כמו שירידתנו היתה שלא כדרך הטבע, כך יהי' עלייתנו שלא כדרך הטבע

למען אחי ורעי! הנה כתיב בפרשת השבוע ויצא, פרק כח פס' יב: 

ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו. 

ומבואר כדקא יאות עניין הנ"ל בספה"ק גדולת יהושע, חלק ב', דף נ: 

'שבת קודש פ' ויצא שנת תרח"ץ לפ"ק, שבת בעירינו טעמעשוואר כ"ק אדמו"ר הרב הגאון הצדיק רבי יקותיאל יודא זלמן לייב טייטלבוים[1] זצ"ל הי"ד האבדק"ק סיגוט יצ"ו, ובסעודת ליל שבת קודש אמר דברי תורה דלהלן: "ויחלום והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלקים עולים וירדים בו, והנה ה' נצב עליו וגו'", יש להסביר ע"פ דברי האלשיך הקדוש עה"פ (איכה ד ב) ובני ציון היקרים המסולאים בפז, איכה נחשבו לנבלי חרס מעשי ידי יוצר וגו', דהנה אומות העולם המה נתונים תחת הטבע, לפיכך אם נופלים או מתנשאים, אז התנשאותם ונפילתם בדרך הטבע, אמנם בני ישראל אינם נתונים תחת הטבע, רק נתונים תחת יד בורא כל העולמים בעצמו, לפיכך אם הם מתנשאים, אז התנשאותם הוא שלא בדרך הטבע, וכן אם הם ח"ו נופלים, אז נפילתם אינם בדרך הטבע ר"ל,

על כן אין להתפלא כי מאחר שאנו נמצאים בגלות המר זה מושפלים בתכלית השפלות, אם כן כאשר יגיע זמן גאולתנו ופדות נפשנו, אשר אז יהי' ישועת ה' כהרך עין, איך נתעלה משפלותנו בשעה קלה, להיות ברום המעלות, ולעמוד בראש הפנה, דמאחר שבני ישראל אינם נתונים תחת הטבע, על כן כמו שירידתם היתה שלא כדרך הטבע, כך עלייתם תהיה חוץ לדרך הטבע, וזהו ביאור הכתוב, "בני ציון היקרים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרס וגו'", דהכתוב מתמה ושואל דמאחר שבני ציון עמדו כל כך ברום המעלות וחשיבות להיות מסולאים בפז, אם כן איכה נפלו וירדו מחשיבותם להחשב כנבלי חרס, ועל זה משיב הכתוב "מעשי ידי יוצר", רצה לומר דזהו מחמת שאינם נתונים תחת הטבע, רק נתונים המה תחת ידו והנהגתו של מלך יוצר כל, ועל כן כמו שהתנשאותם ועלייתם שלא כדרך הטבע, כן נפילתם וירידתם שלא כדרך הטבע, עכת"ד. 

ועפ"ז יש לפרש גם לענינינו פירוש הפסוק "הנה סולם מוצב ארצה", דהכתוב מתמה ושואל, דמאחר שאחינו בני ישראל נמצאים כל כך בתכלית השפלות והירידה, שהם כבר בבחינת מוצב ארצה, מושפלים עדי ארץ, אם כן איך יתעלו משפלותם עד רום שמי מרום, ויתקיים בהם וראשו מגיע השמימה, וע"ז משיב הכתוב, "והנה ה' נצב עליו", היינו שבני ישראל אינם תחת הטבע רק בהנהגת הבורא ית"ש, ולפיכך כמו שירידתם היתה שלא בדרך הטבע, כך יהי' עלייתם שלא כדרך הטבע, רק יהי' ישועת ה' כהרך עין, ויתעלו ויתרוממו בפעם אחת בגובה שמים, ובא לציון גואל ומאשפות ירים אביון ברנה ובשמחת עולם, בביאל גואל צדק במהרה בימינו אמן. 

והנה דבר זה היינו מחוייב מכורח המציאות כפי שמבואר בפירוש רש"י, במסכת סנהדרין דף צח ע"א:

'כי למועד מועדים - אלמא יש קץ בדבר.

וככלות נפץ יד עם קדש - כשתכלה תקומתם וחוזק ידיהם שהיתה נפוצה אילך ואילך גבורה ותועלת לפשוט אנה ואנה, ואחר שתכלה גבורתם שיהיו שפלים למאד.

תכלינה - אלו הצרות ויבא משיח, כדאמרינן כי אזלת יד[2].

וכן רבי שלמה אפרים ב"ר אהרן מלונטשיץ[3] זיע"א, בפרשתנו ויצא (בראשית, כח):

'ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה. מה שהזכיר הרוחות המקבילין זה כנגד זה ולא הזכירן כסדרן, לפי שאמרו במדרש (עיין מדרש תהלים מד ב) אין התשועה באה לישראל כי אם בזמן שהם בתכלית השפלות, שנאמר (תהלים מד כו) "כי שחה לעפר נפשינו וגו' מה כתיב בתריה "קומה עזרתה לנו".

וטעם של דבר שכל זמן שאינן בתכלית השפלות אז אינן תולין בטחונם בה' וחושבים תחבולות להנצל מפח יקוש על ידי תחבולות אנושיות[4], ועל כן ריחק ה' את האדם ורבה העזובה, כי לא בטחו בתשועת ה' אך כשיראו כי אזלת יד השתדלותם ואין עוזר וסומך, אז עיניהם נשואות אל ה' לקרוא אליו בעת הצר להם וה' שומע, ובאותו זמן התשועה באה דרך בריחה מן הקצה אל הקצה, דהיינו מן תכלית השפלות אל תכלית המעלה. ולפי שכפי הטבע לא יאומן כי יסופר שיעלו בשפל מצבם אל רום מעונה, על כן נאמר ליעקב במראה זו שלוש מעלות בדרך לא זו אף זו, כי מתחילה אמר והיה זרעך כעפר הארץ באותו זמן שיהיה שחה לעפר נפשם באותו זמן ופרצת רצה לומר יעלה הפורץ לפניהם להעלותם אל גרם המעלה.

ואם תאמר אף אם יעלו מן השפלות אל איזו מעלה מכל מקום אי אפשר שיברחו מן הקצה אל הקצה להיות במדריגה גדולה אלא בהכשלם יעזרו עזר מעט כנבואת דניאל (יא לד), תלמוד לומר "ימה וקדמה", כי שני רוחות אלו מקבילין והם הפכיים, כי במזרח לעולם זריחת השמש ובמערב לעולם שקיעתה, ואחר שבזמן שיהיה הערב שמשן של ישראל כמו שפירש רש"י על פסוק (בראשית מט כז) "ולערב יחלק שלל" באותו זמן שקיעה יברחו לקצה שכנגדו להיות כסאם כשמש נגדו יתברך.

ואם תאמר שזה יהיה דוקא אם יהיו כרוח מערבי שאף אם השמש שוקעת שם מכל מקום יש לה גם זריחה באותו רוח קצת כך ישראל בזמן שיהיה להם זריחה מעט משם יעלו להיות כרוח מזרחי, כי גם שם אין השמש זורחת לעולם כמו בתקופת טבת, כך לא תתמיד שררתם. תלמוד לומר צפונה ונגבה כי אף אם יהיו כרוח צפוני זה שבו צר ואור חשך בעריפיה (ישעיה ה ל) ואין בו אורה כלל כך יהיו ישראל נעדרי האורה לגמרי משם יעלו אל הקצה האחרון שכנגדו להיות כרוח דרומי זה שנקרא כן על שם 'דר רום', כי לעולם השמש זורח הוא שם ודר ברומו כך תתמיד זריחת שמשן של ישראל לעולם, כמו שנאמר (שם ס כ) לא יבוא עוד שמשך, וידורו לעולם ברומו של עולם, וזה הבטחה על הגאולה האחרונה'.

שנזכה כולנו להגיע למידת הענוה והשפלות מתוך רצון ושמחה[5], ועל ידי זה נזכה לשפע רב, והשי"ת יהי' בעזרנו ויזכנו לחזור בתשובה, ונזכה לראות בביאת משיח צדקנו בב"א.

כמו שירידתנו היתה שלא כדרך הטבע, כך יהי' עלייתנו שלא כדרך הטבע

_____________________________________________

[1] בנו של רבי חיים צבי טייטלבוים (בעל העצי חיים מסיגוט), ואחיינו של רבי יואל טייטלבוים.

[2] 'יד' בגימ' 'דוד'.

[3] ה'ש' - ז' אדר ב' ה'שע"ט.

[4] רבי שלמה אפרים ב"ר אהרן מלונטשיץ זיע"א, כלי יקר, חומש ברא', פרק כז:

'ויש אומרים שוי"ו של ויתן הוראה שלא יסמוך האדם על הנס אלא יעשה את שלו ככל אשר ימצא בכוחו לעשות ומה שיחסר הטבע ישלים הנס כמו שאמרו חז"ל (ספרי ראה סד) יכול אפילו יושב ובטל תלמוד לומר בכל אשר תעשה. לכך נאמר ויתן רצה לומר אחר שעשית כבר כל אשר היה בכוחך לעשות אז גם ה' יתן לך מאוצרו הטוב כמו שנאמר (תהלים פה יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף גם ה' יתן הטוב וגו'. כי מתחילה צריך אתה לעשות פעולתך, אמנם באמת דוקא, כי לא ישלח ה' עזרו למי שפועל פעולות ותחבולות אנושיות לא בצדק ולא באמת ומשפט, אבל למי שיתעסק באמת ואמונה ישלם ה' עזרו מקודש, וכשהפעולות האנושיות נצמחים תחילה מארץ, אז על צד החסד השקיף ה' ממרומו ובמה השקיף. גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה, במלת גם חתם כל הענין והוא מבואר מעצמו'.

[5] מהרש"א זיע"א, חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף צז ע"ב:

'וא"ל ר"א כו' כבר נאמר שובו אלי וגו'. זה הכתוב משמע ליה יותר מפורש בתשובה רצונית ששאל מהם לשוב ולא הכריח אותם על התשובה. וא"ל והלא כבר נאמר כי אנכי וגו'. ר"ל דודאי שהש"י שאל מישראל על התשובה הרצונית שהיא יותר טובה אבל אם לא יעשו כן הרי נאמר שובו בנים שובבים כי אנכי בעלתי אתכם וגו' דהיינו תשובה הכרחיית שעל ידי הצרות אנכי בעלתי אחד מעיר ושנים ממשפחה דהיינו הנשארים שיעשו תשובה מתוך צרה'.