השתי וערב הציוני

20 באפר׳
זמן קריאה 3 דקות

למען אחי ורעי! הנה לקט קטן האיכות ורב הכמות מדברי הצדיקים נגד השתי וערב הציוני, שבו משתמשים הציונים כדי לרמות יהודים ללכת אחריהם כאלו בכך הם מראים את יחסם ליהדות, אבל בפועל הם פועלים הפך היהדות ורק משתמשים בסמלים שקשורים ליהדות כדי לרמות יהודים כאלו עניינם עם היהדות, אבל בפועל כל עניינם הוא כפירה ומרידה בהשי"ת ובתורתו הק'

כ"ק האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים זיע"א, דברי יואל, במדבר עמוד ק"ב

'וכן הוא בענין הדגלים, דזה לעומת זה עשה אלקים כשם שהדגלים שהם מצד הקדושה ובכח התוה״ק מעלתם גבוהה מאד על כל המעלות והשבחים שנשתבחו בהם ישראל, כן לעומת זה הדגל שהרימו כוחות הטומאה בארץ ישראל, שהוא ההיפוך מדרך התה״ק וההיפך מרצון השי״ת, סמל הקנאה של עקירת הדת והאמונה מאחינו בני ישראל, פשיטא שדגל זה גרוע מן הכל. כי הוא מורה על המרידה בהקב״ה, וההתרחקות מדרך התורה והאמונה, והוא דגל המינות והאפיקורסות אשר הניפו במרד ובמעל אנשים הכופרים בה׳ ומרימים יד בתורה משה, ואין זה דומה לדגליהם של אומות העולם, דבשלמא אומות העולם העושים להם דגלים אף שאין הוא מורה על התקרבות להקב״ה, מ״מ זה חלקם וגורלם אשר ניתן להם בדור הפלגה, בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם חלק כל אומה לאחד מן הע׳ שרים כמבואר בפרקי דר״א )פכ״ד(, משא״כ כאשר ישראל עושין לעצמן דגל שלא ניתן להם ולא נפל לחלקם וגורלם, אלא הם מעצמן עשאוהו ע״י כוחות הטומאה הס״מ וגונדא דיליה, ה׳ ישמרנו, אזי דגל זה הוא מקור הרע והכפירה.

ובלתי שום ספק דבית שיש בו איזה זכר כלשהו מאותו דגל אסור להכנס בו, כי הוא מדור לכוחות הטומאה, שם הרגיעה לילית, בו משכן המינות והאפיקורסות, ודגל המינות מורה עליו, ה׳ ישמרנו מהם ומהמונם.

ומי שיש לו ח״ו קצת שמחה בלב מדגל המינות שהוא היפוך לדרך התורה, הרי זה סימן שנכרת לגמרי ממקור הקדושה, אוי לנו שכך עלתה בימינו שנמצאים אנשים אשר בשם ישראל יכונו שהם שמחים בדגל שהוא נגד רצון הבוי״ת.

ואנו אין לנו אלא להיות יושבים וממתינין אל הדגלים של צד הקדושה, אשר יחזרו אלינו בעתיד, ואז נרננה בישועתך ובשם אלקינו נדגול'.

'מעשה רבה' מאת רבי דוד משה טעפ[1] זיע"א (מפי בניו):

'בשנה הראשונה בעת קום מדינתם כאשר חגגו הציונים את יום אידם, ולדאבוננו שרר ברחוב רוח שכרות, והרבה מהחרדים נגררו עם רוח השמחה, וגם על בנין ישיבת חברון תלו את דגלם הטמא על פי הוראת ההנהלה, אולם הרה"ג רבי דוד משה טעפ זצ"ל (מלפנים ראש ישיבת קארלין) לא כן היתה מחשבתו ואדרבה נהפך לאבל מחולתם, והצטער מאד על חילול התורה והאמונה, חשב והגה כדת מה לעשות כדי להסיר החרפה, ובפרט כשהוא היה מלומדי הישיבה, עד שעלה במחשבתו שיעלה לגג הישיבה אשר שמה היה תלוי הדגל הציוני, והביא סמרטוטים ובגדים סרוחים ומבוזים, והביא מקלות ותחב אותם סביב הדגל, ועל כל קנה חיבר אחד מהסמרטוטים, ודגלם הטמא נעשה ללעג ולקלס, ופני ראש הישיבה חפו, ומאז הוסר חרפת הרמת הדגל ביום אידם מעל בנין הישיבה'.

'מעשה רב' מאת כ"ק האדמו"ר מויזניץ-מאנסי, רבי מרדכי האגר זיע"א:

'אחד ממקורביו [של הגה"ק מוויזשניץ-מאנסי זצוק"ל] ששהה במחיצתו באחד מביקוריו בעיה"ק ירושלם, מספר כי בלכתם מבית האכסניא לבית המדרש, עברו בדרכם על יד איזו לשכה של המדינה והיה תלוי שם הדגל הציוני, והרבי בראותו זאת התבטא: "תאמין לי שזה דוקר בעיני יותר משתי וערב!".

'מעשה רב' מאת רבי ישראל מאיר ויינטרויב שליט"א (מובא תוך הספה"ק משכנות הרועים, ח"ג עמ' א'קצ"ח):

'סיפר הגרי"מ ויינטרויב שליט"א מלאנדאן: שאלתי ביחד עם חברי [את מרן החזו"א זצוק"ל] בענין ביעור הדגל הטמא של הציונים מעל בנין ישיבת פאנעוויז בבני ברק, השאלה היתה גם בענין הפסד ממון כשבירת הדלת וכיו"ב, וענה: אזעלכע שאלות פסק'נט מען אליין (-שאלות כאלו פוסקים לבד)'.