כישלונם הוא הצלחתנו והצלתנו

הרב אביעד נייגר
לפני 13 דקות
זמן קריאה 7 דקות

למען אחי ורעי! הנה עוד מאמר נפלא של רבי יוסף ליס שיעזור לנו להתעורר במאורעות ימינו ביחס לשלטון המינות והערבים, מי יתן ומאמר זה יעורר יהודים לפקוח עיניהם לגבי מצבם

רבי יוסף ליס זיע"א, יוסף דעת, מאמר ח' - מכתב לידיד בחו"ל שנתאכזב על אי הצלחת המדינה במלחמת יוהכ"פ , עמ' צא-צה

'בס"ד עש"ק שירה, ט' שבט תשל"ד. בני ברק

הו"כ ידידי היקר רב רחמיאי דיתיב בתוונא דלבאי... חמד שעשועיו נטעי נעמנים ה' עליהם יחיו בנעימים!

הודו לד' כי טוב כל"ח, שגובה חובותינו בחסדיו כדחז"ל (פסחים קי"ח) מי יודע מה נגזר עלינו בימי הדין שעברו, והקב"ה ברוב רחמיו מפרר את הדין ושולח ח"ו פירורין פה ושם עד שהחשבון מתמצה ברוב רחמיו, ולא יעיר כל חמתו - רש"י: וְהִרְבָה-פעמים רבות להשיב אפו מהם ואף אם נפרע מהם לא העיר עליהם כל חמתו כי אם מעט מעט, ע"כ. יש במדרש (שוח"ט ריש תהלים), משל למלך שכעס על בנו ונשבע על אבן גדולה שהיתה מונחת לפניו, שיזרוק אותה על בנו, ונתחרט (או שהבן עשה תשובה). ומה עשה להשבועה? - סתת את האבן לחתיכות והיה הולך וזורק את החתיכות על בנו אחת אחת. כך וכו'. הצרות, בין של הכלל בין של הפרט מצטרפות אחת לאחת: פה הרוגים, פה תאונה, שם מחלה, אי־שם נתוח לרגעים אשבנה - רש"י (ישעי' כ"ז), כאן הפסד וכאן רעב, יגון, אנחה, מקרה, - כל אלה מצטרפים יחד, והחשבון מתמצה ברוב רחמיו, כי לא יעיר "כל חמתו" בבת אחת. איך שיהיה, עלינו להודות כאו"א על הצלתו הוא ועל שגבה הקב"ה חובו בחסדיו, ומכאן ואילך נתפייסה מדה"ד, ושלום על ישראל בכלל ובפרט. גם בכאן נשמעין כעין שמועות כאלו: מחלה, נתוח, צרה, עקתא, טירוף, בלבול הדעת והחשבון נגבה. נזכה לבשר ולהתבשר מכאן ולהבא כל טוב איש מרעהו, רפאנו ד' ונרפא הושיענו ונושעה, כי כבר קבלנו כפלים ככל המגיע, וכבר יצא כאור צדקנו במשפט קל דעות, ובד' בטחנו ולא נבוש.

איני מבין מה נתעורר שוב ידידי היקר לשמוע מה חושבים ומה אומרים? וכי מה נשתנה שוב? איזה שאלה שוב עלתה על הפרק מה שטרם קרה לנו בכל שנות גלותנו? מה קרה ?! הנה, אם אלה האפרוחים שלא נפקחו עיניהם, הדור הצעיר, אם הם רוצים לדעת "מה רוצים בשמים" על כל מקרה ומקרה - ניחא! הרי חדשים המה וטרם הורגלו למקרים כלליים בלי "משיח צדקנו". ובכן על כל דבר שקורה יוצא מן הרגיל - אהא! הנה "משיח" בא, או הדומה לזה או מעין שכזה, כי איך יתכן אחרת! אבל אנחנו, בני הדור הקודם, וכי "המשיח" הראשון הוא לנגד עינינו?! וכי לא הסכננו לזה ? למאורעות אלו או כעין אלו ?! וכי אתמול נולדנו?! למה בכל מין צרה שלא תבוא, על הצבור לנו לחקור "מה קרה" ומה הלאה? הרי דבר ברור לנו, קבלנו את התורה לשמור ולעשות ברבבי רבבות בריתות, אמרנו מקרב ומקירות לבבנו נעשה ונשמע תורה שבכתב ותורה שבע"פ ועוד כפו עלינו הר כגיגית וקבלנו את הכל עלינו ועל דורותינו ע"ע, ועלינו לשלם את השטר, ובאם לאו - הרי מושבעים אנו ועומדים מראש, ומה לנו כי נזעקנו?! וכי איזה חילוק יש בדבר ע"י מי שקורים הצרות רח"ל, אם ע"י גוים ארורים, שבט אפו של הקב"ה, אם ע"י רשעי ישראל, אם ע"י נחשים ועקרבים או אם אפי' ע"י צדיקים טועים (אשר בשעת זעמו ר"ל משיב חכמים אחור ודעתם יסכל), "ויתרון ארץ בכל הוא - בכל דבר הקב"ה עושה שליחותו" אמרו ז"ל, וכי מה פללנו קודם המעשה ומה עלה לנו, איזה מין "ענטוישונג" (אכזבה) קרה כאן? "הלא הגדתי מאז בטרם תבוא השמעתיך, פן תאמר עצבי עשם ופסלי נסכם (ישעיהו מ"ח), וכי לא קוראים אנו קריאת שמע פעמים בכל יום: והיה אם שמוע וגו', השמרו לכם כו'. ומה "קרה"? – אין זאת אלא ענין לפני כאלה, אשר כבר יצאו ידי חובת גלות ו"גאולתם" כבר באה והגיעה, "המלכות" שבה על מקומה, הכל כבר שריר וקיים! ופתאום: הנה באה ונהייתה! ולכן: "וואס איז דאס!!!" לא מסכים! והעולם חשך בעדם ומחפשים ביאורים ואמתלאות ודברי חוזים בכוכבים ומגידי חזיונות שוא וטפל, הכל כאשר לכל כדי לתרץ את הקושיות. אבל למי שאין קושיא לא צריך תירוץ, ואין שום דבר שיוצא מן הרגיל, הכל צפוי מראש, ושום חידוש אין כאן, כבר סבלנו צרות למדי מאז גלינו מארצנו, כבר נתננו בידים שונות ומשונות רח"ל; כבר שבענו מרורים מכל מיני וסוגי צוררים למיניהם, ואין חילוק אם אלו הם "ערבים" ההורגים, או "בני ערב רב" המוליכים להשחיטה רח"ל, הרחמן יצילנו גם משניהם יחד, ועוונותינו גרמו לנו כי רגיז רעיא על ענא ועביד נגדא סמיותא, ועוד יותר: למען "כבודם" וגאוותם השפלה והאומללה "לא מוותרים!", "מדינה" על ראשם וכסאות מתחתם, ואני בעל כרחי מוכרחני להגרר אחריהם בעוה"ר, "נתנני ד' בידי לא אוכל קום זו אשה רעה וכתובתה מרובה" אמרו ז"ל, הוי, הוי! אשה רעה היא זו! וכתובתה מה מרובה היא! ולא נתנני לצאת מתחת ידיה! אוי לנו כי חטאנו! וד' ישוב לרחם עלינו כימי עולם ויחדש ימינו כקדם.

―

הלא אנשים באים בימים אנחנו; וכבר "זכינו" בעינינו לראות כי קמו איזה כנופיית נערים, מנוערים מכל מדה טובה, ועשו אקטאבער רעוואלוציע, הורידו את ניקאלייקע מכסאו, שחטו את כל בני משפחתו עם כל רשעי עוזריו בהדי הדדי, "ושחררו" את ישראל, ביחד עם כל "העניים" הפועלים העמלים של כל הארצות והביאו חרות ושלום ו"עמעס" וכל טוב לעולם - בטלו אחת ולתמיד את האנטיסימיטיזם לבל יזכר ולא יפקד מילת "זשיד" חלילה ומי היו אלה ? הלא רובם אחינו בני ישראל, אחדות ניקעס, הם היו ראשי המנהיגים של הרעוואלוציע. אלמלי היו צבור היהודים מחוצפים כאשר בדורנו, אשר כל או"א מחוה "דעתו" ברבים ומוציא "השקפתו" לאור, הרי גם היו פוסקים לברך "שהחיינו", מחלוקת בשם ומלכות או בלי זה, והיו מחייבים לחוגג חגאות, הרוג בקר ושחוט צאן, על הניסים ועל הנפלאות שהתחוללו ביום סגריר אחד, והרי כמה היה אז "הלב שמח" כשהיו נכנסים להדואר והיו רואים במקום הנאטשאלניק הרשע את איטשע בער השטריקעל מאכער יושב כמלך בגדוד; כשנכנסו להפאליציי – הנה רייזיל המשרתת מסתובבת בראש עם פאס של עור ורעוואלווער בצד, ומלת זשיד חס מלהזכיר! רק "יעוורעי", ושלום על ישראל! אלא שאז היו בינינו כגון החפץ חיים ור' חיים עוזר ז"ל וגם בפולניה אדמו"רים גדולי עולם וצדיקים בדעת התורה, ושם, איש המוני לא מצא את עצמו מחויב לחוות דעה "מה רוצים בשמים" ולחקור אחר העתידות, כי מספיק היה השו"ע ליהודי סתם, למען ידע את אשר מוטל עליו, ותו לא מידי. (ידוע הדבר, כי ר' חיים בריסקער ז"ל אמר בזה"ל: "הלא אין ספק כי הח"ח הוריד את ניקאליי מכסאו (היה זה בשעה ששופטיהם דנו איזה בן ישיבה על 10 שנות מאסר על לא דבר כי אם בלבול, הפטיר הח"ח ז"ל "וכי 10 חדשים עוד יחזיקו מעמד!" וכן היה), אבל אם היה זה כדאי זהו ספק גדול!).

מובן כי אז לא היה לא הלל ולא שהחיינו, כי על כן היו דעה זאגערס אמיתיים בישראל. אחרת הוא בזמננו: כעת כל איש המוני מחווה דעתו לפרש כל מה שעולה על הפרק, כל בער וכל דל גאה מוצא את עצמו מחויב להסביר כל מקרה שבעולם, ומובן כל אלה רובא דעלמא נינהו, וממילא גם אנו בהכרח נגררים אחריהם. אבל לאיש בא בימים, אין כאן לא קושיא ולא תירוץ, כנ"ל, כי כבר ראינו ושמענו ואין חדש תחת השמש; כבר עברו עלינו "ניסים ונפלאות" כהנה וכהנה ועוד יותר. והרי כבר קבלנו על עצמנו בשעת מתן תורה ובכל דור ודור עד עתה, שאם יבוא נביא ויחדש ניסים ומופתים בשמים והארץ ואפי' יעמיד חמה באמצע הרקיע, ויגיד כי היה לו גילוי על שום איסור דרבנן - שנשתנה (לשון הרמב"ם בהקדמה לפיהמ"ש: אם יאמר שתחום שבת הוא אלפים אמה חסר אחת או אלפים ואחת), מיתתו בחנק כי נביא שקר הוא, וזאת התורה לא תהא מוחלפת ואפילו קוץ ממנה לא יבטל כלפי כל אותות ומופתים, אלא ישראל הוא ישראל ומומר הוא מומר, ולא יועיל כתב "מהרבנות התחתית" מה נקרא ישראל ומה נקרא גוי, מה מותר ומה אסור, רק מה שנפסק בשו"ע ונהרא נהרא ופשטי' ומה צריכים להגדרות חדשות והסברות נוספים, וכי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו?!

הלא כבר נדברנו מאז, אולי זוכר כב' ידידי, כי כל סבת אי ההבנה בינינו, הוא מחמת כי אלה מיקירינו השוכנים בחו"ל במנוחת מה להם רק "נחת" מהמדינה של גיהנם הלזו, וממילא מתקשים להבין את ה"תהפוכות" המתהווים אצלנו בכל פעם, הנה ששון ושמחה, הרוג בקר ושחוט צאן, זלילה וסביאה - והנה אימת חשכה נופלת עלינו רח"ל; הזמנים "מתהפכים" שלא לפי "הסדר" שהסתדר להם במחשבתם ובלבם. אך למי ששרוי פה בה"חבית", ואין לך יום וכו' ר"ל, מאז אשר ניתנה איזה צורה של ממשלה בידי אונטערוועלטניקעס אחדים למשול בנו, ואנו מרגישים את שבט המושלים על עורנו ובשרנו - הרי אצלנו אין שום "התהפכות", הכל הולך בתלם, הכל לפי "הסדר" שצפינו לו מראש מה יהיה כאשר "עבדים משלו בנו ופורק אין מידם"; אין כאן שום "ענטוישונג" – אין חדש! והנה חבי כמעט רגע: כמעט שקטה מעט הארץ מההריגות היום-יומיים שוב התחילו "תיירים" להופיע עם כיסיהם וממוניהם להזיל לידיהם של אלו, לתת חרב בידם למען יוכלו ללחום ולחזור וללחום (שוטים שבעולם! וכי חסר לניקסאן כסף שיספק להם את כל כלי הנשק שרוצים, עד שאחינו אנ"ש זקוקים לקמץ ולהפחית מהחזקת התורה ומצדקותיהם ח"ו למען קנות נשק ?!) ומקריבים חלבם ודמם תרתי משמע - להחזיק בגאוותם של אלו שמוכנים "ללחום עד האחרון", חלילה (מימרא זו היא של "אשכול" הכופר לפני מיתתו, וברוך שפטרני!).

בואו ונתפלל בהדי הדדי: אבינו אב הרחמן! יה"ר מלפניך שתרחם על שארית פליטת עמך, ותשלח לנו ישועה והצלה, הבה לנו עזרת מצר, אך מנסה נא עלינו אב הרחמן! שלא לשלוח את הישועה ע"י אלה "השלוחים" ל"ע, שלח נא ביד תשלח, אם ע"י נחשים ועקרבים ואם ע"י סטאדע קעץ, ע"י מי שאתה רוצה, הרי אז"ל "ויתרון ארץ בכל הוא בכל דבר הקב"ה עושה שליחותו, אפי' ע"י נחשים ועקרבים" כנזכר במדרש, אבל לא ע"י אלה שמהם יצא רֶשַׁע, שעולה לנו ביוקר גדול רח"ל; שיק א ישועה דורך וועמען דו ווילסט, טאטע אין הימעל, אך לא ע"י "מצילים" הללו! באשר יש אָלָה בתוכחה "ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך דומים "הם" בעיניהם שעליהם לדאוג כי "הברכה" הלזו תתקיים על ידיהם, שהם יהיו שבט אפו של מדה"ד ר"ל, לא בארה"ק לבד כי גם בכל העולם כולו כי על כן "גבורים" המה ושליטתם מתפשטת בכל העולם אשר רגל ישראל שוכן שם ר"ל, וכולם סרים למשמעתם בעוה"ר, והרחמן יצילנו מידם.

ידידי היקר! כבר העתרתי דברים יתר על המדה, וזאת לאות ידידותנו הנאמנה, כי אחת מהדברים שהתורה נקנית בהם היא "מעמידו על האמת" (אין אני דעת יחידאה בכל הנ"ל, להחזיק א"ע למכריע כ"כ, חלילה לי!), ולפי שעה יספיק. עד שנזכה להתראות אי"ה בכל טוב והלואי שיקדימו משיח צדקנו רגלי מבשר! ומלאה הארץ דעה את ד'.

ע"ד שלום בנו היקר שבכאן מובן שאני מקבל דר"ש תכופות ע"י מחותנו ידידנו שיחי', ושבח לק' כי החיים והשלום אתם ואת כל זרע ברך ד'. כן יזכה עם נוו"ב לשמוח בכל הטוב שתראו בבית צאצאיכם, והאילן הולך ומתרברב ופירותיו מתוקים ועל פרייכם יברך ישראל, עד נזכה כי נחם ד' ציון נחם כל חרבותיה וגו' ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה.