דברי נהי והספד על רבי דוד מיכאל שמידל זיע״א

למען אחי ורעי! דברי נהי והספד שנאמרו בישיבה הקדושה 'זכרון מיכאל' ע"י רבי אברהם קלמנוביץ שליט״א:

אנו נמצאים סמוך לסילוקו לשמי רום של הגאון הגדול צדיק יסוד עולם חסידא ופרישא רבנו דוד מיכאל שמידל זללה"ה אשר יגע בתורה מנעוריו ועד יומו האחרון במסירות הלב והמח וכל עצמותיו תאמרנה דבקות בה' וקיום מצותיו כעבד נאמן, ודמותו מזכירה את ביטוי חז"ל על אברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים וכל חייו היה עמידה לפניו ית"ש בהתבטלות עצומה לעשות רצון קונו. 

אישיותו הקרינה על כל סביבותיו וכל מציאותו צעקה, החיים יש להם תכלית, החיים זה משהו רציני מאוד, וכל רגע ושעה חייבים להיות דרוכים כעבד נאמן לעשות רצון השם זכיתי להכירו מילדותי וכך כל מי שהכירו יודע וחש כי כל מציאותו אמרה עבד השם אנוכי בלי היסח דעת כל שהו עשרות עשרות בשנים מיום עמדו על דעתו ועד סוף ימיו בכל המצבים בשמחה ובעצב כל מציאותו צעקה אין שום דבר בעולם חוץ מרצונו יתברך וגם בניהול מערכות עולמיות אשר טבע הדברים מלווה במתחים עצומים אצלו לא היה ניכר כן כלל כי עבד ה' אנוכי ואני עושה מה שראוי ונכון, וכך היה תמיד בלי שום שינוי מי שחי סביבו הרגיש בחוש כי אין עולם הזה ואין תענוגות אין כבוד ואין שום עניין והנאה בעולם יש רק דבר אחד בדריכות עצומה וברצינות תהומית - עבד ד' אנוכי.

סביבתו נשערה מאוד בו לא היה שום מקום ושום ערך לכל מה ולכל מי שאינו חי עם הבורא ית"ש מי שהיה לידו קיבל גועל וסלידה ממש מכל ההווי שברחוב, מכל אוירה של עולם הזה מכל מיני חשבונות של כבוד וכדו', עצם מציאותו יצרה חומת פלדה בין אוירה והווי של חיים שהציר המרכזי הם אך ורק דבקות בתורה ועשיית רצונו יתברך לבין כל סוג של אוירה שמרכז החיים שלה אינה עשיית רצונו יתברך.

בסביבתו לא היה מקום לדיון על עשיית דבר שנוגד חשש ונדנוד כל שהוא של דקדוק ההלכה הצרופה או סרך כל שהוא בלי שום מקום לקולות כל שהן, דקדוק ההלכה היה קיר שאין שום הוא לזוז ממנו, אין שום נושא ודיון אם זה קל או זה קשה או קשה מאוד הכל נשקל רק במאזני חכמת התורה ומזה לא שייך לזוז כמלא נימא.

זכורני מילדותי שהיה שריפה בשבת בביתו ולא הסכים שיקראו לכיבוי והיה שם הפסד מרובה [הגרי"מ יוטקובסקי ז"ל שהגיע למקום אמר לי אז שהיה בשוויות של שתי דירות שהיו מיועדים לנישואי בנותיו] והוא ז"ל קיבל את זה בשוה נפש כאילו לא קרה כלום [ואם כי אמרו חז"ל אדם בהול על ממונו אבל גם אמרו שיש בנ"א שניתן לומר עליהם לית דין בר נש]. 

רצוני להוסיף איזה הרגשה, הנה מרן החזו"א זצוק"ל הטביע את חותמו על צביון ב' וג' דורות האחרונים והשפעתו היתה מכרעת על עולם התורה הן בהבנת עומק סתרי התורה בסגנון הסברות ובאופן החתירה בים התלמוד והן בדבקות בעמל התורה לשמה והן בקיום המצוות באמת בכל פרטיהם ודקדוקיהן, ואין ספק כי האופן שדרכה גלגלה ההשגחה את השפעתו הנפלאה של מרן זי"ע היתה מחד גיסא ע"י ספריו הנוראים דגליא לדרעיה ונפל נהורה להאיר לארץ ולדרים עליה ברוב סוגיות הש"ס, ומאידך גם ע"י שזכה להעמיד בית מדרש של תלמידים אשר ליבם פתוח כפתחו של אולם וליבן כלב הארי במלחמתה של תורה עמלים בתורה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא במיצוי כל כוחות הגוף והנפש תוכם רצוף יראה טהורה ואהבת המצוות וחותמם אמת כנות יושר ודבקות, ובנוסף לזה כולם חדורים בלהט של אחריות על תקנת הדור כולו להעמידם בקרן אורה בחכמת התורה ולהנחילם מנועם צוף של קיום המצוות בדקדוק, וכל אחד ואחד מהם קיבל לפי שורש נשמתו בסגנון יחודי, אבל המאחד את כולם הוא הדבקות בעמל התורה לשמה על מנת לעשות ולדקדק בקיום המצות כולם, ותלמידים אלו גדלו וצמחו להיות ענקי רוח ארזי הלבנון כ"א כפום שיעורא דיליה, אשר השפיעו על כל הדור ומצירוף הסגנונות קם דור נוסף של בעלי תריסין לגיונות לגיונות של תלמידי חכמים אמיתיים הזוכים לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא כפי מה שאנו זוכים לראות בהרחבת גבולות הקדושה.

מורנו רבי דוד היה אחד מארזי הלבנון אשר נטע מרן החזו"א והשפעתו על כל הציבור היתה עצומה ומה גדולה האבידה אשר איבדנו בסילוקו של אחד משיירי שיירי כנסת הגדולה כמעט משרידים האחרונים שנשארו מבית המדרש הגדול והנורא אשר נטע מרן החזו"א ושומה עלינו למלא את החלל שנוצר.

רבי דוד מיכאל שמידל זיע"א, עצרת חיזוק מלחמה ה'תשפ"ד