ישועות משיחו להאברבנאל

למען אחי ורעי! למען להבהיר שובפעם את הנקודה של גזרת הגלות ושלוש השבועות, הנני מביא בפניכם את דברי קדשו של האברבנל שמבאר העניין הנ"ל כדקא יאות

(בהמשך גם תמצא תרגום לפורטוגזית)

ספר ישועות משיחו להאברבנאל, חלק א', דף ה' ע"א (דפוס קארלסרוא):

'וההודעה השנית גלה באמרו (פרקי דר' אליעזר פרק כ"ח) בצאת השמש הי' אברהם יושב ומניף עליהם בסודרין שלא ימשול בהם העיט עד שיבא הערב (בראשית ט"ו י"א), ר"ל שראה אברהם אורך הגלות הזה וצרותיו העצומות, וחשש אולי בניו יתעוררו לצאת מהגלות קודם זמנו הגדור לפניו ית', כאשר עשו בני אפרים שנבהלו נחפזו לצאת מגלות מצרים קודם הקץ ואף ה' חרה בהם ויהרוג במשמניהם אוכלסין הרבה, ולזה אמר שאברהם בדעתו קץ הגאולה הי' מפריח את העיט שהוא בן דוד שלא ירד על הפגרים המורים על המלכיות עד עת ערב שהוא זמן הגאולה וקץ הגלות, כדכתיב (זכריה י"ד ז') והיה לעת ערב יהיה אור.

ואין זה ספק שעל זה עצמו אמר שלמה (שיר השירים ב' ז') "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ", ואמרו בפרק שני דייני גזירות (כתובות קי"א ע"א), אמר ר' יוסי ברבי חנינא ג' שבועות הללו למה, אחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יעלו בחומה, ואחת שהשביע את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את אומות העולם שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי.

וענין המרד באומות העולם, הוא שיסבלו עול גלותם וישבו תחתם עד עת קץ בבוא חליפתם, ועל זה אמר הנביא צפני' (ג' ח') לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי וגו', יצוה שיחכו עד עת הקץ ולא ימרדו לצאת מהגלות קודם העת הגדור לפניו ית'.

Dom Isaac Abravanel (1437-1508) sobre a vinda do messias, Yeshuot Meshicho v. 1, p. 5a, (edição de Karlsruhe))

“Abraão previu a duração deste exílio e as grandes desgraças que ele traria, e temeu que seus descendentes se levantariam para deixar o exílio antes do tempo estabelecido por Hashem (Pirkei Derabi Eliezer cap. 28), assim como os filhos de Efraim deixaram o exílio egípcio antes do tempo, ocasião em que Hashem se irou contra eles e matou uma multidão entre eles (Crônicas I 7:20-22).

Então Abraão, sabendo a duração do exílio, espantou a ave de rapina (Gênesis 15:11) - o filho de David (isto é, o messias) - impedindo-a de descer sobre as carcaças - as nações - até o anoitecer, isto é, a época da redenção e do fim do exílio, como está escrito (Zacarias 14:7): ‘E no momento do anoitecer haverá luz.’”

“E não há dúvida de que foi em referência a isso que Salomão disse (Cântico dos Cânticos 2:7, 3:5, 8:4): ‘Eu vos adjurei, filhas de Jerusalém, pelas gazelas e pelos cervos do campo, para que não desperteis nem provoqueis o amor até que ele o deseje.’

E em Ketubot 111a, ‘Rabi Yossi bar Chanina disse: A que se referem esses três juramentos?

Um, que Israel não deve ascender à Terra Santa como um muro.

Um, que o Santíssimo, bendito seja Ele, adjurou Israel a não se rebelar contra as nações do mundo.

Um, que o Santíssimo, bendito seja Ele, adjurou as nações a não subjugarem Israel em demasia.’

A proibição de ‘se rebelar contra as nações’ significa que devemos suportar o jugo do exílio e viver sob o seu domínio até o momento do Fim, quando eles se esvairão. E foi isso que o profeta Sofonias quis dizer quando disse (3:8): “Portanto, esperai por Mim, diz Hashem, pelo dia em que Eu Me levantar”, isto é, Ele os ordena a esperar até o momento do Fim, e a não se rebelarem e deixarem o exílio antes do tempo estabelecido por Ele.”