הבעיה המוסרית עם אמירת הלל ביום אידם 'חיזוק ידי עוברי עבירה' ל'שמד רוחני'

לפני יומיים (2)
זמן קריאה 5 דקות

למען אחי ורעי! דע לך שיש בידינו כלל מאוד חשוב הנקרא 'סיוע בידי עוברי עבירה' וכן 'חיזוק ידי עוברי עבירה'

דהיינו בכך שמחזקים את מעשה הכפירה הנורא הזה הנה בכך מחזקים את הכפירה הציונית[1] בקיום תורה ומצות, בכך שתומכים בצד כלשהו במדינה, אבל עולה על הכל ושיש לצווח על כך ככרוכיא הוא העזות פנים לאמירת ההלל כאלו שבכך עוד טוענים טענות טמטום ואטימות השכל והלב לומר על מעשה עוברי עבירה הלל...

שזה ממש נחשב לאפילו דבר עוד יותר חומר מ'חיזוק ידי עוברי עבירה'

ועל כך אמר החכם מכך אדם, זקני שלמה המלך ע"ה, פרק כח, פס' ד'

עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם:

מה הטעם של הציונות הדתית להלל רשעים, אין הדבר כך אלא משום שהם עזבו את דרך התורה והמציאו להם דרך אחרת שהיא ההפך מהתורה והיא המכונה 'לאומיות'.

דהיינו שכל מה שבעלי הדעות המשובשות מהללים את פורקי עול תורה ומצות ואומרים הלל ביום אידם הוא משום שהם בבחינת 'עוזבי תורה' שבכלל אינם מחזיקים בתורה אלא כל קשרם עם התורה הוא ארעי לחלוטין ואפילו אין בינם ובין תורתינו הק' שום קשר כי עזבו אותה והעדיפו להחזיק ברשעים בשביל להשיג טובות הנאה

וביאר רבנו יונה זיע"א, שם:

עוזבי תורה וגו'. החלק השני החנף אשר יהלל רשע לפני בני אדם, אם בפניו אם שלא בפניו, אע"פ שלא יצדיקנו על חמסו ולא יכזב על משפטו, אבל יאמר עליו כי איש טוב הוא. ועל זה נאמר, עוזבי תורה יהללו רשע. כי לולא אשר עזב את התורה לא הלל העובר על דבריה ומפר מצותיה. וגם כי לא ישבח את הרשע זולתי במה שנמצא בו מן הטוב ויליץ עליו בפני בני אדם להגיד באדם ישרו גם זו רעה חולה, כי בהזכירו את הטוב ואת הרע לא יזכור ועל כל פשעיו יכסה, צדיק יחשב אצל השומעים ויתנו לו יקר וירים ידו וגבר. וכבר הקדמנו להודיעך המכשולות והשחיתות הנמצאות בגבור הרשעים (שערי תשובה שער ג קפט):

רלב"ג זיע"א, שם

עוזבי תורה - יהללו הרשע על רשעו ויתגרו בשומרי התורה לחשבם שהתורה היא בלתי ראויה להתנהג בה או ירצה בזה עוזבי התורה יהללו הדעת הנפסד אשר לרשע בדעות בענין השרשים וההתחלות כי בזה יוכן להם פתח לעזוב התורה[2] אך שומרי התורה יתגרו באותם הדעות הכוזבות וישתדלו לבאר מומם:

רבי דוד אלטשולר זיע"א, מצודות דוד, שם

עוזבי תורה - אלו שאחזו בתורה ועזבוה יהללו עוד את הרשע א"כ המה גרועים ממנו כי הרשע יודע בעצמו שלא טובים מעשיו אבל יעשה לתאבון אבל הם מהללים מעשיו וכמ"ש רז"ל שנה ופירש יותר מכולם. יתגרו בם - יעשו מריבה עם הרשעים אף אם רבים המה לא יחניפו אותם:

הגאון מווילנא 'הגאון מווילנא' זיע"א, ביאור הגר"א, שם

עוזבי תורה וגו' המהללים להרשע מסתמא הם עוזבי תורה כי כן דרך עוזבי תורה להלל רשע ושומרי תורה יתגרו בם ואמר בם כלומר בהרשעים ובמהלליהם:

רבי יצחק ב"ר שמואל אלצאן זיע"א, מתוך הסידור הגר"א אשי ישראל עם פירוש שיח יצחק^[3], תפילת שחרית

איש בער לא ידע ההבדל בין בער לכסיל, שהבער הוא אדם הבהמי וחייו כבעיר ובהמה הוא, והכסיל הוא אשר התאוה תעור עיני שכלו, ובוטח על התחכמותו וחקירתו המזויפת, ועז"א כי הבער לא ידע גם דבר המושג בחוש או מושכלות ראשונות, והכסיל היה יכול לדעת גם דברים שיושגו מן המאוחר אל הקודם ע"י הבחינה והנסיון רק אינו רוצה להשתמש במופתי התבונה להבין ועכ"א וכסיל לא יבין את זאת:

בפרוח רשעים כמו עשב

כשרואה זה הבער החוטא ע"י תאותו פורח ומתחזק כחו ע"י תענוגיו בעוה"ז כמו עשב

פרא הגדל בשדה בורה,

ויציצו כל פועלי און ר"ל וכמו כן כשרואה הכסיל החוטא ע"י חכמת מה שלו, שהכבוד המדומה שלו בהתחכמותו יציץ, ביופי כמו הציצים ופרחים אשר באחו. לא ידעו ולא יבינו כי אלו הם סיבה אמיתית, להשמדם עדי עד לעוה"ב ואתה מרום לעולם ה' הגם שהרשעים פורחים ופועלי און יציצו בכ"ז אתה מרום לעולם, וידך תשיג אותם לענשם תמיד, כי בו"ד ימהר לענוש המורדים נגדו, או מצד שאין ידו משגת אותם תמיד או מצד שמתירא פן ימות ולא יוכל לענשם אבל אתה תרום וידך על העליונה וגם אתה נצחי לעולם.

אויביך ה' - החטאים לשמים, אויביך הרעים לבריותך יתפרדו מן הצדיקים והישרים זהו תכלית מציאות הרע לבחון בו הטוב, למען יתבררו ויתלבנו, ויצרפו הטובים, ויופרדו ויבדלו הרעים ויאכלו מפרי דרכם ותרם כראים קרני אז בהגדע קרני רשעים, תרוממנה קרנות צדיק, ותבט עיני בשורי עיני תראה מפלה בהאויב המביט בי בעין רעה בקמים עלי בעת יקימו עלי מרעים, תשמענה אזני על שברם טרם יביטו יראו כי, צדיק כתמר יפרח מה תמר זה אינו עושה פרחים ופירות רק אחר זמן מרובה, כן הצדיק טובתו היותר גדולה תתגלגל לו רק לבסוף, ולא תאמר מה תמר כשנכרת אין גזעו מחליף אל הצדיק וכן אמר כארז בלבנון ישגה שהארז גם כשיכרתיהו, יונקתו ממנו תצאו יתעבה ויתחזק יותר ויותר מבתחלה כך הצדיק אחר התחנה יתגדל ויתחזק אז יותר בהוד אלהי ברוחניות שתולים בבית ה' שתול הוא כען הנעקר ממקומו ונשתל במקום אחר, ור"ל הצדיק שנעקר ממקומו שבעולם החמרי, ואז נשתל בבית ה' דהיינו כעולם שאחר התחיה ששם הבית, ושם ישגא כארז בלבנון.

בחצרות אלהינו הוא העתיד שאחר פרידת הנפש מהגוף שהוא כמו חצר לפני בית עולם התחית שם.

יפריחו שיעשו פירות מעשיהן בסוף, עוד ינובון בשיבה כמ"ש כי כימי העץ ימי עמי להגיד ואז יתברר לכל כי ישר ה' וגו':

החכם מכל אדם, זקני שלמה המלך ע"ה, פרק כח, פס' ד': "עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם"... מה הטעם של הציונות הדתית להלל רשעים, אין הדבר כך אלא משום שהם עזבו את דרך התורה — החכם מכל אדם, זקני **שלמה המלך** ע"ה, פרק כח, פס' ד': "**עֹזְבֵי תוֹרָה** **יְהַלְלוּ רָשָׁע** וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם"... מה הטעם של הציונות הדתית להלל רשעים, אין הדבר כך אלא משום שהם עזבו את דרך התורה

הערות שולים

[1] יצחק מלצר, במה חופשית, עמ' 10

יעקב חזן, מנהיגה של מפ"ם ההיסטורית התלונן ו"הודה" כשאמר: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות"

הרעיון לגדל כופרים גרם ל"מחנכי" הכפירה לפעול בשתי הדרכים:

הראשונה – להעלים את כל היופי וההוד שביהדות ולשבש את המסורת היהודית – ולכן, כתבו להם הגדות חדשות לפסח, שינו את אופיים של חגי סוכות ושבועות, ובשבת ראו הישג סוציאליסטי למען "מעמד הפועלים", וכדי לשרש את השבת הנהיגו בקיבוצים נוהג שכל אחד לוקח לו "שבת" לעצמו – דהיינו יום אחד חופשי בשבוע כרצונו, והעבודה במשק מתנהלת שבעת ימים רצופים ללא "הפסד" חלילה.

כמובן, ששיטה זו לא החזיקה מעמד זמן רב.'

הדרך השנייה – ל"חנך" לכפירה היא השנאת היהדות, לעג ורמיסה של כל היקר והקדוש במסורת ישראל. לדוגמא: יצחק בן אהרון, שהיה מזכ"ל ההסתדרות וח"כ מטעם המערך, סיפר פעם בטלוויזיה, שבפסח הם הניחו לחם בחלונות הבתים כדי שכולם יראו ולא יפחדו מהלחם… "חינוך" יהודי שכזה! בקינתו על מצב זה מתריס אורי צבי גרינברג (א.צ.ג) בשירתו הקולעת (ספר הקיטרוג והאמונה): הננו מחנכים תינוקות בית רבן – ללא דעת יש אל, וללא כוסף (כיסופים ל-) מסורת חגים. ללא טעם תפילה ניגונית, ושבת על דגים.

ועל כן תינוקות פה עומדים בתמיהה ורואים זקנם מתפלל לאלוקים… הכי יש אלוקים? הם יודעים כי האב הקדמון של האדם היה קוף או עכבר שכזה…" עוד יש להוסיף בכאב, שלא רק ערכי הרוח, אלא גם חיי אדם לא נחשבו בעיני רבים ממנהיגי הציונות באותה תקופה - אם קיומם או הצלתם של אותם בני אדם היה עלול להפריע לתכנית הקמת השלטון המתחדש.

[2] דהיינו להיות מה שמכונה אצל בעלי הדעות המשובשות 'דתל"שים'

[3] מתוך כריכה פנימית: