כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות

הרב אביעד נייגר
16 בינו׳
זמן קריאה 7 דקות

למען אחי ורעי! דרשה מאת רבי אהרן שלמה הלוי קצנלנבוגן זיע״א (י"ג בכסלו ה'תשל"ט), כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות[1], מוצש"ק וארא אור לכ"ז טבת ה'תשכ"ח:

'אם כי אין לי מה להוסיף על דברי אורחנו החשוב ר' ישראל יצחק [זצ"ל] (שליט"א), ואולי אסור גם להוסיף אחרי דרשתו המופלאת שהיתה ממש פה מפיק מרגליות כמה שמצינו בהגדה של פסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כדי שישאר הטעם, דבריו הברורים צריכין להיות חקוק תמיד על לוח לבנו, אך אינני רוצה לעבור על דברי מכבדי אוסיף כמה מלים בקצרה.

חז"ל דרשו על הפסוק "כימי צאתך מארץ מצדים אראנו נפלאות", שפרשת יציאת מצרים היא פרשה שתחזור ותתקיים גם באחרית הימים, פרשה שצריכים אנו ללמוד אותה ולהתעמק בה.

והנה ישנם אנשים שאצלם כבר אחרי הגאולה, יש להם מדינה, צבא, טאנקים, מיראז'ים, וכו' ומה עוד חסר להם, כלום, גאולה שלמה לדעתם, (יש לדעתם אלה שצריכים עוד לגאולה: אמריקא, אנגלנד, וצרפת, אשר פחד הציונים נפל עליהם והם חוששים פן יבולע להם וכשם שנמצא כתוב על ה"המדיח" האגודאי אשר התרעמו על הציונים שעצרו את ה"מלאכים" ללכת הלאה ולכבוש הכל, אם יש כבר "מלאכים" שיגמרו את המלאכה עד תום, אבל אנו היהודים מאמינים בני מאמינים מחכים עוד לגאולה ועלינו להתבונן קצת בדברי פרשת השבוע).

בפרשת השבוע אנו מוצאים בשליחות הראשונה שהלכו משה ואהרן לדבר אל פרעה אמר להם פרעה תשובה כפולה, מי ד' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, ומפרשי התורה הסבירו שבשליחות משה ואהרן אל פרעה הי' על שני פנים האחת לשלח את בני ישראל מארצו, ועם זה גם להודיעו כי יש ה' בישראל להביא אותו לידי הכרה באמונת ה', ולפי דברי השליחות היתה גם תשובתו של פרעה הרשע, לא ידעתי את ה', חפשתי בכל ספרי העבודה זרה ולא מצאתי אותו, שם מצאתי בודהיסטים, אפריקנים ושאר אלילים, אבל את ה' לא ידעתי, לא מצאתי אותו, ועל השליחות השני' להוציא את בנ"י אמר להם "וגם את ישראל לא אשלח".

והנה השליחות הזאת לא נשאה לכאורה פרי אלא אדרבא עוד הורע מצבם של ישראל וגזירות חדשות נגזר עליהם, תוכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר, ויש במדרש רז"ל כי אחרי השליחות הזאת נטמן משה לתקופה של כמה חדשים ויש מחלוקת בזה יש אומרים לשלשה חדשים ויש אומרים לששה חדשים, וחזר למדין, ורבינו חננאל אומר שגם את אשתו ובניו לקח אתו חזרה למדין.

והנה יש להתבונן בהנסיון הזה החדש שהי' לבנ"י אז, משה רבינו האיש אשר בא אליהם בשליחות ה' ובדבריו סימן הגאולה שהי' מקובל אצלם עוד מהאבות והוא כי כל גואל אשר יבא לגאול אותם ויאמר שתי פקידות, פקד פקדתי, הוא הגואל האמיתי, ואומרים בשם החפץ חיים זצ"ל שפירוש הדברים הוא כך שכל גואל הבא אליהם בשתי פקידות גאולה כפולה, גאולתם מיד המצרים וגאולתו של כביכול השכינה, כמש"כ עמו אנכי בצרה וכמו שדרשו חז"ל ושב ה' את שבותו 'והשיב' לא נאמר אלא 'ושב', גואל כזה הוא הגואל האמיתי אבל אם לא יביא אלא גאולת ישראל בלבד אין זה גואל אמיתי, ולא תשמעו לו, (בני אפרים לא חיכו על הסימן הזה יצאו טרם הזמן טעו בחשבון והם היו גבורים אדירים כמש"כ בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב וגו' כנראה שסמכו על יחוסם שהיו צאצאים של יוסף הצדיק אשר ממנו באה להם הקבלה של פקד פקדתי אבל הם הלבישו את זה בגאולה גשמית של כח וגבורה, מה הי' הסוף, אם כי ביום הראשון הראו נצחונות על רועי גת אבל בעוה"ר ביום השני נהרגו כמעט כולם בידי יושבי גת שיצאו אליהם והרגום, ואז ראו כולם את הטעות הגדולה שהיתה להם) והנה כלל ישראל המתין עד לבואו של הגואל האמיתי, וכבר הגיע ובא ואמר להם הסימן המובהק (הוא לא בא אליהם בכח ובגבורה בנשק ובטאנקים) וכתיב ויאמן העם ואח"כ כתיב ויעש האותות, וכדברי הרמב"ם שהאמונה הבאה לאדם ע"י אותות ומופתים איננה אמונה שלמה ואמיתית, כי כל נסיון קל עלול לעקרה.

והנה רואים שאחרי כל זה אחרי כל הגאולה הזאת ע"י הגואל האמיתי, עוד הורע מצבם והגזירות הולכות ומתחדשות עליהם, ולא זו בלבד שגם הגואל בעצמו נמלט על נפשו ואיננו, ולא יום אחד בלבד אלא משך תקופה של כמה חדשים וי"א ששה חדשים, וכל זה כדי להעמיד אותם בבירור נוסף אם יש להם אמונה חזקה.

למה הרעות לעם הזה ל מה זה שלחתני מבאר ר' חננאל ששאלת משה היתה על הענין של צדיק ורע לו רשע וטוב לו, (מספרים בשם גדול אחד שהי' אומר כי לפנים היו כמעט כולם רשעים והצדיקים היו מעט מאד כי אם עשה משהו שלא כהוגן כבר כינוהו הכל בשם רשע, וכהיום להיפך שכמעט כולם צדיקים והרשע הוא רק מי שהוא עובר עבירות חמורות) וכהיום הזה עוד נהפך הוא, כי כולם צדיקים ורק מיעוטא דמיעוטא נקראים רשעים בפי ההמון והם אנשי נטורי קרתא, כי הלא כולם הם בעלי תשובה, ואפי' רק הולך פעם לכותל המערבי כבר הוא נכנס בגדר של צדיק, גם לרבות אלה הבאים שם בכלי רכב בעצם יום השבת, ונתקיים בנו "ועמך כולם צדיקים", אם כן שאלה זו של משה רבינו ע"ה אינה שאלה בזמננו זה.

מצינו אצל חזקי' המלך ושבנה הסופר, אשר מתחילה הי' שבנה משמשו של חזקי' ולאחר זמן פתח שבנה ישיבה בפני עצמו, ואמרו חז"ל שבישיבתו של שבנה היו נותנים ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה, נו, שבנה הי' יודע שלבני הישיבה צריכים לתת אוכל טוב לאכול, לא כמו שהי' חזקי' נותן ירקות לבחורי הישיבה, ואין כל פלא שבתוך זמן קצר נתרבו ספסלים בישיבתו של שבנה ואצלו הי' הרוב, ואצל חזקי' הי' המיעוט של בני ישיבה, וכך למדו תורה מתוך הדחק, אבל כשבא סנחריב על ירושלים, הי' חזקי' בבטחון על ה' ולא הכניע עצמו, ושבנה לא די ששלח שליח לסנחריב לאמר שבנה וסיעתו השלימו אלא עוד הוסיף לומר כי חזקי' וסיעתו לא השלימו, כי קשה בעיניהם לראות קיומם של הצדיקים, עד היכן כוחה של שנאת הדת, שבנה עמד להכשיל את הצדיק חזקי' אפי' בנתינת סיוע לסנחריב שבא ללחום עם בני ישראל, אבל הקב"ה הראה את ידו הגדולה והסוף הי' שחזקי' נצח.

ובזה אפשר לראות עד כמה הי' גדול הנסיון של בני ישראל כאשר משה ואהרן לא הצליחו בשליחותם לפני פרעה ועוד הורע המצב, שכאשר פגשו אותם דתן ואבירם "נציגי העם" אשר למרות שהיו כבר עניים וירדו מנכסיהם הי' להם העוז להקניט את משה ואהרן לאמר להם "מדוע הבא שתם את ריחנו", הנה אתם רואים שלא די שלא הצלתם את ישראל עוד הבאתם עליו צרות חדשות, וכל בני ישראל הי' מתחזקים באמונה שהם הם הגואלים האמיתיים למרות כל הכשלונות שהי' להם על דרכם.

משה רבינו ע"ה כשחזר לפרעה, לא הי' נפחד מהגזירות החדשות, בראותו את אמונתם החזקה של כלל ישראל כי גם אחרי ששה חדשים שהי' נטמן מעיניהם מחזיקים עדיין בחוזק אמונתם, כי השי"ת רצה שלא רק בני ישראל בלבד ידעו כי יש ה' המשגיח על כל העולם כולו, אלא גם פרעה הרשע צריך להכיר ולדעת את זה, והנה בגמ' נחלקו חז"ל, ר' נחמי' ורבנן, אם צריך לומר מוציא לחם מן הארץ או המוציא לחם מן הארץ. רבנן אמרי המוציא לשעבר מוציא האידנא, ומקשים על רבנן והכתיב המוציא אתכם מארץ מצרים והלא היו עדיין בגלות מצרים איך אפשר לומר המוציא לשעבר, ורבנן, אמר להם משה לישראל כד אפיקנא לכון, אעביד לכון מילתא דתדעון כי אנא אפקית יתכון ממצרים, וקאי על זמן מתן תורה ואז יהי' כבר לשעבר, אנו רואים בזה כי עם כל הנסים והנפלאות שראו בני ישראל, עשרה מכות ויציאת מצרים וקריעת ים סוף, וכל זה עדיין לא ידעו כי הוציא אותם ה' מארץ מצרים עד שיתן להם את התורה, כי בלי תורה אי אפשר כלל לדעת אם יצאו ממצרים.

ולפי דברי הראב"ד הטעם למה לא נזכר שמו של משה ואהרן בהגדה של פסח שזהו כדי להודיע בזה כי רק הקב"ה הוציא את בני ישראל מארץ מצרים.

בהפטרה של השבוע אנו מוצאים שהקב"ה העניש את מצרים "יען היותך משענת קנה לבית ישראל" והוא כאשר אין עם ישראל מתנהג עפ"י התורה תהי' מפלה לאותו העם הבא לעזור להם, אבל כיום הפושעים והכופרים היתכן שיהי' גאולה על ידם?

עומדים כעת לפני גזירה חדשה מדברים על גיוס בני ישיבות, ומיהו הגורם העיקרי לזה הלא אותם ראשי הישיבות שפיזרו שבח תהלה לצבא הציוני והשוו אותם לקדושי עליון מדוע על כן לא יהיו גם בני ישיבות באותה הדרגה הגבוהה שלהם.

חז"ל אמרו כל ה חונף לרשע לסוף נופל בידו, צריכים לדאוג על זה מי יודע כמה יהי' עלינו לשלם עבור החנופה הזאת, התורה היא נצחית, זכרו תורת משה עבדי, ועלינו להתאזר במסירות נפש.

כתוב אצל איוב שהקב"ה אמר להשטן "הנה בידך" זאת אומרת מסר לו כל השליטה עליו והוא יכול לעשות אתו כרצונו, אבל כאשר אמר לו אח"כ "רק את נפשו שמור" אמרו על זה חז"ל קשה צערו של שטן מצערו של איוב, משל אומרים לאדם שבור את החבית ושמור את יינה, ושמעתי מאבי מורי זצ"ל הסבר על זה, שהכוונה הוא כי כאשר יגע בנפשו אז לא יוכל לו, כי כל מה שמסר הקב"ה לשטן הכח לפעול ולעשות הוא עד מסירות נפש בלבד, אבל כשיגיע לידי מסירות נפש אז גם השטן מוכרח להכנע לו, וזהו שגדול צערו של שטן מצערו של איוב כי כאשר איוב מתאזר בכח של מסירות נפש אז נדחה השטן מפניו, וזה גם לנו ללימוד, כי אם נתאזר במסירות נפש לא יוכלו לנו בשום דבר, אבל אם רוצים בעד המלחמה למען "התורה" תשע מאות לירות לחדש או כסא של כבוד בבית המינים, אינם נהרגים במסירות נפש אלא נשחטים בבזיון אומרים בשם בעל החזון איש שאמר פעם על אלו המדפיסים במודעות אבל תחת שם הנפטר "חבר הכנסת" כי המה חושבים שגם בעולם האמת יש מדור מיוחד ומרומם עבור חברי בית המינים, אבל האמת כי יתכן שיש מדור מיוחד אבל מי יודע באיזה תהום של גיהנום, יש יהודים אחרים המקבלים מהם כספים באופנים אחרים בחושבם שלא יזיק להם ויוכלו עמוד בנסיון הימים, אבל האמת הוא כי אי אפשר לעמוד מול כוחו של השטן בשעה שנגזר ח"ו "הנה בידך" ורק עם כח של מסירות נפש, יכול נוכל לו, "אך את נפשו שמור".

הנה יצא חוק לשעת חירום, המחייב לעבוד בשבת עפ"י פקודה, והרשות לכפות על זה מסורה בידי קצין של הצבא הציוני, ומי יעמוד נגד זה אם לא נתאזר במסירות נפש, עפ"י החוק אפשר לחייב לעבוד בשבת גם אלו הפטורים מגיוס גם זקנים שעברו כבר גיל הגיוס, מי יעמוד נגד זה אם לא נדאג מראש לקבוע שיעורים בהלכות קדוש השם.

ועד כמה יפה כחה של מסירות נפש מול כוחות השטן וגונדי' דילי' אפשר לראות מעובדא אחת ששמעתי מספרים על הגאה"צ ר' יוסף מנבארדוק זצ"ל, אשר פעם אחת הי' לומד עם תלמידי הישיבה ופתאום נסבו על הבית פלוגה של צבא קומוניסטי אשר היו מחפשים אחרי מקיימי תורה ולומדי', והי' בזה סכנה גדולה, עמד והזהיר את לומדי הישיבה שאף אחד לא יזוז ממקומו וימשיך בלמודו מבלי להסתכל כלל חוץ מהגמרא, וכולם פרט לשני בחורים אשר הסתתרו באיזה מקום סתר, המשיכו בלימוד הגמרא גם כשנכנסו לתוך היכל הישיבה החיילים וקציניהם ועברו מאחד לאחד והסתכלו עליהם ולא אמרו דבר, תלמידי הישיבה השקיעו את עיניהם בתוך הגמרא והמבקרים התחילו לצאת מהבית, אלה הבחורים שהלכו להסתתר בחדר סמוך תחת ארגזי הספרים הרגישו שהחיילים עוזבים כבר את הבנין התחילו לצאת ממחבואם אבל לדאבונם שמעו החיילים איזה רשרוש של ספסלים וחזרו לראות ופגשו את שני התלמידים האלה ולקחו אותם במאסר.

כך הקימו עולם של תורה במסירות נפש ונתקיים בידם, עלינו גם ללמוד פרק בהלכות מסירות נפש בימינו אלה, ולהתבדל מכל הטומאה והזוהמה שלהם, ובזכות התבדלותנו ונאמנותנו לתורה ויראה ה', נזכה לראות במהרה בגאולה השלמה ע"י משיח צדקנו בב"א.