חיפוש
ברוך דיין האמת נפטר ר' נח קליין זצ"ל
- הרב אביעד נייגר
- לפני יום 1
- זמן קריאה 6 דקות
למען אחי ורעי! נודע לי כעת כי ביום חמישי שעבר נפטר ר' נח קליין זצ"ל, חסיד סאטמאר שנודע בפעילותו למען יהדות תימן, וזכה לבקר אצלם לכל הפחות מעל 10 פעמים, זכיתי לפגוש אותו ג"כ והוא העניק לי את ספרו
כשם שזכינו לתייר רבי יעקב הלוי ספיר זיע"א כך זכינו בדורות האחרונים לעוד יהודי שהגיע לתימן בשליחותו של כ"ק האדמו"ר מסאטמר זיע"א.
רבי חננאל שרארה שליט"א (מובא מתוך הקובץ התורני פרי צדיק, גליון מס' ס"ז, ביקורו של הרב נח קליין יצ"ו מאמריקה, עמ' 41-43):
'בהיות הרב חננאל באמריקה התוודע אל יהודי יקר שהיה בתימן כעשרה פעמים, וכתב על זה ספר "באבדן מולדתי" ואפילו גידל ילד וילדה מתימן בביתו כשלוש עשרה שנה וגם חיתן אותם מכספו. עד כדי כך שבניהם היום קוראים לו ולאשתו- "סבא וסבתא". יהודי יקר רוח ואציל מידות זה שמח לשמוע על ארגונינו וקהילתנו, והביע את רצונו לבקר אצלינו ולראות במו עיניו את המראה הגדול הזה. ואכן בהיותו פה בארה"ק לרגל שמחה משפחתית, ביקר בכינוסי הבחורים והתפעל עד מאד עד שהתבטא שהיה קשה לו להירדם בלילה אחר כך מרוב שמחה והתפעלות.
הרב נח קליין למד בבחרותו בישיבה בנתניה. אחר כך נסע לאמריקה ונדבק מאד בהרה"ק רבינו יואל מסאטמר זצ"ל. והיות ויצא לר' נח לפעול עבור התימנים שוחח עם הרה"ק הנ"ל בענין זה ובביקורו סיפר לנו את הדברים.
יהודי בשם ר' יחיא אקדע (שאנשי אמריקא קראו את שמו אקצע לפי הברתם) הגיע באחד הימים לוויליאמסבורג לביתו של רבינו יואל הוא נכנס עם שלושת ילדיו והתחיל לדבר עם האדמו"ר שלא הבינו, והוא פנה לר' נח שיכנס ויסביר לו את דבריו. ואלו היו דברי האיש: - 'הציונים העלו אותנו מתימן לארץ ישראל ושמו אותי ואת משפחתי בקיבוץ. כשראיתי את הקלקול הנורא שיש שם לקחתי את משפחתי ורציתי לברוח. אבל מיד תפשוני אנשי הקיבוץ והבהירו שפה זה "מדינה דמוקרטית" ואין לי רשות לצאת מהקיבוץ (ובאמת גם המונח "דמוקרטיה" הוא מונח של כפירה). ואז הפקידו עלי שמירה שלא נברח. בראותי שילדי עלולים להתקלקל בתוך זמן קצר. ואין לי אפשרות לברוח, התחכמתי לגזור את זקני ופיאותי כאילו אומר אני שאני כבר שייך להם (ח"ו) ואז הסירו את השומרים, ומיד בלילה ברחתי עם משפחתי. הגעתי לירושלים וגרתי שם בדירה קטנה, עד שראיתי ששלחו צו גיוס לבני בן ציון, ולא ראיתי עיצה איך להפטר מזה, מה גם שחששתי שגם בירושלים הקלקול גובר, על כן לקחתי משפחתי ונסעתי איתם לנמל, שאלתי להיכן אניה זו נוסעת? לברזיל, ענו לי. לא ידעתי מה זה ואיפה זה ברזיל, אבל עליתי על האניה מתוך רצון קודם כל לברוח מכאן. וכך התגלגלתי בכמה וכמה מדינות (15 במספר!) עד שהגעתי לאמריקה, וכאן בהיותי במנהטן סיפרו לי שיש כאן איזור של יהודים חרדים וכשבאתי לכאן לא האמנתי איך יהודים מסתובבים ברחוב לאור השמש עם זקן ופיאות בלי בושה (כמה רדיפות היה צריך לעבור כדי להגיע לרגשי פליאה אלו...) ואמרו לי להכנס אל האדמו"ר שיעזור לי ועל כן באתי'.
רבינו יואל שאלו - 'הרי היה לכם רבנים גדולים, (רבינו יואל שגר רק שנה אחת בארץ בשנת תש"ו, כבר הספיק להכיר את גדלותם של רבותינו, וצחוק ולעג על הבורים אפילו מעדתינו שאין מכירים את גדלות אבותיהם) למה לא צעקו על השמד?
יחיא אקדע ענה- 'סגרו אותם והיכו על ראשם ולא יכלו לעשות שום דבר'. רבינו יואל הורה לכמה מחסידיו שידאגו לו לדירה ואכן ר' נח עם עוד כמה חבריו הלכו והשיגו לו דירה ועמדו לסייד לו את הדירה ולהשיג רהיטים וכו' עד שיכל להשתכן בדרך כבוד בשכונה שם.
אך תוך כדי השיחה שהתמשכה, סיפר ר' נח לרבינו יואל דברים שהוא בעצמו ראה בהיותו בחור בישיבה בנתניה. היה יהודי תימני אחד שהיה בא להתפלל דוקא בישיבה שלהם תפילת קבלת שבת וערבית והיה נשאר עם בניו עד 12.00 בלילה, כששאלו ר' נח מדוע לא הולך לאהלו במחנה המעברה לסעודת שבת. ענה האיש באנחה, שבמחנה העולים מביאים כל ליל שבת קבוצת פרוצים ועושים ריקודי תערובות בשביל לקלקל את הדור הצעיר. על כן נשאר כאן בישיבה עד שהפרוצים ילכו מהמחנה.
היה יהודי אחד שהיה בא תמיד להסתפר רק בישיבה כששאלוהו מדוע מגיע להסתפר רק פה, ענה שגם חבריו ישבו להסתפר בתמימותם במחנה, וגזרו להם את הפיאות בלי רצונם.
יהודי אחד שקיבל עבודה במשרד הדואר לעשות ספונגה שמה, פתאום כשנודע למנהל שם שיהודי זה שולח את ילדיו לתלמוד תורה, זרקו מיד מהעבודה. ויהודי זה נשאר הוא ומשפחתו רעבים לפת לחם, מיד קנה ר' נח שולחן וכלי תספורת וביקש מכל בחורי הישיבה שיסתפרו דוקא אצלו וכך היה ליהודי זה פרנסה קצת.
עוד סיפר שעבר פעם במחנה עולים ורואה פתאום אישה צעירה יושבת ומיללת "הילד שלי, הילד שלי!" הוא שאל אותה למה היא בוכה וענתה לו שגנבו לה את הילד. באותם שנים אפילו הציבור החרדי בארץ לא ידעו מדברים אלו, ועל כן חשב ר' נח שהיא לא נורמלית, את הדברים אלו סיפר לרבינו יואל. כאשר שמע רבינו יואל את הדברים האלו קם בריתחא מיד ממקומו והחל להסתובב אנה ואנה על פני החדר זמן קצר, ופתאום פנה אל ר' נח כשכולו ריתחא ואמר לו, תקשיב טוב מה שאני אומר לך, יבוא עוד יום שיוודעו שלא רק את הילד הזה הם גנבו, אלא אלפי ילדים הם גנבו...
אמר הכותב. בבחרותי שזה היה הרבה אחרי מעשה זה, פרסמו פעם מודעה "היכן 300 ילדי תימן האבודים? כלל לא ידעו אז שמדובר באלפים. שרק בשנים האחרונות התברר שהם גנבו אלפי ילדים... ולהגיד כבר בהתחלה שגנבו אלפי ילדים, בזמן שברחוב עוד לא ידעו בכלל שהיו גניבות ילדים, זה ענין של חכם עדיף מנביא.
בהמשך השיחה שאל ר' נח את רבינו יואל, וכי מה אנו יכולים לעשות, להם יש מדינה וצבא וכח וכבוד, ואילו החרדים הם קומץ במספר בלי שום כוח? רבינו יואל הזדעזע מהשאלה ואמר לו- איך אתה מדבר? לנו יש את התורה הקדושה ואת ה' יתברך, ואם יש לנו את התורה הקדושה ואת ה' יתברך אזי המדינה לא מדינה וצבא זה לא צבא וכסף לא כסף, הכל רק דמיונות. הבנת אותי? אבל ר' נח נשאר עדיין בתמהון, ומיד חזר רבינו יואל שוב על התשובה- אתה לא מבין?! לנו יש את התורה הקדושה ואת ה' יתברך, ואם יש לנו את התורה הק' ואת השם ית' אז המדינה זה לא מדינה וכו', הכל זה רק דמיון. הבנת אותי? כן כן גמגם ר' נח, ואז נחה דעתו של רבינו יואל.
עוד מספר ר' נח שמאז שהתיישב ר' יחיא אקדע בוויליאמסבורג, היה רגיל לבוא מוקדם ביום שישי לבוש כבר בבגדי שבת וללמוד בספרים ולקרא בזוהר לפני קבלת שבת כפי שהיה נהוג בתימן. והרבה פעמים היה רבינו יואל מקיף את השביל הרגיל כדי שר' יחיא לא ירגיש בו, והיה נעמד מאחוריו ומקשיב לקול נעימת לימודו. פעם אחת כשנתפס בכך, והרואה נתן בו מבט של תמיהה, הרים רבינו יואל את שתי ידיו לאות הפלגה והערכה, אך לא דיבר כלום כדי שר' יחיא לא ירגיש בו ולא יופרע ממשנתו.
ופעם אחרת כשנתפס שוב בכך על ידי המנהל המוסדות ר' ליפא פרידמן ז"ל שהיה צריך את רבינו יואל לענינים דחופים של המוסדות. והנה הוא רואה את רבינו יואל מסתתר מעיניו של ר' יחיא אקדע ומאזין לקול לימודו. כאשר סוף סוף התלווה רבינו יואל לר' ליפא, נאנח רבינו יואל ואמר- תאר לך בתימן היו כאלו אלפים אלפים, ואיפה לקחו אותם איך שימדו אותם... ר' ליפא רצה לדבר על העניינים החשובים שעומדים על הפרק אבל הוא שם לב שרבינו יואל לא יכול להתרכז מרוב שברון לבו... הוא היה נראה כשבר כלי מרוב הצער.
עוד סיפר ר' נח שבשנת תשכ"ח כאשר היתה "עלית הנוער" שהעלו ילדים ממרוקו לארץ ישראל והכניסו את כולם לקיבוצים ושחטו את נשמותיהם רח"ל, היה רבינו יואל שבור מאד הוא אירגן אז הפגנה רבתי מול האו"ם. בדיוק אז באותו פרק היו האו"ם מאד לא מרוצים ממעללי הרשעים בענין אחר, ורצו להחמיר כנגדם באיזה ענין, והפגנה זו היתה ממש בזמן הנכון. והנה מגיע הקונסול שלהם מלווה בעוד אחד, ודיברו עם הגבאי ר' יוסף אשכנזי ובקשו ברוב עזותם שיכנס לרבינו יואל להסביר לו ש"כעת לא כדאי לעשות את ההפגנה ואם ירצה יוכל לעשות אותה בעוד חודש אך לא עכשיו!". ר' יוסף נכנס לרבינו יואל, והוא התחיל לשאוג בקולי קולות- הם משמדים יהודים!!! וגונבים ילדים!!!... ועוד הם רוצים שאנחנו נשתוק?! אני לא אשתוק! אני דוקא אעשה את ההפגנה!... ר' יוסף הסביר לשני הברנשים שאין על מה לדבר. ואז פלט אחד מהם- "אם יירו בו... אל תהיו בהפתעה..." ר' יוסף נכנס חזרה לרבינו יואל והעביר את המילים שלהם, ואז רבינו יואל עוד יותר צעק בקולי קולות. אני אלך עם כל הציבור להפגנה! אני לא מפחד מהם! אם הם רוצים לירות שיירו בי! ואם הציבור לא ירצה ללכת אז אני אלך לבדי!...
באותם ימים היה מאד נסער ושלח שליחים לכל הרבנים באמריקה, שהיות שרוצים לשמד ילדי ישראל, על כן צריכים כל הקהילות למעט בענייני המוסדות שלנו, ולהתאמץ כולם רק במלחמה להציל את ילדי מרוקו. אבל לצערינו חלק מהרבנים גמגמו בתשובתם היות שחששו מדעת בעלי בתים העשירים שלא יתמכו במוסדותיהם ועל כן לא הסכימו לצאת חוצץ בהפגנה נגד הרשעים. רבינו יואל היה מתוח מאד לשמוע את התשובות, וכאשר שמע משליחיו, שאפילו כשקורה הגרוע מכל, שמד! פשוט שמד! ואפילו הכי עוד יש חשבונות הרבים וכו'. נשבר מזה מאד ולא יצאו ימים מועטים והוא עבר אירוע מוחי רח"ל. ובפעם הראשונה שהתעורר היתה שאלתו הראשונה "מה קורה עם ילדי מרוקו?" מחולשה זו סבל כל 11 שנותיו האחרונות.
ר' נח סיפר עוד הרבה דברים חשובים, וסיים שהוא מתרגש לראות כאלו אברכים ובחורים יקרים ובודאי שכוח של האחדות הזאת מאד גדולה אם נתחזק באחדות זו. וסיפר לנו שגם רבינו יואל התחיל ישיבה רק עם 6 בחורים, וגם אם אנו נתאחד נוכל להגיע לדברים נשגבים. וה' יתברך ישלח משיח צדקינו במהרה בימינו אכי"ר. הציבור שמעו את דבריו בשקיקה והודו לו על טרחתו.
