לכינוי 'ללה סוליקה' בערבית 'הקדושה').

מסרה נפשה על קידוש השם, הנני שמח להגיש לפניכם מאמר זה המגולל את כל הסיפור מתחילתו ועד סופו:

הקדושה סוליקה חג'ואל נולדה בעיירה טנג'יר שבמרוקו בשנת ה'תקע"ז (1817) לאביה הרב חיים ולאמה מרת שמחה חג'ואל, להם היה בן גדול יותר בשם יששכר. אביה הרב חיים חג'ואל היה סוחר ותלמיד חכם שעמד בראש חברותא בביתו, ובכך סייע לבתו לגבש את אמונתה היהודית ולשמור עליה.

סוליקה הייתה נערה טובת מראה ושכניה המוסלמים מצוטטים כאומרים: "זה חטא שפנינה כזאת נמצאת בחזקת היהודים, ויהיה זה פשע להותיר להם תכשיט כזה".

סוליקה היתה שכנה של משפחה מוסלמית, שדרשה אותה ככלה לבנם הבכור, ומשמיאנו סוליקה ומשפחתה להיענות לדרישה האב ובנו המוסלמים מסרו אותה לשלטונות בטנג'יר בטענה כי היא המירה את דתה לאסלאם וחזרה בה, מעשה שבמרוקו של אותה תקופה היה נחשב כפשע איום ונורא וכונה 'מורת'אדה' (כפירה בדת המוסלמית).

ישנה עוד גירסא למעשה האיום והנורא הזה, לפי דברי ההסטוריון הגוי אאוחאניו מריה רומרו:

ללה סוליקה היתה שכנתה של מוסלמית אדוקה בשם 'טאהרה דה מסודי', שטענה במרמה כי הצליחה לשכנע אותה להמיר את דתה לאסלאם, דבר שנחשב למעשה צדיקות לפי הדת המוסלמית.

סוליקה הובאה בפני בית משפט והצטוותה לכרוע ברך בפני המושל המקומי, תוך התבססות על עדות בודדת וככל הנראה שקרית שהיא המירה את דתה לאסלאם. הפאשה המקומי הבטיח לה כי אם תתאסלם היא תזכה להגנה מפני הוריה, וכן למשי, זהב ולמיני מותרות ונישואים לגבר צעיר ונאה.

סוליקה סירבה, והפאשה ציווה להכניס אותה לתא חסר חלונות ואור, ולכרוך שלשלאות סביב צווארה, ידיה ורגליה. הוריה הנואשים של סוליקה ביקשו את עזרתו של סגן הקונסול הספרדי, דון חוסה ריקו. הוא אכן עשה כל שביכולתו על מנת להציל את סוליקה, אך כל מאמציו היו לשווא.

הפאשה החליט לשלוח את סוליקה לעיר פאס, ולתת לסולטאן להחליט על גורלה. התשלום על העברתה והוצאתה להורג הוטל על אביה, שאוים ב-500 מלקות ברגל אם לא יציית. בסופו של דבר שולמו ההוצאות על ידי דון חוסה ריקו, כיוון שאביה של סוליקה לא היה יכול להרשות זאת לעצמו מבחינה כלכלית. בשנת ה'תקצ"ד (1834) סוליקה נשלחה לפאס, לאחר שהגיעה ניסו הסולטאן והנוגש הראשי שלו לשכנע אותה להתאסלם, ואף החכמים היהודים המקומיים. אף בנו של הסולטאן ניסה גם הוא לשכנעה להתאסלם.

סוליקה סירבה בתוקף, הסולטאן ציווה לערוף את ראשה בכיכר ציבורית בפאס. לפי המסופר, לפני שנערף ראשה, נקשרה סוליקה לעגלה הרתומה לסוסים, ונגררה במרחק רב על האדמה כשבשרה נשרט ונשרף. לפני שנגררה ביקשה להוציא מכיסה את סיכות התפירה שלה. באמצעותן, הדקה את בגדיה לבשרה ממש – כדי שלא יזוזו בעודה נגררת על הרצפה, כדי שצניעותה תישמר.

הקהילה היהודית של פאס הוכתה בתדהמה לנוכח סיפור חייה ומותה של סוליקה, וערכה מגבית לצורך תשלום הוצאות החזרת שרידי גופתה וקבורתה. לאחר מותה נודעה סוליקה כ"סול הצדיקה" בקרב היהודים וכ"ללה סולייקה" (הגבירה הקדושה סולייקה) בקרב הערבים. היא נקברה בבית העלמין של פאס, וקברה הפך לאתר עלייה לרגל עבור יהודים ומוסלמים כאחד.

וכן חיבר רבי יעקב אביחצירא זיע"א, יגל יעקב, את גודל שבח נערה:

את גדל שבח נערה אשריה אספר אשר קדשה לאלהיה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה.

נשמה זכה בקרבה טהורה. מעלה אל זכתה אשר הדורה. אשר זכו לה הרוגים עשרה. גם חנה עם שבעה בניה.

יעצו עצות גוים אכזרים. להעביר על דת בת הכשרים. בראותם יפיה ופנים הדורים. וחוט של חסד משו עליה.

יחדו להעיד שקר הסכימו. אמרו המירה לדת הבל למו. קשר רשעים כתבו וחתמו. והיא חלילה לא נשמע בפיה.

עד בית המלכות הגיעוה רצים. פתוה בכל מיני חפצים. מה שאלתך היפה בנשים. מה בקשתך ונעשה.

קשוטים נאים נעשה לך נוסף. נבחר לך איש אשר לבך כוסף. תורי זהב עם נקודות הכסף. לאשר תתאוה נפשך תמצאיה.

במספר שני חדשים והמה, מפתים אותה ותאמר נעימה, הן אתם למה ודבריכם למה, הולכים חשכים דרך לא נגהה.

אמת בפיה ענתה אהובה. אהבת השם עזה וגם רבה. מים רבים לא יכבו האהבה. וגם נהרות לא ישטפוה.

בית והון אם יתן איש ומחוזו. בחבת האל בוז לו יבוזו. תורת אמת בה חסידים יעלזו. אשרי החוסה בצל כנפיה.

בחור הוא דודי כולו מחמדים. הוא אדון לנו אנחנו עבדים. לא כעם אשר רודף רוח קדים. כל היום כזב ודברי גבוהה.

ישבו לדונה כסיל בער נבל. בחרב דנו לה בדין מבולבל. יחידה כשה לטבח יובל. וכרחל אשר לפני גוזזיה.

חרב על צוארה נתנה. יצאה נשמתה עלתה למקום עדנה. לחזות בנועם פני שכינה. בבית אביה כנעוריה.

נקמתנו ונקם הבט ונקום נקמתנו. מצרים זדים רודפי נפשנו. כי עליך כל היום הורגנו. על התורה ועל מצותיה.

יעלה לפני כסא כבודך. דמה של ריבה זאת אמתך. שמסרה עצמה על קדושתך. וזכור זכותה לבני קהליה.

רננו בני ישראל כלכם. אתם ובניכם נשיכם טפכם. אשר צדקת זאת עמדה מכם. בדור יתום זה יגיעו מעשיה.

אל חי ראה יד עמ כי מטה. וחון על שארית הפליטה. כי ישראל הוא אף על פי שחטא. ותגזר אומר לצרה דיה'.

ואם נשאל את עצמנו מהיכן היא לקחה את האומץ הנ"ל הרי זה בזכות עקדת יצחק, וזכות עקדת יצחק היא גם נותנת לנו את הכוח להתנגד להליכה לצבא השמד.

מצבתה של הצדקת מרת סול חג'אל 'ללה סוליקה' הי"ד זתע"א